מתיאס דפפנר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מתיאס דפפנר
Mathias Döpfner
עיסוק איש עסקים, סופר, אספן אמנות ועיתונאי
פרסים והוקרה

ביניהם:
פרס ליאו בק של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה 2019
פרס יאנוש קורצ'אק להומניזם 2019
פרס מקלוי של המועצה האמריקאית לענייני גרמניה 2015
פרס המנהיגות הבינלאומי של הליגה נגד השמצה (ADL) 2014
פרס הצטיינות אירופה של בני ברית 2014
פרס התקשורת הגרמני לשנת 2011: איש התקשורת של השנה
פרס ירושלים של ההסתדרות הציונית העולמית בגרמניה 2008
מדליית ליאו בק של מכון ליאו בק ניו יורק 2007

מסדר הצטיינות של כבוד של ברלין 2007

מתיאס דֶפְּפְנֶר (בגרמנית: Mathias Döpfner; בעברית מופיע שמו גם בכתיב מתיאס דופנר; נולד ב-15 בינואר 1963) הוא איש עסקים, סופר, אספן אמנות ועיתונאי גרמני. הוא המנכ"ל ובעל 22% ממניות קבוצת המדיה אקסל שפרינגר (הוצאה לאור) . בין השנים 2016 ל-2022 הוא היה נשיא האיגוד הפדרלי של מו"לים דיגיטליים ומוציאים לאור של עיתונים (BDZV).

לאחר שעבד כעורך ראשי במספר עיתונים, הוא הצטרף לדירקטוריון של אקסל שפרינגר (הוצאה לאור) בשנת 2000. פרידה שפרינגר, ראשת קבוצת המדיה ואלמנתו של המייסד אקסל שפרינגר, מינתה את דפפנר כיורשה בשנת 2020 ונתנה לו זכויות הצבעה ומניות בשווי של למעלה ממיליארד יורו בשנת 2021.[1]

דפפנר מעורב בפרשיות הקשורות לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, כולל מעורבות עקיפה במשפט הפלילי של נתניהו וחשיפת קשרים שנויים במחלוקת עם לשכתו.[2]

שנות חיים מוקדמות

דפפנר גדל באופנבך על המיין. אמו הייתה עקרת בית ואביו, דיטר סי. דפפנר, היה פרופסור לארכיטקטורה באוניברסיטה ומנהל מכללת אופנבך לאמנויות שימושיות בין השנים 1966 ל-1970.[3]

דפפנר למד מוזיקולוגיה, ספרות גרמנית ומדעי התיאטרון בפרנקפורט ובבוסטון.[4] הוא קיבל תואר דוקטור במוזיקולוגיה בשנת 1990 מאוניברסיטת גטה בפרנקפורט.[5] בשנת 2023 קבעה ועדה של האוניברסיטה כי התנהגותו המדעית הייתה בלתי הולמת וכן שהוא השתמש במספר ציטוטים והפניות ספרותיות שלא נבדקו.[6][4] הוועדה מצאה שהגניבה הספרותית שהואשם בה נמוכה משמעותית מזו שנטענה בתלונה המקורית. מסיבה זו, הממצאים לא מספיקים כדי לבטל את תואר הדוקטור שלו.[5]

קריירה

פרידה שפרינגר, מתיאס דפפנר, קאי דיקמן ויוליאן רייכלט על גג שגרירות ארצות הברית בברלין (2019)

דפפנר החל את הקריירה שלו ב-1982 כמבקר המוזיקה של מוסף פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג (FAZ) . בשנת 1992, לאחר שעבד ככתב FAZ בבריסל, עבר דפפנר לגרונר + יאר הוצאה לאור. בתחילה עבד תחת חבר הדירקטוריון אקסל גנץ בפריז, ולאחר מכן כעוזר למנכ"ל גרד שולטה-הילן.[4]

באפריל 1994, מונה דפפנר לעורך הראשי של העיתון השבועי בברלין Wochenpost, ובשנת 1996, קיבל על עצמו את תפקיד העורך הראשי של הצהובון היוצא בהמבורג Hamburger Morgenpost.[4]

במרץ 1998, מונה דפפנר לעורך הראשי של העיתון היומי הארצי די ולט של אקסל שפרינגר (הוצאה לאור).[4] הוא היה חבר בדירקטוריון וראש חטיבת העיתונים של אקסל ספרינגר (הוצאה לאור) בשנת 2000, ומונה למנכ"ל בשנת 2002.[4][7]

