מדי צה"ל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל צה"ל
ערך זה הוא חלק מסדרת
סמלי צבא הגנה לישראל

מדי א' של לוחם מגולני בצה"ל (סמל ראשון, חובש, בעל צל"ש אלוף פיקוד ואות מלחמת לבנון השנייה)

מדי צה"ל הם המדים הנהוגים בצבא הגנה לישראל. בדומה לשאר צבאות העולם, צה"ל מנהיג קוד לבוש אחיד על חייליו. ישנם סוגי מדים שונים המייצגים את סוג השירות (חובה או קבע), מסגרת השירות (בזרוע האוויר, הים או היבשה) ואופי הפעילות - מדי א' לאירועים חגיגיים, ליציאה לחופשה או להתכנסויות יחידתיות, מדי שרד ומדי גאלה (להלן). בגדי העבודה בצה"ל מכונים מדי ב'.

מדי צה"ל לאורך השנים

במלחמת העצמאות ובשנות החמישים

עם פרוץ מלחמת העצמאות, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, החל ארגון "ההגנה" לצאת מן המחתרת, לשאת נשק בגלוי ולהשתתף בלחימה. לשיאו הגיע התהליך במבצע נחשון, שנערך באפריל 1948, ובו נלחמה ההגנה בכוח של 1,500 לוחמים, במסגרת של שלוש חטיבות וכוחות הפלמ"ח.

מדי החילות בשנת 1949. איש חיל הים חובש "כובע פופאי" ואיש חילות היבשה חובש כובע היטלמאכר
זאב (וילי) אדלר, חייל צה"ל 1949, מגדוד נהגי הפרדות, חבוש בכובע היטלמאכר

כעבור שבועיים מיום הכרזת המדינה, ב-26 במאי 1948 נתקבלה "פקודת צבא ההגנה לישראל". בתקופה שמאז פרוץ מלחמת העצמאות ועד פקודה זו המכוננת את צה"ל, שבעקבותיה הפך הכוח המזוין של היישוב והמדינה לצבא ההגנה לישראל, נקראו הכוחות הלוחמים בשם "כוחות המגן".

לכוחות המגן ואחריהם לצה"ל, בתקופתו הראשונה, לא היו מדים אחידים. הלוחמים הביאו חלקם בגדי חאקי מבתיהם (שנרכשו לרוב במפעל אתא חברה לטקסטיל)[1], וחלקם לבשו מדים שנתפסו במחסני הצבא הבריטי שפונו. האחידות במדים נבעה רק מהיות כולם בצבע חאקי, אך בגוונים וצורות שונות. כובעי הלוחמים היו כובעי גרב מצמר או כובעי חאקי (שכונו "כובעי טמבל").

בהמשך המלחמה, מאז הכרזת המדינה, הגיעו לצה"ל מדים ממקורות שונים, לרבות מתרומות של יהודי ארצות הברית. נדבן יהודי מארצות הברית, שהיה בעל מפעל לייצור כובעים, תרם לצה"ל את הכובעים שכונו "כובעי היטלמאכר" (היטלמאכר ביידיש: כובען). כובעים אלו עוצבו במתכונת הכובעים של לגיון הזרים הצרפתי, בחזיתם הייתה מצחיה ומצדם האחורי הייתה מגולגלת פיסת בד, שניתן היה להתירה ואז היא השתרעה על העורף, להגנה מפני חדירת חול לחולצה.

במצעד הראשון של צה"ל, שנערך בתל אביב ב־27 ביולי 1948, שישה ימים לאחר כניסתה לתוקף של ההפוגה השנייה, הופיעו החיילים והקצינים כשהם חובשים כובעי היטלמאכר, ולראשונה כשהם עונדים דרגות.

בראשית שנת 1949 הונהגו בצה"ל מדי קיץ ומדי חורף. מדי הקיץ היו בגדי חאקי בהירים מכותנה (עד 1951 לעיתים כללו מכנסים קצרים וגרביים ארוכים). מדי החורף כללו מכנסיים ומקטורן מצמר גס בצבע חאקי כהה, הדומה בגזרתו לזה שהיה נהוג בצבא הבריטי. מדים אלה כונו מאוחר יותר "סקוטש ברייט" על שום מרקם הבד המזכיר את כרית ניקוי הכלים המחוספסת. על דשי המקטורן נענדו שני סמלי צה"ל קטנים שנקראו "צהלונים".

לקראת תום מלחמת העצמאות נוצרה כבר אחידות מסוימת במדי צה"ל.

