קהילת יהודי חוסט
 | |
| כיכר מסריק בחוסט, המסעדה הכשרה של וינברגר, שנות ה-20 של המאה ה-20. | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|---|---|
| שפות | |
| רוסית, אוקראינית |
קהילת יהודי חוסט היא קהילה יהודית אורתודוקסית בעיר חוסט באוקראינה, שהגיעה לשיאה בשנת 1941.
העיר חוסט (באוקראינית, ברוסית, וברוסינית Xусt ברומנית Hust בסלובקית וצ'כית Chust בהונגרית: Huszt ביידיש חֱסט) יושבת ליד נהר חוסט במחוז זקרפטיה שכיום באוקראינה המערבית ומשמשת כעיר הבירה של נפת חוסט.
היסטוריה של הקהילה
ראשית הקהילה
הקהילה היהודית בחוסט התקיימה ככל הנראה מהמאה ה-18 אך הידיעה הראשונה על יהודים בה היא משנת 1677 ואחר כך משנת 1695[1]. במיפקד היהודים ב־1727 נרשם בחוסט יהודי בשם אברהם מאיר ובני ביתו שהיה עשיר מאוד ובעלי חסותו היו אצילים ידועים להם שילם דמי חכירה גבוהים מאד. יהודי נוסף שנרשם במיפקד זה היה מרדכי זאלמנוביץ שאף הוא היה בעל משפחה ושילם דמי חכירה גבוהים. ההנחה היא שלשתי משפחות אלה היו עוזרים עובדים ומלמדים יהודים ואף שוחט וההנחה היא שהיה מניין לתפילה. במפקדים של שנת 1735 ו-1746 נרשמו כבר 3 בתי אב יהודים.
חוסט[2] הייתה חלק מאוסטרו הונגריה עד מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן נכללה בגבולות הרפובליקה הראשונה של צ'כוסלובקיה.
| שנת | מספר היהודים | כלל התושבים |
|---|---|---|
| 1792 | 14 משפחות | |
| 1830 | 132 | 2153 |
| 1880 | 1062 |
ב-1861 ייסד הרב משה שיק, הידוע בשם המהר"ם שיק את מה שהייתה אז הישיבה הגדולה ביותר במזרח אירופה בה למדו למעלה מ-800 תלמידים בעיירה חוסט.
בעשורים הראשונים הייתה המנטליות של יהודי חוסט דומה יותר לזו של יהודי הערים הגדולות בהונגריה ולא הושפעה מהחסידות על אף שבכפרים סביבה החסידות שלטה. הקהילה היהודית מימנה בניית בית מדרש חסידי מתוך כבוד ללומדי התורה ומקיימי המצוות ללא קשר לזרם אליו השתייכו. המאזן בין חסידים לחרדים השתנה בתחילת המאה ועשרים עם הגירת כפריים חסידיים רבים מהסביבה לחוסט.
מוסדות הקהילה
הקהילה היהודית בחוסט הייתה אחת הקהילות המגובשות בכל תחום צפון מזרח הונגריה ההיסטורית[1]. מוקד הקהילה היה בחצר ענקית ששטחה השתרע על פני שני רחובות מקבילים שם נבנה בית הכנסת, דירות הרב, השוחטים, השמש והבלן. גם משרדי הקהילה כולל משרדי חברה קדישא וחברת ביקור חולים, בניין הישיבה מבנה המקווה איטליזים ומשחטה לעופות היו כולם באותו מתחם. ברחבי העיר היו מפוזרים כמה בתי מדרש גדולים וקטנים.
אישים מרכזיים בקהילה[1]
- הרב משה "טעטשר" רוזנפלד היה פעיל במועצת העיר עד סוף שנות העשרים. משה רוזנפלד טעטשר עמד בקשרים עם הפקידות הגבוהה במחוז. במלחמת העולם הראשונה שחרר צעירים יהודים רבים מן השירות בצבא ובמלחמה בחזית. היה דמות מרכזית בקהילה וכתובת לטיפול בבעיות מול השלטונות כפי שמתואר בסיפורים הרבים בספרי הקהילות כגון הספר "אהל נפתלי" ובספר "זכרון מאיר". הרב משה היה מחסידיו הקרובים ביותר של רבי ישראל הגר אהבת ישראל בכל פעם שהרבי היה מגיע מויז'ניץ שהייתה ברומניה באותם ימים לחוסט, היה מתארח בביתו המרווח של הרב משה או בבית יעקיל בכור בניו של הרב משה .
- ר' בנימין דוידוביץ' בעל בית חרושת ללבנים בעיר שהתמנה על ידי הממשל המרכזי כיועץ במיניסטריון הפנים לענייני קרפטורוס.
