מלקולם ריפקינד
 | |||||||||
| ריפקינד, 15 ביולי 2011 | |||||||||
| שם מלא | מלקולם לסלי ריפקינד | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עיסוק | אקדמאי, פוליטיקאי | ||||||||
| בת זוג | אדית' ריפקינד | ||||||||
| |||||||||
סר מלקולם לסלי ריפקינד (באנגלית בריטית: Malcolm Leslie Rifkind; נולד ב-21 ביוני 1946) הוא פוליטיקאי שמרן בריטי-יהודי שכיהן כשר בקבינט ממשלת בריטניה תחת ראשי הממשלות מרגרט תאצ'ר וג'ון מייג'ור, בין היתר כמזכיר המדינה לענייני סקוטלנד (1986–1990), מזכיר ההגנה (1992–1995) ומזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים (1995-1997).
ריפקינד היה חבר הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז הבחירה "אדינבורו פנטלנדס" מ-1974 עד 1997. בבחירות הכלליות בבריטניה 1997 מפלגתו איבדה את רובה והוא איבד את מושבו בפרלמנט לטובת מפלגת הלייבור. הוא ניסה - ללא הצלחה - להיבחר מחדש לפרלמנט מטעם המחוז אדינבורו פנטלנדס בשנת 2001; לפני הבחירות הכלליות 2005 מחוז בחירה זה בוטל וריפקינד התמודד - הפעם בהצלחה - לפרלמנט מטעם מחוז הבחירה "קנזינגטון וצ'לסי". הוא הודיע על כוונתו להתמודד על הנהגת המפלגה השמרנית בבחירות לראשות המפלגה 2005, אך נסוג מכך לפני תחילת הסקרים.
הוא ייצג את מחוז הבחירה קזניגטון ונבחר בבחירות הכלליות בבריטניה 2010 עם רוב של 8,616 קולות. הוא מונה ליושב ראש ועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט בידי ראש הממשלה, דייוויד קמרון, ב-6 ביולי 2010[1]. בחודש ינואר 2015 הוא מונה על ידי הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה לחבר בחבר הדיון הרם שלו לביטחון האירופי. בדצמבר אותה השנה התמנה ריפקינד לפרופסור אורח בקינגס קולג' לונדון במחלקה ללימודי מלחמה. בנוסף, הוא הוזמן להיות עמית בכיר במכון המלכותי של השירותים המאוחדים (RUSI). ביולי 2016 פורסם ספר זיכרונותיו, "כוח ופרגמטיות". בשנת 2017 הוזמן ריפקינד על ידי ממשלת בריטניה לשמש כיושב הראש הבריטי השותף של הפורום הבריטי-פולני.
ראשית חייו
ריפקינד נולד באדינבורו למשפחה יהודית שהיגרה לממלכה המאוחדת בשנות ה-90 של המאה ה-19 מליטא[2]. הוא התחנך במכללת ג'ורג' ווטסון ובאוניברסיטת אדינבורו, שם למד משפטים לפני שלמד תואר ראשון במדע המדינה (התזה שלו הייתה על חלוקת קרקעות ברודזיה הדרומית). בהיותו סטודנט באוניברסיטה הוא השתתף במשלחת היבשתית למזרח התיכון ולהודו[3].
הוא עבד כעוזר מרצה במכללה האקדמית של אוניברסיטת רודזיה (כיום נקראת "אוניברסיטת זימבבואה") בסולסברי מ-1967 עד 1968[4]. הוא נקרא לבר המשפטים של סקוטלנד בשנת 1970 והתמחה במשרה מלאה כעורך דין עד 1974. בשנת 1985 מונה ליועץ המשפטי של מלכת בריטניה והתמנה לחבר במועצה המלכותית בשנת 1986. מ-1970 עד 1974 כיהן כחבר מועצת העיר של אדינבורו[5].
