רבי אשר לעמיל לעווי
 | |
| לידה | ה'תקנ"ח |
|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1850 (בגיל 52 בערך) ח' בכסלו ה'תרי"א ירושלים |
| מקום קבורה | הר הזיתים |
| מקום פעילות | גאלין וירושלים |
| רבותיו | רבי שלמה זלמן ליפשיץ ורבי יעקב מליסא |
| בת זוג | אסתר (מרגליות) לעוי |
| אב | רבי אברהם מפוזנא |
| אם | אסתר ינקלביץ (איציק) לעוי |
| צאצאים | גיטע (לעוי) פסטנברג, הרב שלמה זלמן פראסט-לעוי, רחל דינה פערלא פראסט לעוי, יצחק פראסט, רייזל (לעוי) בהר"ן, יחיאל מיכל פראסט, פריידע גיטל פראסט לעוי, צבי הירש לעוי, הרב אברהם לעוי וייספיש |
| מספר צאצאים | 9 |
רבי אשר לעמיל לעווי מגאלין (ה'תקנ"ח - ח' בכסלו ה'תרי"א, 13 בנובמבר 1850) היה רבה של העיר גאלין שבפולין, ובסוף ימיו דיין בבית הדין האשכנזי בירושלים. מהלוחמים הגדולים במיסיון האנגליקני בירושלים. התפרסם גם בשל פסיקה שנויה במחלוקת בדין "גר שמל ולא טבל".
ביוגרפיה
נולד בסלעשין בשנת ה'תקנ"ח לרבי אברהם מפוזנא. בצעירותו למד אצל רבי שלמה זלמן ליפשיץ מוורשה בעל החמדת שלמה, ואצל רבי יעקב מליסא, ואף ערך את ספרו חוות דעת לדפוס. נשא לאשה את נשא לאשה את אסתר, בתו של רבי אברהם מרגליות, מגיד מישרים בקהילת פרוישטט (אנ').
כיהן כרב העיר גאלין בפולין, ובשנת ה'תר"ה [1] עלה לארץ ישראל יחד עם שנים מאחיו הצעירים ממנו, רבי נחום לעווי משאדיק, ורבי יעקב יהודה לייב לעווי מסלשין. עלייתם תוכננה במשך שנים קודם לכן, והכנות רבות נעשו. האחים סובבו בין בקהילות פולין ודרשו בשבח העליה לארץ ישראל, והשיגו אלפי התחייבויות למימון קבוע של הכולל. שמות התורמים נרשמו לתפילה במקומות הקדושים בירושלים בפנקס מיוחד. [2]
בירושלים נתמנה כדיין בבית הדין האשכנזי, לצידם של רבי נחמן שלמה הלוי מזאמושץ חדש (פו'), ורבי בנימין דב מוילנה.
מסופר כי בבואו לירושלים הקריאו לו בחלום את הפסוק "עצל עד מתי תשכב", ומאז היה הולך לישון כשעתיים לפני חצות הלילה, ומחצות היה לומד עד הבוקר [3].
בשנת תר"ח, בתמיכתם של כמה מגדולי הרבנים והאדמורים בפולין[4] ובגיבוי ארגון הפקוא"מ [5], ייסד בצוותא עם אחיו רבי נחום ור' יעקב יהודה ליב את כולל וורשא (לימים כולל פולין), שהיה הכולל הראשון להיפרד מכולל פרושים המרכזי ושקיבל את חבריו לפי מוצא גיאוגרפי. הכולל החדש, שהיה משותף לחסידים ולמתנגדים, נועד לתת מענה לקיפוח לכאורה של יהודים רבים ממוצא פולני שהתקשו למצוא את מקומם הן בכולל פרושים הליטאי והן בכולל החסידי [6]. העתקת כל כספי התרומות מפולין מכולל פרושים והזרמתם הבלעדית לכולל וורשה עוררה את התנגדותם של מנהיגי כולל פרושים.
רבי אשר לעמיל לחם במיסיון הירושלמי, שבאותה עת החל להרים ראש, בכל האמצעים שעמדו לרשותו. מסורת משפחתית אף גורסת כי כי פטירתו הפתאומית בטרם עת, היתה בעקבות התנקשות מצד אנשי המיסיון שהחליפו את התרופה שהיה נוטל ברעל.
נפטר בח' בכסלו ה'תרי"א (13 בנובמבר 1850), ונקבר בהר הזיתים. מקובל שקודם פטירתו אמר כי בעת עצירת גשמים, יעלו על קברו מנין יהודים כסגולה לגשם, ואכן סגולה זו נהוגה עד היום.
