משתמש:הבטלן/גזרה שמא יטה
בהלכות שבת, 'גזרה שמא יטה' היא גזרה שגזרו חכמים, על פיה אסור לעשות בשבת פעולות מסוימות לאור הנר, מחשש שמא תוך כדי עשיית פעולות אלו ייחלש אור הנר, ומתוך כך יטעה האדם ויטה את הנר כדי להגביר את אורו, דבר שאסור מן התורה משום מבעיר.
מקור הדין
המקור לדין זה הוא מן המשנה במסכת שבת[1], שם כותבת המשנה: ”ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר”. כלומר: אסור לאדם להוציא כינים מבגדיו[2] בשבת לאור הנר, ואסור לו לקרוא בשבת לאור הנר. ומבואר בגמרא, שהטעם לאיסורים אלו, הוא בשל גזרת שמא יטה. כלומר: חששו חכמים שאם יתאפשר לאדם לעשות פעולות כאלו לאור הנר, עלול להיווצר מצב בו אור הנר נחלש, וכדי להגביר אותו יטה האדם את הנר כדי שהשמן שבנר ייאחז בפתילה, דבר האסור מן התורה משום מבעיר. דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך [3]: ”אין פולין ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו, שמא יטה”.
פעולות שנאסרו לאור הנר
פעולות הוצאת הכינים מן הבגדים וקריאה, אינן היחידות שנאסרו לאור הנר. במשנה ברורה[4] מובא, שגם בדיקת חוטי הציצית וכן כל דבר שצריך האדם לעיין בו, גם הם נאסרו לאור הנר. ובביאור הלכה[5] מובאת מחלוקת אחרונים האם נאסרה כל פעולה שדרוש עבורה עיון, או שנאסרו רק פעולות שצריך עבורן ׳עיון רב׳.
קריאה לאור נר שאין אליו גישה
בגמרא[6] מובאים דבריו של האמורא רבא שאומר, שאיסור הקריאה לאור הנר קיים גם במקרה בו הנר נמצא במקום גבוה, ואפילו כאשר הוא גבוה מאוד וממוקם עשר קומות מעל האדם הקורא לאורו. במקרה כזה, אף על פי שאין מקום לחשוש שהאדם יטה את הנר, שהרי הנר נמצא במקום אליו אין לאדם גישה, מכל מקום אסרו חכמים את הקריאה לאורו. והטעם, משום ׳לא פלוג רבנן׳. כלומר: כאשר חכמים גזרו את גזירתם, לא חילקו חכמים בין מקרים בהם הנר נמצא במקום שיש אליו גישה למקום בו אין אליו גישה, אלא אסרו חכמים את הקריאה בנר באופן גורף. וכתבו הראשונים[7] וכך פסק השולחן ערוך[8] להלכה, שמסיבה זו אסור לקרוא לאור הנר גם אם הוא נמצא בתוך עששית או שהוא ממוקם בתוך חור בכותל. ואף שבמקרים אלו אין לחשוש להטית הנר, מכל מקום לא חילקו חכמים בגזרתם. ונחלקו האחרונים[9] האם מותר לקרוא בנר הממוקם בעששית, ואותה עששית נעולה באמצעות מפתח[10].
- לפי דעה אחת, במקרה כזה מותר לקרוא לאור הנר. ואף על פי שחכמים אסרו קריאה לאור הנר גם כשהוא גבוה מאוד ואין חשש הטיה, סוברים אחרונים אלו שיש חילוק בין נר הממוקם במקום גבוה לנר הנתון בתוך עששית. והחילוק הוא, שכאשר מדובר בנר שנמצא במקום גבוה, מניעת ההטיה היא רק בגלל חוסר אפשרות טכנית להגיע לנר, אך אין שינוי מדרך הדלקת הנר בימות החול, ואין סימן ברור שיגרום לאדם להימנע מן ההטיה. לעומת זאת, כאשר מדובר בנר הממוקם בעששית נעולה, הדלקת נר באופן כזה אינה מצויה בימות החול, והיא נעשית כך רק בגלל איסור ההטיה בשבת. לכן, במקרה כזה אין מקום לחשוש להטיה. משום שיש היכר – שינוי ברור מדרך ההדלקה בימות החול, על ידו ייזכר האדם שההטיה אסורה.