החל משנת 2006, יזם דפפנר, כמנכ"ל, אסטרטגיית טרנספורמציה דיגיטלית דו-שלבית, תוך התמקדות בצמיחה אורגנית וברכישות דיגיטליות כדי להעביר את החברה לכיוון דיגיטציה.[8] עד שנת 2013, תחת הנהגתו, היו לחברה הכנסות כוללות של 3.9 מיליארד דולר, ורווח לפני ריבית, מיסים, פחת והפחתות (EBITDA) של 625 מיליון דולר.[9]

בשנת 2020, מינתה פרידה שפרינגר את דפפנר כיורשה באמצעות שילוב של הענקת מתנה, מכירה והעברת זכויות הצבעה הקשורות למניותיה בחברה. כחלק ממעבר זה, שפרינגר מכרה 4.1% ממניות החברה ישירות לדפפנר והעניקה לו 15% נוספים, ובכך הגדילה את אחזקתו הישירה ל-22%. יתר על כן, שפרינגר העבירה לדפפנר את זכויות ההצבעה עבור 22% הנותרים שלה בחברה.

בפברואר 2023 דיווח האקונומיסט על תוכניותיו של דפפנר להרחיב את נוכחותה התקשורתית של קבוצת שפרינגר בארצות הברית.[10]

פוליטיקה ואקטיביזם

דפפנר ידוע גם באקטיביזם שלו ובדעותיו הישירות בנושאים תקשורתיים, חברתיים-פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. הוא היה מעורב בדיונים ציבוריים עם דמויות כמו חתן פרס נובל גינטר גראס, שתועד על ידי דר שפיגל (יוני 2006).[11][12] דיונים אלה כיסו מגוון נושאים, כמו האתגרים שמציב הפונדמנטליזם האסלאמי, תפיסת ארצות הברית בגרמניה, והערכות על מורשת תנועת 1968.

במאמר עבור די ולט, תחת הכותרת "המערב והצחוק הלעגני של האסלאמיזם", ביטא דפפנר את חששותיו לגבי איומי האסלאמיזם.

דפפנר מחשיב את עצמו כ"ציוני לא יהודי".[13] על פי פנקאי מישרה, המוטו המוצהר של דפפנר הוא "ציונות מעל הכל" (בגרמנית: Zionismus über alles), ביטוי הדומה לשורה הראשונה של ההמנון הלאומי הגרמני, (Deutschland Über Alles) שנמחק מאוחר יותר עקב הקשר לגרמניה הנאצית.[14]

בשנת 2010, כמרצה אורח באוניברסיטת קיימברידג', העביר דפפנר סדרת הרצאות תחת הכותרת "חופש והמהפכה הדיגיטלית". הרצאות אלו בחנו את הקשר המורכב שיש לגרמנים עם מושג החופש, את דעיכת החופש העולמית, וכיצד העידן הדיגיטלי מייצג שינוי תרבותי משמעותי המשפיע על העיתונות, חופש העיתונאות והפרטיות.[15][15] במכתב שכתב, הוא הדגיש את חלקה המשמעותי של גוגל בחיפושים באינטרנט ודגל בשקיפות באלגוריתמים של תוצאות חיפוש המבוססים על קריטריונים איכותיים.[16][17]

בשנת 2014, כתב דפפנר מכתב פתוח ליו"ר גוגל, אריק שמידט, בו הביע חששות מפני התפתחותה של גוגל ל"מדינת-על" מעבר להישג ידם של הרגולטורים.[18]

דפפנר תרם לדיונים על מדיניות תקשורת באירועים כמו כנס NOAH בברלין 2015[19] ופורום המו"לים של השבועון דר שפיגל[20] תוך התמקדות במונטיזציה של תוכן מקוון וההבחנה בין מדיה פרטית לציבורית במרחב הדיגיטלי.

