רבי מאיר קצנלנבוגן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצבתו של המהר"ם בבית העלמין היהודי העתיק בפאדובה

רבי מאיר קצנלנבוגן, (מכונה מהר"ם פדובה[1]) מפדואה (בכתיב לועזי: Katzenellenbogen;‏ ה'רל"ג, קצנלבוגן, ריינלנד-פפאלץ – י' בשבט ה'שכ"ה, פדובה), מגדולי הפוסקים האשכנזים במאה הרביעית לאלף השישי.

ביוגרפיה

נולד בשנת ה'רל"ג[דרוש מקור] לרבי יצחק קצנלנבוגן (בן רבי משה קצנלפויגן[2]) וליוליה מלכה, בתו של רבי יחיאל לוריא מבריסק. בילדותו למד בפראג אצל רבי יעקב פולק, בעל שיטת החילוקים, ביחד עם רבי שלום שכנא מלובלין. מפראג עבר לפדואה, שם למד בישיבתו של רבי יהודה מינץ, שהיה רבהּ של פדואה באותה עת, ואף נשא את נכדתו, בת בנו אברהם, לאישה. מצד אימו היה בן דודה של מלכה איסרליש אם הרמ"א.

בשנת ה'רפ"ה מונה להיות רב קהילת האשכנזים בפדואה, ועמד בראש הישיבה במשך ארבעים שנה עד מותו. כן כיהן כראש ועד רבני המחוז בוונציה. בתקופתו פרחה הישיבה, ומשכה אליה תלמידים מרחוק.

בנו היה רבי שמואל יהודה קצנלבויגן (המהרשי"ק). נכדו היה רבי שאול וואהל.

חשיבותו

מהר"ם מפדואה נודע בחריפותו ובעומק דעתו המקיפה, ועל כן היה מוערך מאד בקרב חכמי הדור. רבים מחשובי רבני אירופה, ובהם הרמ"א, מכנים אותו אב"ד מדינת ונציה. בתחילת המאה הרביעית לאלף השישי היה מהר"ם מפדואה מזקני הדור ומגדולי תלמידי החכמים דאז. דעתו התבקשה בכל בעיה חברתית או הלכתית חשובה, ואכן חליפת השו"ת שלו הקיפה את כל גדולי הדור באירופה ובארצות המזרח. חלק מתשובותיו התפרסמו בספר 'הא לכם זרע' (ונציה ה'שי"ג).

חיבורו על הרמב"ם

מהר"ם מפדואה הגיה והדפיס את הספר 'משנה תורה' לרמב"ם. הספר נדפס בין השנים ה'ש"י-ה'שי"ד אצל המדפיס הנוצרי ברגדין, ובסוף המהדורה צירף הגהות וחידושים משלו. ההשקעה הייתה גדולה, ומהר"ם מפדואה ציפה להתפרנס ממכירת הספרים. ואולם מתחרהו של ברגדין, בעל בית דפוס נוצרי בשם יוסטיניאן, גנב מברגדין את הגהותיו של מהר"ם מפדואה, הוציא לאור מהדורה דומה, ומכרהּ במחיר נמוך יותר. פרשה זו הסעירה את העולם היהודי, והרמ"א (כבן בת-דודתו) שנדרש להיכנס לעובי הקורה, הוציא מניפסט שבו קרא לקנות את החיבור במהדורת פדואה בלבד, ואף הטיל חרם ונידוי על מי שיקנה את מהדורת יוסטיניאן. פרשה זו גרמה למחלוקת חמורה, שהביאה לכך ששלושה מומרים – יוסף מורו צרפתי, חננאל די פוליניו ושלמה רומאנו (נכדו של המדקדק אליהו בחור) – הלשינו, בהשראת המדפיסים, זה כנגד זה על התלמוד, שהוא מלא שטנה וקללות על הנצרות והנוצרים. האפיפיור יוליוס השלישי הוציא צו לשריפת התלמוד בראש השנה שנת ה'שי"ד.

הפולמוס על הדפסת ספרי הקבלה

הדפסת מספר ספרי קבלה באירופה תרמה להפצת תורת הקבלה החל מתחילת המאה הרביעית לאלף השישי. ספרים אלו נדפסו אמנם בלא "הסכמות", אך הדפסתם לא עוררה התנגדות. ברם הדפסת 'ספר הזוהר' וספר 'מערכת האלוקות' (המיוחס לרבי פרץ בעל התוספות) בשנת ה'שי"ח עוררה ויכוח מר, שכתוצאה ממנו הורו חכמי אשכנז שלא להדפיס ספרי קבלה. בפולמוס זה היה מעורב בין היתר מהר"ם מפדואה, שחתם על חרמות נגד הדפסת הספרים.

דרכי שלום

קיימות פסיקות מדרבנן שנועדו לשמור על השלום. פסיקות אלו ניתנות בשלושה תחומים: כלל היחסים בין בני אדם, היחס לעם הארץ והיחס לגויים.

מהר"ם מפדואה דן בשאלה כיצד יוכלו שני אחים, שאביהם היה שר וגדול שהשתמד, לעלות לתורה, שכן כעיקרון אין קוראים בשמו של משומד. עלתה אפשרות לקרוא על שם אבי אביהם הסב, אך גם פתרון זה לא נראה להם, ולפיכך פנו בשאלה זו. מהר"ם מפדואה השיב כי בשל כבוד הבריות של הבנים וכבודו של אביהם, יש בכל זאת לקרוא בשמו, וזאת כדי שלא יפגעו ממעשיו של אביהם המשומד, שהיה כאמור אדם חשוב, שלא ניתן להתעלם ממנו או לא לציין את שמו. לדעתו, כאן עולה נימוק דרכי שלום, שמחמתו יש לקרוא למשומד בשמו.

חיבוריו

הספרים אשר חיבר מהר"ם מפדואה הם:

לקריאה נוספת

  • אבא אברהם אייזנער, תולדות הגאון ר' דוד לידא זללה"ה עמ' 58, ברסלוי - גרמניה, ה'תרצ"ח.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שם ושארית, על מצבת שטנגן, יוסף כץ, קרקוב, ה'תרנ"ה אביך שם מספר 42, עמוד 64
  2. ^ אטלס עץ חיים, אחרונים, כרך ו', עמוד 110.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0