- לפי דעה אחרת, גם במקרה כזה אסור לקרוא לאור הנר, משום שגם במקרה כזה נאמר הכלל ׳לא פלוג רבנן׳.
- ודעת האליה רבה, שיש להקל במקום בו האדם נעל את העששית במפתח ונתן את המפתח לאדם אחר.
שני אנשים שקוראים יחד לאור הנר
בגמרא במסכת שבת[11] מבואר, שמותר לשני אנשים לקרוא לאור הנר, ואין חשש שאחד מהם יטה את הנר. והטעם, משום שבמקרה כזה אם אחד מהם ייגש להטות את הנר, יבחין בכך חברו ויזכיר לו שהטית הנר אסורה.
ומבואר בגמרא, שההיתר הוא דווקא במקרה בו השניים קוראים את אותו הדבר. אולם אם כל אחד מהם קורא בעניין אחר או בפרשה אחרת, אין היתר. משום שבמקרה כזה, הואיל וכל אחד מהם קורא דבר אחר, כל אחד מהם מרוכז במה שהוא קורא ואינו מבחין במה שחברו עושה. ואם כך, כאשר ייגש אחד מהם להטות את הנר, לא יבחין בכך חברו, ולא יהיה מי שיזכיר לו שההטיה אסורה.
קריאה בעניין אחד משני ספרים
נחלקו הראשונים מה הדין באופן בו השניים קוראים את אותו הדבר, אולם הם קוראים משני ספרים נפרדים.
- לדעת המרדכי[12], הסמ"ג[13], ספר התרומה[14] והגהות מיימוניות[15], היתר זה שייך רק כאשר השניים קוראים את אותו הדבר מאותו ספר. אולם אם הם קוראים בשני ספרים שונים, אף על פי ששניהם קוראים את אותו הדבר, מרוכז כל אחד מהם בספר שלו ואינו מבחין במה שחברו עושה, ולכן הדבר אסור מחשש שמא יטה אחד מהם את הנר.
- לדעת הסמ"ק[16], גם במקרה כזה הקריאה מותרת, משום ששניהם קוראים את אותו הדבר. ומסיבה זו כתב הסמ״ק, שבמקרה בו חל יום טוב להיות בשבת, מותר לקרוא בבית הכנסת את הפיוטים לאור הנר. שהרי במקרה כזה כל הציבור קוראים את הפיוטים יחד, וכולם עוסקים באותו עניין.
בשולחן ערוך לא הוזכרה מחלוקת זו, אולם הרמ"א[17] הזכיר את דעת הראשונים האוסרים, וכתב שכך נהגו.
ובבאור הלכה[18] מובא ספק לגבי שני אנשים שקוראים בשני עניינים שונים בספר אחד, דבר שאסור לפי כל השיטות[19], אך לפני הקריאה ביקש אחד מהם מחברו להבחין שהוא אינו מטה את הנר. מצד אחד, במקרה כזה יש מקום להתיר, שהרי כאן ביקש אחד מהם בפירוש מחברו להבחין שהוא אינו מטה את הנר. מצד שני, במקרה זה יש מקום לחשוש, שעל אף הבקשה המפורשת יהיה אותו אדם מרוכז בעניין שהוא קורא, ולא ישים לב למה שחברו עושה. וסיים הבאור הלכה וכתב, שאולי יש להקל במקרה כזה במקום הצורך.
מתי שייך היתר שני אנשים
נחלקו האחרונים[20] האם ההיתר לשני אנשים לקרוא לאור הנר נאמר דווקא לגבי דבר שיש בו מצווה, או גם לגבי דברים אחרים שמוגדרים כרשות.
- לדעת המגן אברהם, רק קריאה שיש בה מצווה הותרה לשני אנשים, אך דבר שאינו מוגדר כמצווה אלא כרשות – לא קיים בו ההיתר הזה.
- לדעת הט"ז, היתר זה שייך בכל דבר.
היתר שני אנשים במדורה
מבואר בגמרא[21] וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך[22], שההיתר לשני אנשים לקרוא יחד באותו עניין, נאמר רק במקרה בו השניים קוראים לאור הנר. אולם במקרה בו השניים קוראים יחד לאור מדורה – לא שייך היתר זה. וביאר רש"י שישנן שתי סיבות להחמיר במדורה ביחס לנר:
- 1. כשאר שני אנשים קוראים לאור הנר, הם קרובים זה לזה וכל אחד מהם רואה מה חברו עושה. לעומת זאת, כאשר השניים קוראים לאור מדורה, הם רחוקים אחד מהשני ואינם מבחינים היטב זה בזה, ועלול אחד מהם להבעיר את המדורה כדי שתאיר היטב.