קריירה פוליטית
חבר הפרלמנט
ריפקינד ניסה להתמודד לראשונה לפרלמנט הבריטי, ללא הצלחה, בשנת 1970 כנציג מחוז הבחירה מרכז אדינבורו. הוא נבחר לפרלמנט בבחירות הכלליות שנערכו בחודש פברואר 1974, כנציג מחוז הבחירה אדינבורו פנטלנדס וכחבר המפלגה השמרנית הסקוטית. במהלך הבחירות לראשות המפלגה השמרנית ב-1975 הוא תמך באדוארד הית' בסיבוב הראשון, אך שהית' פרש מהמירוץ לראשות המפלגה ריפקינד תמך במועמדותה של מרגרט תאצ'ר. תאצ'ר, כמנהיגת המפלגה השמרנית, מינתה את ריפקינד לדובר בספסלים הקדמיים (front-bench) לענייני סקוטלנד. לאחר מכן התפטר מתפקיד זה (יחד עם המזכיר לענייני סקוטלנד בממשלת הצללים השמרנית, אליק ביוקנן-סמית) כאות מחאה על החלטת קבינט הצללים להצביע נגד הצעת החוק של הממשלה לכינון אספה מחוקקת מוסדרת עבור סקוטלנד. במשאל העם על כינון אספה מחוקקת לסקוטלנד שנערך לאחר מכן הצביע ריפקינד בעד אך משך את תמיכתו בכך כאשר תוצאות משאל העם הראו כי סקוטלנד מחולקת כמעט באופן שווה בנדון.
שר זוטר
ריפקינד היה אחד מחמשת השרים בלבד שכיהנו בכל 18 השנים של ממשלות מרגרט תאצ'ר וג'ון מייג'ור. עובדה זו מצביעה על היותו השר הבריטי שכיהן תקופת כהונה רצופה ללא הפרעה מאז הנרי טמפל, שהיה שר בראשית המאה ה-19.
הוא מונה לשר הפנים ואיכות הסביבה במשרד הסקוטי בממשלת תאצ'ר ב-1979. בתפקיד זה היה אחראי על העברת חוק זכויות הדיירים בסקוטלנד, אשר הביא לגידול מסיבי של בעלות על בתי מגורים בסקוטלנד. הוא היה גם אחראי, תחת מזכיר המדינה לענייני סקוטלנד ג'ורג' יונגר, על היחסים עם השלטון המקומי, המשטרה ובתי הכלא.
ב-1982, עת מלחמת פוקלנד, הועבר למשרד החוץ וחבר העמים, בתפקיד תת-מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים פרלמנטרי ב-1983. במשרד החוץ וחבר העמים שירת תחילה תחת פרנסיס פים ואז תחת סר ג'פרי האו. ריפקינד היה אחראי ליחסיה של הממלכה המאוחדת עם ברית המועצות וגרורותיה במזרח אירופה. הוא סייע לג'פרי האו לשכנע את תאצ'ר לשנות את מדיניות הממשלה כלפי ברית המועצות, נכח בישיבה שנערכה בצ'קרס שהחליטה להזמין את המנהיגים הסובייטים לאנגליה, והוסיף להיות נוכח בצ'קרס כשתאצ'ר נועדה עם מיכאיל גורבצ'וב וקבעה כי גורבצ'וב היה מנהיג סובייטי עמו "יכלה לעשות עסקים".
לריפקינד היו גם קשרים חזקים עם תנועת הסולידריות בפולין. ב-1984 ערך ביקור מיניסטריאלי בפולין. בניגוד לרצונו של המצביא וויצ'ך ירוזלסקי, נשיאה הקומוניסטי של פולין, התעקש ריפקינד להניח זר על קברו של הכומר הקתולי יזשי פופילושקו, ונפגש עם שלושה ממנהיגי תנועת הסולידריות האסורה. ירוזלסקי תקף את ריפקינד וביטל פגישה שעתידה הייתה להיערך עמו, אך פגישתו של ריפקינד עם מנהיגי תנועת הסולידריות יצרה תקדים, ואחריו שר החוץ של גרמניה המערבית, הנס-דיטריך גנשר ושרים אחרים מהעולם המערבי נתנו פומבי לקשריהם עם תנועת הסולידריות. מאורעות אלו עזרו לכפות על ממשלת פולין להסיר את האיסור על התנועה ולהכיר בצורכם של רפורמה פוליטית ופלורליזם. ריפקינד עוטר, לאחר מכן, בידי הממשלה הפולנית הדמוקרטית הלא-קומוניסטית על תמיכתו בה. כשר הממונה על הקהילה האירופית, מונה ריפקינד על ידי ראשת הממשלה להיות נציגה האישית בוועדת דוגי (Dooge Committee) של הקהילה האירופית. דו"ח הוועדה סייע להכין את הדרך לפיתוח השוק האירופי החופשי.
