עזוז
ערך זה עוסק ביישוב קהילתי בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | רמת הנגב |
| גובה ממוצע[1] | 331 מטר |
| תאריך ייסוד | 1984 |
| סוג יישוב | יישוב קהילתי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 86 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 4.9% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   עזוז | |
עֱזוּז הוא יישוב קהילתי בגבול הנגב וסיני ממוקם כ-12 קילומטרים מדרום דרום-מזרח לניצנה וכ-3 קילומטר ממזרח לגבול עם מצרים. היישוב הנוכחי הוקם בשנת 1985, במקום בתי אומנים שונים ומפעלי תיירות, נכון לשנת 2015 יש ביישוב 16 משפחות. שייך למועצה אזורית רמת נגב ונמצא בגובה ממוצע של כ-325 מטר מעל פני הים[2]. נקרא על שם נחל עזוז הזורם מצפון מזרחית ליישוב.
היסטוריה
היישוב נוסד כהיאחזות נח"ל, הראשונה שעלתה במסגרת מבצע ההאחזויות באזור ניצנה, ב-19 למרץ 1956[3] ונקרא בשנות החמישים והשישים, "בארותיים (בנגב)" תרגום שמו הערבי של המקום, "בירין" - שתי בארות, הנקראות היום "באר משה" ו"באר אהרון"[4]. ההחלטה על הקמת ההיאחזות נתקבלה בתחילת 1956, לאחר שבמבצע הר געש בנובמבר 1955 סולק הצבא המצרי מהאזור המפורז של פתחת ניצנה. ההאחזויות נועדו לחזק את הנוכחות הצבאית באיזור ולקבוע עובדות מבחינה מדינית. בתחילה, הממשלה החליטה בהשפעת משה שרת שלא להקים מבנים בהיאחזות, מחשש שצעד כזה יתפרש כהפרה של כללי האיזור המפורז בהסכמי שביתת הנשק[5]. גרעיני הנח"ל שהחזיקו במקום והתחלפו כל חצי שנה[6], התלבשו כאזרחים אך תפקדו כחיילים לשמירה על הגבול. בחלק מהזמן שהו במקום חיילים דתיים[7]. מעבר לתפקידי השמירה, עסקו החיילים בגידול בעלי חיים, כמו רעיית צאן, ובטיפוח גן ירק קטן[8][9]. בתחילת שנות ה-60 עסק הקרן הקיימת בנסיון למצוא גידולים שיתאימו לאיזור. נעשה נסיון לגדל אגבות[10]. בשנת 1962 הוחל בנטיעת שקדים במקום על כ-150 דונם, תוך ניסוי שיטות השקיה קדומות המבוססות על מי שטפונות. הניסוי הוכתר בהצלחה, אולם הופסק בשל תחלופה תכופה של גרעיני נח"ל שלא היטיבה עם טיפוח המטע[11].
ב-9 לנובמבר 1965 הומרה ההיאחזות במחנה צבאי של יחידה דרוזית[11]. אחרי מלחמת ששת הימים, כשהגבול נדד הרחק מערבה, ננטש המחנה[12].
בשנת 1985 לאחר פינוי סיני וסימון הגבול עם מצרים כפועל יוצא מהסכם השלום בין ישראל למצרים, יושב המקום מחדש ונקרא עזוז.
סביב לבארות מצויה חורשת אקליפטוסים עבותים ועצי אשל. החורשה ניטעה בשנת 1916, במלחמת העולם הראשונה, על ידי "קבוצת נוטעים", צעירים עבריים, בוגרי בית הספר החקלאי מקוה ישראל, בראשות מנהל בית הספר, אליהו קראוזה. ההתגייסות לנטיעת עצים בבירין ובמקומות אחרים בגבול המדבר, שיחררה את הצעירים מחובת השירות בצבא העות'מאני.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עזוז |
- עזוז, באתר המועצה האזורית רמת הנגב
- חיים פיקרש, השקדיה עוד תפרח במרחבי הישימון, הצופה, 18 במאי 1962
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956 הערך בארותיים (ג)-נגב.
- ^ יאיר דואר, לנו המגל הוא חרב, יד טבנקין, 1992
- ^ "בארותיים (בנגב)" כדי להבדיל מבארותיים בשרון, בעמק חפר
- ^ יאיר דואר, לנו המגל הוא חרב, יד טבנקין, 1992, עמ' 45-47
- ^ הצלחה בנטיעת שקדים בבארותיים, דבר, 16 במאי 1962
- ^ גרעין חורב להאחזות, שערים, 9 בנובמבר 1959
שש שנים להיאחזות הנח"ל בבארותיים, הצופה, 16 במאי 1962 - ^ נחקרות אפשרויות פיתות חקלאי באיזור ניצנה, על המשמר, 26 באוגוסט 1957
- ^ יוסף בן אהרן, עם גרעין חורב בבארותיים - בואכה קדש־ברנע, שערים, 26 בפברואר 1960
- ^ שלמה גבעון, שקדים מוריקים בשממת הנגב, מעריב, 11 ביוני 1963
- ^ 11.0 11.1 מגמדא לרוחא: תולדות הכשרת קרקע בא״י, עמ' 251-254
- ^ כל מקום ואתר מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והוצאת כרטא 1980, הערך עזוז.
| ||||||||||||||||
