רבי אבא (השני)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רבי אבא השני)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אבא
מקום פעילות ארץ ישראל, בבל
תקופת הפעילות הדור הרביעי של אמוראי ארץ ישראל ואמוראי בבל
רבותיו רבי זירא, רבי ירמיה,
תלמידיו רב פפא
בני דורו אביי, רבי מנא

רבי אבא השני (בתלמוד ירושלמי רבי בא) היה אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי, ירד עם הנחותי לבבל.

היה תלמידו המובהק של רבי זירא[1] וכן אמר בשם רבי ירמיה[2], רב אחא[3], רבי אמי[4], רבי ברכיה[5] ורב מיישא[6]. כמו כן נזכר עם רבי אבא הראשון[7], וחולק עמו בתלמוד ירושלמי[8] "אמר רבי אבא - כתיב 'הבוקר', אמר רבי בא - כתיב 'השמש'".

בארץ ישראל היה חברו של רבי מנא. בשנת 305 פרש דיוקלטיאנוס מתפקידו כקיסר האימפריה הרומית. הייתה זו תחילת תקופות של מלחמות אזרחים וחוסר יציבות, אשר כתוצאה מזה התרופף השלטון הרומי בארץ ישראל, והיהודים נרדפו. בייחוד חשו זאת חכמי טבריה וציפורי ובית שערים, חלקם עברו לקיסריה עירו של רבי אבהו המקורב לשלטונות, וחלקם הוגדרו כנחותי וירדו לבבל. רבי אבא היה מאלו שירדו לבבל והיה שם חברו של אביי, ונזכר פעמים רבות בתלמוד במשא ומתן עם אביי. כן נזכר ששאל הלכה מרבה בר מרי, שגם הוא ירד אז לבבל.

רבי יצחק אייזיק הלוי בספרו דורות הראשונים משער כי רבי אבא השני הוא רבה בר מתנה, זאת מאחר ורבה בר מתנה נמנה בין האמוראים שהיו מועמדים להתמנות כראש ישיבת פומבדיתא לאחר פטירת רב יוסף, יחד עם אביי ורבא ורבי זירא (השני), כשלבסוף נבחר אביי. רבי יצחק אייזיק מסתמך על חוסר ההיתכנות שיהיה מועמד שווה ערך לאביי, בעוד שכמעט ולא נזכרו הלכות בשמו של רבה בר מתנה. לכן הוא מסיק כי מדובר ברבי אבא השני, שהוזכר בעשרות מקומות בתלמודים, וזאת על בסיס העובדה שהשם "רבה" היא קיצור השם "רבי אבא".

רב פפא היה תלמידו[9].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים