מחצית השקל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצוות מחצית השקל
(מקורות עיקריים)
JUDAEA Half Sheke.jpg
חצי שקל מימי המרד הגדול, שנת 67/68. הכיתוב: מצד אחד, "ירושלים הקדושה"; מצד שני (שמאל), האותיות "שב" שפירושן "שנה ב' (למרד)"; מסביב, "חצי השקל".
מקרא שמות, ל', י"ג
משנה מסכת שקלים
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שקלים
שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרצד, סעיף א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קע"א
ספר החינוך, מצווה ק"ה

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הוא תשלום שנהג כמצוות עשה בזמן המשכן ובית המקדש, והוא שימש בין השאר לצרכי מפקד. הוא שימש בתחילה לעשיית אדני המשכן, ובהמשך ייעדו את הכסף לקרבנות ולבדק הבית.

מצוות מחצית השקל חלה בתקופת המשכן והמקדש בלבד ואינה נוהגת בימינו, ובמקומה נהגו ברוב הקהילות לתת קודם חג הפורים 'זכר למחצית השקל' כזכר למצווה זו, מנהג נוסף הוא לקרא את פרשת שקלים בשבת שקודם ראש חודש אדר[1].

מקור

במקרא נזכרה תרומת מחצית השקל בתחילת פרשת כי תשא: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות, ל', י"ג).

חז"ל[2] דרשו מהפסוקים שהיו שלושה סוגי תרומות במחצית השקל, לקרבנות, לאדנים ולבדק הבית. לדעת התלמוד ירושלמי[3] יש כח ביד חכמים לקבוע את השימוש שיעשה בשקלים.[4]

בזמן המשכן

בפרשת כי-תשא נזכרת תרומת מחצית השקל למימון בניית המשכן וכאמצעי למנות את בני ישראל בשל איסור מניין בני ישראל. בהמשך נאמר שם שבאמצעות מחצית השקל יצרו את האדנים במשכן.

בזמן בית המקדש

מלבד המצווה לתת מחצית השקל לצורך בניית המשכן, נהגה מצווה נוספת שאף בה התחייבו עם ישראל בזמן המשכן ובית המקדש לתת 'מחצית השקל' - כל אדם היה מצווה לתרום בכל שנה למקדש מחצית השקל לצורך קניית קרבנות ציבור. במצווה זו התחייבו כל הזכרים בישראל מגיל 20 ומעלה.

כספי מחצית השקל היו נגבים מדי שנה בחודש אדר, לקראת השנה החדשה, המתחילה בניסן, ושימשו לרכישת קרבן התמיד וקרבנות ציבור נוספים שהוקרבו על גבי המזבח באותה שנה.

גביית השקלים

"A King and His People Caring for God's House"
מתוך תנ"ך מאויר מראשית המאה ה-20

בשל האיסור להקריב קרבנות מכספי השנה החולפת, היו חייבים לאסוף את כספי מחצית השקל אל בית המקדש עד ראש השנה שבתחילת חודש ניסן. לפיכך ביום א' באדר שבכל שנה היה בית דין שולח שליחים להזכיר כי הגיע זמן מצוות מחצית השקל. החל מיום ט"ו באדר, שלושים יום לפני חג הפסח, היו עומדים גובים בכל קהילות ישראל, כפי שכתוב במשנה במסכת שקלים:

בחמישה עשר בו – שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמישה – ישבו במקדש. משישבו במקדש – התחילו למשכן.

בפירוש על מגילת אסתר[5] המופיע בתלמוד הבבלי, מוזכרת גביית מחצית השקל כחלק מנס פורים:


אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל. לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים".

במשנה מבואר שהסכום הנגבה היה השתנה במהלך הדורות:

כְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין, וּבִקְּשׁוּ לִשְׁקֹל דִּינָרִים

משנה, שקלים פרק ב' משנה ד'

לדעת הרמב"ם[6] סיבת השינוי נעוצה בשינוי במטבע המקובל. לדעת הראב"ד הגזברים היו קובעים את הסכום בהתאם לגודלו של העם.

