רחל גור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
Raquel E. Gur
רחל גור
לידה 1949 (גיל: 75 בערך)
ישראל
ענף מדעי פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, נוירולוגיה
עיסוק פסיכולוגית, פסיכיאטרית, נוירולוגית, מרצה באוניברסיטה
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של מישיגן
פרסים והוקרה פרס ליבר
בן זוג ראובן גור
תרומות עיקריות
בחקר המוח בסכיזופרניה

רחל גוראנגלית: Raquel E. Gur;‏ נולדה ב-1949) היא נוירולוגית, פסיכיאטרית ופסיכולוגית אמריקאית ממוצא ישראלי, שנודעה במחקריה בתחום מדעי המוח ובחקר הסכיזופרניה. גור מכהנת כפרופסור בבית הספר לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה. חלק ממחקריה ביצעה בשיתוף פעולה עם בעלה, הפסיכולוג ראובן גור.

קורות חיים

גור נולדה בישראל. לאחר לימודי תיכון שירתה בצה"ל, כולל בתקופת מלחמת ששת הימים. בתום השרות הצבאי, בשנת 1968, נרשמה ללימודי ערבית והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל החלה להתעניין במדעי ההתנהגות ובמיוחד בנושא הבסיס הביולוגי להתנהגות בני אדם[1].

בתקופה זו הכירה את ראובן גור, ולאחר שהוא סיים את התואר הראשון בפסיכולוגיה בירושלים, השניים נישאו ב-1970 ונסעו לארצות הברית להמשך לימודיהם. בני הזוג למדו תחילה באוניברסיטת המדינה של מישיגן, בה רחל גור סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה בשנת 1971. כעבור שנה סיימה גם תואר שני. אחרי שהות באוניברסיטת סטנפורד להתמחות טרום-דוקטורט, בני הזוג גור חזרו למישיגן, שם רחל סיימה את התואר דוקטור בפסיכולוגיה בשנת 1974.

באותה שנה רחל וראובן גור בחרו במחלקת פסיכיאטריה של בית החולים הכללי האוניברסיטאי בפילדלפיה, המסונף לאוניברסיטת פנסילבניה, כמקום להתמחות במסגרת פוסט-דוקטורט. בעלה מונה בהמשך לפרופסור לפסיכולוגיה בחוגים לפסיכיאטריה ופסיכולוגיה של האוניברסיטה.

בשנת 1977 החליטה רחל גור ללמוד גם פסיכיאטריה, ולשם כך נרשמה כסטודנטית בבית הספר לרפואה באוניברסיטה שבה עבדה כמרצה לפסיכולוגיה. גור התעניינה במחלת הסכיזופרניה עוד בצעירותה, במהלך סטאז' בבית חולים לחולי נפש בירושלים. גם כסטודנטית לרפואה השתתפה בטיפול ובמעקב אחרי חולים במחלה זו, במסגרת המרכז הרפואי של מנהל הווטרנים האמריקאי, בהדרכתו של ד"ר ג'וזף די ג'קומו ואחרים.

ב-1980 קיבלה תואר שני ברפואה (MD), והחלה לעבוד בשתי תת-התמחויות - בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה. ב-1989 מונתה לפרופסור במסגרת המחלקות לנוירולוגיה ורדיולוגיה, ובשנת 2002 מונתה לפרופסור לפסיכיאטריה. היא מנהלת את היחידה לנוירופסיכיאטריה החל משנת 1984, ומשנת 2003 מכהנת כסגנית ראש חטיבת המחקר במחלקה לפסיכיאטריה. בשנת 2005 מונתה כמנהלת שותפה של המכון לרפואה ולטיפול טרנסלציונליים (סוג של רפואה בין-תחומית) של בית הספר לרפואה.

מחקרים עיקריים

הבסיס הביולוגי של הדחפים והריגושים

חקר השוואתי של המבנים והתפקודים במוח: בני הזוג גור חקרו את ההבדלים האזוריים במבני המוח ובתפקודיו, תוך השוואה בין מגדרים וכן בין צעירים לזקנים. כן הישוו במחקרם בין אנשים בריאים לבין הלוקים בהפרעות כמו סכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות, אוטיזם, שיטיון, מחלת הנפילה ושבץ.

במחקרם בנושא המגדר, הישוו בין גודל מבנים מוחיים של גברים ונשים, ומצאו שהמבנה האחראי על ריסון התוקפנות ובקרת הדחפים, באזור המצחי-אורביטלי בקליפת המוח, גדול יותר אצל נשים. כן נמצא שהיחס בין גודל האזור הקורטיקלי המצחי-אורביטלי לעומת גודל האמיגדלה (המעורבת בהתגרות הרגשית) הוא גדול יותר אצל נשים. המחקר חיזק את ההשקפה המקובלת לגבי עודף תוקפנות שקיים אצל גברים, תוך מתן הסבר ביולוגי נוסף, בנוסף להסברים ההורמונליים והחינוכיים-תרבותיים שהיו מקובלים עד אז[2].

סכיזופרניה

גור פרסמה את מאמרה הראשון בתחום הסכיזופרניה בשנת 1977. בשנת 1994 בני הזוג וצוותם דיווחו על קיומם של ליקויים קוגניטיביים בולטים בחולים שעברו אפיזודה ראשונה של סכיזופרניה. התפקודים שנמצאו נגועים היו בעיקר קשב, זיכרון ולמידה מילוליים. המחקר התמקד בחולים שטרם קיבלו תרופות פסיכיאטריות אנטי-פסיכוטיות כלשהן (neuroleptic naive), כך שהליקויים שנמצאו לא יכלו להיות איפוא תוצאה של טיפולים תרופתיים או של המהלך הכרוני של המחלה. הפגיעה בזיכרון המילולי הצביעה על חשד לעירוב המערכת הרקתית (טמפורלית-היפוקמפית) בסכיזופרניה[3].

