ממלכת יהודה
ערך זה עוסק בממלכה מ
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה | עברית מקראית |
| עיר בירה |
חברון ירושלים |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | ממלכת ישראל המאוחדת התפצלה לממלכת ישראל וממלכת יהודה |
| פירוק | חורבן בית המקדש |
| תאריך | 586 לפנה"ס |
| ישות קודמת | ממלכת ישראל המאוחדת |
| ישות יורשת |
 יהוד (תחת שליטת האימפריה הבבלית) |
| דמוגרפיה | |
| דת | יהדות |
ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת ג'של"ח.
ממלכה זו בין השנים התקיימה ב'תתקס"ד - ג'של"ח.
הממלכה הוקמה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות ישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.
ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.
יהודה
"יהודה" הוא שמו של השבט המקראי, על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו והם רובה של האוכלוסייה של ממלכת יהודה והעניקו לה את שמה.
תושבי אותה ממלכה כונו הן במקרא והן במקורות חיצוניים כגון כתובות ארכאולוגיות (לדוגמה: "מנסרת סנחריב") בשם "יהודים". לאחר חורבן ממלכת ישראל, נטמעו התושבים הנותרים שלא גלו עם עשרת השבטים, בממלכת יהודה השכנה. כתוצאה מכך הורחב מאז ואילך המונח "יהודי" והוא כולל את כל צאצאי העברים.
היסטוריה
| היסטוריה של ארץ ישראל |
 |
| לוח התקופות בארץ ישראל |
_(14595256698).jpg)
היווסדות ממלכת יהודה
במקרא
ממלכת יהודה נוסדה בעקבות פילוגה של ממלכת ישראל המאוחדת, עם מותו של שלמה המלך[1] ועליית בנו רחבעם למלכות, בשנת ב'תתקס"ד. הפילוג התרחש בשכם בעקבות סירוב המלך רחבעם להקל את נטל המיסים. כתוצאה מכך מרדו ברחבעם כל שבטי הממלכה למעט שבט יהודה ושבט בנימין אשר נותרו נאמנים לבית דוד. ירושלים הפכה לבירתה של הממלכה החדשה, שנקראה "ממלכת יהודה". בניגוד לממלכת ישראל שם התחלפו מספר שושלות מלכים, ביהודה שלט בית דוד רוב הזמן למעט זמן מלכותה של עתליה המלכה (ג'נ"ו עד ג'ס"ב).
במשך שישים השנים שלאחר הפילוג עוד ניסו מלכי יהודה להשליט עצמם מחדש על הממלכה של עשרת השבטים הנותרים, כך שהתקיים מצב של לוחמה מתמשכת בין שתי הממלכות. במשך 80 השנים הבאות לא הייתה מלחמה ביניהן. ברוב הזמן הן היו בנות ברית ידידותיות, ושיתפו פעולה נגד אויביהן המשותפים, בעיקר נגד דמשק, במשך 150 שנה.
בארכיאולוגיה
חוקרים רבים מצאו בממצאים ארכיאולוגיים סימוכין רבים לקיום ממלכת ישראל המאוחדת והתפצלותה בהמשך. למשל, בנימין מזר טען שהמעבר בין השלב הראשון של תקופת הברזל, תקופת הברזל 1, המאופיינת ביישובים כפריים קטנים ותרבות חומרית דלה, לשלב השני, תקופת הברזל 2א', בה התפתחו העיור והתרבות החומרית, חל בסביבות שנת 1000 לפני הספירה - שנים ספורות לאחר עליית דוד לשלטון, לפי הכרונולוגיה המקראית[2].
על פי הערכות כלכליות של החוקרים, שטח הליבה של יהודה כולל את אזור ההר והמדבר החל מדרום הר חברון מדרום, ועד מעט צפונית לירושלים - אזור המאפשר גידולים של זיתים, ענבים ומעט דגנים, אך לא כולל דרכי סחר או משאבי טבע נדירים שיאפשרו התעשרות ועוצמה כלכלית ומדינית, אלא חיים דלים יחסית מבחינת האמצעים העומדים לרשות תושבי המקום. לפיכך נוצרת התמונה לפיה ממלכת יהודה יכלה להתחזק מבחינת עושרה ומעמדה המדיני רק לאחר שהשתלטה על שטחי השפלה ועין גדי, דבר אשר קורה רק בשלב מאוחר יותר[3].