שם משפחתו
לפי המופיע במרשם האוכלוסין הפולני וכן במקורות רבים נוספים, שם משפחתו של רבי אשר לעמיל היה פראסט [7]. אחיו של רבי אשר לעמיל התפרסמו עם שם המשפחה לעווי[8], אולם הוא וצאצאיו החזיקו בשם פראסט[9], אשר בהמשך הוחלף לשם המשפחה וויספיש.[דרוש מקור]
בשנים מאוחרות יותר שמו החל להופיע בספרים שונים עם שם המשפחה לעווי, וכך התקבע שמו בתודעה הציבורית בשם: רבי אשר לעמיל לעווי. בהמשך אף התפרסם סיפור, לפיו שינוי שם המשפחה על ידו נעשה לאחר שהגיע לארץ ישראל, בה אימץ את שם המשפחה ל"לעווי" על שם העיירה "לעוו" שבגבול גרמניה, וזאת כדי להיחשב כנתין גרמני ובכך להינצל מהגיוס הטורקי[10].
הפולמוס ההלכתי
רבי אשר לעמיל התפרסם בעיקר בעקבות הוראתו לגר צדק שמל ולא טבל, לחלל שבת. היה זה בשבת מברכים של חודש ניסן התר"ח, רא"ל שמע על גר צדק ממוצא מרוקאי שמל ולא טבל, ולמרות הקור, סירב שגוי יחמם בעבורו את החדר (לפי עדויות מהתקופה הגר עצמו טען כי נמנע מלחלל שבת מזה שנים רבות עוד בגויותו [11]), והורה לו, כי על פי ההלכה דינו עדיין כגוי גמור, ועליו לחלל את השבת, מכיון ש'גוי ששבת חייב מיתה'. מנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים, רבי שמואל סלנט שהה באותה עת בחו"ל, במסע ארוך לגיוס כספים לטובת כולל פרושים, כך שרבי אשר לעמיל פסק את פסקו באופן עצמאי מתוקף מעמדו כאב"ד.
הוראתו של רבי אשר לעמיל גררה תגובות חריפות. הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין יצא בתוקף רב נגד הפסק, ואף רצה להטיל על רבי אשר לעמיל נזיפה. רבני ירושלים האשכנזים גם הם לא תמכו בדעתו של רבי אשר לעמיל, והוא שלח אגרת לורשה לרבי יצחק מאיר אלתר מגור, שהתגורר אז בורשה. בביתו של הרי"מ, התארח בדיוק בעת הגעת המכתב, רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים ושניהם יחד, חלקו על פסיקתו של רבי אשר לעמיל. גם רבי יעקב יוקב עטלינגר מאלטונה, הצטרף לדעתם מעל גבי כתב העת שומר ציון הנאמן (ששנים אחרי פטירתו של ר' אשר לעמיל המשיך להתנהל על גב דפיו פולמוס ארוך בהמשכים בנושא), ומאוחר יותר הדפיס גם בספרו בנין ציון תשובה בנושא. גם רבי יהוסף שוורץ היה בין המתנגדים התקיפים לפסקו של רבי אשר לעמיל ויצא לאיסור בספרו[12], אבל לעומתם[דרושה הבהרה] החלקת יואב הסכים לדעתו של רבי אשר לעמיל[13]. עשרות שנים אחרי שוך הפולמוס התעוררה שוב שאלה דומה והובאה לפני רבי שמואל סלנט, ובתשובתו שנדפסה הוא מחזק את הכרעתו המקורית.
משפחתו
- אחיו (לרבי אשר לעמיל היו ארבעה אחים אשר יהודי פוזנא נהגו לכנותם חמישה חומשי תורה):
- רבי שלמה זלמן לעווי, אב"ד זלוטשוב.
- רבי נחום לעווי, אב"ד שאדיק. מח"ס "אבני קודש" על בבא מציעא.
- רבי יעקב יהודה לייב לעווי, אב"ד שלעשין ומחבר ספר "בית לאבות". לאחר עלייתו שימש עשרות בשנים כראב"ד בירושלים, ועמד בראשות כולל ווארשא.
- בניו וחתניו:
- לר' אשר לעמיל נולדו שמונה ילדים. שלשה מהם נפטרו בינקותם.
- חתנו רבי שמואל ממלא מקומו כאב"ד גאלין לקח את בתו גיטה.