- בנו ר' מרדכי דוידוביץ' עמד בראש הקהילה, ביוזמתו הוקם בית ספר לבנות והיה פעיל בשדה החינוך הכללי בעיר בנוסף לניהול עסקיו המצליחים בהם העדיף להעסיק נוער יהודי בתקופת הכשרתו לעליה לארץ.
- ראש הקהילה האחרון היה כנראה ר' יקותיאל יהודה הולנדר.
רבנים
.jpg)
_(2).jpg)
.jpg)
בקהילת חוסט כיהנו רבנים חשובים, ששמם התפשט הרבה מעבר לגבולות הקהילה[3].
- בשנת תקע"ב (1812) קיבלה הקהילה הקטנה על עצמה את הרב יעקב בן רב אברהם יליד זידיטשוב, נכד הרב שמעלקע מניקלשבורג.
- אחריו כיהן הרב יעקב גוטליב מטוקאי.
- בשנת תר"ה 1845 כיהן הרב מנחם אייזנשטטר מהר"ם א"ש שהיה לאחר פטירת אביו הרב מאיר איזנשטטר, רב העיר אונגוואר ונפטר בתר"ל 1870.
- הרב שמואל שמעלקא קליין, מחבר הספר "צרור החיים". נפטר בתרל"ה 1875 בהיותו רב העיר סעליש.
- משנת תרכ"א 1861 כיהן ברבנות המהר"ם שיק שהטביע את חותמו על קהילת חוסט ועל המדינה כולה עד ליום פטירתו בשנת תרל"ט 1879.
- אחריו כיהן הרב עמרם בלום, מחבר ספר שו"ת "בית שערים", כרבה של חוסט במשך שנתיים. נפטר בשנת תרס"ז (1907), בהיותו רב העיר ברט אויפאלו.
- אחריו כיהן הרב יואל צבי ראטה, מחבר ספר שו"ת "בית היוצר", עד פטירתו בשנת תרנ"ג (1893).
- אחריו כיהן הרב משה גרינוולד, מחבר הספר "ערוגת הבושם", עד פטירתו בשנת תרע"א (1911).
- אחריו כיהן כרב בנו הבכור הרב אברהם יוסף גרינוולד, שלאחר מכן כיהן כרב העיר אונגוואר נפטר בתרפ"ח 1927.
- אחריו כיהן הרב יוסף צבי דושינסקי שהיהמאוחר יותר רב העדה החרדית בירושלים). נפטר בשנת תש"ט בירושלים, בזמן מלחמת העצמאות, ונקבר בבית הקברות הסמוך לבניין שערי צדק הישן.
- הרב האחרון היה הרב יהושע גרינוולד, נכדו של רבי משה גרינוולד. בחירתו הייתה מלווה בסכסוך קשה בקהילה כנגד תומכי דודו, הרב יעקב חזקיהו גרינוולד מפאפא, שטען גם הוא למשרה. אנשיו של האחרון התפלגו והקימו את 'עדת יראים שומרי הדת' הנפרדת. הרב יהושע כיהן ברבנות עד גירוש הקהילה לאושוויץ בשנת תש"ד (1944). הוא שרד את המלחמה והקים קהילה למען ניצולי השואה מחוסט בברוקלין. נפטר בשנת תשכ"ט, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים. כיום חתנו, הרב פנחס דויד הורוביץ, מנהיג את הקהילה.
מלבד רבני העיר, היו בעיר מספר אדמו"רים חסידיים על אף שלא נתהווה בעיר מרכז חסידי:
- האדמו"ר רבי ישראל יעקב לייפר, בן הזקונים של רבי מרדכי מנדבורנה התגורר בחוסט עוד בחיי המהר"ם שיק ועבר במהרה להיות אדמו"ר של בושטינה הסמוכה.
- בנו - האדמו"ר שמואל שמעלקה לייפר.
- רבי משה טאוב האדמו"ר מקאליב.
- עוד רבנים מפורסמים היו בעיר בהם הרב יעקב קטינא, מחבר ספר "רחמי האב".
- יהודי נוסף שהתגורר בחוסט והיה פעיל במועצה הוא משה "טעטשר" רוזנפלד.
- הספר ערוגת הבשם על התורה מאת רבי משה גרינוולד רבה של חוסט ומגדולי רבני הונגריה ואבי שושלת אדמור"י פאפא. תלמיד הכתב סופר, וחברו של רבי יוסף חיים זוננפלדכיהן כרבה של העיר חוסט בהונגריה וראש הישיבה הגדולה שם ורבים מרבני הונגריה היו מתלמידיו. הרב גרינוולד הרחיב את ישיבת חוסט שהפכה לאחת מהישיבות הגדולות של יהדות הונגריה. לישיבתו הגיעו תלמידים גם מחוץ לגבולות הונגריה ואף מארצות הברית. כרבותיו תלמידי החת"ס הוא היה מגדולי הלוחמים בתנועה הרפורמית, ובכל ניסיון לפרוץ פרצות בכרם ישראל.