אילת מזר רואה בממצאים החדשים (ארמון המיוחס לדוד[4] שנתגלה ב-2005 וחומות ירושלים המיוחסות לשלמה[5] שנתגלו ב-2010), ממצאים תומכים בקיום הממלכה המאוחדת.אמנון בן-תור הסתמך על שלושת השערים הזהים באופן בנייתם שנמצאו בתל חצור (הגלילית), בגזר (בשפלת יהודה) ובמגידו (בצפון השומרון) כאסמכתא לכתוב במקרא (מלכים א ט' ט"ו) ששלמה בנה "את חצור ואת מגידו ואת גזר". בן-תור תיארך את השערים לפי בחינה ישירה של הרצף הסטרטיגרפי באתר והגיע למסקנה שיש לתארך את השער בחצור למאה העשירית. לדברי גרפינקל, גם הממצאים שנחשפו במבצר האלה מספקים הוכחה קדומה לקיומה של ממלכה ביהודה ולקיומו של מלך חזק וממשל ריכוזי בירושלים בתקופת דוד המלך[6].
התרחבות הממלכה
שינוי גדול מתרחש בשנים ג'ע"ח - ג'פ"ב, באזור הלבנט בכלל, וכתוצאה מכך בממלכת יהודה בפרט. בעקבות שינויים פנימיים בממלכת ארם דמשק, מתפרקת ברית מקומית שהובילו ישראל ודמשק, ופורצות סדרה של מלחמות אזוריות, בהן מובסים צבאות יהודה וישראל, וכתוצאה מהן נחלשת משמעותית ממלכת ישראל, ומתמוטטת ממלכת גת הפלשתית, שהעיר גת שבמרכזה הייתה דומיננטית ביותר באזור שממערב ליהודה עד לאותה עת[7][8].
ממלכת יהודה נכנעת לארמים, ובהמשך מנצלת את היחלשות שכנותיה ומרחיבה את גבולותיה מערבה ודרומה[8][7], ומרחיבה את השפעתו התרבותית של אזור ירושלים. התפתחויות אלו, המתוארות במקרא וכן בכתובות אשוריות, מקבלות חיזוק גם מהממצאים הארכאולוגיים. הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו מתקופה זו מצביעים גם על קפיצת מדרגה בהתפתחותה של יהודה מבחינה מנהלתית וכלכלית, ומראים התפתחות חסרת תקדים של פקידות, מערכת מנהל, עושר, מותרות ומעמד אליטה, וכן מתחדדים ההבדלים בין הממצאים של ממלכת יהודה לעומת אלו של ממלכות שכנות כמו מואב או אדום. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בשינויי כתב למשל[7].
לאחר חורבנה של ממלכת ישראל בשנת ג'ר"ה בידי האשורים היגרו חלק מתושביה לממלכת יהודה ונטמעו בה. לאחר היחלשות אשור השתלטה יהודה על שטחים נרחבים מצפון, שהשתייכו בעבר לממלכת ישראל, מגמה שהסתיימה עם התחזקות כוחו של סרגון השני מלך אשור שבימיו חזרה ממלכת יהודה להשתעבד לאשור.
יהודה הווסאלית
.jpg)
בשנת ג'רכ"ב נפל סרגון השני בקרב מול שבטי הקימריים, דבר שעורר את כלל הממלכות המשועבדות לאשור למרוד בה ובהן גם ממלכת יהודה תחת המלך חזקיהו. העמים שמרדו בסרגון השני עשו זאת משתי סיבות עיקריות: א. הם ראו באשור עונש (שוט ובעברית מקראית: "שבט") בו מעניש ה' את העמים הסוררים, כפי שניתן למצוא בספר ישעיהו למשל: "הוי אשור, שבט אפי"[9]. מותו של סרגון סימן בעיני רבים סימן א-לוהי להפסקת עונש השעבוד לאימפריה האשורית ולמאיסת ה' בה. ב. מבחינה פוליטית מותו של מלך בשדה הקרב מעורר כאוס, זאת משום שלא מונה יורש עצר באופן מסודר ונפתחה מלחמת ירושה בין האחים הטוענים לכתר, מה שהחליש את אשור ואת אחיזתה בממלכות המשועבדות לה. בסופו של דבר תפס סנחריב, אחד מבניו של סרגון השני, את השלטון, ובשנת ג'רכ"ו יצא למסע עונשין נגד ממלכת יהודה[10]. המלך חיזקיהו שילם מס כבד לסנחריב לא לפני שהשאיר את ממלכת יהודה חרבה, כבש את העיר השנייה בגודלה, לכיש, והגלה את תושביה. ברם, לא עלה בידו של סנחריב להכניע את ירושלים או לשבות את המלך המורד חזקיהו.
