משתמש:עתים לדעה/מצוות שהזמן גרמן

מצות עשה שהזמן גרמא

אשה פטורה מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, כגון סוכה ולולב ושופר וכיוצא, חוץ מהמצוות המבוארות להלן, ומספר לימודים נאמרו בדבר:

• שלמדנו במה-מצינו מתפילין, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שאינה נוהגת בלילה או שאינה נוהגת בשבתות וימים טובים, ונשים פטורות ממנה.

• שנאמר בתפילין: לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ - הוקשה כל התורה לתפילין, מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות בה, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.

• במה מצינו ממצות ראיה, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות בה, שנאמר: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות בהן.

• שמזה שאמרה תורה במצוות אכילת-מצה והקהל שנשים חייבות אנו למדים ששאר מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ששני כתובים הבאים כאחד כיון שאין מלמדים, הרי זה כמו מיעוט, שבשאר מקומות הדין הוא להיפך.

טעם פטור זה, לפי שהאשה משועבדת לבעלה, וצרכי הבית מוטלים עליה, ושמא באותו זמן תהיה עסוקה בעבודתה, ולכן משום שלום בית נפטרה מהמצוות.

אף מדרבנן לא חייבו את האשה במצות עשה שהזמן גרמא, כדרך שחייבו בסומא.

מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בהן

אכן יש מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בהם:

• ביעור חמץ, לפי שהוקש "שאור" שכתוב בהשבתה: תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם, ל"שאור" הכתוב באיסור בל-יראה: וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ, וכשם שחייבות בבל יראה, שהרי זוהי מצות לא תעשה כך חייבות בהשבתה.

• אכילת מצה, שנאמר: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת - כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ונשים כיון שישנן באיסור אכילת חמץ חייבות באכילת מצה, ועוד שכיון שחיובה נלמד מאיסור חמץ, הרי זו מצות עשה הבאה מכח לא תעשה, וכמצות לא תעשה דומה, שחייבות אף בזמן גרמא .

• אכילת מרור בזמן הבית, שחיובה מדאורייתא, כשם שחייבות באכילת הפסח. ואפילו למי שסובר שאכילת הפסח בנשים רשות ולא חובה, מכל מקום מודה שבמרור הן חייבות, לפי שמצה ומרור כתובים ביחד, וכשם שחייבות באכילת מצה כך חייבות באכילת מרור .

• מצות הגדה בליל פסח, שאף הן היו באותו הנס, או מפני שחייבות בארבע כוסות, והכוסות ששתאן שלא על הסדר לא יצא, ולכן ממילא חייבות בהגדה כדי שישתו על הסדר, או שהדבר נלמד מהכתוב: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם וגו' וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ, ומקיש איסור אכילת חמץ לסיפור יציאת מצרים, מה הנשים חייבות באיסור אכילת חמץ, אף בסיפור יציאת מצרים חייבות.

• שמחה בחג, שנאמר: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ .

• הקהל, שנאמר: הַקְהֵל וגו' וְהַנָּשִׁים.

• שלש סעודות בשבת וחיוב לחם משנה בשבת, שמההיקש של זכירה לשמירה שלמדנו שחייבת בקידוש היום, למדנו שחייבת בכל מעשה שבת, או מפני שאף הן היו בנס של המן.

שחיטת ואכילת פסחים

במצות שחיטת הפסח ואכילתו, נחלקו תנאים:

• יש אומרים שבפסח ראשון האשה חייבת ובשני פטורה - בפסח ראשון חייבת שנאמר: בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת, אפילו נשים, או לפי שנאמר: שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת - אם רצו מקריבים לבית אבות, ואם רצו מקריבים ל"בית" בלבד היא האשה; ובפסח-שני פטורה, שנאמר: חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא - איש ולא אשה, וכן הלכה.

• יש אומרים שאף בפסח שני חייבת, שנאמר בו: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא - "נפש", ואפילו נשים, או שהכתוב בפסח ראשון: שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת היה יכול להיכתב "שה לבית" ללא "לבית אבות", והייתי לומד חיוב נשים משם, ולא כתב "לבית אבות שה לבית", אלא ללמד על פסח שני שאף בו נשים חייבות.

• ויש אומרים שאף בפסח ראשון היא פטורה, שנאמר: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ - איש ולא אשה, או שנאמר: אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת - איש ולא אשה.