- 2. כאשר שנים קוראים לאור הנר, בדרך כלל הנר אינו קרוב אליהם, אלא מעט רחוק. וכך, אם ירצה אחד מהם להטות את הנר, יבחין בכך חברו ויעצור אותו. לעומת זאת, כאשר שניים יושבים לאור המדורה, קצוות עצי המדורה קרובים אליהם מאוד, ואם אחד מהם ישלח את ידו להבעיר את העצים, לא יהיה לחברו מספיק זמן לעצור אותו.
ומכל מקום, מובא במשנה ברורה[23]בשם ׳עולת שבת׳, שאם אחד מהם מבקש מחברו להשגיח שהוא לא יחתה, הדבר מותר אפילו במדורה.
היתר שני אנשים כשאחד מהם אינו קורא
נחלקו הראשונים מה הדין במקרה בו אדם קורא לאור הנר, ולצידו עומד אדם אחר שאינו יודע לקרוא, או שאשתו עומדת לצדו:
- לדעת בעל התרומה והסמ"ג, אין היתר במקרה כזה. ולשיטתם, ההיתר בשני אנשים שייך רק במקרה בו השניים קוראים, אך לא במקרה בו אחד קורא והשני אינו יודע לקרוא.
- לדעת ר״י הדבר תלוי. אם הקורא ביקש מאשתו או מחברו להבחין שהוא לא מטה את הנר, מותר. אך אם הוא לא ביקש מהם – אסור.
- לדעת הסמ"ק, יש הבדל בין מקרה של אדם שאשתו עומדת לצדו לאדם שחברו עומד לצדו. כשחברו עומד לצדו, אם הוא מבקש ממנו להבחין במעשיו – מותר. כשאשתו עומדת לצדו, גם אם הוא מבקש ממנה להבחין במעשיו, אסור. והטעם, מכיוון שדעתה קרובה אצלו, ולכן היא אינה משגיחה היטב במעשיו.
- לדעת שבלי הלקט, במקרה זה יש פחות חשש להטיה מאשר במקרה של שני אנשים שקוראים באותו עניין. משום שבשני אנשים הקוראים באותו עניין, כל אחד עסוק בעניינו. אך במקרה זה, בו האדם מבקש ממי שעומד לצדו לשמור ולהשגיח עליו – אותו אדם מתרכז רק בשמירה על חברו, ולכן הדבר מותר. וכך פסק השולחן ערוך להלכה[24].
מקרים בהם לא חוששים להטיה
על אף האיסור שאסרו חכמים לאדם אחד לקרוא לאור הנר, ישנם מספר מקרים יוצאי דופן בהם לא חששו חכמים לכך שהאדם יטה את הנר, ולכן במקרים אלו מותר לאדם אחד לקרוא לאור הנר:
אדם חשוב
מבואר בגמרא[25] ונפסק כך להלכה[26] שאדם חשוב שאינו רגיל להטות את הנר בימות החול כאשר הוא קורא, מותר לו לקרוא לאור הנר בשבת, משום שלגביו אין מקום לחשוש שמא הוא יטה את הנר.
וכתב המשנה ברורה[27], שמדובר דווקא באדם שידוע שהוא אינו מטה את הנר בעת לימודו. אבל במקרה בו הדבר אינו ידוע, אפילו כאשר מדובר באדם חשוב, אין היתר. משום שגם אנשים חשובים עשויים לעיתים להטות את הנר.
וכתב הפרי מגדים, שבזמננו אין להתיר באדם חשוב, משום שהרבה פעמים ראינו שגם אנשים חשובים מטים את הנר[28].
ראשי פרקים
במשנה במסכת שבת[29] מובא: ”באמת אמרו, החזן רואה היכן התינוקות קורין אבל הוא לא יקרא”.
ובגמרא[30] מובאים שני הסברים בביאור משנה זו:
לפי ביאור אחד, כוונת המשנה היא למלמד תינוקות. ואומרת המשנה, שאם מלמד התינוקות יודע את הפרשה, אך כדי להיזכר בה הוא צריך לקרוא ראשי פרקים מתוך הכתב, מותר לו להביט בספר בשעה שהתינוקות קוראים ולקרוא את ראשי הפרקים כדי שעל ידי כך הוא ייזכר ויוכל לקרוא את הפרשה כולה בעל פה.