דפפנר תמך בפומבי בסאטיריקן הגרמני יאן בוהמרמן בשנת 2016 בעקבות מחלוקת סביב שירו הסאטירי של בוהמרמן על נשיא טורקיה ארדואן, שהובילה לתביעות משפטיות.[21] במאי 2016 ארדואן הגיש לבית משפט גרמני, בקשה לצו מניעה נגד דפפנר לבל יחזור על משפט הגנאי שהשתמש כלפיו. הבקשה נדחתה בערכאה הראשונה והשנייה.[21][22]

דפפנר גינה את חברת התעופה כווית איירווייז בשנת 2017 על שמנעה מנוסע ישראלי לעלות על טיסה של החברה.[23][24]

בשנת 2019, דפפנר נפגש לשיח מצולם ומוקלט עם מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, כדי לדון בחשיבותה של עיתונות איכותית בטיפוח חברה מושכלת, בעקרונות המנחים שפייסבוק משתמשת בהם כדי לתעדף חדשות בעלות מוניטין, ובהשלכות של רגולציה באינטרנט ועתיד הרשתות החברתיות.[25]

בשנת 2021, נפגש דפפנר עם מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, הנרי קיסינג'ר, זמן קצר לפני מותו של האחרון, כדי לדון בהשפעות מגפת הקורונה על הפוליטיקה העולמית, בבולטותה של סין כמעצמה עולמית ובהשלכות על עתיד האיחוד האירופי.[26]

בשנת 2022, ביקר דפפנר במפעל של טסלה בפרימונט, קליפורניה, כדי לראיין את אילון מאסק. הראיון עסק בפלישה הרוסית לאוקראינה, במסעות בחלל ובהשלכות על הקיום האנושי.[27]

דפפנר שיבח את נאומו של סגן נשיא ארצות הברית , ג'יי.די. ואנס, בוועידת הביטחון במינכן, שם קרא לסיום הבידוד הפוליטי של הימין הקיצוני האירופי. דפפנר כינה את תגובת מנהיגי אירופה "בכיינות".[28]

פעילות עיתונאית ופרסומים

ביולי 2009, ARD TV שידרה את סרטו של דפפנר "החבר שלי ג'ורג' ויידנפלד". דפפנר מראה את הדיוקן הקולנועי, שבו הוא מלווה את הלורד ויידנפלד במסעותיו ובפגישותיו ומראיין חברים בולטים כמו דניאל בארנבוים, הלמוט קוהל, אנגלה מרקל או שמעון פרס, כ"גישה סובייקטיבית מאוד לאירופאי גדול".

דפפנר התייחס שוב ושוב לנושאי חופש ודיגיטציה, בספרו "Die Freiheitsfalle – מלכודת החופש" שפורסם בהוצאת אולשטיין בשנת 2011, הוא מתמקד בעייפות הגוברת של המערב מהגנה על החופש. דפפנר לוקח כדוגמה שלושה אירועי מפנה - נפילת חומת ברלין, נפילת מגדלי התאומים והמשבר הפיננסי - ומנתח את הניצחונות, האיומים וההפרזות של חברות ליברליות וטוען שיש להילחם על החופש, להגן עליו ולענות עליו מדי יום, וכי חברות דמוקרטיות לא היו נחושות מספיק בעניין זה. הם הסתכנו בנפילה למלכודת החופש ואיבדו את חירותם באמצעות חוסר מעש או בגדו בה על ידי הגנה באמצעים הלא נכונים. לצד הכוח של החופש בפוליטיקה ובעסקים, דפפנר מהרהר ברוח החופש במוזיקה, בספרות ובציור על סמך שלוש יצירות מרכזיות של ריכרד וגנר, תומאס מאן וגוסטב קורבה. הספר מסתיים בניתוח של העולם הדיגיטלי, שבו דפפנר מדגיש את האמביוולנטיות של האינטרנט כפלטפורמה המבקרת סמכות ובו בזמן ככלי ניטור הנשלט על ידי סמכות.

תרומותיו של דפפנר למדיניות בנושא תקשורת כוללות נאומים מרכזיים, למשל בכנס NOAH בברלין 2015[19] או בפורום המו"לים של שפיגל[20], אשר התמקדו בהקמת תוכן מקוון בתשלום וההבחנה בין מדיה פרטית לציבורית בערוצים דיגיטליים.

לרגל מאה שנה להולדתו של אקסל שפרינגר בשנת 2012, הביע דפפנר את דעתו האישית על המייסד בנאום השנה החדשה שלו. ה"טקס" במאי 2012 היה הפתעה בפני עצמה, שכן דפפנר הפך את האירוע כולו לרביו משעשע ללא נאום אחד. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן, כשדקלם מכתב בדיוני למו"ל כשהוא לבוש בג'קט קפוצ'ון וג'ינס. ה-FAZ תיאר את הרביו כאירוע, שבו "פתוס, קלילות, לשון המעטה והגזמה, צדקנות עצמית ואירוניה עצמית התערבבו יחד בצורה מופלאה, לעיתים מרוממת, אבן דרך בהיסטוריה של קבוצת שפרינגר".

