עידן+

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף עידן פלוס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הסמל של עידן+

עידן+ הוא מערך שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי (DTT) הפועל בישראל. קליטת השידורים מצריכה אנטנה וממיר דיגיטלי, או מקלט טלוויזיה המותאם לשיטת השידור הדיגיטלית. השידורים מופעלים על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומופצים לקליטה בחינם בכל מדינת ישראל.

שם המיזם עידן+ הוא ראשי תיבות של ערוצים ישראליים דיגיטליים נגישים.

מערך השידורים

מרבב 1 (DVB-T)

  1. כאן 11
  2. חינוכית 23
  3. קשת 12
  4. רשת 13
  5. ערוץ עשר (14)
  6. ערוץ הכנסת

מרבב 2 (DVB-T2)

תחנות רדיו בשני המרבבים

תיאור טכני

ממיר DVB-T נייח, ולצידו אנטנת מונופול פנימית, הניצבת לקליטת קיטוב אנכי

במערך שני מרבבים המשדרים בתדרים נפרדים. הראשון בשיטת DVB-T והשני בתקן DVB-T2, הווידאו דחוס בשיטת H.264, והאודיו בשיטת HE-ACC v2. השידור מבוצע באפיקים ברוחב 8 מגה-הרץ בקיטוב אופקי.[1]

המשדרים מחלקים את ישראל לשלוש רשתות חד-תדריות (SFN) עבור כל מרבב: הראשונה מהשרון צפונה; השנייה בין השרון לנגב הצפוני; והשלישית בדרום הנגב וחולקת תדרים עם הרשת הצפונית.[2]

באזורים רבים בישראל לא ניתן להסתפק באנטנה פנימית פסיבית לקליטת השידורים, ויש להשתמש באנטנה אקטיבית או חיצונית. שידורי עידן+ מופרעים בערבי הקיץ בשל תיעול טרופוספרי, הנגרם מקיום שכבת אינוורסיה, ונושא שידורים דיגיטליים ממדינות שכנות.[3]

מרבב 1 (DVB-T)

8k אופני פוריה, אפנון 16-QAM, קצב קוד 2/3 ורווח ביטחון 1/4.

  • אפיק 26 UHF‏ (תדר מרכזי 514 מגה-הרץ) במרכז הארץ והנגב
  • אפיק 29 UHF‏ (538 מה"צ) בצפון הארץ ובדרום הנגב

מרבב 2 (DVB-T2)

32k אופנים - מורחב, 64-QAM (QPSK לרדיו), קצב 3/4, רווח 1/16, PP4

  • אפיק 28 UHF‏ (530 מה"צ) במרכז הארץ והנגב
  • אפיק 32 UHF‏ (562 מה"צ) בצפון הארץ ובדרום הנגב

לרשות השנייה מרבב שלישי, אשר עדיין איננו בשימוש. הוקצו לו אפיקים 27 במרכז הארץ והנגב, ו-33 בצפון הארץ ודרום הנגב.

היסטוריה

הקמה

טרם הקמת המערך שודרו בישראל הערוץ הראשון וערוץ 2 בשיטה הקרקעית-אנלוגית. השידורים תפסו עשרות אפיקים בתחום UHF, וכמה בתחום VHF.

בנובמבר 2004 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה מספר 2189 על הקמת צוות בין-משרדי שיבחן את הצורך בשידורים דיגיטליים עבור הערוצים הציבוריים הפתוחים. בפברואר 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק, שמאפשר שידורי DTT. חוק זה מסמיך את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כגוף האחראי על שידורים אלה בישראל. הכוונה להגיע לתשתית ארצית של תחנות ממסר, המכסה כ-85% מהבתים עם מקלט ביתי ולכ-98% כיסוי לבעלי אנטנה חיצונית. על פי התיקון לחוק, השידורים האנלוגיים של ערוצים אלה יופסקו לאחר 18 חודשים מתחילת שידור ה-DTT.

שתי מטרות עיקריות למעבר לשידורים דיגיטליים:

  1. חיסכון בהוצאות השידור. השידור האנלוגי דרש כ-60 תחנות ממסר ברחבי ישראל לקבלת קליטה סבירה, בעוד שלשידור הדיגיטלי נדרשות כ-15 תחנות בלבד. כמו כן, עלות התחזוקה השנתית הממוצעת של תחנות הממסר האנלוגי יקרה יותר מעלות התחזוקה השנתית הממוצעת של תחנות ממסר דיגיטלי.
  2. מתן אפשרות לקליטת שידורי טלוויזיה בחינם, למי שמעוניין במספר מצומצם של ערוצים ציבוריים - מבלי שיצטרך לשלם לספקיות הטלוויזיה הרב ערוצית HOT או yes.

להקמת התשתית נבחרה חברת תומסון ברודקסט הצרפתית. שידורי טרום-בטא החלו ביוני 2009 מתחנת איתנים[4]. שידורי בטא החלו ב-2 באוגוסט 2009. הערוצים שעלו למערך בראשיתו היו ערוץ 10, ערוץ הכנסת, ערוץ 33 ושני הערוצים האנלוגיים.

