רבי מנחם בן סרוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מנחם בן סרוק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מנחם בן סרוק
לידה 920
פטירה 970
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים ספרד
תרומות עיקריות
מחבר מחברת מנחם, מילון עברי-עברי למקרא.

רבי מנחם בן סרוק (920 עד 970 בערך), בלשן ופילולוג יהודי בספרד של תור הזהב. מחבר מחברת מנחם, מילון עברי-עברי למקרא.

ביוגרפיה

רבי מנחם בן יעקב אבן סרוק נולד בשנת 920 בטורטוסה, שבצפון-מזרח ספרד (קרוב לברצלונה) למשפחה מהמעמד הבינוני שעסקה במסחר. משפחתו הייתה, כנראה, משפחת תלמידי חכמים שעסקו, בין היתר, גם בחוכמת הלשון העברית, ואף בחיבור פיוטים. מנחם החל אף הוא לעסוק בחוכמת הלשון והצטיין בכך, עד כי שמעו הגיע לאוזניו של נגיד היהודים בקורדובה (דרום-מרכז ספרד) - רבי יצחק אבן שפרוט. חכמים כמו מנחם גדלו בחסותם של עשירים, שנתנו להם את האפשרות להתמסר ללימוד החוכמות (נוהג מקביל לזה שהיה קיים בתרבות הערבית). הנגיד, ששמע על מנחם, הזמינו לקורדובה עם כל משפחתו לשמש לו למזכיר, ולתת לו אפשרות לעסוק בלשון העברית. מנחם עבד עד שנפטר רבי יצחק אבן שפרוט, ואז חזר לעיר מולדתו לעסוק במסחר. כעבור זמן מה, בנו של אותו רבי צחק – רבי חסדאי אבן שפרוט, שהתמנה אף הוא לנגיד, הזמין את מנחם לחזור ולעבוד בקורדובה, ולחסות בצלו כקודם.

רבי מנחם הוא שניסח כנראה את האיגרת המפורסמת של רבי חסדאי אבן שפרוט ליוסף מלך הכוזרים, הוא שילב את שמו באקרוסטיכון לשיר הפתיחה לאחר שמו של רבי חסדאי.

תקופת חייו של רבי מנחם בן סרוק על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

מחברת מנחם

קובץ:ספר מחברת מנחם.djvu

בסביבות שנת 960-950 פרסם רבי מנחם את עבודתו המונומנטלית - ה'מחברת' שהיא מילון ללשון המקרא כולל הארמית המקראית. זהו, למעשה, המילון העברי-עברי הראשון ללשון המקרא. ה'מחברת' מכנסת (מחברת, מהפועל לחבר) מילים מן הלשונות הללו. המילונים המוכרים לנו מלפני המחברת, כגון האגרון של רב סעדיה גאון והריסאלה של יהודה בן קוריש, כתובים בערבית יהודית.

רבי דונש בן לברט השיג על המחברת. הוא טען שיש במחברת מנחם ביאורים הנוטים לקראות. כשהגיעו השגותיו של דונש לידי חסדאי, ואולי גם מסיבות אחרות סר חינו של מנחם בעיני חסדאי והוא שלח שליחים ששרפו את ביתו של מנחם בעצם יום השבת והגלוהו אל מחוץ לעיר. מנחם כתב לחסדאי במליצה שירית כי אינו מבין על מה הואשם, והביע תקווה שה' ישפוט את המקרה אחרת. המחברת אינה חיבור קראי. עם זאת, מנחם הואשם במשך הדורות בהחזקת דעות קראיות, משום שהציע פירושים המבוססים ישירות על פשט המקרא ומנוגדים לעיתים לפרשנות של חז"ל.

המחברת מחולקת לפי שורשי המילים, אלא שלפי דעת רבי מנחם שורשים רבים הם בני שתי אותיות או אף אות אחת. הדבר נבע מאי הכרתו בשורשים חסרים כגון חסרי פ"נ או ע"ו. לדעתו, מאחר והלשון העברית נבחרה על ידי ה' אזי אין לשנות מהמקרא אף לא אות אחת. משום כך הוא התנגד בכל תוקף לביאור מילים על פי חילוף אותיות, שיכול אותית או הוספת אותיות ואף לא השווה מילים קשות לערבית כדי לבארן.

הוויכוח בן רבי מנחם לדונש לא הסתיים, תלמידי מנחם שראו את תשובות דונש, השיבו עליהם בספר "תשובות תלמידי מנחם". תלמידי מנחם היו: רבי יצחק בן קפרוּן, רבי יצחק אבן ג'יקטילה ורבי יהודה בן דוד. היה זה רבי יהודה חיוג' שפיתח במפנה המאה העשירית את התאוריה של שלשיות השורש העברי, שיטה המקובלת עד היום. יהודי בן ששת, תלמידיו של דונש, השיב על תשובות תלמידי מנחם. בעוד שבמדינות דוברות הערבית התקבלה התאוריה של חיוג' וממשיכו אבן ג'נאח, הרי שבמדינות שהיו מחוץ לאזור הדיבור הערבי הייתה מחברת מנחם מילון שימושי ומוכר. רש"י ציטט ממנה לעיתים קרובות וגם אימץ חלק גדול מהתאוריה הדקדוקית של מנחם. רבנו תם (נכדו של רש"י) קינא את קינאתו של מנחם ואף חיבר ספר 'הכרעות' ובו הגן על מנחם. גם ר' יוסף קימחי, אביו של הרד"ק הכריע במחלוקת שבין מנחם לדונש בספרו 'ספר הגלוי' לאור תורתו של חיוג' שיצאה בינתיים לאור. דבר זה מלמד על חשיבותה של המחברת שגרמה לשרשרת תגובות שהעשירו את מחקר הלשון העברית.

מחברת מנחם הגיעה לידינו בתשעה עשר כתבי יד ובכעשרים קטעי גניזה המפוזרים כיום בספריות שונות באירופה, דבר המלמד על התקבלותה של המחברת ועל הפופולריות שלה בקהילות ישראל. היא יצאה לאור בשתי מהדורות מדעיות, מהדורת פיליפובסקי (פיליפאווסקי), לונדון, תרי"ד 1854 ומהדורת בדיוס (Sáenz-Badillos), גרנדה, 1986 הנחשבת מהדורה ביקורתית..

מחברת מנחם ושירתו פתחו את תחילת תור הזהב בספרד

הנצחה

על שמו של בן סרוק קרויים היום רחובות בירושלים, בהרצליה ובתל אביב.

לקריאה נוספת

  • אליהו אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, כרך א', ירושלים 1966
  • דוד ילין, תולדות התפתחות הדקדוק העברי, ירושלים תש"ה, עמ' 49 - 66 
  • וילהלם בכר, ניצני הדקדוק, תל אביב תרפ"ז  (תורגם מגרמנית בידי א. ז. רבינוביץ)
  • זיגמונד גרוס,  Menahem ben Saruk, Breslau 1872

קישורים חיצוניים

כתביו