צמח (מרכז אזורי)
צמח הוא מרכז אזורי בעמק הירדן שבו יישובים, מבני ציבור, תעשייה ועוד. בעבר שכן במקום יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד, ובהמשך עיירה ערבית בשם סמח' (سمخ). העיירה הייתה שייכת לנפת טבריה שבמחוז הגליל (1945). על פי סקר הכפרים משנת 1945, שטחי אדמותיה יחד עם מסדה ושער הגולן היו 18,611 דונם מתוכם 8412 בבעלות יהודית ו-934 בבעלות ציבורית. גודל האוכלוסייה הוערך כ-3,460 תושבים[1]. העיירה הייתה ממוקמת בעמק הירדן בצד הדרומי של הכנרת. מקום העיירה מוכר היום בשם "צמח" וממוקם בסמוך לכביש 92 בקטע הכביש מ"צומת צמח" ל"צומת מעגן". ליד העיירה הוקמה תחנת הרכבת סמח' אשר הייתה תחנה של רכבת העמק. בסמח' הייתה תחנת משטרה, עליה נערכו קרבות במלחמת העצמאות, ובמקום אנדרטה לזכר הנופלים בקרבות. לאחר קרבות אלה ברחו תושביה הערבים לירדן, שם הם גרים במחנה פליטים.
במרכז האזורי צמח שטחים חקלאיים, אזור תעשייה - מפעלי צמח, המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, תיכון בית ירח, משרדי המועצה האזורית עמק הירדן, חוף ים, מרכזי בילוי וקניות, קיבוצים, מרכז תרבות בשם בית גבריאל, תחנת כיבוי אש מרכזית לעמק הירדן ועוד. צומת צמח הוא צומת כבישים המוליכים לעמק הירדן לטבריה ולמזרח הכנרת ורמת הגולן. גובהו של האזור הוא כ-200 מטר מתחת לפני הים.
היסטוריה
כפר צמח היה יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד[2], במאה השנייה והשלישית לספירה. בשכנות לתושביו היהודים גרו נוכרים דוברי יוונית. השם השתמר בשם הערבי סמח'. בתלמוד הירושלמי מסופר שרבי יהודה הנשיא פסק שתושבי כפר צמח חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות ככל יישוב יהודי[3].
החל משנות ה-60 של המאה ה-19, הייתה סמח' יעד לשני מבין ארבעה גלי ההגירה, האחרון הסתיים ב-1920, של מהגרים ערביים שבאו מאלג'יריה והתיישבו במקום, אחד מחמשת היישובים שיסדו האלג'יריים בגליל התחתון ובסך הכל 11 יישובים בגליל[4]. שלא כשאר היישובים האלג'יראיים, שנוסדו ואוכלסו על ידי המהגרים בלבד, כפר סמח' כבר היה קיים לפני בואם לארץ. "הנוסע יוהאן לודוויג בורקהרדט, שביקר במקום בשנת 1812, ציין כי בכפר התגוררו שלושים‐ארבעים משפחות, והן עסקו בחקלאות. לדבריו רוב בתיהן היו בנויים מחימר, ואחדים היו בנויים מאבן. נראה שהשלטונות יזמו ותכננו באופן מסודר ליישב במקום את המהגרים... לצד האוכלוסייה המעטה שהייתה בכפר, ושסבלה מהתנאים הקשים ששררו בו ומפשיטות הבדווים"[5]. מאוחר יותר עברו לסמח' מתיישבים ממוצא מצרי שהתיישבו תחילה בעובידיה (כפר שהיה ממוקם ממערב לבית זרע של היום)[6].