במסגרת המעבר לטלוויזיה דיגיטלית כחלק מעידן+, נסגרו השידורים האנלוגיים בכל רחבי ישראל בהדרגה, החל מה-30 במרץ 2011 ועד לחודש יוני 2011,[5] 45 שנה מאז שהחלו. המדינה סבסדה חצי מעלות הממיר והאנטנה עבור משפחות עניות.[6][7]

הרחבה הדרגתית

ב-21 במרס 2012 התקבל בכנסת "חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות" המסדיר את הנושא. במאי 2012 חוקק חוק להרחבת השידורים על-גבי עידן+; בעקבותיו נוסף ערוץ חינוכית 23. נתוני משרד התקשורת ל-2012 הראו כי 500,000 משפחות (כ-22%) השתמשו בשירות.[8]

במרס 2013 נחתם חוזה עם חברת תומסון להרחבת תשתית השידור בשני מרבבים חדשים ועשרות משדרים נוספים, ומתן תמיכה טכנית לשלוש שנים.

בדצמבר 2014 הושק שירות הטלוויזיה הפרטי סלקום tv, אשר קולט גם את שידורי עידן+, ומתבסס בחלקו על התשתית הציבורית.

מאז 30 באפריל 2015 סבלו אזורים שלמים בגוש דן מאי-קליטה של השידורים. הסיבה היא החלשת עוצמת השידור מגבעת קוזלובסקי בגבעתיים, בעקבות הוראת המשרד להגנת הסביבה. בפברואר 2016 דווח כי המשדר חזר לפעילות מלאה.[9]

באוגוסט 2015 החל ניסוי שידור דרך המרבב השני בתקן DVB-T2 ובתדרי שידור נפרדים. הניסוי כלל שידור שמע דולבי דיגיטל 5.1, ואת הערוץ הראשון באיכות HD. בפברואר 2017 החל ניסוי שידור של ארבעה ערוציים ייעודים בנוסף אליו: ערוץ 24, ערוץ 20, ערוץ 9 והלא TV.[10] השניים האחרונים לא המשיכו לשידורי קבע.

בחוק ההסדרים 2017-2018, נתנה הכנסת את האפשרות והביעה כוונה להפריט את המערך, תוך שמירה על חבילת בסיס חינמית לציבור. על-אף התעניינות מצד חברות תקשורת, נכון לשנת 2017 אין רוכש למערך.

בחודש אוקטובר 2017, הודיעה הרשות השנייה שלמרות הצהרותיהן, בעלות הרישיון לערוצים המסחריים בחרו שלא להעביר שידורי HD בעידן+, כדי להימנע מעלויות המרבב השני. הרשות החליטה לפטור אותן מחובה זו בינתיים.[11] בנובמבר ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בנושא.[12]

ב-1 בנובמבר, בעקבות פיצול ערוץ 2, נוספו הערוצים קשת 12 ורשת 13 אל המערך במקומו. עקב מחסור ברוחב פס הועבר ערוץ 33 למרבב השני. ערוץ כאן 11 באיכות HD החל לשדר במרבב 2. סידור ברירת המחדל של הערוצים שוּנה, כדי להימנע ממתן הספרה 2 לאחד הערוצים המסחריים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מפרט טכני באתר הרשות השנייה
  2. ^ מפת משדרים ארצית באתר הרשות השנייה
  3. ^ עידן+ - השפעות אקלימיות על השידורים בחודשי הקיץ, באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
  4. ^ תמונות ממתקן איתנים, המראות את הציוד הדיגיטלי והאנלוגי
  5. ^ רועי ברק, ‏כיבוי סופי: הופסקו שידורי המשדר האנלוגי בטלוויזיה, באתר גלובס, 15 ביוני 2011
  6. ^ מירב קריסטל, הוגדל סבסוד ממיר חמשת הערוצים ל-225 שקל, באתר ynet, 3 באוגוסט 2010
  7. ^ מי מסוגל לקבל עזרה מהמדינה ברכישת ממיר דיגיטלי?, באתר nrg
  8. ^ מצגת שהוצגה בישיבת הממשלה על ידי שר התקשורת מר משה כחלון לסיכום הקדנציה, שקף 11, 30 בדצמבר 2012, באתר משרד התקשורת
  9. ^ המשדר בגבעתיים שב לפעילות מלאה, 17 בפברואר 2016, באתר idanplus.tv
  10. ^ מירב קריסטל, ערוצים חדשים בשירותי עידן פלוס, באתר ynet, 26 בפברואר 2017
  11. ^ יונתן כיתאין, ‏לקראת הפיצול: קשת, רשת וערוץ 10 במלחמה מי יפסיד פחות, באתר גלובס, 19 באוקטובר 2017
  12. ^ יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ כבל בהתקפה על המדינה שלא משדרגת את עידן פלוס ל-HD: זאת התנהגות מחוצפת – אי אפשר גם לדבר על תחרות וגם לבלום אותה