עם זאת, הסכום היה אחיד לכולם, כמבואר בתורה:

הֶֽעָשִׁיר לֹֽא-יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִֽמַּֽחֲצִית הַשָּׁקֶל

שמות ל',טו

לזכר המצווה, תקנו חז"ל לקרוא את פרשת שקלים בשבת הקודמת לראש חודש אדר. גם ההפטרות הנהוגות בשבת זו בקהילות ישראל השונות עוסקות בתרומת כסף לבית המקדש.

החייבים במצווה

בתלמוד הירושלמי[7] מבואר שישנן שלוש דרגות בתחילת גיל החיוב: מתחת לגיל י"ג שנים - אינו חייב כלל; קטן שאביו נתן עבורו מחצית השקל, נתחייב מכאן ואילך; בן י"ג עד עשרים שנים - חייב במחצית השקל, אבל לא ממשכנים את נכסיו לצורך זה.

נשים פטורות ממצוות מחצית השקל.

במשנה בשקלים מובא שהכוהנים רצו לפטור עצמם ממצוות מחצית השקל, לאחר שהצביעו על סתירה בין הדין שקרבן מנחה המובא על ידי כהן איננו נאכל, והעובדה שקרבן העומר, הנקנה בדמי מחצית השקל נאכל, לפיכך ביקשו לפטור את עצמם מתשלום מחצית השקל. ואכן דעת רבי יהודה כך היא שהכוהנים פטורים, אמנם דעתו שכהן שרוצה להשתתף במצווה, הרשות בידו.

אמנם לדעת רבן יוחנן בן זכאי, חז"ל לא הסכימו עם פטור זה, בטענה שאינו דומה קרבן ששותפיו כוללים כהנים לקרבן ציבור המהווה ישות בפני עצמו. עם זאת, מפני דרכי שלום לא כפו את התשלום על כהנים שלא שילמו (משנה, מסכת שקלים, פרק א', משנה ד').

קולבון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קולבון

שני אנשים ששקלו יחד שקל שלם למחצית השקל, נתחייבו להוסיף מטבע 'קולבון'. תוספת זו נועדה למנוע מההקדש הפסד עבור העמלה לפרוט את המטבע. בתלמוד ירושלמי הובאה דעת רבי מאיר שסבור שתוספת הקולבון היא חיוב מהתורה, ואינה שייכת כלל לעמלת פריטה (לדעתו במקרה שהיה צורך בפריטה, חייב ב' קולבנות אחד מהתורה והשני לפריטה).

השימוש במחצית השקל

בפרשת כי-תשא נזכרת תרומת מחצית השקל כאמצעי למימון בנית המשכן. בהמשך נאמר שם שבאמצעות מחצית השקל יצרו את האדנים במשכן. חז"ל[8] דרשו מהפסוקים שהיו שלושה סוגי תרומות במחצית השקל, לקרבנות, לאדנים ולבדק הבית. בירושלמי (שקלים א,א) נאמר שיש כח ביד חכמים לקבוע את השימוש שיעשה בשקלים.[4]

בימי הבית השני כספי מחצית השקל שימשו לקניית קרבנות ציבור, כגון קרבנות התמיד ומוספין עם הנסכים, וכן מנחת העומר, שתי הלחם, ולחם הפנים, וכן קטורת הסמים, שהיו מקטירים בכל יום וביום הכיפורים. מאחר שקרבנות אלו נחשבים קרבנות ציבור, חייבה התורה לכל אחד מישראל שישתתף בקרבנות אלו.

מעות שנותרו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קיץ המזבח

הכספים שנותרו מהשנה הקודמת שימשו לקניית קרבנות עולה שהוקרבו כאשר לא הייתה פעילות רבה במקדש, וזאת כדי שבכל עת יהיו קרבנות שקרבים על גבי המזבח.

ערך מחצית השקל

משקל המטבעות

חצי שקל צורי מתוך מטמון שנמצא בעספיא בשנת 1960. מוצג במוזיאון הכט

בזמן משה רבינו שם המטבע השלם היה שקל, והמצווה הייתה לתת מחציתו, הנקרא גם בקע (על שם שהשקל נבקע לשני חצאים). בזמן בית המקדש השני המטבע השלם נקרא סלע, וערכו מחצית שקל של זמן משה רבינו.