לאו הבא מכלל מצות עשה שהזמן גרמא

בלאו הבא מכלל מצות עשה שהזמן גרמא, כגון באיסור סחורה בפירות שביעית, הנלמד מהכתוב: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה - "לאכלה", ולא לסחורה, יש מהאחרונים שכתב שאף הנשים חייבות.

באיסור שיש בו עשה ולאו כאחד

באיסור שיש בו עשה ולאו כאחד, כגון איסור עשיית מלאכה בשבת ויום טוב, שיש בו עשה של וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, ולאו של לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שעל הלאו בלבד הן חייבות, אבל מהעשה הן פטורות.

• יש אומרים שכיון שחייבות על הלאו חייבות אף על העשה.

• ויש מחלקים: בעשה ולאו הבאים כאחד, כגון בעשה ולאו של מלאכה בשבת, אין לחלק בין העשה ללאו, אבל בעשה שהיא באה אחרי הלאו, חייבות בלאו ופטורות בעשה.

ציצית

חיוב נשים בציצית תלוי במחלוקת אם ציצית נוהגת בלילה אם לאו, ולהלכה שאינה נוהגת בלילה, נשים פטורות ממנה.

תפילין

נשים פטורות מתפילין, שנאמר: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וגו' לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, שאין חייב בתפילין אלא מי שחייב בתלמוד תורה, ונשים שפטורות מתלמוד תורה פטורות מתפילין, או לפי שתפילין הוקשו לתלמוד תורה בשתי פרשיות של קריאת שמע: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וגו' וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת וגו', וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם וגו' וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם וגו'{{הערה|ספר דברים, פרק י"א, פסוקים י"ח-י"ט. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ד עמוד א' .

ולא זו בלבד, אלא שנשים שרצו להניח תפילין, מוחים בידן, אף על פי שבכל מצות עשה שהזמן גרמא אם רצו להחמיר על עצמן מותרות, לפי שתפילין צריכים גוף נקי, ואין יודעות לשמור עצמן בנקיות; ויש מתירים להן להניח תפילין ולברך עליהן .

מילה

האשה פטורה מלמול את בנה, שנאמר: כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים - אותו ולא אותה.

ואף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שאינו נימול אלא בשמיני ללידתו, ועוד שאין מלים אלא ביום, מכל מקום הוצרכנו ללימוד מיוחד לפוטרה, ממספר טעמים:

• במילה יש עונש כרת, ואם לא היה לנו לימוד מיוחד בה, היינו חושבים שהפטור הוא רק ממצות עשה שהזמן גרמא שאין בהם כרת.

• לפי שאחרי יום שמיני אין לה הפסק - אלא מל לעולם מדין תשלומים ליום השמיני - ויש סוברים שמלים אף בלילה.

• כל הפטור שנשים פטורות במצות עשה שהזמן גרמא אינו אלא במצוה שבגוף האדם, אבל במצוה שאדם מצווה על אחרים אין פטורות מטעם זה.

• במילה, שאין קיומה אלא פעם אחת, אין הלילה פוטר אלא מפסיק, שלמחר חל עליו אותו החיוב עצמו, ולכן אינה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא כתפילין וכיוצא, שלמחר חל עליו חיוב חדש.

מצוות עשה שלא הזמן גרמן, אבל הם נוהגים בזמנים מסוימים בלבד

מצות עשה שהזמן גרמא הוא כשהימים מצד עצמם גורמים שלא תנהג בהם המצוה, אבל אם מצד עצם הימים אין מניעה לחיובה אלא דבר אחר גורם לפוטרה, אין זו מצות עשה שהזמן גרמא, כגון מצות הבאת בכורים, שאינה נוהגת אלא מעצרת ועד חנוכה, ונשים חייבות בה, - שנאמר: תָּבִיא, מכל מקום – שמה שאין מביאים ממנה אחר חנוכה הוא מפני שהפירות אינם מצויים על פני השדה, ואילו היו מצויים היו בני הבאה, ולכן אין זו מצות עשה שהזמן גרמא; אכן יש מהראשונים הסובר שאין בכורים נוהגים מהתורה אלא בזכרים, וחיוב הנשים מדרבנן הוא ונסמך לכתוב, ויש מהאחרונים שצידד לפרש בדעתו שסובר שגם מצוה הנוהגת בזמנים מסוימים לא מצד עצם הימים, נקראת מצוה שהזמן גרמא.