במכתב פתוח ליו"ר גוגל, אריק שמידט, דפפנר מתח ביקורת על חברת מנועי החיפוש,[24] ובכך עורר דיון ציבורי.

בפברואר 2023, דיווח ה"אקונומיסט" על תוכניותיו של דפפנר להרחיב את נוכחותה התקשורתית של קבוצת שפרינגר בארצות הברית.[29]

בספטמבר 2023 פרסם דפפנר את הספר "מלכודת הסחר: כיצד להפסיק לעשות עסקים עם דיקטטורים", אשר משתף את נקודת המבט שלו על שיקום הסחר העולמי, חיזוק הדמוקרטיה והגנה על חירויות הפרט.[30] בספר הוא מנתח את תלות המערב בסין וברוסיה ומציע גישה לסחר חופשי המבוססת על כינון ברית דמוקרטיות מבוססת ערכים. דפפנר משתף את מפגשיו עם אנשים כמו ולדימיר פוטין, רג'פ טאיפ ארדואן, ג'ורג' וו. בוש, אנגלה מרקל וג'ק מא.[31][30]

דליפות של הודעות טקסט ודוא"ל

במהלך הליך הציות בו היה מעורב יוליאן רייכלט, שלח דפפנר הודעת טקסט פרטית לחבר במרץ 2021, ובו אפיין את הרפובליקה הפדרלית של גרמניה כ"מדינה חדשה ואוטוריטרית של גרמניה המזרחית". מסר זה, שנחשף על ידי עיתונאי הניו יורק טיימס בן סמית', פורש כתמיכה בתאוריית קונספירציה ימנית בנוגע להגבלות COVID-19. תקרית זו הובילה לדיונים שהשוו את התפיסה הציבורית של אקסל שפרינגר (הוצאה לאור) בארצות הברית לזו של פוקס ניוז מבחינת ייחוס פוליטי.

בתגובה פנה דפפנר לעובדי אקסל שפרינגר בסרטון פרטי, עודד דיווח על ניצול לרעה של סמכות וקידם דיאלוג פתוח. הוא מתח ביקורת על הניו יורק טיימס בשל פרסום הודעת הטקסט הפרטית שלו, בטענה שהיא הוצאה מהקשרה ולא נועדה לשיח ציבורי.[32]

בספטמבר 2022, חשף הוושינגטון פוסט אימייל מדפפנר לעמיתיו הבכירים לפני בחירות 2020 לנשיאות ארצות הברית, בו שיבח מדיניות ספציפית של הנשיא דונלד טראמפ והביע רצון בבחירתו מחדש של טראמפ.[33] הוא תיאר את האימייל הזה כ"מחווה אירונית" שכוונה כלפי אלו המבקרים את טראמפ, תוך שהוא מדגיש את דאגתו מהקיטוב הגובר בעיתונות.[33]

השבועון די צייט דיווח באפריל 2023 על הודעות אישיות שדלפו מדפפנר, וחשפו את עמדותיו, בנושאים שונים, כולל שינויי אקלים, ציונות, צעדים נגד COVID-19, ודמויות ותנועות פוליטיות בתוך גרמניה.[34][4] בעקבות ההדלפות, הביע דפפנר בפומבי צער על כל פגיעה שגרמו דבריו, תוך שהוא מכיר בהשפעת דבריו על אחרים.[35][36]

קשריו עם בנימין נתניהו

מעורבות בתיק 2000 – פרשת נתניהו-מוזס

ב-2017 התפרסם כי דפפנר היה מעורב באופן עקיף בתיק 2000 במסגרת משפט נתניהו, הידוע כ"פרשת נתניהו-מוזס".[37] על פי חומרי החקירה שנחשפו, ב-2014 התקיימו פגישות ושיחות טלפון בין דפפנר לנתניהו, במסגרת ניסיונות של ראש הממשלה לתווך בין מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס לבין משקיעים פוטנציאליים.[38] ארנון מילצ'ן העיד במשפט כי נתניהו ביקש ממנו "להיפגש עם דפפנר ולמכור לו את הרעיון של קניה של ידיעות", במטרה לשנות את אופי הסיקור התקשורתי כלפי נתניהו ומשפחתו.[39] דפפנר מסר לחוקרים כי העסקה לא יצאה לפועל.[39] אקסל שפרינגר הכחישה רשמית כי שקלה אי פעם לרכוש את "ידיעות אחרונות", אך אישרה כי דפפנר ונתניהו ניהלו מגעים "במספר מקרים שונים במהלך השנים" .[40] דפפנר הגדיר את הקשר שלו עם נתניהו כ"מקצועי וקשור לנושאים פוליטיים ונושאים הקשורים לתקשורת".[38]