בין מלחמות העולם
בין שתי מלחמות העולם כשהאזור היה תחת שלטון צ'כוסלובקי יהודי חוסט המשיכו להיות חברה סגורה בינה לבין עצמה אך אחדים מהם שימשו בתפקידי מפתח במנהל האזורי ובני חוסט הצעירים רכשו את השכלתם במקצועות החופשיים במוסדות מדע צ'כיים בפראג ובברין.
בחוסט היו גם חסידים רבים מחסידות סיגט סאטמר חסידי וויז'ניץ קאסוב וחסידי ספינקא ובעלז אך הקהילה התנהלה באחדות תוך שיתוף נציגי כל הזרמים והמחנות למרות ההשקפות השונות. המוסדות הקהילתיים שימשו את כלל היהודים.
הפעילות הציונית[1] בחוסט הקיפה חלקים רבים מבני הנוער בעידודו של הד"ר בירנשטיין שהיה שופט בית המשפט העליון הכלל ארצי. ברמה המקומית בלטו ד"ר בולגאר והמשורר יוסף פטאי ואחריהם וולף פרקש ואוסקר ראטבך שחידשו את בית הספר העברי כולל סיפריה ומועדון והבטיחו מקום פעילות לכל תנועות הנוער. התנועות שפעלו בעיר היו המזרחי בית"ר השומר קדימה השומר הצעיר והחלוץ. עשרות מהחניכים עברו הכשרות בסלובקיה בחחות חקלאיות ובבתי חרושת והיו כאלה שהצליחו לעלות ארצה בדרכים חוקיות או בדרכי העפלה.
השואה
הקהילה הגיעה לשיא פריחתה בתחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר בשנת 1941 מנתה אוכלוסייתה היהודית 6023 איש והיוותה קרוב ל-30 אחוז מכלל אוכלוסיית העיר. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית, רובה סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה קיימה גם בית ספר בית יעקב לנערות ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן.
את התקופה ניתן לחלק ל-2 חלקים. הראשונה היא מהשתלטות הצבא ההונגרי על האזור ב-15 במרץ 1939 ועד לפלישת הגרמנים להונגרי במרץ 1944.
השלטון ההונגרי
עם חזרת האזור לריבונות הונגריה התחיקה ההונגרית האנטי-יהודית יושמה בו בחומרה רבה יותר משיושמה בתוך הונגריה גופא. כנופיות של פורעים אנטישמיים התקיפו יהודים ברחובות חוסט, ולעיתים תכופות בזזו בתי כנסת ובתים בבעלות יהודים. למרות זאת הסתירו יהודי הוסט פליטים יהודים רבים מפולין, דאגו לתעודות מזויפות בשבילם וסייעו להם להגיע לבודפשט.
ב-13 ביולי 1941 הכריזו השלטונות ההונגריים על כ-150 משפחות יהודיות שהיוו כ-500 נפשות שהן חסרות נתינות הונגרית וגירשו אותן לאוקראינה שם נרצחו ב-27 או 28 באוגוסט 1941 בקמניץ-פודולסקי Kamenets-Podolsk.
השלטון הגרמני
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944 ובסוף מרס 1944 נכנסו יחידות הצבא הגרמני לחוסט. בתי יהודים הוחרמו בעבור איכסון הקצינים הגרמניים. הגסטפו מינה מועצה יהודית ובראשה עורך הדין ד"ר הגדוש (Hegedus). הגרמנים אסרו ארבעים מנכבדי הקהילה היהודית והחזיקו אותם בני ערובה בבית המדרש עץ חיים להבטחת מעבר חלק וללא בעיות של יהודי הקהילה אל הגטו.
הגטו
מנגנון המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי המרכזי והמקומי. ב-12 באפריל 1944 נועד תת-שר הפנים ההונגרי לסלו אנדרה Laszlo Endre עם ראשי המינהל של קרפטורוס לישיבה בעניין הגטואיזציה ובעקבותיה נדרשו יהודי חוסט, כ-5,000 בני אדם, וכן יהודים מאזורים שונים בנפת חוסט ובנפת אוקורמצו Okormezo לעקור אל הגטו בחוסט. לפני המעבר לגטו נכלאו יהודי הוסט ימים אחדים בבית הכנסת הגדול ושם נעשו בגופם בדיקות דקדקניות והוחרמו מהם דברי ערך. בין 20 ל-27 באפריל 1944 הועברו היהודים אל הגטו והתגוררו שם בצפיפות גדולה מאוד של 15–20 נפשות בחדר אחד. לפני גירושם פונו רוב תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים דווידוביץ Davidovics. הקבוצה האחרונה שפונתה מהגטו הובאה לבניין התלמוד תורה. הם נחקרו שם ועברו בדיקות גופניות לגילוי חפצי ערך מוסתרים, וכמה מהנחקרים נורו למוות במקום. היו יהודים שניסו לברוח מן הגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות הסמוכים. הז'נדרמריה ההונגרית לכדה רבים מן הנמלטים ואלה שהצליחו להימלט נורו למוות בידי הפרטיזנים האוקראינים.
הגסטפו מינה מועצה יהודית חדשה, בראשותו של סמואל לזרוביץ שהיה סוחר עצים ונשיאה האחרון של הקהילה. המועצה היהודית הקימה בגטו מטבח ציבורי מרכזי. בגטו היו די רופאים ואחיות, וגם תרופות היו בכמות מספקת. הגרמנים תפסו צעירים יהודים מן הגטו לעבודת כפייה בסלילת כבישים, בניית ביצורים ונשיאת תחמושת.
עבודות כפיה
כבר בשנת 1940 גויסו צעירים יהודים לפלוגות עבודה והולבשו במדי צבא הונגריה, אלה שגויסו ב 1941 כבר לא זכו לקבל מדי צבא. חלקם נשלחו לחזית אוקראינה ורובם נספו שם בשל הרעבה, מחלת טיפוס, עבודות פרך או קפיאה. פלוגה שלמה מחוסט והסביבה נשלחו למכרות הנחושת במחנה בור בסרביה שהייתה חלק מיוגוסלביה, מהם לא נשאר שריד.
ההשמדה
תושבי גטו חוסט גורשו לאושוויץ בין 22 במאי ל-6 ביוני 1944 בשלושה משלוחים. רוב היהודים הומתו מיד עם הגעתם לבירקנאו בתאי הגזים .
לאחר המלחמה
בקיץ 1946 כבר היו בחוסט כ-400 יהודים חלקם הגדול היו משוחררי פלוגות העבודה ששרדו אליהם הצטרפו יהודים מתושבי היישובים הסמוכים. החיים הדתיים בעיר התחדשו והתרכזו סביב בית המדרש של ר' משה אהרון עד להעברת האזור לשלטון הסובייטי. גם תחת השלטון הקומוניסטי התנהלו החיים היהודיים כשחלק מהמצוות כמו מילה ואפיית מצות קויימו לעיתים תוך מסירות נפש וסיכון. בתי המדרש ומוסדות הקהילה הוחרמו בידי השלטונות ונמסרו לשימוש חולין של כלל הציבור.
הנצחה
- אנדרטה לזכר הנספים בשואה מחוסט וסביבתה נמצאת בבית העלמין בחולון[4]
- מועצת העיר חוסט באוקראינה[5], שינתה את שמו של רחוב מרכזי בעיר, לכבוד בעל 'ערוגת הבושם' הרב משה גרינוולד ע"ה. הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן, ביקר בבית הכנסת בחוסט שנבנה לפני 172 שנים. בהמשך הביקור נציגי העיר ערכו לרב אסמן סיור בבית הקברות היהודי בעיר
אישים יוצאי הקהילה
לקריאה נוספת
- קהילת חוסט והסביבה - ספר זיכרון, איסוף החומר, ריכוזו ועריכתו - צבי מנשל, עורך - דוד זית, רחובות, 2000
- אברהם פוקס, חוסט ובנותיה: לתולדות עיר ואם בישראל וקהילותיה הכפריות, ירושלים, תשס"ח 2007
קישורים חיצוניים
- הוסט (Huszt), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קהילת חוסט באתר JewishGen
- סרט “In Our Synagogue” על הקהילה
הערות שוליים
- ^ קונטרס "כתוב זאת זיכרון בספר", חוסט, תרצ"ה.
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ש"י גרוס/י' יוסף כהן, ספר מארמארוש, תל אביב: בית מארמארוש, תשמ"ג
- ^ הוסט, באתר יד ושם - המכון הבינלאומי לחקר השואה
- ^ חוסט, באתר באהלי צדיקים
- ^ חוסט, באתר מרכז האירגונים של ניצולי השואה
- ^ חוסט נחנך רחוב ע"ש בעל 'ערוגת הבושם' רבה של העיר, באתר חב'ד אינפו
- ^ אוריאל בארי,, אלה ניצולי השואה שייפגשו עם ביידן, באתר חדשות סרוגים, 11.07.22
- ^ דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס הוקרה לניצולי שואה באוניברסיטת תל אביב, באתר משרד ראש הממשלה, 10.04.2011
- ^ [http://www.ledorot.gov.il/new_pdf/10240.pdf סיפוריהם של ניצולי השואה החיים בישראל שאלון לרישום קורות ניצול י השואה], באתר לדורות יד ושם