בשנת 1905 נבנתה באזור מסילת ברזל ותחנת רכבת כחלק מהרכבת החיג'אזית חיפה - דמשק. מסילת הברזל, שעברה באזור והוליכה עד חיפה, ידועה בכינוי רכבת העמק. תחנת הרכבת הייתה מהגורמים שעודדו את ההתיישבות במקום. במלחמת העולם הראשונה הייתה סמח' בסיס של הצבא הטורקי-גרמני ומוקד לקרבות בין הכוחות הטורקים לבין הבריטים בגלל חשיבות המקום כצומת דרכים ורכבות. במקום אף היה שדה תעופה עות'מאני בתפעול חיל האוויר הגרמני. ב-25 בספטמבר 1918 התחולל במקום קרב סמח' במהלכו נכבשה העיירה ותחנת הרכבת על ידי כוחות הפרשים האוסטרלים הקלים של הצבא הבריטי.
עם נסיגת הצבא העות'מאני בסופה של המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ולמרות שבאופן רשמי השטח היה נתון תחת מנהלת שטחי האויב הכבושים(אנ') המשותפת לבריטים ולצרפתים שהוקמה באוקטובר 1918 נותרה אי בהירות לעתיד צפונה של ארץ ישראל בכלל ואזור הגליל העליון המזרחי בפרט והתהווה שטח ההפקר ללא כוח אכיפה בו נלחמו הלאומנים הערבים מצדדי תקומת סוריה הגדולה בצרפתים ובבריטים - התקפת הבדואים על צמח ב-24 באפריל 1920, שנועדה לרתק כוחות בריטיים למשימות הגנה ולמנוע מהם לסייע לכוחות הצרפתיים במאבקם בלאומנים בסוריה ולבנון. משנרגע השטח ואי הבהירות אשר לעתידו הוסרה הייתה סמח' בימי המנדט הבריטי תחנת הגבול בין ארץ ישראל המנדטורית לבין סוריה הצרפתית, זאת אף על פי שהגבול בין שטחי השליטה של שתי המעצמות עבר בתקופה זו בנהר הירמוך המצוי במרחק מה מהמקום. קביעת תחנת הגבול בסמח' נעשתה מטעמי נוחות ששירתו הן את הבריטים והן את הצרפתים. תחנת הגבול כללה תחנת הסגר לבעלי חיים[7], תחנת מכס, מחנה לחיל הספר העבר-ירדני ומצודת משטרה[8]. לאחר הקמתה של תחנת סמח' הוקם בקרבתה על חוף הכנרת מזח ימי והושק קו ימי מוטורי קבוע לטבריה.
בשנת 1921 היו בסמח' 10 משפחות של יהודים, חלקם חנוונים, סוחרים, פקיד רכבת, פקיד טלגרף ושני שוטרים. בסמח' עבדו גם 40 פועלים יהודים עבור הבריטים. בשנת 1931 נפקדו באזור סמח' 481 בתים ובהם 1931 תושבים. רוב התושבים היו מוסלמים, 78 נוצרים, 43 יהודים ושני דרוזים.
בשנים 1940–1941 הוקמה במקום תחנת משטרה, אחת ממצודות טגארט שהקימו הבריטים בארץ. התחנה נבנתה במודל 'התחנה הכפרית' (2nd Class Police Station) ומספרה הסידורי היה 25. התחנה הוקמה על בסיס תחנת משטרה קטנה שהוקמה במקום בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
במלחמת העצמאות, בליל ה-23 באפריל 1948, נעשה ניסיון על ידי כוח מגדוד ברק של חטיבת גולני, לכבוש את סמח'. הצבא הבריטי שחנה במשטרה התערב ופתח באש על התוקפים. הם נאלצו לסגת בהשאירם במקום שבעה הרוגים.