בראשית שנות החמישים הונהגו בצה"ל תגי הכתף. בראשיתם כתגים לחטיבות, לפיקודים המרחביים, למטכ"ל ולחיל האוויר בלבד, ובמרוצת הזמן לכל סוגי היחידות והעוצבות. תגי הכתף נענדו בדש של כתף שמאל במדי הקיץ, ונתפרו על המקטורן במדי החורף. כן הונהגו בצה"ל תגי מקצוע לחוגרים, שנתפרו על שרוול ימין של החולצה. תג המקצוע היה בצורת סמל קטן מבד רקום שסימל את מקצועו הצבאי של החוגר, ומתחתיו פס בד בצבע צהוב ועליו מספר שורות בצבע שחור שסימלו את השלב המקצועי של החייל.

במהלך שנות החמישים הוחלפו המדים של כוחות היבשה, ממדי חאקי בהירים למדים בצבע זית. בראשונה הונהגו אלו ביחידות חטיבת הצנחנים ובהמשך ביתר כוחות היבשה. אנשי חיל האוויר וחיל הים המשיכו ללבוש מדי חאקי בהירים. גם מדי החיילות המשיכו להיות מחאקי בהיר עד ראשית שנות השמונים, שאז הוחלפו במדי זית.

המעיל התקני לכל הדרגות היה השינל הארוך והכבד, העשוי צמר.

גם כובעי צה"ל הוחלפו בראשית שנות החמישים מכובעי היטלמאכר לכומתות, הדומות לאלו הנהוגות בצבא הבריטי. הכומתות נחבשו הן על ידי החיילים והן על ידי החיילות. בתחילה היו הכומתות במספר צבעים מצומצם:

  • זית - לחילות היבשה
  • אפור - לחיל האוויר
  • שחור - לכוחות השריון, התותחנים והסיירות
  • אדום - לצנחנים

במרוצת השנים הורחב מגוון הצבעים של הכומתות[2]:

חיילי חטיבת הצנחנים בודלו באמצעות מכנסי צנחן אשר להם כיסי צד וירכית. עם השנים החלו גם חיילי חילות אחרים להשתמש במכנסי צנחן (דגמ"חים) עד אשר הם הפכו למכנסיים הכלל צהליים והחליפו את מכנסי ה"קופיקו". הירכית נשארה נחלת הצנחנים בלבד. כובעי הקצינים, המיוחדים לקצינים ולנגדים בכירים, הונהגו בשנות החמישים. היו אלה כובעים הדומים לכובעי הקצינים בצבא הבריטי והאמריקאי. לקצינות ניתנו כובעי סירה ואלו בוטלו כעבור זמן לא רב (פרט לחיל הים). במרוצת השנים הלך ופחת השימוש בכובעי קצינים ובהדרגה החלו גם הקצינים לחבוש כומתות. כיום נוהגים עדיין לחבוש כובעים אלו טייסים וקציני חיל האוויר במדים יצוגיים, חובלים, קצינים ונגדים בחיל הים (בטקסים ובמשלחות), נגדי משמעת בטקסים, שוטרים צבאיים בתפקיד ובמסדרים, ונגני תזמורת צה"ל בהופעה.

שנות השישים

ב-1963 הונהגו כובעים מיוחדים לחיילות, במקום הכומתות. כובעים אלו הדומים לכובעי דיילות אוויר[3] או כובעי חיל מצב וכונו בעגה הצבאית "כובעי כרבולת" או "כובע כריש". כובעים אלה עוצבו תחילה בהשראת הדגם עמו נעו חיילי הצבא הבריטי ואחר כך עוצבו בעיצוב ייחודי. הראשונות שהתחילו להסתובב עם כובעי דיילות היו קצינות ויותר מאוחר גם חיילות סדירות קיבלו אותם.

צבעם של "כובעי דיילות" היה זהה לצבעם של כומתות באותו חיל, אלא אם כן הכומתות היו בצבע זית (כומתת בקו"ם), במקרה כזה כובעי החיילות היו בצבע שחור. בכמה מקרים כובעים שחורים נשאו סימן היכר נוסף:

  • חיל השריון - כובע שחור עם פס עליון ירוק-שחור
  • חיל התותחנים - כובע שחור עם פס עליון אדום-חום
  • חיל המשטרה הצבאית - כובע שחור עם פס עליון אדום
  • חיל הים - כובע שחור עם פס עליון לבן

ב-2001 הונהגה מחדש חבישת כומתות לחיילות.

