מצוות לינה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצוות לינה היא מצווה מהתורה להישאר בתחומי העיר ירושלים בלילה שלאחר הקרבת קרבן בבית המקדש.

המקור בתורה

בתורה מופיעה מצווה זאת רק בהקשר לחג הפסח:

"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם: (ז) וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ"[1].

באשר לכוונת התורה "בבוקר", ישנם כמה פירושים:

  • רש"י במקום פירש על פי הספרי שהכוונה לבוקר יומו השני של פסח, לאחר יום טוב. תוספות מנמקים את החיוב להישאר עד הבוקר הבא באיסור לצאת מחוץ לתחום ביום טוב, או שהחג עצמו מחייב לינה[2].
  • בבוקרו של יום טוב ראשון[3].
  • דעה נוספת היא שעל האדם להישאר בכל שבעת ימי הפסח, ורק לאחר החג יכול לפנות לביתו[4]. דעה זאת מתאימה יותר לפשוטו של מקרא[5].

מוני המצוות לא מנו את חיוב הלינה בין תרי"ג מצוות, משום שהמצווה היא פרט בלבד במצוות הקרבנות[6].

טעם

טעם המצווה הוסבר בראשונים שהוא משום כבוד המקדש ומעמד ההקרבה, שאם חוזר מייד לביתו - הדבר נראה כמשא שאדם מנסה להפטר ממנו[7], או משום כבוד יום הקרבת הקרבן, שנחשב ליום טוב[8]. ויש שהוסיפו שיום ההקרבה נחשב כרגל כלפי המקריב, עליו להישאר ללון כפי שיש לעשות ברגלים[9].

החייבים בלינה

חייב בלינה כל מי שהקריב כל סוג של קרבן, כולל מנחה, קרבן עוף, ביכורים[10], נסכים, או קרבן עצים. הדבר נלמד מהמילה "ופנית" - "כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא מהבוקר ואילך"[11]. אולם לדעת הרמב"ן הדבר נתון במחלוקת בין חכמים לרבי יהודה: לדעת חכמים חיוב הלינה תלוי בהקרבת קרבן, אך רבי יהודה סובר שהמחייב את הלינה הוא הרגל עצמו ולא הקרבת הקרבן, ומשכך החיוב קיים רק בשלושת הרגלים[12].

אדם השולח קרבנו על ידי שליח אינו טעון לינה[13], אך השליח טעון לינה[14].

נשים חייבות בלינה[15] וכפי שאמרה רות לנעמי "באשר תליני אלין"[16].

הלינה

נחלקו האחרונים האם אסור לו לצאת מירושלים מעת הקרבת הקרבן ועד עלות השחר למחרת[17], כן הוכיח רבי שלמה זלמן אוירבאך בקובץ מוריה קובץ קכג}}, או שמותר לו לצאת ולחזור ובלבד שיהיה בירושלים בשעת עלות השחר[18]. ויש שכתבו שאם יוצא מירושלים לזמן קצר[19] או לצורך מצווה[20], מותר לצאת.

הערות שוליים

  1. ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים ו'-ז'.
  2. ^ תוספות, מסכת חגיגה, דף יז עמוד א, ד"ה ופנית.
  3. ^ רש"י, מסכת פסחים, דף צה עמוד ב, ד"ה טעון.
  4. ^ אבן עזרא במקום, על פי המבואר במלכים א', ח', ס"ו ששלמה שילח את העם רק לאחר סיום החג; פירוש ריב"א על התורה, שם; רשב"א על ראש השנה דף ה' עמוד א'; תוספות הרא"ש על ראש השנה שם וסוכה מז ב
  5. ^ הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר, דברים ט"ז ז'.
  6. ^ רבי ישראל ניסן קופרשטוק, ‏עני בן פחמא, סימן כ"ז, באתר HebrewBooks; רבי נח חיים צבי ברלין, ‏מעין החכמה, עמ' קי"ד ד"ה טוב, באתר HebrewBooks.
  7. ^ רלב"ג, על דברים, ט"ז, ז';רבי ישראל ניסן קופרשטוק, ‏עני בן פחמא, סימן כ"ז, באתר HebrewBooks. וראו בשפת אמת, על מסכת ראש השנה דף ה' עמוד א'
  8. ^ בית הבחירה למאירי, על מסכת סוכה, דף מ"ז עמוד א'.
  9. ^ מקדש דוד, קונטרס לענייני קדשים, סימן ה' סעיף ו'.
  10. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת ביכורים, האם הכוונה היא לבכורים?.משנה, מסכת ביכורים, פרק ד', משנה ב'.
  11. ^ ספרי, פרשת ראה סימן קלד.
  12. ^ לקוטות הרמב"ן, על מסכת סוכה, דף מח עמוד א': אלא כך אני אומר, דלר' יהודה דממעט פסח קטן לית ליה כל פינות ואין שום קרבן טעון לינה אלא של רגלים בלבד, וכל שכן עצים ולבונה, ולית ליה הא דתנן בכורים טעונים לינה דאינהו נמי מכל פינות שאתה פונה נפקי
  13. ^ רבי יוסף שלום אלישיב בספר הערות למסכת ראש השנה ד ב וכמשמעות דברי שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות ג.משנה תורה לרמב"ם, ספר ביכורים, הלכות ג, פרק י"ד.
  14. ^ קובץ שמחת התורה עמ' רפא על פי משמעות דברי השגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות ד.משנה תורה לרמב"ם, ספר ביכורים, הלכות ד, פרק א'.
  15. ^ רות רבה, פרשה ב' סימן כ"ג.
  16. ^ מגילת רות, פרק א', פסוק ט"ז.
  17. ^ [מנחת חינוך]] מצווה קל"ו אות ז', ראו בדבריו שלמד כן ממשנה תורה לרמב"ם, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ג', הלכה י"ד.
  18. ^ הערוך לנר ראש השנה ה' א'.
  19. ^ רבי ישראל ניסן קופרשטוק, ‏עני בן פחמא, סימן כ"ז, באתר HebrewBooks.
  20. ^ רבי יוסף ענגיל, גליוני הש"ס, ראש השנה דף ה' עמוד א'.