מזכיר המדינה לענייני סקוטלנד
בשנת 1986 הוא קודם לקבינט ממשלת בריטניה ומונה למזכיר המדינה לענייני סקוטלנד. הוא זכה למוניטין כפוליטיקאי מתון בנושאים חברתיים וכלכליים, ולעיתים היה נתון בסכסוכים עם מרגרט תאצ'ר. כמזכיר המדינה הוא יזם רפורמות נרחבות בסקוטלנד. אלה כללו את הפרטת תעשיית החשמל הסקוטית ואת קבוצת האוטובוסים הסקוטית. הוא גם הפך את סוכנות הפיתוח הסקוטית לארגון סקוטי לארגון בעל מעורבות רבה יותר במגזר הפרטי. כאשר ריפקינד נכנס לתפקידו כמזכיר המדינה, משימתו הראשונה הייתה לנטרל מחלוקת בקרב מורים, שכילתה את החינוך הסקוטי. הוא גם ביקש לסייע לטחנת הפלדה של חברת "רייבנסקרייג", שעמדה בפני סגירה. ריפקינד התנגד לסגירתה בידי הממשלה בטענה כי יש להפריט את כל תעשיית הפלדה וכי עתידם של בתי חרושת ספציפיים ייקבע על ידי החברות שבעלותן במגזר הפרטי.
אחד האתגרים הקשים ביותר שנציבו בפניו של ריפקינד היה הדרישה מצד הציבור לביטול מערכת התעריפים המקומיים. הוא תמך בהכנסת מס הגולגולת, שאותה אישר הקבינט זמן קצר לפני מינויו. הוא גם הסכים עם ההחלטה שהוצעה על ידי קודמו, ג'ורג' יונגר, לפיה ההמס החדש צריך להיות מונהג שנה לפני בסקוטלנד מאשר באנגליה לאור הצורך הפוליטי לסיים את הארנונה המקומית. לאחר מכן הסכים ריפקינד כי מס הגולגולת היה טעות גדולה של הממשלה. לאורך כל תקופת כהונתו כמזכיר המדינה לענייני סקוטלנד, ריפקינד, כקודמו וכיורשיו בשנים מאוחרות יותר, היה כפוי לחולשה הפוליטית של המפלגה השמרנית בסקוטלנד, שלא כמו באנגליה. כאשר ת'אצ'ר התמודדה מול מייקל הזלטיין על הנהגת המפלגה השמרנית, ריפקינד צידד בתאצ'ר. בתקופה המתוחה שלאחר סיבוב ההצבעה הראשון היה ריפקינד נמנה בין אלו שיעצו לתאצ'ר כי מוטב לה לפרוש ולא הבטיח לתמוך בה אם תתמודד מחדש בבחירות לראשות הממשלה. תאצ'ר החשיבה כך כבגידה. בבחירות הבאות שנערכו למנהיגות המפלגה השמרנית תמך בדאגלס הארד.