משקל "מחצית השקל" בזמן משה רבנו והמשכן, היה כסף במשקל של 160 שעורות, שהוא מחצית ממטבע השקל במשקל 320 שעורות. כל שעורה מוערכת ב-0.05 גרם, מה שעולה ל-16 גרם לשקל.

בימי בית שני, הוסיפו חכמי ישראל 20% למשקל השקל, והוא שקל 384 שעורות (19.2 גרם), ומחצית השקל עמד על כסף במשקל 192 שעורות.

מחצית השקל למקדש הייתה כ־2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד. החישוב מבוסס על כך ששכר יומי ממוצע של פועל חקלאי היה בין 3 ל-4 דינרים, שהם בממוצע 672 פרוטות (בבא מציעא עז א). בחישוב חודשי, משכורת ממוצעת הייתה כ־87.5 דינרים (25 ימי עבודה בחודש, 6 ימי עבודה בשבוע) נמצא לפי זה שמחצית השקל השווה ל־384 פרוטות הייתה כ־ 2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד.[דרוש מקור]

מחצית השקל שווה למשקל של 192 שעורים כסף צרוף[9]. משקל השעורה המקובל בהלכה הוא 1/20 (0.05) גרם. שווי גרם כסף נכון לכ"ט בשבט תשפ"א הוא 2.84 ש"ח[10]. החישוב לפי מחיר סיטונאי וללא מע"מ הוא 27.26 ש"ח. עם זאת יש שכתבו לחשב בתוספת המע"מ[11], שעולה ל-31.9 ש"ח[12].

כסף צורי

בתקופת בית שני התקבל המס רק כמטבע מיוחד, שנטבע בעיר צור. מאחר שהרומאים היו מדללים את המטבעות שלהם בנחושת, היו משתמשים בכסף צורי שהוא כסף בתכולה גבוהה. החובה להשתמש בכסף זה מופיעה בפירוש בגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף קצוב האמור בתורה – כסף צורי. ושל דבריהם – כסף מדינה." (מסכת בכורות, דף נ עמוד ב[13]) בשל כך רבו באזור המקדש חלפנים, שהמירו את מטבעות עולי הרגל מהכסף המקובל בארצם למחצית שקל צורית. בחפירות הכותל נמצאו מטבעות כסף צורי ששימשו למס מחצית השקל.[14]

מחצית השקל בזמן הזה

קופת 'זכר למחצית השקל'
קופות זכר למחצית השקל בבית כנסת בעפרה.

אף שמצוות מחצית השקל בטלה מיום שחרב בית המקדש, בספר המרדכי נכתב שאף בזמן הזה נהוג לתת 'זכר למחצית השקל'. הרמ"א, בהגהותיו לשולחן ערוך, הביא אף הוא מנהג זה והוסיף שהזמן לתת את מחצית השקל בכל שנה הוא ביום תענית אסתר, קודם תפילת המנחה[15]. (יש נוהגים לתת אחרי תפילת מנחה[16]) בערים מוקפות חומה כגון ירושלים, שפורים נחוג בהן ביום ט"ו אדר, נהוג לקיים מנהג זה בתפילת מנחה של יום י"ד באדר[דרוש מקור]. בשנה בה חל פורים משולש, מקיימים כולם את מנהג זה ביום י"ד באדר. יש לציין כי המגן אברהם[17] מביא שנוהגים לתת זכר למחצית השקל ביום קריאת המגילה, ולא בערב פורים.

בספרי אחרונים נחלקו מאיזה גיל יש לנהוג במנהג זה. יש שסוברים שרק מגיל כ' שנה, ויש אומרים מגיל י"ג. גם בחיוב הנשים נחלקו הדעות. יש שכתבו שאף שהיו פטורות מהמצווה בזמן בית המקדש, מכל מקום בזמן הזה יתנו, שהרי אף בזמן בית המקדש נשים נותנות את הזכר למחצית השקל משום שיש בזה כפרה לנפש.[18] ברמב"ם וברוב הראשונים לא מוזכר מנהג זכר למחצית השקל, ולכן מנהג זה לא קיים אצל יהודי תימן, אך בדור האחרון כתבו פוסקי העדה שטוב לנהוג בו[19].