במרוצת השנים הוחלפו האריגים של מדי צה"ל מכותנה לבד סינתטי. בשנת 1971 הוחלף המקטורן של מדי החורף למקטורן מעוצב ואופנתי מבד סינתטי.

בנוסף למדים היצוגיים (מדי א') לבשו חיילי צה"ל, בתעסוקה מבצעית ובביצוע תפקידים טכניים ותפקידי אחזקה, בגדי עבודה (מדי ב'), שהיו בעיקרם מדי צה"ל ישנים שאינם ראויים יותר לשמש כמדי א', ובגדים שיוצרו מלכתחילה כדי לשמש כבגדי עבודה.

ב-1964 הוכנסו לשימוש בצה"ל בגדי עבודה מנומרים מעודפי הצבא הצרפתי. חלק מלוחמי צה"ל במלחמת ששת הימים לבשו מדים אלו. ב-1968 אף הונהגו לתקופה קצרה מדים מנומרים כמדי א' בחטיבת "גולני". המדים המנומרים יצאו משימוש בסוף 1968, בתקופת המרדפים, כשנתברר כי אנשי ארגוני החבלה לובשים אף הם מדים כאלה.

בסוף שנות השישים ניתנה למשרתי הקבע האפשרות ללבוש מדי א' עשויים דקרון בצבע בז'. בד זה היה נעים יותר למגע ולא דרש גיהוץ.

החיילות קיבלו ירכיות בנוסף לחולצות צה"ל רגילות. לירכית היה שרוול קצר, שני כיסים למטה וכיס אחד למעלה בצד שמאל, הכפתורים היו ממתכת חומה. בהמשך ירכיות התחילו להיות עם כפתורי פלסטיק ירוק/אפור.

גלריית מדי חיל האוויר ההיסטוריים

שנות השבעים והשמונים

Idf-uniform.png
דוגמאות למדים מתקופות שונות. מימין, ניתן לראות מדים ייצוגים של משרתי קבע עד תחילת שנות ה-2000 בזרועות היבשה, האוויר והים. גוני המדים שונה ממה שלובשים היום.

בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, הגיע לצה"ל, במסגרת הרכבת האווירית האמריקאית שהחישה נשק וציוד לצה"ל, משלוח של מדים אמריקאים בצבע זית כהה ומבד עבה יחסית (שנבדלו ממדי צה"ל גם בכך שלא היו להם כותפות). במשך שנים היו מדים אלה במלאי בגדי העבודה של צה"ל.

נהוג היה להחליף את מדי צה"ל, ממדי חורף למדי קיץ ולהפך, פעמיים בשנה, ב־1 באפריל וב־1 בדצמבר. בתקופה הראשונה שלאחר הפסקת האש בתום מלחמת יום הכיפורים, כשכוחות המילואים היו עדיין מגויסים וצה"ל היה בכוננות מחשש לחידוש הלחימה, אמורה הייתה לחול ב־1 בדצמבר 1973 החלפת מדי הקיץ במדי החורף. עקב מצב החירום לא בוצעו החילופים באותו החורף. מאז נערכו החילופים עוד מספר פעמים ובדצמבר 1978 לא הוחלפו יותר מדי הקיץ במדי החורף. מאז לא הונהגו יותר מדי חורף בצה"ל ומדי הקיץ הפכו למדים הקבועים לכל השנה. יחד עם מדי החורף בטלו גם ה"צהלונים", אותם סמלי צה"ל קטנים שנענדו על דשי המקטורנים במדים הללו.

דובון

להגנה מפני הגשם והקור בעונת החורף מקבלים חיילי צה"ל מעיל דובון בצבע ירוק-זית לחילות היבשה, כחול לחילות הים והאוויר וכחול כהה לחיילי הקבע. הדובון נכנס לשימוש בסוף שנות השבעים עם ביטול מדי חורף. בתחילת שנות האלפיים, עיצוב הדובון לחוגרים עבר שינוי, הוא הפך למעיל ללא קפוצ'ון ועם צווארון צמר, המעיל קוצר ושונו גם כיסים.

אנשי קבע קיבלו מעיל קבע מבד שונה מדובון חוגרים ועם צווארון פרווה במקום קפוצ'ון. אנשי צוות אוויר מקבלים שני מעילים נוספים אחד מסוג "ג'אקט בומבר" שמותר ללבישה רק עם סרבל טיסה ומעיל עור (פלייט ג'אקט). כמו כן מעיל קבע של אנשי צוות אוויר היה בעיצוב שונה ועם סמל חיל האוויר תפור לשרוול.