בשנים 1995[4] ו-1998[5], ערכו בני הזוג מחקרים בהם הסתמכו על נתונים משיטות נוירורדיולוגיות (הדמיה) מבניות ותפקודיות, והוכיחו שינויים באנטומיה והפיזיולוגיה של המוח אצל חולי סכיזופרניה.

רחל גור עומדת בראש התוכנית לפסיכיאטריה התפתחותית, המטפלת ועוקבת אחרי ילדים, מתבגרים וצעירים בעלי סיכון להפרעות פסיכוטיות. בשנים האחרונות היא חוקרת את השינויים הגנטיים בהשראת גורמים סביבתיים היכולים להיות קשורים לפריצת הסכיזופרניה.

פרסים ומחוות כבוד

  • 2001 - חברת "המכון האמריקאי לרפואה" (IOM) של "האקדמיה הלאומיות" של ארצות הברית
  • 2007 - נבחרה ליושבת ראש החברה האמריקאית לפסיכיאטריה ביולוגית
  • 2009 - פרס ליבר של הברית הלאומית לחקר הסכיזופרניה והדיכאון - קיבלה יחד עם בעלה, ראובן גור, עבור תרומה יוצאת דופן לחקר הסכיזופרניה

מאמרים וספרים

רחל גור כתבה מעל 250 מאמרים מדעיים ושני ספרים.

ספרים

  • Raquel E Gur and Ann Bradon Johnson, If Your Adolescent has Schizophrenia: essential resource for parents, Oxford University Press, 2006
("אם למתבגר במשפחתכם יש סכיזופרניה - מדריך הכרחי להורים")
  • Kurt Snyder, with Raquel Gur and Linda Wasmer Andrews, Me, Myself, and Them: A Firsthand Account of One Young Person's Experience, Oxford University Press, 2007
("אני, עצמי והם - סיפור ממקור ראשון על התנסותו של צעיר עם סכיזופרניה")

ממאמריה

  • Gur, Raquel E., Gur, Ruben C, "Defense mechanisms, psychosomatic symptomatology, and conjugate lateral eye movements", Journal of Consulting and Clinical Psychology. Vol 43(3), Jun 1975, 416-420
  • Saykin AJ, Shtasel DL, Gur RE, Kester DB, Mozley LH, Stafiniak P, Gur RC, "Neuropsychological deficits in neuroleptic naive patients with first-episode schizophrenia". Arch Gen Psychiatry. 1994 Feb, 51(2), 124-31
  • Gur RE, Mozley PD, Shtasel DL, Cannon TD, Gallacher F, Turetsky BI, Grossman RI, Gur RC. "Clinical subtypes of schizophrenia differ in brain and cerebrospinal fluid volume". American Journal of Psychiatry, 1994, 151, 343-350.
  • Gur RE, Mozley PD, Resnick SM, Mozley LH, Shtasel DL, Gallacher F, Arnold SE, Karp JS, Alavi A, Reivich M, Gur RC. "Resting cerebral glucose metabolism and clinical features of schizophrenia". Archives of General Psychiatry, 1995, 52, 657-667.
  • Gur RE, Cowell P, Turetsky BI, Gallacher F, Cannon T, Bilker W, Gur RC. "A followup MRI study of schizophrenia: Relationship of neuroanatomic changes with clinical and neurobehavioral measures". Archives of General Psychiatry, 1998, 55, 145-152.
  • Gur RE, Maany V, Mozley D, Swanson C, Bilker W, Gur RC. "Subcortical MRI Volumes in Neuroleptic-Naive and Treated Patients With Schizophrenia". American J Psychiatry, 1998, 155, 1711-1717.
  • Raquel E. Gur, Christian G. Kohler, J. Daniel Ragl, Steven J. Siegel, Kathleen Lesko, Warren B. Bilker, Ruben C. Gur. "Flat Affect in Schizophrenia: Relation to Emotion Processing and Neurocognitive Measures", Schizophrenia Bulletin vol. 32 no. 2 pp. 279–287, 2006
  • Gur, Raquel E., Keshavan, Matcheri S., Lawrie, Stephen M. "Deconstructing Psychosis With Human Brain Imaging", Schizophrenia Bulletin 2007 33(4), 921-931
  • Gur, Raquel, "Facial emotion identification and expression in schizophrenia: Lessons from image". analysis of brains and faces. Schizophrenia Research, ISSN 0920-9964, Vol: 102, Date: June, 2008, Pages: 3-3
  • Turetsky, Bruce I., Kohler, Christian G., Gur, Raquel E., Moberg, Paul. "Olfactory physiological impairment in first-degree relatives of schizophrenia patients". J. Schizophrenia Research, ISSN 0920-9964, Vol. 102
  • Gur, Raquel E. "Target detection discrimination investigated by event related functional magnetic resonance imaging". Schizophrenia Research, ISSN 0920-9964, Vol 102, June 2008, Pages 13-13

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Penn.Psychiatry Perspective 2007 ע'19
  2. ^ אתר המכון למדעי הנוירולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה
  3. ^ Saykin AJ, Shtasel DL, Gur RE, et al(1994)
  4. ^ (Gur RE, Mozley PD, Resnick SM et al (1995
  5. ^ (Gur RE, Maany V, Mozley Det al (1998
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0