כמה עשרות שנים לאחר מכן החלה האימפריה האשורית בתהליך התמוטטות, ולתקופת ביניים קצרה לא הייתה יהודה כפופה למרותה של אימפריה חיצונית. בתקופה זו התרחשה חידוש הברית של יאשיהו, שמלך על יהודה באותה התקופה. חידוש הברית כלל את עקירת פולחן האלילים, וכן ריכוז כל העבודת הקרבנות לה' בירושלים תוך הריסת הבמות ברחבי הארץ.
תקופת ביניים זו נמשכה שנים ספורות בלבד, ולאחריהן נשלטה יהודה באופן זמני וחלקי על ידי מצרים, עד שהובס הצבא המצרי בידי נבוכדנצר השני שהומלך למלך בבל, והשלים את השתלטות הבבלים על השטחים שהיו שייכים בעבר לאשורים, ביניהם ממלכת יהודה[11].
נפילתה הסופית של ממלכת יהודה הייתה בחורבן בית המקדש הראשון (בשנת ג'של"ח) על ידי נבוזראדן, מי שהיה מפקד שומרי הראש של נבוכדנצר השני[12]. מלך יהודה האחרון היה צדקיהו.
כרונולוגיה של מלכי יהודה
ערך מורחב – מלכי יהודה וישראל
ראו גם
- נחלת שבט יהודה
- ממלכת ישראל
- בית דוד
- יהוד מדינתא
- יהודה בתקופה החשמונאית
- יהודה בתקופה הרומית
- יהודה (חבל ארץ)
- כרונולוגיה של המקרא
לקריאה נוספת
- בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרכים ב-ד (יחידות 4–12), רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. מהדורה שנייה: 2008. מסת"ב 9789650610036
- עודד ליפשיץ, ירושלים בין חורבן להתחדשות: יהודה תחת שלטון בבל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ד-2004[13].
- עמיחי מזר, גבריאל ברקאי, מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, כרך ג' - תקופת הברזל (יחידות 8–9), רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
קישורים חיצוניים
- תקציר על מלכי ישראל באתר "עידן התנ"ך"
- יוסף גרפינקל, תפוצתן של 'טביעות החותם הזהות' והמערך היישובי ביהודה ערב מסע סנחריב, קתדרה 32, יולי 1984
- נדב נאמן, אנסון רייני, אברהם בירן ויצחק בית-אריה, דיון: הנגב בשלהי ימיה של ממלכת יהודה, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 38-3
- מרדכי כוגן, דת ופולחן בממלכת יהודה בימי ההגמוניה האשורית – עיון מחודש, קתדרה 69, ספטמבר 1993, עמ' 17-3
הערות שוליים
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב; ספר דברי הימים ב', פרק י'
- ^ Mazar, B. 1951. The Stratification of Tell Abu Hawan on the Bay of Acre. Bulletin of the American Schools of Oriental Research 124: 21-25
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה מספר 20181003124250:0 - ^ מאמר על ארמונו של דוד המלך, בכתב העת Biblical Archaeology Review
- ^ מאמר אודות חומות שבנה המלך שלמה בירושלים באתר הידען.
- ^ מאמר ב"מחלקה לדוברות" באתר של האוניברסיטה העברית.
- ^ 7.0 7.1 7.2 עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל, דקות 40:36-26:28
- ^ 8.0 8.1 תגלית מתקופת המקרא מטילה ספק בעוצמה של ממלכת דוד ושלמה, באתר רוטר/הארץ
- ^ ספר ישעיהו, פרק י', פסוק ה'
- ^ "ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם" (ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"ג)
- ^ Interactive World History Atlas since 3000 BC
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'-כ"א
- ^ ביקורת: בוסתנאי עודד ואברהם פאוסט, ארץ יהודה בתקופה הנאו-בבלית, קתדרה 121, ספטמבר 2006, עמ' 178-171..