אנשי צוותי קרקע של חיל האוויר קיבלו מעיל ב' ייחודי בצבע כחול, בלי קפוצ'ון, קצר יותר מדובון רגיל ועם פסים לבנים מחזירי אור.

שנות התשעים

רנ"ג יצחק טאיטו והאלוף שאול מופז לובשים מדים ייצוגיים - חולצה בצבע ירוק-טורקיז עם מכנסיים בצבע ירוק כהה, שהיו נהוגים עד תחילת שנות ה-2000

בשנות התשעים עבר צה"ל לשימוש במדי א' עשויים דקרון גם לחיילי החובה (כעשרים שנה לאחר שאפשר זאת למשרתי הקבע). מדים אלה עמידים וייצוגיים יותר וגם זולים יותר לרכישה.

בנוסף, הונהגו בצה"ל מדי אירועים (מדים ייצוגיים) גם עבור חיילי הקבע בזרועות האוויר והיבשה: חולצה בצבע ירוק-טורקיז עם מכנסיים (או חצאית לחיילות) בצבע ירוק כהה בחילות היבשה, וחולצה בצבע תכלת עם מכנסיים (או חצאית לחיילות) בצבע כחול כהה בחיל האוויר. החל מאוגוסט 2001 משמשים מדי האירועים גם כמדי השירות של חיילי הקבע (לנגדים מדרגת רס"ל ומעלה ולקצינים מדרגת סרן ומעלה), כאשר לבנות יש אפשרות ללבוש מכנסיים ולא רק חצאית. בחיל הים, מדי הקבע נבדלים ממדי האירועים בכך שהמכנסיים שחורים ולא לבנים.

משנות האלפיים ועד היום

בתחילת שנות ה-2000 המדים הייצוגיים של הקצינים הפכו למדי א' של אנשי הקבע ושינו את גוונם, חולצה בצבע תכלת ומכנס בצבע כחול-ירקרק עבור מדי קבע בזרוע היבשה, חולצה בצבע תכלת, אך בגוון שונה-כהה יותר ומכנסיים בצבע כחול עבור מדי קבע בזרוע האוויר והחלל.

משנת 2006, נשקל ביטולה של הכומתה והנהגת כובע מצחייה במקומה, וזאת מטעמים בריאותיים, שכן הכומתה לא נחבשת בפועל על ידי החיילים, פרט לטקסים ולמסדרים, ולא מגנה מפני השמש, ואולם בסופו של דבר נקבע כי את הכומתה הנוכחית תחליף כומתה בצורה אליפטית[4] המתוכננת כך שתתקבע על הראש באופן הולם וייצוגי יותר. פיילוט בנושא החל בשנת 2010[5]. כמו כן, מעת לעת נעשים שינויים במדי ב' על מנת להתאימם ללוחמים בשטח, למשל בהרכב הבד, במיקומי הכיסים ובריקמה של תג היחידה ותגי שם. בשנת 2012 התקיים ניסוי לבחינת מדי הסוואה ללוחמים שיחליפו את מדי הב' הקיימים בפעילות מבצעית ובאימונים[6].

ב-2012 בוטל שימוש בירכיות עבור חיילות.

ההיסטוריה של מדי צה"ל לאורך השנים משקפת שינויים שנגרמו במהלך התפתחותו צה"ל תוך כדי לחימה מתמשכת ושינויים חברתיים ואופנתיים.

מדים אמריקאיים בצה"ל

מדי ב' בצבעי הסוואה שנרכשו מצבא-ארצות הברית ונמצאים בשימוש במעט מבסיסי צה"ל. וגם בכל מתקני הכליאה של צה"ל.