שווי התרומה

מנהגים שונים קיימים בדבר הסכום שנהוג לתרום "זכר למחצית השקל":

  • יש הנותנים חצי מיחידת המטבע הבסיסית שבאותה מדינה (חצי ש"ח, חצי דולר וכו').
  • יש הנותנים שלושה ממטבעות אלו – מכיוון שבפרשת מחצית השקל מופיעה המילה "תרומה" שלוש פעמים. כך נוהגים כיום רוב האשכנזים.
  • יש הנותנים את השווי המוערך של מחצית השקל התנ"כית, המוזכרת בתורה. נכון לשנת 2022, אדר תשפ"ב, שווי מחצית השקל הוא 24 שקל, ולמחמירים לתת את הסכום כולל מע"מ - 28[20].

יעד התרומה

בזמן בית המקדש מחצית השקל הייתה ניתנת על מנת לקנות בה קרבנות ציבור. את כספי "זכר למחצית השקל", נפסק במשנה ברורה שיש ליתן כצדקה לעניים (אך מעות אלו לכתחילה אין ליתנם ממעות מעשר כספים).

גופים שונים, ביניהם מכון המקדש, מוכרים מטבעות מכסף בעלי משקל של מטבע מחצית השקל. הרווחים ממכירת המטבעות על ידי מכון המקדש הולכים למטרות המכון, ובכך נתינה זו מזכירה את מצוות נתינת מחצית השקל המקורית.

חידוש מצות מחצית השקל

לדעת הרב ישראל אריאל[4] מאז כיבוש ירושלים, התחדשה מצוות בנין המקדש. מאחר שמחצית השקל נועדה ביסודה לשם בנין המשכן והמקדש, הרי שבימינו חוזרת תרומת מחצית השקל לרמה של חיוב דאורייתא. על כן יש לייעד את תרומת מחצית השקל להכנת כלי המקדש והתכוננות לחידוש עבודת המקדש.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ או בשבת ראש חודש אדר, ובשנה מעוברת קודם ראש חדש אדר ב.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כט עמוד ב.
  3. ^ שקלים א,א.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ראה על כך בהרחבה הרב ישראל אריאל, מחצית השקל מן התורה בזמן הזה, הוצאת מכון המקדש.
  5. ^ אסתר, ג', ט'
  6. ^ משנה תורה פרק א' מהלכות שקלים הלכה ו'
  7. ^ ירושלמי, מסכת שקלים, דף ג', ע"ב
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כט עמוד ב.
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שקלים, פרק א', הלכה ג'
  10. ^ שווי גרם כסף לקוח מהאתר https://goldprice.org/he/silver-prices.html
  11. ^ כך פסק הרב מרדכי אליהו. הסיבה היא שעל הרכישות שיעשה ההקדש באמצעות מחצית השקל הוא ישלם גם מע"מ, ולכן יש להטילו על התורם.
  12. ^ שיעור מעודכן מופיע בדף הבית של אתר מכון כת"ר.
  13. ^ מופיע בשני מקומות: מסכת בכורות, דף נ עמוד ב וכמו כן במסכת קידושין, דף יא עמוד א
  14. ^ מטבע כסף ששימש לתשלום "מחצית השקל" לבית המקדש נמצא בתעלת הניקוז הראשית של ירושלים מתק' בית שני (18/3/08), רשות העתיקות - דוברות (הודעה לעיתונות), ‏18 במרץ 2018
  15. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצד, סעיף א
  16. ^ קיצור שולחן ערוך, לוח ארץ ישראל ועוד. אם כי לא ברור המקור למנהג זה (פורים משולש פרק ב הערה ב)
  17. ^ תרצ"ד ס"ק ב
  18. ^ כף החיים (סימן תרצד, אות כז).
  19. ^ הרב יצחק רצאבי בשלחן ערוך המקוצר ח"ג סימן קכ"ב סעיף י"ב.
  20. ^ ראו פסק הרב יצחק יוסף כאן.



Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0