תחקיר של הטלוויזיה הציבורית הגרמנית על הקשר עם נתניהו

ב-15 במאי 2025, בתחקיר "פנורמה" של הטלוויזיה הציבורית הגרמנית, שודרה כתבה מיוחדת שעסקה בקשרים החשאיים בין לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, העיתון "בילד", הוצאת אקסל שפרינגר ודפפנר, במסגרת פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון בילד, במהלך מלחמת חרבות ברזל.[2] התחקיר מפרט קשרים רחבים בין נתניהו לתאגיד אקסל שפרינגר ובתוך כך קשר אישי בין נתניהו למתיאס דפפנר, יו"ר התאגיד; רכישת אתר יד2 ב-2014 על ידי דפפנר במחיר שנחשב גבוה מאוד (כ-200 מיליון אירו); ראיונות בלעדיים שניתנו ל"בילד" על ידי נתניהו ובכירים בממשלתו; ופרופיל אוהד לשרה נתניהו ב-2012.

פעילויות אחרות

בשנת 2010, דפפנר כיהן כפרופסור אורח לתקשורת באוניברסיטת קיימברידג' והפך לחבר במכללת סנט ג'ון. בנוסף, הוא ממלא מגוון תפקידים בשכר ובתפקידים ללא שכר.

דירקטוריונים של תאגידים

ארגונים ללא מטרות רווח

  • האקדמיה האמריקאית בברלין, חבר מועצת הנאמנים
  • חברת אלפרד הרהאוזן של דויטשה בנק, חבר מועצת הנאמנים[41]
  • פרס אקסל שפרינגר, יו"ר חבר הנאמנים
  • ידידי האקדמיה לאמנויות, חבר
  • קבוצת בילדרברג, חבר בוועדת ההיגוי
  • מועצת המו"לים האירופית, חבר
  • איגוד מו"לי העיתונים הגרמנים (BDZV), נשיא (מאז 2016)
  • קרן פרנק שירמאכר, חבר הנהלה[42]
  • בית הספר לממשל ע"ש בלווטניק, אוניברסיטת אוקספורד, חבר בוועדה המייעצת הבינלאומית (מאז 2010)
  • תוכניות עיתונאים בינלאומיות (IJP), חבר מועצת הנאמנים[43]
  • מוזיאון ברגרואן, חבר המועצה הבינלאומית
  • ידידי קרן הארמונות והגנים הפרוסיים ברלין-ברנדנבורג, חבר
  • קרן רוברט קוך, חבר מועצת הנאמנים[44]

חיים אישיים

דפפנר נשוי לאולריקה וייס, בתו של אולריך וייס, מנהל לשעבר בדויטשה בנק. לזוג שלושה בנים. אחד מהם משמש כראש הסגל של היזם פיטר תיל.[45] בשנת 2016, נולד לדפפנר ילד עם אספנית האמנות המיליארדרית ג'וליה סטושק.[46]

בנוסף לעיסוקיו המקצועיים, דפפנר הוא אספן אמנות, הידוע במיוחד בזכות אוסף ציורי נשים המקיף שלו, המשתרע על פני למעלה מ-500 שנה.[47][48] בנוסף, הוא שותף בבעלות על וילה שונינגן בפוטסדאם, שם ארגן את התערוכה "אנדי וורהול - עבודות מוקדמות" בשיתוף פעולה עם הקרן לאמנות ותרבות eV בון.[49]