בשנת 2003 החל צה"ל לרכוש מדי עבודה (מדי ב') בצבעי הסוואה מעודפי צבא ארצות הברית. מדים אלה הם משלושה סוגים: הראשון, "מדי M81 יער" או "מדי קרב רשמיים" - את המדים הללו מעטרים כתמים בארבעה צבעים: שחור, חאקי, ירוק וחום, והם היו למדים הסטנדרטיים למצב של לחימה ברוב יחידות צבא ארצות הברית משנת 1981 ועד לאחרונה. השני, "מדי קרב מדבר רשמיים" (DBDU), הידועים בצבא האמריקני כ"Chocolate-Chip Camouflage". צבעם צבע חאקי, ועליו כתמים גדולים בצבע חום וכתמים קטנים שצבועים בשחור ולבן. מדים אלה נמצאו בשימוש האמריקאים כמדי הסוואה בנוף המדברי, בימי מלחמת המפרץ (מבצע "סופת מדבר") בשנות ה-90' המוקדמות. השלישי, "מדי הסוואה מדבריים" (DCU) הם מדים שנועדו להחליף את מדי ה"צ'וקלט-צ'יפ" בשל אי-התאמתם למרבית נופי המדבר. דוגמתם דומה לדוגמת מדי ה-M81, אך בהירה ממנה. המדים צבועים חאקי, חום וירוק בהיר. מרוב המדים הסירו את הכתובת "צבא ארצות הברית" ואת שמות המשפחה של החיילים שמופיעים על חזית החולצה ומעל הכיס האחורי במכנסיים, אך מחלקם לא טרחו לעשות כן. ולפיכך ניתן למצוא בבסיסים מסוימים חייל צה"ל שעל מדיו מתנוסס שמו של חייל אמריקאי לצד הכיתוב "צבא ארצות הברית". המדים משמשים את צה"ל בין השאר בבסיסי טירונות ובמתקני-כליאה. בתקשורת פורסם כי גורמים אמריקאיים רשמיים יצאו נגד השימוש במדים שעליהם כתוב "צבא ארצות הברית" במתקני-כליאה צה"ליים[7]. בעקבות זאת התייחס דובר צה"ל לשימוש במדים האמריקאיים: "מדים אמריקאיים אשר התקבלו מעודפי צבא ארצות הברית נפסלו לשימוש מבצעי בצה"ל עקב היותם מנומרים, וקיימת סכנה לטעות בזיהוי (כוונתו היא שיחשבו שהם מחבלים) אם ייעשה בהם שימוש מבצעי. עם זאת המדים אושרו לשימוש מנהלתי, ולכן הם מנופקים לבתי-כלא צבאיים, לסדנאות חימוש ולמפעלים צבאיים כבגדי עבודה - ובתנאי שלא תהיה איתם תנועה מעבר לגבולות המתקן". ואולם בנובמבר 2015 נצפו חיילים בהפגנה השבועית בכפר קדום, כשהם לבושים במדים אמריקאיים[8].

מדים של יחידת האבטחה של הקריה (מחנה מטכ"ל)

חייל עלא אסדי, מהיחידה לאבטחת הקריה במדים מיוחדים

על מנת לשפר את הנראות ואת הייצוגיות, באמצע שנת 2012, חיילי וקציני יחידת האבטחה של הקריה קיבלו מדים חדשים בצבע ירוק כהה, עליהם מוטבע סמל המטה הכללי[9].

מדי חיל הים

מדי חיל הים לאורך השנים

לחיילי חיל הים היו מאז ומתמיד מדים שונים ממדי יתר חילות צה"ל.

כבר עם קום המדינה חיל הים הצטייד במדים ייצוגים לבנים על מנת שחיל הים ייצג את המדינה הצעירה בעולם הגדול. מדי חיל הים וסימוני הדרגה היו בהתאם למסורת של הצי המלכותי הבריטי והצי האמריקני. קוד הלבוש הופרד בהתאם למסורת זו לשלוש קטגוריות:

  • קצינים: כובע קצינים (כובע עם מצחיה) עם סמל קציני חיל הים (משושה עם עוגן בתוך זר) ודרגות שרוול וכתף בהתאם לתקן הצי האמריקאי.
  • קצינות חבשו כובע קצינות ייחודית ללא מצחיה.
  • נגדים: כובע קצינים (כובע עם מצחיה) עם סמל נגדי חיל הים (משושה עם עוגן) ודרגות יד פרט לסמל ראשון.
  • חוגרים: בגדי מלחים וחולצת מלחים ו"כובע פופאי".

ב-1952 נעשו שינויים במדי חיל הים. סמלי כובע של קצינים ונגדים הוחלפו, סמל כובע קצינים החדש עוצב כזר של אצות ים ובתוכו עוגן עם חרב וענף זית. לנגדים הסמל כלל זר של עלי זית. כמו קצינות בחילות היבשה ובחיל האוויר, גם קצינות חיל הים קיבלו כובע חיל מצב רק בעיצוב שחור-לבן ככובע חדש שלהן. חוגרים קיבלו כובע חדש - כובע מלחים בלי מצחיה עליו רשום שם האונייה וסמל כובע בצורת עוגן עם חרב וענף זית.

בתקופה הקצרה בין השנים 19791985 החזיר האלוף זאב אלמוג את כובעי הפופאיי האמריקאים לראשי החיילים עד תום כהונתו[10]. לקציני ונגדי חיל הים נמשך השימוש בכובעי הקצינים (כובעים עם מצחייה).