- בנו רבי שלמה זלמן, ממלא מקומו כרבה של גאלין, חסיד גור[14] ומחבר הספר תורת שלמה.
- חתנו רבי שלמה זלמן בהר"ן, בן אחיו רבי נחום משאדיק, לקח את בתו רייזל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ישראל גולדברג, "רבי אשר לעמיל אב"ד גאלין", בתוך: ארח דוד, עמ' תכ"ד-ת"ל, ירושלים תשע"א.
- חנוך טוביאס, סופה וסערה חלק רביעי, בני ברק תשע"ה.
קישורים חיצוניים
- רבי אשר לעמיל באתר הר הזיתים
- אליעזר ויספיש, "דרשה שדרש הרה"ג אשר לעמיל זצ"ל טרם נסיעתו לאה"ק בשנת תר"ג", בתוך: הדרום (כתב עת), קובץ ל"ד, עמ' 154, באתר אוצר החכמה.
- רבי אשר לעמיל באתר My Heritage
- הילולת רבי אשר לעמיל באתר הר הזיתים
הערות שוליים
- ^ מכתב ר' צבי הירש לעהרן, פנקסי הפקוא"מ, יד בן צבי
- ^ מורגנשטרן, השיבה לירושלים, עמ' 532 הערה 166 ושם עמ' 533 הערה 177
- ^ ישראל גולדברג ונחום סילמן, ארח דוד, - רבי דוד בהר"ן, ירושלים תשע"א, עמ' יב.
- ^ ביניהם רבי שלמה אייגר, רבי זונדל סלנט, החידושי הרי"ם ורבי משה מלעלוב
- ^ אגרות הפקוא"מ כרך 11, יד בן צבי
- ^ מורגנשטרן, השיבה לירושלים עמ' , 376 וראה בהרחבה שם עמ' 533 הערה 179
- ^ ראו אינדקס רשומות יהודיות - פולין
- ^ גם אצל האחים תוארם בשם המשפחה לעווי אינו עקבי, ואם היה, היה רק אצל האח רבי יעקב יהודה ליב (ולא אצל רבי נחום משאדיק) שלפעמים מובא כ"ר' יעקב יהודה ליב" ולפעמים "ר' יעקב יהודה לעווי". לדוגמא ראו בפתיחת ספרו "בית לאבות" בהסכמת רח"א וואקס, שני האופנים זה בצד זה.
- ^ ראו לדוגמה בתולדות חכמי ירושלים, פרומקין, ח"ג עמ' 263 ערך על בנו של רבי אשר לעמל (שגדל בא"י), בציטוט דברי גרייבסקי (זכרון לחו"ר ח"ג) "הרב ר' אברהם פראסט, בן אחיהם של הגאונים האחים ר"נ משאדיק ורי"ל לעווי שנזכרו לעיל". (ראו בהרחבה: השיבה לירושלים עמוד 538 הערה 205: "בנו של ר' אשר לעמיל נקרא ר' אברהם פראסט, וצאצאיו אינם קרויים בשם לעווי. מידע זה מסר לי הרב אליעזר ויספיש מירושלים".) גם בערכים על רבי נחום ורבי אשר לעמיל לא מוזכר השם לעווי בשום מקום. עם זאת, שם בעמוד 273 הוא מזכיר את "הרב הגאון ר' שלמה זלמן בהצדיק ר' נחום לעווי משאדיק". ואכן, ר' שלמה זלמן בהר"ן שהיה מצוי בעסקי ציבור עם דודו אימץ בשלב מסוים את השם לעווי. אך כידוע נקרא בפי כל ר' זלמן ר' נוחמ'ס והיה חותם שמו בהר"ן. וצאצאי ר' נחום נקראו בחלקם לעווי ובחלקם בהר"ן עד שחלק החליפו לויספיש בתקופה מאוחרת יותר.
- ^ ישראל גולדברג ונחום סילמן, ארח דוד, - רבי דוד בהר"ן, ירושלים תשע"א, עמ' תט"ו.
- ^ רבי יהוסף שווראץ, דברי יוסף דף פג ע"ב
- ^ דברי יהוסף' סימן כד
- ^ חלקת יואב מהדורא תנינא סימן ח'.
- ^ מסורת משפחתית מספרת שאביו רבי אשר לעמיל התנה עמו שכחסיד יקפיד לא לאחר את זמן התפלה ולא לאחר את זמן סעודה שלישית ובפרט כשחל ראש חודש במוצאי שבת. ראה אצל: אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, מאיר עיני הגולה, תל אביב תש"ד, עמ' 82 בהערה.