פרסים והכרה

עבודות

  • מתיאס דפפנר, מלכודת הסחר: איך להפסיק לעשות עסקים עם דיקטטורים, ניו יורק: סיימון ושוסטר, 2023, מסת"ב 978-1-6680-1625-1
  • מתיאס או. סי. דפפנר, תומאס גארמס: הגל הגרמני החדש. אמנות או אופנה? פרנקפורט אם מיין; ברלין; וינה: אולשטיין, 1984, מסת"ב 3-548-36505-1 (הוצאת אולשטיין, 36505; תרבות פופולרית)
  • מתיאס או. ק. דפפנר, תומאס גארמס: מאוויות במוזיקה. פרנקפורט/מיין; ברלין: Ullstein, 1986, מסת"ב 3-548-36517-5 (הוצאת אולשטיין, 36517; תרבות פופולרית)
  • מתיאס או. ק. דפפנר: ביקורת מוזיקה בגרמניה לאחר 1945. תוכן ומגמות פורמליות; ניתוח ביקורתי. במקביל: דיסרטציה, אוניברסיטת פרנקפורט (מיין), 1990. פרנקפורט אם מיין; ברן; ניו יורק; פריז: הוצאת לאנג, 1991, מסת"ב 3-631-43158-9 (פרסומי אוניברסיטאות אירופיות, סדרה 36, מוזיקולוגיה כרך 59)
  • בריסל. הלקסיקון הפנימי. מינכן: בק, 1993, מסת"ב 3-406-37397-6 (הסדרה של בק; 1007)
  • אקסל שפרינגר. נקודות מבט חדשות על המו"ל; מהדורה של תרומות מחברים עדכניים וטקסטים משלהם. עורך: מתיאס דפפנר. המבורג: שפרינגר, 2005, מסת"ב 3-9809879-9-X
  • רפורמה במקום סובסידיות – מדוע אנו זקוקים לסטנדרטים משפטיים אמינים לפרויקטים של מיזוגים ולהגנה על הישגים יצירתיים, בתוך: קראוטשייד/שוורטמן (עורכים), אזיקים לגיוון? חוק ריכוזיות התקשורת תחת ביקורת, הוצאת C.F. הוצאת מולר, היידלברג 2010
  • מו"לים חזקים יותר בעידן הדיגיטלי ממה שהם חושבים. בתוך: הוברט בורדה, מתיאס דפפנר, בודו הומבך, יורגן רטגרס (עורכים): 2020 – מחשבות על עתיד האינטרנט. טקסט רגיל, אוכל, 2010, עמ' 177–182.מסת"ב 978-3-8375-0376-0.
  • כמה גרמני זה? הדפס הנאום בתערוכתו של תומאס דימנד ""הגלריה הלאומית", סוהרקאמפ 2010
  • מלכודת החופש - דו"ח. ברלין: פרופילאה, 2011, 256 עמודים, מסת"ב 978-3-5490-7372-8
  • אנסלם קיפר/מתיאס דפפנר, אמנות וחיים, מיתוסים ומוות. ויכוח, הוצאת קוואדרגה, 2012
  • אוריינטציה לקורא ולקוח בעולם מדיה דיגיטלי - הערכת ביניים, בתוך: סטדלר/ברנר/הרמן (עורכים), הצלחה בעידן הדיגיטלי, הוצאת הספרים פרנקפורטר אלגמיין נה צייטונג 2012
  • מאמר "צחוק הוא אנטי-סמכותי, צחוק הוא חופש", 12 בינואר 2015
  • העולם שייך לאלו שחושבים מחדש. בתוך: סגולות קרדינליות של מנהיגות אפקטיבית. דרוקר, פיטר פ. (עורך), מינכן: הוצאת רדליין, 2014. מסת"ב 978-3-86881-396-8
  • "ברלין היא לב אירופה, אני לא מכיר אחרת.": אקסל שפרינגר ועירו. ברלין: הוצאת בראוס. מסת"ב 978-3-86228-135-0.
  • להתראות לפסימיות. בתוך: רעיון המדיום – נאומים על עתיד העיתונות / ברנהרד פורקסן; אנדראס נר (עורך), מאת הלם 2015. מסת"ב 978-3-86962-146-3

