רבי אבא
רבי אבא היה אמורא בבלי שחי בדור השלישי. היה עשיר[1] ועסק במסחר במשי[2]. עלה לארץ ישראל.
על יחסו לרבי אמי לכאורה המקורות סותרים זה את זה: במסכת בבא בתרא[3] מסופר על דיון שבא לפני רבי אמי ונאמר שם שהיה רבי אבא יושב לפניו (כתלמיד היושב לפני רבו), ומשמע מזה שרבי אבא היה תלמידו של רבי אמי. לעומת מקור זה, במסכת בבא מציעא[4] מסופר שרבי אמי מצא פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי ובא לפני רבי אבא לשאול לגבי חיוב השבת אבידה[5], ומכך נראה שרבי אבא היה רבו של רבי אמי. בתוספות בבבא בתרא שם, הקשה ר"י קושיה זו, וכתב שיש הגורסים בבבא מציעא רבי אסי במקום רבי אבא,[6] ולשיטתם לא קשה. בדומה לכך, הכריעו בתוספות בבבא מציעא שם מכח הסתירה, שבבבא מציעא הגרסה הנכונה היא רבי אסי ולא רבי אבא. לסיכום: רבי אבא היה תלמידו של רבי אמי.
עלייתו לארץ ישראל
קבלת הפנים בבית מדרש בטבריה
עלה לארץ ישראל, לפני שעלה ביקש מהקדוש ברוך הוא שדבריו יתקבלו. כאשר הוא עלה לארץ ישראל, הוא פגש קבוצה מתלמידי רבי יוחנן שדנו בסוגיא הלכתית סבוכה במסכת ביצה[7], והקשו אודות משנה הדנה אודות איסור טלטול אוכל מחוץ לתחום - מחוץ למקום שבעליו של האוכל רשאי ללכת.
המשנה אומרת כי כאשר אשה משאילה לחברתה תבלין ומלח לערב בתבשיל, נחשב התבשיל כאילו היה הן של האשה בעלת התבשיל והן של האשה בעל התבלין, שכן בשעת בין השמשות, היה התבלין של האשה המשאילה. קבוצת האמוראים, בהם נמנה רבי אבהו, רבי אבין, וחבריו הקשו למה לא יהא התבלין בטל ברוב התבשיל, ששייך לאשה השואלת ולא לאשה המשאילה? השיב להם רבי אבא: ביטול ברוב שייך דווקא כאשר מדובר באיסורים, מכיוון שהאיסור בטל ברוב, אך בדיני ממונות לא שייך ביטול, וכמו שברור שאדם שהתערב קב פירות שלו בתוך תשעה קבים של חבירו, לא יהיו כל העשרה קבים של מי שהרוב שלו, כך כאן, מכיוון שהשאלה בה תלוי איסור הביטול תלויה באיסור ממוני, לא שייך לומר דין ביטול ברוב. כאשר שמעו האמוראים את סברתו זו, הם חייכו עליו. שאל אותם רבי אבא: מדוע אתם מחייכים וצוחקים עלי? וכי לקחתי ממכם את בגדיכם? והם חזרו וחייכו עליו.
לפי הסבר החתם סופר, הסיבה לכך שתפילתו לא התקבלה - ודבריו לא התקבלו בבית המדרש - קשורה בכך, שאין לאדם להתפלל שדבריו יתקבלו בבית המדרש, שהרי אם הם לא נכונים - מוטב שלא יתקבלו, אלא יש לאדם להתפלל שהשם יעמידו על האמת ויאמר דברים נכונים ואמיתיים.
הצלחה בתלמודו
בהמשך זכה רבי אבא להצלחה גדולה בתלמודו, עד שתואר בגמרא כ"רבותינו שבארץ ישראל (הוא) רבי אבא".[8] רבים מהחכמים למדו ממנו תורה בארץ ישראל, ביניהם רב ספרא[9]. בגמרא מסופר שמרוב אהבה לארץ ישראל היה מנשק את סלעי עכו.[10]
מסופר בגמרא שכדי לקיים מצוות צדקה בסתר היה רבי אבא קושר בחלקו האחורי של בגדו כסף, ועניים היו מתירים את הקשר ולוקחים את הכסף.[11] מוזכר רבות בש"ס, הבבלי והירושלמי. אחת הסוגיות הסבוכות בדיני ממונות קרויה על שמו נסכא דרבי אבא[12].
היו אמוראים נוסף בשם זה, בדור הרביעי - רבי אבא השני, תלמיד רבי זירא; ובדור השישי - רבי אבא השלישי, חברו של רב אשי.[13]
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי אבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 3-8, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ז עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ד עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ד עמוד ב'.
- ↑ אמנם יש שם מחלוקת האם בא לשאול שאלה זו לפני רבי אבא, לפני רבי יוחנן, או שהביא שאלה זו לבית המדרש.
- ↑ כנראה שראשי התיבות ר"א נפתחו שלא כהוגן על ידי אחד המעתיקים.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ח עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"א עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"ב עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ז עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ג עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ז עמוד ב'.