בשנת 1970 מדי החוגרים (בגדי מלחים) הוחלפו למדי חאקי רגילים וכומתה כחולה ועליה סמל חיל הים בעיצובו החדש, כאשר קציני חיל הים המשיכו לחבוש כובע קצינים ונגדים כובע נגדים בטקסים ואירועים חגיגים. דרגות "גולדבנד" נשארו רק למדי שרד וגאלה, במדי א' וב' נכנסו לשימוש דרגות כלל צה"ליות. שינוי נוסף היה בבגדי העבודה ששודרגו לבגדי דגמ"ח, הימאים והקצינים נעלו נעליים שחורות גבוהות.

גלריית מדי חיל הים בין השנים 1949–1952

גלריית מדי חיל הים בין השנים 1952–1971

מדי חיל הים היום

פקודות חיל הים מגדירות מספר סוגי מדים לפי האירוע וסוג השירות. ובחירתם נעשית לפי פקודת מפקד היחידה לפי נוהגי הלבוש המוגדרים.

  • מדי א'
    • חוגרים וקציני חוף עד דרגת סגן: מכנסיים וחולצה בצבע חקי בהיר.
    • נגדים מדרגת רס"ל, קצין שסיים קורס חובלים וקציני חוף מדרגת סרן: מכנסיים בצבע כחול כהה וחולצה לבנה.
  • מדי שרד חורף עם דרגות "גולדבנד" על השרוולים ומדי שרד קיץ עם דרגות "גולדבנד" על הכתפות.
  • מדי שרד חורף ומדי שרד קיץ, מדים לבנים המכונים בעגה הצבאית "מדי אירועים" - ביום חיל הים, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ויום העצמאות, וכן בטקסים דוגמת טקסי סיום הכשרה, כל חיילי החיל וקציניו לובשים את מדי האירועים של החיל שצבעם לבן. לקצינים כובע מצחייה לבן עם סרט זהב, לנגדים מדרגת רס"ל כובע מצחייה לבן עם סרט שחור. לסא"ל ולאל"ם, המצחיה של הכובע מעוטרת בשורה אחת של עלי אלון, לתא"ל ואלוף, המצחיה של הכובע מעוטרת בשתי שורות של עלי אלון. קצינים ונגדים מדרגת רס"ל ומעלה לובשים חגורה לבנה בעת לבישת מדי ייצוג לבנים, ונועלים נעליים לבנות (הקצינים מדרגת רס"ן, ונגדים מדרגת רס"ר) בעת לבישת מדי האירועים הלבנים.
  • מדי ב' - דגמ"ח כלל צה"לי

דרגות החוגרים הקצינים והנגדים בצבע זהב על רקע כחול.

גלריית מדי חיל הים

מדי תזמורת צה"ל

לתזמורת צה"ל קיימים מדי הטקס אשר כוללים:

  • מדי קבע של חילות היבשה (על אף שכל הנגנים הם חיילי סדיר) . בטקסי יום העצמאות נגני התזמורת מופיעים במדי שרד.
  • חגורה אדומה
  • שרוך אדום (הנענד מעל כתף ימין)
  • כובע מצחייה טקסי להופעות עם סמל התזמורת על רקע אדום וסרט שזור אדום.

תזמורת צה"ל היא הגוף היחיד בצה"ל שיש לו שני תגי כובע שונים לכובע מצחיה ולכומתה.

בזמן שגרה, שבו התזמורת לא מופיעה, לבושים נגני התזמורת במדים רגילים (ירוק זית) עם סיכת הנגן אשר נענדת על חפי כיס שמאל.

במהלך השנים מדי תזמורת צה"ל עברו כמה שינויים. תחילה נגנים חבשו כובע קצינים עם סמל חיל כללי, חגרו חגורת כתף וחגורת מותניים לבנה, ענדו סמל תזמרת מתכתי על כתף ימין. עד תחילת שנות התשעים נגני תזמורת הופיעו במדי א' חוגרים. בשנות השמונים חגורות לבנות הוחלפו לחגורה אדומה ושרוך אדום. סרט שזור אדום התווסף גם לכובע וגם סמל כובע הוחלף לסמל של תזמורת. בסוף שנות התשעים התזמורת התחילה להופיע במדי א' קבע (חולצה בהירה ומכנסיים כהים), גם צבע כובע מצחיה הוחלף לצבע ירוק-בקבוק כמו כובעי נגדי משמעת.

משנת 2019, בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל ביום העצמאות, התזמורת מופיע במדי שרד של קצונה בכירה.

בשונה מלהקות הצבאיות, חיילי התזמורת עונדים תג אגף כוח אדם. תזמורת צה"ל היא יחידה צבאית בצה"ל היחידה שיש לה שני סמלי כובע. עם מדי א', חוגרים עונדים על כומתה בצבע זית סמל חיל כללי, בהופעות, על כובע קצינים נענד סמל תזמורת. המנצח יצחק גרציאני הקפיד לענוד סמל כובע של חיל השלישות [11].

מדי השוטר הצבאי

שוטרים צבאיים בתפקידי שיטור ומשמעת וגם באירועים טקסיים לובשים סימני ההיכר מיוחדים בנוסף למדי צה"ל הרגילים[13]

  • חוגר בתפקידי שיטור ומשמעת - כובע משטרה צבאית עם חלק עליון לבן, חגורה לבנה, סרט זרוע לבן על הזרוע השמאלית עם הכיתוב "מ״צ" בכחול על רקע כתום, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל. (במשימות ייצוגיות).
  • חוגר בתפקיד מפקד כלואים - מדי ב', כובע מצחייה ("כובע בייסבול") כחול עם סמל החיל והכיתוב "משטרה צבאית מערך הכליאה" בצבע צהוב, חגורה שחורה, שרוך ירוק מעל כתף שמאל.
  • קצין בתפקיד - כובע משטרה צבאית לבן, סרט מבד עם רקע אדום עליו הכיתוב "קמ״צ" בצבע כחול על זרוע ימין, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל.
  • קצין בטקס צבאי - כובע קצינים ייצוגית עם סמל משטרה צבאית גדול מפליז בצבע מוזהב.
  • נגד משמעת - כובע קצינים ייצוגית עם סמל משטרה צבאית גדול מפליז בצבע מוזהב.

בעבר חבשו השוטרים הצבאיים בתפקיד פנימית של קסדה שנצבעה בלבן ועליה נכתב באדום: "מ.צ.". בסוף שנות ה-80, החליט הקמצ"ר, שלום בן-משה, להחליף את הקסדה בכובע מצחייה עם חלק עליון לבן, אשר משמש את החיל עד היום.[14]

מדי שרד ומדי גאלה

סוג נוסף של מדים הקיים בצה"ל הוא מדים טקסיים - מדי שרד ומדי גאלה. מדים אלה נלבשים אך ורק על ידי קציני צה"ל בכירים השוהים מחוץ לישראל - נספחים צבאיים וקצינים בשליחות דיפלומטית. מדי השרד ומדי הגאלה (לאירועים מיוחדים) נבדלים בצבעם בין הזרועות. כמו כן, ישנה חלוקה למדי קיץ וחורף. בשונה ממדי א', מדי שרד כוללים מקטורן ועניבה.

במאי 2016 החליט הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט כי באירועי יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ואירועי יום העצמאות הממלכתיים הנערכים בישראל, ינועו נציגי צה"ל בדרגת תא"ל ומעלה וכן בעלי תפקידים נוספים הלוקחים חלק בטקסים, במדי השרד[15].

במדי שרד וגאלה של חיל הים נהוגות דרגות "גולדבנד" (על השרוול במדי חורף, כתפות במדי קיץ), כמקובל בציים אחרים בעולם.

מדי שרד חילות היבשה

מדי שרד של חיל האוויר

מדי שרד של חיל הים

מדי גאלה של חילות היבשה וחיל האוויר

מדי גאלה של חיל הים

סרבלים

לבישת סרבלים בצה"ל נהוגה בעיקר, בחיל השריון ובחיל האוויר והם נחשבים למדי ב'. סרבלים עשויים מבד נומקס העמיד בטמפרטורות גבוהות, לכן לובשים אותם חיילים במקצועות קשורות לסכנת אש פתוחה. כמו כן, בגלל סרבלי טיסה של הטייסים, הסרבלים הפכו לסמל סטטוס ונכנסו גם למקצועות קרקעים, כמו בקרי טיסה ומטיסי מל"טים.

נעליים

נעליים צבאיות בצה"ל
חיילי צה"ל במדי ב'

מרבית החיילים המשרתים בחילות השונים בצה"ל ובמג"ב נועלים "נעלי צבא": נעלי עור גבוהות, אטומות וכבדות משקל, בצבע שחור. הנעליים מתחלקות ל"נעליים כבדות" (כ-2 ק"ג), ו"נעליים קלות" (כ-1.250 ק"ג) המיוצרות מחומרים קלים ורכים יותר, ויועדו בעיקר למשרתים ביחידות חיל הרגלים. החל משנת 2008 כלל החיילים המתגייסים מקבלים "נעלים קלות", וחלק מהלוחמים מקבלים נעלי חי"ר אמריקאיות מתקדמות.

במספר יחידות, ובראשן חטיבת הצנחנים ויחידות הכפופות לה, וכן חטיבת הנח"ל וחטיבת כפיר, נועלים החיילים נעליים בצבע חום-אדום, כהמשך המסורת מיחידות הצנחנים הבריטיות שהועתקה לישראל, שכוללת גם חבישת כומתה אדומה וחגירת החגורה מעל לחולצה (ירכית). הסמכות לאשר ליחידות לנעול נעליים אלו נתונה בידי קצין חי"ר וצנחנים ראשי.

על-פי פקודות המטכ"ל של צה"ל:

  • חובה לנעול נעליים גבוהות בעת לבישת מכנסי דגמ"ח.
  • על הגרביים להיות בצבע כהה.
  • יש חובה להכניס הסרח העודף של השרוך אל תוך הנעל.
  • יש להכניס דיסקיות זיהוי במקום המיועד לכך בנעל.
  • על הנעליים להיות מצוחצחות בכל עת.
  • על שארית מכנסי המדים להיות מחוזקים בגומיות מעל הנעל.

ישנן מספר יחידות מובחרות המתירות לחייליהן לנעול במשימות מבצעיות נעלי הרים במקום נעלי הצבא התקניות, ולעיתים אף על מדי א'.

קצינים ונגדים מורשים לנעול נעליים חצאיות בצבע שחור כאשר הם לבושים במכנסי "קופיקו" או במדי יצוג. בנוסף, החל משנת 2010 ניתן לראות קצינים בכירים בחיל הים נועלים נעליים לבנות בטקסים.

חיילות אשר אינן משרתות בתפקידים קרביים יכלו בעבר לנעול נעליים לא צבאיות בצבע שחור, אולם מחויבות מחודש ינואר 2006 לנעול נעליים המסופקות להן בבסיס הקליטה והמיון. בקיץ ניתנת כחלופה לחיילות, האפשרות לנעילת סנדלי עור שחורים, שאינם מבריקים. החל משנת 2010 הוחלפו הנעליים והסנדלים שסופקו עד אז לחיילות, בדגם חדש של נעלי שלושת-רבעי סגורות.

בעבר גם לחיילים בצה"ל הייתה אפשרות לנעילת סנדלים תנ"כיים בימות הקיץ, ואילו החיילות נעלו נעליים שכונו "נעלי גולדה".

החל מינואר 2018, אנשי הקבע בצה"ל מחויבים לנעול כאשר לובשים את מדי הא' נעלי שלושת-רבעי בעלות שרוכים מעור/ דמוי עור בלבד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
  2. ^ כומתה במבחן, באתר דובר צה"ל, 3 בינואר 2008 (לקוח מ"במחנה", 2008, גיליון 1)
  3. ^ תקוה וינשטוק, התלבשו על מכנסי החיילות, מעריב, 26 במרץ 1965
  4. ^ חנן גרינברג, חדש בצה"ל: כומתה אליפטית, אין סנדלים לבנות, באתר ynet, 9 במרץ 2010
  5. ^ סימן שאתה צעיר: מתגייסי אוגוסט יקבלו בבקו"ם כומתות משופצרות, באתר דובר צה"ל, 23 ביוני 2010
  6. ^ מתן חצרוני, ‏מהפכה בצה"ל: מדי הסוואה ללוחמים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏16 באוגוסט 2012‏
  7. ^ איתמר אייכנר, "אמריקה בכלא 6", ידיעות אחרונות, 6.5.2010
  8. ^ כתבה, 26 בנובמבר 2015, באתר שיחה מקומית
  9. ^ צפו: המדים החדשים של שומרי הקריה, 04 במאי 2012, באתר N12
  10. ^ [1]
  11. ^ יצחק (זיקו) גרציאני מנצח על תזמורת צה"ל בקבלת פנים בבית הנשיא, יום העצמאות 1999 (צילום: דוד רובינגר), 1999, באתר xnet.ynet
  12. ^ הק"א 33-05-01, כללי הופעה ולבוש, פרק 33 - משטר ומשמעת, עמודים 100-101
  13. ^ [12]
  14. ^ תופסים צבע / מאת משה דוד. מוסף "המגזין", של מעריב 11/07/2011 עמ' 4-5.
  15. ^ בכירי צה"ל ילבשו חליפות שרד בטקסים, באתר ערוץ 7
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0