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ "Schenkung an Medienmanager: Springer macht Döpfner zum Milliardär". tagesschau.de (בגרמנית). 2020-09-24. אורכב מ-המקור ב-2020-11-26. נבדק ב-2023-04-20.
  2. ^ 2.0 2.1 התחקיר שחושף את קשרי נתניהו לעיתון הגרמני, ואת תפקידו במאמץ לסכל עסקה, באתר ynet, 16 במאי 2025
  3. ↑ "HfG Offenbach". אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2014. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 Gilbert, Cathrin; Stark, Holger (2023-04-13). "Mathias Döpfner: "Die ossis sind entweder Kommunisten oder faschisten"". Die Zeit (בגרמנית). ISSN 0044-2070. נבדק ב-2025-05-25.
  5. ^ 5.0 5.1 Kallternborn, Dr. Olaf (ed.). "Goethe-Universität — Dissertation von Dr. Mathias Döpfner: Kommission legt Prüfungsergebnis vor". Goethe University.
  6. ↑ "Mathias Döpfner darf Doktortitel behalten – trotz wissenschaftlichen Fehlverhaltens". Der Spiegel (בגרמנית). 2023-01-20. נבדק ב-2023-04-20.
  7. ↑ "Mathias Doepfner". Forbes (באנגלית).
  8. ↑ Burgelman, Robert; Siegel, Robert; Kissick, Ryan. "Axel Springer in 2016: From Transformation to Acceleration?". Stanford Graduate School of Business (באנגלית).
  9. ↑ Burgelman, Robert; Siegel, Robert; Luther, Jason. "Axel Springer in 2014: Strategic Leadership of the Digital Media Transformation". Stanford Graduate School of Business (באנגלית).
  10. ↑ "Axel Springer is going all in on America". The Economist. 23 בפברואר 2023. נבדק ב-25 בפברואר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ↑ Hawley, Charles (2012-04-05). "German Commentators Blast Günter Grass Poem on Israel and Iran". Der Spiegel (באנגלית). ISSN 2195-1349.
  12. ↑ "Author Günter Grass Seeks to Fend Off International Criticism". Der Spiegel (באנגלית). 2012-04-05. ISSN 2195-1349.
  13. ↑ Berggren, Andreas (2014-06-19). "No search party in Europe". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית).
  14. ↑ Mishra, Pankaj (30 בינואר 2025). "Israel and the delusions of Germany's 'memory culture'". The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 15.0 15.1 "Freedom and the Digital Revolution: the freedom trap – CRASSH". אורכב מ-המקור ב-6 בספטמבר 2016. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ↑ Döpfner, Mathias (2014-04-17). "Mathias Döpfner's open letter to Eric Schmidt". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909.
  17. ↑ "An open letter to Eric Schmidt from Mathias Döpfner" (PDF).
  18. ↑ Döpfner, Mathias (17 באפריל 2014). "An open letter to Eric Schmidt: Why we fear Google". FAZ.NET. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ 19.0 19.1 NoahAdvisors (21 ביוני 2015). "Dr. Mathias Döpfner, Axel Springer – NOAH15 Berlin". ארכיון מ-21 בדצמבר 2021. נבדק ב-30 ביוני 2016 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ 20.0 20.1 "Mathias Döpfner: "Viele Journalisten klingen heute wie Anzeigenverkäufer"". 5 ביוני 2015. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 "Huffington Post". 10 במאי 2016. נבדק ב-6 ביולי 2016 – via huffingtonpost.com. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ↑ "Huffington Post". 10 במאי 2016. נבדק ב-6 ביולי 2016 – via huffingtonpost.com. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ↑ A German court ruled in favor of an airline that refused to fly an Israeli passenger — and there isn't enough outrage (אורכב 08.10.2018 בארכיון Wayback Machine), Business Insider
  24. ^ 24.0 24.1 Döpfner, Mathias (17 באפריל 2014). "An open letter to Eric Schmidt: Why we fear Google". FAZ.NET. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ↑ "A Conversation with Mark Zuckerberg and Mathias Döpfner". Meta (באנגלית אמריקאית). 2019-04-01.
  26. ↑ "Interviews". Henry A. Kissinger (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-02-29.
  27. ↑ Döpfner, Mathias (2022-03-27). "Elon Musk discusses the war in Ukraine and the importance of nuclear power — and why Benjamin Franklin would be 'the most fun at dinner'". Business Insider (באנגלית אמריקאית).
  28. ↑ Rachman, Gideon; Pitel, Laura (2025-02-20). "Politico's owner praises JD Vance for his 'inspiring message' in Munich". Financial Times. נבדק ב-2025-04-17.