וכך פסק השולחן ערוך[31] להלכה, שמותר לרב לקרוא את ראשי הפרקים מתוך הספר כדי להיזכר ולקרוא את הכול בעל פה. והוסיף השולחן ערוך שדין זה לא נאמר רק לגבי ראשי הפרקים, אלא בכל מקרה בו האדם יודע את הפרשה בעל פה והוא צריך לקרוא מעט כדי להיזכר, הדבר מותר. והטעם, משום שבמקרה כזה, הואיל ואותו האדם אינו מעיין בספר, יש לו היכר על ידו הוא זוכר שלא להטות.
תינוקות
ביאור נוסף למשנה זו הוא, שכוונת המשנה לומר שבמקרה בו תינוקות יושבים לפני רבם, מותר להם לקרוא בספר לאור הנר, ואין לחשוש שיבואו להטות. והסיבה לכך היא משום שאימת רבם עליהם. כלומר: אותם תינוקות חוששים מרבם, והם נזהרים שלא להטות את הנר מחמת יראתם.
וכתב הבית יוסף[32], ששני תירוצי הגמרא נפסקו להלכה. ולכן פסק כך להלכה בשולחן ערוך.
וכתב המגיד משנה בשם הרשב"א, שהיתר זה שייך גם במקום בו הרב אינו נמצא לפני התינוקות, משום שאף במקרה כזה הם חוששים להטות מחמת היראה שיש להם מרבם. אולם כתב המגיד משנה שמלשון הרמב"ם לא משמע כך. ובשולחן ערוך לא הוזכר שיש חילוק בין מקרה שהרב נוכח בפני התינוקות למקרה שהרב אינו נוכח, ומכך דייק המשנה ברורה[33] שדעתו כדעת הרשב״א. אולם כתב, שהאליה רבה הביא הרבה פוסקים החולקים על דעת הרשב״א.
יום הכיפורים
כתבו הראשונים ונפסק כך להלכה בשולחן ערוך[34] שמותר לקרוא בליל יום הכיפורים לאור הנר, משום שאימת יום הכיפורים על הציבור ואין מקום לחשוש שיבואו להטות.
פרק במה מדליקין
כתבו הראשונים ונפסק כך להלכה בשולחן ערוך[35], שמותר לקרוא את פרק במה מדליקין לאור הנר. והסיבה לכך היא משום שבפרק זה מוזכרים איסורי הדלקת אש בשבת, ואין לחשוש שהאדם ישכח ויטה את הנר.
הגדה של פסח
כתב השבלי הלקט ונפסק כך להלכה בשולחן ערוך[36], שבמקרה בו חל ליל הסדר בשבת מותר לקרוא את ההגדה של פסח לאור הנר, וזאת משתי סיבות:
- 1. בדרך כלל קריאת ההגדה אינה נעשית במעמד אדם אחד אלא במעמד רבים, ולכן אין לחשוש שאותו אדם יטה את הנר, משום שהנוכחים שם יזכירו לו שלא להטות[37].
- 2. בדרך כלל המציאות היא שאנשים מכירים את ההגדה של פסח והיא שגורה בפיהם, ואפילו אם הם עמי ארצות. כיוון שכך, הם אינם צריכים לעיין בספר, אלא הם צריכים רק להבחין בראשי הפרקים כדי להיזכר, וקריאה כזו מותרת לאור הנר.
ובמשנה ברורה[38] הובאה דעת הפרי מגדים שסובר, שאפילו במקרה בו אותו אדם אינו מכיר כלל את ההגדה ואין עמו אנשים אחרים שיזכירו לו לא להטות, מכל מקום יש להקל, משום שקריאת ההגדה של פסח היא מצווה מן התורה. אולם דעת החזו״ע[39] שאין להקל, והביא לכך ראיה משו״ת הרשב״א.
באלו נרות חוששים להטיה
כאשר גזרו חכמים שלא לקרוא לאור הנר, עיקר גזירתם נאמרה בנרות שהיו מצויים בתקופתם, שהיו בנויים בצורה של כלי עמוק אותו היו ממלאים שמן, ובו היו מכניסים פתילה. כאשר אורם של הנרות היה מתמעט, היו מטים את הכלי כדי שהשמן ייספג בפתילה, וכך הנר יאיר היטב. כדי להימנע ממצב זה גזרו חכמים את גזירתם.