ב-27 באפריל 1948 פינו הבריטים את תחנת המשטרה ומיד נכנסו לתוכה ערבים. בליל ה-28 באפריל 1948 יצא כוח מדגניה מצויד בחומר נפץ. לאחר קרב יריות הצליחו החבלנים להניח את חומר הנפץ ליד קיר הבניין ולפוצצו. דרך הפרצה חדר הכוח לבניין והשתלט עליו. לפנות בוקר ברחו ערביי סמח' מהעיירה. המקום נכבש על ידי הסורים ב-18 במאי 1948 ומתחנת המשטרה בסמח' יצא הצבא הסורי בשני ראשים לכיבוש דגניה א' ולכיבוש דגניה ב'. מגיני הקיבוצים הדפו את ההתקפה תוך פגיעה בטנקים סוריים במטולי פיאט. חמישה תותחים 65 מ"מ ה"נפוליונצ'יק" שהגיעו לארץ באותו הזמן נשלחו מיד להגנת עמק הירדן, שם הופעלו לראשונה על ידי חיל התותחנים של צה"ל, הפתיעו את הסורים, גרמו לבהלה והיו מהגורמים לנסיגה הסורית בקרב על הדגניות, לכיבוש סמח' ולהדיפת הצבא הסורי מתחומי ישראל.
לאחר מלחמת העצמאות שימשה התחנה כמפקדת החטיבה המרחבית (חטיבת העמקים שפעלה באזור עמק הירדן ועמק בית-שאן). בשנת 2003 החליט צה"ל לסגור את החטיבה ולהעביר את האחריות לחטיבת הבקעה[9] והתחנה ננטשה. ב-2013 פירסמה רשות מקרקעי ישראל תוכנית להקמת מרכז מבקרים חדש על הכנרת בשם "חוויית כנרת" שיכלול גם את המשטרה[10].
גלריית תמונות
שרידי הגשר של צמח, ציור מספרו של ויליאם פרנסיס לינץ'. צויר בשנת 1848
שרידים של תחנת הרכבת סמח'
מגדל המים של תחנת הרכבת סמח'
אנדרטת זיכרון בצומת צמח
צילום אווירי של צמח בשנת 1931
ראו גם
לקריאה נוספת
- כל מקום ואתר, תשל"ח 1978, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והוצאת כרטא
- אריאל אנציקלופדיה לידיעת הארץ מאת זאב וילנאי, הוצאת עם עובד, 1986
קישורים חיצוניים
- יעקב שקולניק, טיילת עמק הירדן, באתר ynet, 15 באפריל 2003
- תמונת העיירה סמח' בשנות ה-40
- אין לנו כנרת אחרת טיול מסביב לכנרת באתר למטייל
- שדה התעופה העות'מאני בצמח - אתר מוזיאון חיל האוויר
- על משטרת צמח באתר אג'נדה
- הקמת מרכז מבקרים חדש בצמח, רשות מקרקעי ישראל
- אחיקם משה דוד, חטיבת צמח נסגרה, באתר ynet, 23 במרץ 2003
- מוסטפא עבאסי, סמח': עלייתה ונפילתה של עיירה ערבית לחוף הכנרת, קתדרה 153, תשרי תשע"ה. עמ' 79–98
- מוסטפא עבאסי, הקהילה האלג'יראית בגליל משלהי השלטון העות'מאני עד שנת 1948, המכללה האקדמית תל חי
הערות שוליים
- ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ אריאל אנציקלופדיה לידיעת הארץ מאת זאב וילנאי עמ' 6285
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב'
- ^ מוסטפא עבאסי, הקהילה האלג'יראית בגליל משלהי השלטון העות'מאני עד שנת 1948, המכללה האקדמית תל חי
- ^ מוסטפא עבאסי, סמח': עלייתה ונפילתה של עיירה ערבית לחוף הכנרת, קתדרה, 153, תשרי, תשע"ה, ע"מ 80-84
- ^ דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו, הוצאת יד יצחק בן־צבי ירושלים, 1994 עמ' 125 - 128.
- ^ מפת צמח, 1925, באתר מאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט, אוסף המפות ע"ש לאור, הספרייה הלאומית, 1925
- ^ אפרים תלמי, מה ומי לכסיקון מלחמת העצמאות, הוצאת "דבר", 1964 הערך "צמח".
- ^ ראו מאמר ב-ynet מ-23 במרץ 2003
- ^ ראו התייחסות בקישור לרשות מקרקעי ישראל