  29. ↑ "Axel Springer is going all in on America". The Economist. 23 בפברואר 2023. נבדק ב-25 בפברואר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ 30.0 30.1 Dopfner, Mathias (2023-09-19). The Trade Trap (באנגלית). ISBN 978-1-6680-1625-1.
  31. ↑ "The Trade Trap: How to Stop Doing Business with Dictators by Mathias Dopfner". PW Publishers Weekly.
  32. ↑ Mathias Döpfner: Es gibt dieses Kulturproblem bei „Bild“ nicht im ganzen Springer-Verlag (אורכב 21.10.2021 בארכיון Wayback Machine) Deutschlandradio, 21. October 2021
  33. ^ 33.0 33.1 Sarah Ellison (2022-09-06). ""Politico's new German owner has a 'contrarian' plan for American media"". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-2022-09-06.
  34. ↑ Oltermann, Philip (2023-04-13). "'I'm all for climate change': Axel Springer CEO faces heat over leaked messages". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-04-18.
  35. ↑ "Axel Springer boss under fire over slurs on 'East Germans'". DW (באנגלית). 2023-04-16.
  36. ↑ Tony Barber (2023-01-01). "The sun rises in the east for Germany's far right". Financial Times.
  37. ↑ "נתניהו תיווך בין מוזס לשלושה אנשי עסקים שישקיעו ב'ידיעות אחרונות'", באתר וואלה!‏, 16 בינואר 2017
  38. ^ 38.0 38.1 אורן פרסיקו, נחשף יומן נתניהו: הסתיר פגישות עם מוזס, אלוביץ' ומילצ'ן וניהל יומן כפול, באתר שקוף, ‏2024-06-16
  39. ^ 39.0 39.1 תמר אלמוג אמוץ שפירא, מילצ'ן אישר: נתניהו ביקש שאשכנע את מוזס שיוריד את המחיר לקניית ידיעות אחרונות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 27 ביוני 2023
  40. ↑ יונתן כיתאין, ‏אקסל שפרינגר מכחישה: מעולם לא שקלנו לקנות את "ידיעות אחרונות", באתר גלובס, 16 בינואר 2017
  41. ↑ Board of Trustees (אורכב 20.08.2018 בארכיון Wayback Machine) Alfred Herrhausen Gesellschaft of Deutsche Bank.
  42. ↑ Board (אורכב 15.11.2019 בארכיון Wayback Machine) Frank Schirrmacher Foundation.
  43. ↑ Board of Trustees (2019–2022) (אורכב 03.10.2016 בארכיון Wayback Machine) International Journalists’ Programmes (IJP).
  44. ↑ Board of Trustees (אורכב 28.12.2021 בארכיון Wayback Machine) Robert Koch Foundation.
  45. ↑ "Politico's new German owner has a 'contrarian' plan for American media". The Washington Post.
  46. ↑ "(m+) die Entzauberung". 17 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ↑ Slater, Joanna (2015-08-14). "Axel Springer CEO Mathias Doepfner steps boldly into the future of media". The Globe and Mail (בCanadian English).
  48. ↑ "Denver Art Museum to Return Antiquities to Cambodia, Vienna's Art Goes on OnlyFans, and More: Morning Links for October 18, 2021". ARTnews (באנגלית אמריקאית). 2021-10-18.
  49. ↑ "The Villa Schoningen Presents a Selection of Early Works by Andy Warhol". artdaily (באנגלית).
  50. ↑ "L'Ambasciatore Varricchio consegna al CEO del Gruppo Axel Springer, Mathias Doepfner, l'onorificenza di Commendatore dell'Ordine al Merito della Repubblica Italiana (11.12.2023) – Ambasciata d'Italia Berlino". ambberlino.esteri.it.
  51. ↑ "Non-Jewish journalist wins prize from German Jews for defending Israel". Times of Israel. 18 במאי 2019. נבדק ב-6 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ↑ "German journalist to be awarded prize for combating antisemitism". Jerusalem Post. 6 בנובמבר 2019. נבדק ב-6 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ↑ "Jewish Journal". 22 ביוני 2016. נבדק ב-6 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ↑ "talks.cam: The Transformation of the Media Business". נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ↑ "AICGS Providing Knowledge, Insights, and Networks for the Future". נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ↑ "Jerusalem-Preis 2008 an Mathias Döpfner". Hamburger Morgenpost. 11 באפריל 2008. נבדק ב-6 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ↑ LBI News. Leo Baeck Institute. 2004.
  58. ↑ "Top 50 Medienköpfe 2007 Mathias Döpfner gewinnt kress-Leserwahl". kress.de. נבדק ב-6 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ↑ "Axel-Springer-Preis – Axel Springer Akademie". אורכב מ-המקור ב-22 במאי 2016. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מתיאס דפפנר41153931Q107797

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מתיאס_דפפנר&oldid=3015615"