מניית שליטה
מניית שליטה היא מניה המעניקה לבעליה שליטה בחברה, על ידי זכויות הצבעה עדיפות המוקנות לה. המחזיק במניית השליטה יכול לכפות את רצונו על בעלי המניות האחרים ולהחליט כיצד תתנהל החברה, אף אם ערכן של מניותיו אינו רוב בהון החברה.
רקע
כאשר לחברה יש מספר סוגים של מניות שהונפקו, ניתן להעניק לכל סוג של מניות זכויות שונות. למניות בכורה, למשל, ישנה זכות ראשונים לקבלת דיבידנד ועדיפות על פני מניות רגילות בפירוק החברה, אך הן אינן מקנות לבעליהן זכויות מיוחדות בהליך ההצבעה. לעומתן, מניות שליטה מזכות את בעליהן בזכויות הצבעה יתרות מאלה של בעלי המניות הרגילות.
ההגיון מאחורי מהלך של הנפקת מניות שליטה, הוא לאפשר לציבור המשקיעים הכללי להשתתף בבעלות על החברה ובהצלחתה, אך בעת ובעונה אחת לשמר בידי מייסדיה או בעליה העיקריים, את זכות ההחלטה הבלעדית בענייניה. באופן זה שומרים הם בידם גם את האפשרות לקבוע מי ינהל את החברה, מי יהיה חבר מועצת המנהלים, ועוד.
מניות שליטה בישראל
בעבר היה מקובל להנפיק לחברות בבורסה לניירות ערך בתל אביב שני סוגי מניות, שנבדלו ביניהן בערכן הנקוב ובזכויות ההצבעה שלהן. הדבר שרת את רצונם של בעלי השליטה בחברות לגייס הון עבור החברה מבלי לאבד את שליטתם בה. לדוגמה: חברה אשר הנפיקה מניות 1 ש"ח ומניות 5 ש"ח, כאשר לכל מניה מכל סוג שהוא קול אחד, כלומר זכות הצבעה שווה. 100 ש"ח של המשקיע שרכש 100 מניות מסוג 1 הביאו עימם פי חמישה זכויות הצבעה מ-100 ש"ח של מי שרכש 20 מניות מסוג 5 ש"ח. בעלי השליטה שמרו לעצמם רוב גדול במניות השליטה, בדוגמה זו מניות 1 ש"ח, ויכלו להוסיף ולהנפיק כמויות גדולות של מניות 5 ש"ח שנקראו מניות הון, מבלי לאבד את הרוב שלהם באספות בעלי מניות.
לפני מספר שנים, תחת לחצה של רשות ניירות ערך, סגרה הבורסה לניירות ערך פרצה זו, באפשרה לחברות להנפיק מניות חדשות (והמירים) רק מהסוג העדיף בזכויות ההצבעה. בעקבות החלטה זו, בעלי שליטה בחברות בעלות שני סוגי מניות ויותר, אשר היו מעוניינים לגייס הון נוסף בהנפקת מניות, ביצעו איחוד של סוגי המניות השונים לסוג אחד תוך מתן פיצוי לבעלי המניות העדיפות בזכויות ההצבעה, תמורת הוויתור על עדיפות זו. למרות זאת, בבורסת תל אביב עדיין נסחרות מספר מועט של חברות בעלות מניות הון ומניות שליטה, שבעליהן העדיפו לשמר את השליטה בידיהם, על פני גיוס הון מניות נוסף.
מניית זהב
סוג מיוחד של מניית שליטה היא מניית זהב, שהיא מניה בודדת אשר למחזיק בה מוקנים 50% מזכויות ההצבעה בחברה. המשמעות היא שלמחזיק מניית הזהב (בתוספת מניה רגילה אחת), יש רוב אוטומטי בכל אספת בעלי מניות. החברה הידועה ביותר בישראל בה קיימת מניית זהב היא הכשרת היישוב. מדינת ישראל החזיקה באותה מניית זהב במקור, עד שנמכרה ליעקב נמרודי. בעת המכירה נמתחה ביקורת על המדינה על כך שלא השוותה את זכויות ההצבעה במניות החברה טרם המכירה. בדרך כלל משמשת מניית הזהב כלי בידי מדינות, כדי לשמור את שליטתן בחברות מופרטות, כאשר יש אינטרס מובהק שלא לאבד את השליטה באותן חברות.
מניית הנהלה
מניה אשר מקנה לבעליה זכויות מיוחדות בבחירת הנהלת החברה, ועל ידי כך בעצם להשיג שליטה בחברה. מניות אלה לא נסחרות בבורסה בדרך כלל.
מניית יסוד
מניה הניתנת בדרך כלל למייסדי החברה והן נושאות זכויות יתר לגבי השליטה והניהול בחברה. המניה ניתנת להם על מנת שלא יידרשו לוותר על השליטה בחברה עם הנפקת מניות לאנשים נוספים. מניות היסוד מאפשרות לשלוט שליטה מוחלטת בחברה, אף על פי שלמחזיק בהן אין בהכרח החזקה ברוב זכויות הבעלות וברוב הזכויות לקבלת דיבידנדים מהחברה.
ממשלת ישראל לדוגמה מחזיקה מניות כאלה בחברות הממשלתיות, ודרכן היא יכולה לקבוע את מדיניות החברות ופעולותיהן.
מניה דחויה
מניה המקנה זכויות נחותות ביחס למניות אחרות - כמו למשל זכות אחרונים בקבלת דיבידנד. לעיתים מניות אלה משוללות זכויות הצבעה.
קישורים חיצוניים
- עמי גינזבורג, המניה של המדינה, באתר TheMarker, 10 במרץ 2013