לאורך הדורות הופסק השימוש בנרות כאלו, והחל שימוש בנרות ופתרונות תאורה מסוגים אחרים. מסיבה זו, התעוררו נידונים שונים בין הפוסקים בנוגע לשאלה האם גזירת חכמים שייכת גם לגבי נרות אלו.
נרות שעווה
בהגהות אשר"י מובא ספק בנוגע לשאלה האם גזירת חכמים שייכת לגבי נרות שעווה, שאין בהם שמן ואין בהם חשש להטיה.
לדעת השולחן ערוך[40], גזירת חכמים שייכת גם לגבי נרות אלו. והסיבה לכך היא, שלמרות שההטיה לא מועילה בנרות אלו, יש מקום לחשוש לחשש אחר. והוא, שאותו אדם יחתוך את ראש הפתילה כדי להגביר את אורה.
לעומת זאת, דעת הב"ח בשם רש"ל היא, שבנרות של שעווה (וכן בנר של חלב ) לא שייכת גזירת חכמים זו. ועל טענת הבית יוסף שיש מקום לחשוש שאותו אדם יחתוך את ראש הפתילה, השיב הב״ח שחיתוך הפתילה אינו גורם להבערת האש אלא לכיבויה, וכיבוי כזה אינו אסור מן התורה משום שהוא מוגדר כמלאכה שאינה צריכה לגופה.
וכתב המגן אברהם, שאין להקל בכך אלא אם כן יש צורך. משום שיש הסוברים שכיבוי הוא מלאכה האסורה מדאורייתא.
הערות שוליים
- ↑ דף יא:
- ↑ לפי רש"י, מסכת שבת, דף י"א עמוד א', ד"ה ולא יפלה פלייה היא ביעור הכינים מן הבגדים, ולפי ספר הערוך (ערך פל) פירושה בדיקה וחיפוש.
- ↑ סימן ערה ס״א
- ↑ סימן ערה ס״א
- ↑ סימן ער״ה ד״ה ׳אין קורין׳
- ↑ מסכת שבת דף יב:
- ↑ רבנו פרץ, מובא בטור סימן ערה ס״א, והסמ״ק סימן רפ״ב עמוד רצב
- ↑ סימן ערה ס״א.
- ↑ מחלוקת זו מובאת במשנה ברורה סימן ערה ס״ק ב.
- ↑ ובמחצית השקל מובא שמחלוקת זו תהיה קיימת גם לגבי עששית שקשורה בקשר מיוחד שאין רגילים לקשור אותה בו בימות החול
- ↑ דף יב:
- ↑ סימן רל״ו
- ↑ ל״ת ס״ה, טז.
- ↑ סימן רי״ט
- ↑ פ״ה אות ס׳
- ↑ סימן רפ״ב.
- ↑ סימן ערה ס״ב.
- ↑ סימן ערה ס״ב ד״ה בשני עניינים
- ↑ או שהם קוראים את אותו הדבר בשני ספרים שונים לשיטת הראשונים האוסרים באופן כזה
- ↑ מחלוקת זאת מובאת במשנ״ב סי׳ ער״ה ס״ק ו
- ↑ מסכת שבת דף יב:
- ↑ סימן ערה סעיף ה׳
- ↑ סימן ער״ה ס״ק יג.
- ↑ סימן ערה סעיף ג׳
- ↑ מסכת שבת דף יב:
- ↑ שו״ע סימן ערה סעיף ד׳.
- ↑ סימן ער״ה ס״ק יב.
- ↑ ומ״מ כתב, שבנר של שעווה שלגביו יש מחלוקת אם יש בו איסור, יש להקל.
- ↑ דףיא.
- ↑ דף יב:
- ↑ סימן ערה סעיף י.
- ↑ סימן ערה סעיף ו׳.
- ↑ סימן ערה ס״ק טו.
- ↑ סימן ערה ס״ח.
- ↑ סימן ערה ס״ז.
- ↑ סימן ערה ס״ט.
- ↑ ודעת שבלי הלקט שהיתר שני אנשים נאמר גם אם אחד קורא והשני אינו קורא.
- ↑ סימן ערה ס״ק יז.
- ↑ שבת ח״א עמוד רמ״ט.
- ↑ סימן ער״ה ס״א.