מזכיר המדינה לענייני תחבורה
ב-1990 הועבר ריפקינד על ידי יורשה של תאצ'ר, ראש הממשלה ג'ון מייג'ור למזכיר המדינה לענייני תחבורה. אחת מחובותיו הראשונות הייתה להיכנס למנהרת התעלה, שנבנתה, ולראות את הקשר הפיזי הראשון בין המנהרות הללו מן הקצה הצרפתי והבריטי של המנהרה. אחד מעדיפויותיו העיקריות כמזכיר התחבורה היו לקדם את הצעות המדיניות להפרטת מערך הרכבות. ריפקינד תמך בהפרטה אך הגיע למסקנה כי תהיה זו טעות להפריד את הבעלות על התשתית מהחברות התפעוליות. השקפה זו הביאה אותו לקונפליקט עם משרד האוצר ובאומרו שהצעות שמרניות להפרטה לא יהיו מוכנות עד לבחירות הכלליות ב-1992. ראש הממשלה אהב את טענת משרד האוצר כי התחרות בין חברות הרכבות תרפה את ידיה אם חברה אחת תהיה בעלת מערך הרכבות.
מזכיר ההגנה
ריפקינד מונה למזכיר המדינה לענייני הגנה עם תום הבחירות הכלליות ב-1992. אף שלא החזיק ברקע צבאי, הוא היה מאמין נלהב בהגנה אזרחית חזקה ובכוחות מזוינים בעלי יכולת גלובלית. ב-1994 עמד בפני דרישות משרד האוצר לקיצוצים גדולים בתקציב הביטחון הלאומי. כדי להגן על יכולת הלחימה של הכוחות המזוינים של בריטניה הוא ניהל משא ומתן עם האוצר, שבעזרתו הביא לחיסכון גדול מדרישת האוצר. הוא כבר זכה לתמיכת ראשי הכוחות המזוינים בגישתו זו, שסיפקה תמריץ לשיתוף פעולתם בנושא. ריפקינד בנוסף הצליח להשיג את הסכמת ארצות הברית לרכישת טילי שיוט עבור מדינתו. בריטניה הייתה אז המדינה היחידה שלה אמריקאים הסכימו למכור טילי שיוט.
אחת הסוגיות הקשות ביותר שבהן עסק ריפקינד כמזכיר ההגנה היתיה מעורבות בריטית במלחמת בוסניה[6]. בדומה לג'ון מייג'ור ומזכיר המדינה לענייני חוץ דאגלס הרד, ריפקינד התנגד להתערבות צבאית מצד בריטניה והקהילה הבינלאומית כלוחמים בסכסוך. עם זאת, הוא תמך בשימוש חיילים בריטים ושל מדינות אחרות במטרה להגן על שיירות מזון הומניטריות שהגנו על מאות אלפי אזרחים. ריפקינד היה יריב חזק וקולני של מדיניות ארצות הברית בנוגע למלחלמה, שהייתה אמורה להסתיים באמברגו נשק של האומות המאוחדות ולחשוף את הסרבים להפצצת נאט"ו מהאוויר. ריפקינד הסכים עם השקפותיהם שלך האיחוד האירופי והאו"ם כי הפצצה מסוג זה לא תתאים למשימת האו"ם שם. ריפקינד ביטא את דעותיו בפומבי בוושינגטון הבירה כמו גם בלונדון. אף על פי שארצות הברית הייתה מתוסכלת יותר ויותר ונסוגה ממבוי סתום זה, היא לא גרמה נזק מתמשך ליחסיה הדיפלומטיים עם הממלכה המאוחדת, כפי שהעידה הנכונות האמריקאית למכור טילי שיוט לבריטניה.
מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים
בשנותיו האחרונות של ממשל ג'ון מייג'ור, ריפקינד כיהן כמזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים. אחד מתפקידיו הראשונים היה כינוס פסגת לונדון בנושא בוסניה והרצגובינה, אשר הפעילה לחץ רב יותר על הסרבים-בוסניים בעקבות טבח סרברניצה והובילה, בבוא העת, להסכם דייטון שסיים את הלחימה. כמזכיר המדינה, ב-24 בספטמבר 1996, פנה אל העצרת הכללית של האומות המאוחדות וקרא להצהרה מפי האו"ם המונעת מקלט מדיני לטרוריסטים, וטען כי אותם טרוריסטים לא יוכלו ליהנות מאמנת האו"ם לפליטים משנת 1951. באותו נאום הוא הדגיש את מחויבותה של הממלכה המאוחדת להסחר החופשי העולמי עד 2020 ואמר שכל הממשלות צריכות להנהיג ליברליזציה בכלכלותיהן.
בקשור למזרח התיכון ריפקינד התחייב, לראשונה, בשם ממשלת בריטניה למדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה. הוא גם, בנאום שנשא במפרץ הפרסי, קרא למזרח תיכון אֶקְוִיוָולֶנְטִי כדי לאפשר דיאלוג להתקיים, ברמה האזורית בין ישראל לבין שכנותיה הערביות, כמו גם בין איראן לבין ארצות ערב. אחד מתפקידיו העיקריים היה המשא ומתן הסופי עם הרפובליקה העממית של סין על העברת הונג קונג. ריפקינד ערך כמה פגישות עם שר החוץ הסיני, הן בבייג'ינג והן בלונדון, וכן עם מושל הונג קונג, כריס פאטן, ועם פוליטיקאים נבחרים בהונג קונג. כמזכיר המדינה לענייני חוץ הוא קרא להקמת אזור סחר חופשי בצפון האוקיינוס האטלנטי, שיביא ליצירת יחסי סחר חופשי בין האיחוד האירופי עם ארצות הברית וקנדה.
תבוסה בבחירות ושיבה לפרלמנט
בבחירות הכלליות ב-1997 הוא איבד את מושבו של מחוז הבחירה "פנטלנדס" יחד עם כל השמרנים בסקוטלנד (ובויילס), והוחלף בחברת מפלגת הלייבור לינדה קלארק. ריפקינד היה אחד מחברי הפרלמנט המעטים שניסו שוב להיבחר לפרלמנט הבריטי מטעם מושבם הישן - במקום לחפש מחוז בחירה בטוח יותר - והתמודד שוב על מחוז הבחירה אדינבורו פנטלנדס נגד קלארק בבחירות הכלליות ב-2001. אף על פי ששיפר את מצבו במידה מסוימת, לא הצליח להיכנס לפרלמנט. בתקופה זו הוא נשאר פעיל מבחינה פוליטית, כנשיא השמרנים הסקוטיים, והשתמש במעמדו מחוץ לארמון וסטמינסטר כדי לבקר את הפלישה לעיראק ב-2003 ואת תמיכתה של ממשלת טוני בלייר בה. בניגוד לעמדתו, המפלגה השמרנית תמכה באותה עת בפלישה.
אחרי הבחירות הכלליות ב-1997 קיבל ריפקינד תואר אבירות בהצטיינות עם התפטרותו של ג'ון מייג'ור והפך לאביר מפקד במסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש", בהוקרה על עבודתו לענייני חוץ וחבר העמים הבריטי.
בבחירות הכלליות ב-2005 הוא חזר לבית הנבחרים הבריטי כחבר הפרלמנט מטעם מחוז הבחירה "קנזינגטון וצ'לסי" עם רוב של 12,418 קולות[7].
קישורים חיצוניים
- תמר טוניק, "טראמפ מתגלה כנשיא טיפש מאוד", באתר כלכליסט, 6 בפברואר 2017
הערות שוליים
- ^ David Cameron announces torture inquiry, באתר הדיילי טלגרף, 6 ביולי 2010
- ^ Leading Jews play down Rifkind row, באתר האינדפנדנט
- ^ Obituary: Lt Col Lionel Gregory OBE, Gurkha, באתר "The Scotsman"
- ^ Profile: Sir Malcolm Rifkind, באתר BBC
- ^ Sir Malcolm Rifkind: The suave Scot with a sharp mind, באתר דיילי טלגרף
- ^ מלקולם לסלי ריפקינד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ Rt Hon Sir Malcolm Rifkind QC, באתר הפרלמנט הבריטי (באנגלית)
| שרי החוץ של בריטניה | ||
|---|---|---|
|
.svg)
