רן גואילי
| לידה |
11 בפברואר 1999 כ"ח בשבט תשנ"ט מיתר, ישראל |
|---|---|
| נהרג |
7 באוקטובר 2023 (בגיל 24) כ"ב בתשרי תשפ"ד |
| מדינה |
 ישראל |
| דרגה |
 רב סמל ראשון |
| תפקידים בשירות | |
| |
רן גואילי (כ"ח בשבט תשנ"ט, 11 בפברואר 1999 – כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023), המכונה לעיתים גם רני גואילי, היה לוחם יס"מ נגב (יחידת סיור מיוחדת) במחוז הדרומי של משטרת ישראל. במהלך הטבח בעלומים הוא נורה ונפצע קשה, נחטף וגופתו נלקחה לרצועת עזה על ידי מחבלי חמאס. בינואר 2024 אושר כי גואילי אינו בין החיים. נכון לדצמבר 2025 גואילי הוא החלל החטוף האחרון מתוך החטופים במלחמת חרבות ברזל שנותר בשבי חמאס ברצועת עזה.
ביוגרפיה
גואילי נולד בכ"ח בשבט תשנ"ט, 11 בפברואר 1999. הוא בנם של טלי ואיציק גואילי ואח לעומרי ושירה.[1][2][3] משפחתו מתגוררת ביישוב מיתר.[4][5] אימו היא עורכת דין במקצועה ורן היה האח האמצעי מבין שלושה אחים.[6][7]
גואילי התגייס לחטיבת גולני לאחר מכינה קדם-צבאית. במהלך הטירונות עבר תאונה מבצעית שבה נשברה עצם הירך, והרופא העריך שלא יוכל לשוב לשירות קרבי.[4] בכוח רצון יוצא דופן, הוא עבר פיזיותרפיה אינטנסיבית והצליח לחזור לשירות קרבי בתוך ארבעה חודשים, ואף סיים מסע כומתה של 60 קילומטרים.[1][4][8]
גואילי התגייס למשטרת ישראל ב-18 באפריל 2021 ושירת כלוחם יס"מ (יחידת סיור מיוחדת) נגב במחוז הדרומי של משטרת ישראל.[2]
אירוע החטיפה והשבי
על אף שגואילי שהה בביתו ביישוב מיתר בחופשת מחלה עקב שבר בכתף, כשבועיים לאחר שנפצע ברכיבת שטח, והיה מיועד לניתוח יומיים לאחר מכן, הוא יצא מיוזמתו מהבית לבוש מדים ואפוד כשהחלה מתקפת חמאס.[9][10][7] גואילי התעקש לצאת ללחימה ואמר לאביו שלא ייתן לחבריו להילחם לבד.[5] הוא נסע לתחנת המשטרה בבאר שבע כדי להצטייד ולצאת לאזור עוטף עזה.[4][8]
גואילי השתתף בלחימה סמוך לקיבוץ עלומים.[11] הוא חבר לקצין צה"ל, סא"ל גיא מדר, והם נכנסו למרדף אחר מחבלים. הם עצרו בתחנת הדלק בצומת סעד, שם סייעו בפינוי והצלה של עשרות שורדים ממסיבת הנובה, תחת סכנת חיים.[3][4][5][8]
גואילי שב לעלומים כדי לסייע לחבריו, ושם נקלעו הוא והקצין מדר למארב רציני ואש כבדה, כולל ירי רקטות RPG.[3] גואילי נפצע קשה מירי בידו וברגלו.[12] למרות פציעתו, גואילי חתר למגע, עשה לעצמו חוסם עורקים ותפס מחסה ליד עץ אקליפטוס.[6] הוא המשיך לנהל לחימה וחיסל לפחות 14 מחבלים שאותרו במקום שבו נחטף.[4][5][7] חבריו העידו כי הפגין קור רוח ושליטה במצב, והספיק לשלוח להם הודעות התרעה על מחבלים נוספים ואת מיקומו.[8][11] ההודעה האחרונה ממנו התקבלה בשעה 10:39.[13]
גואילי נחטף כשהוא פצוע קשה.[14] על פי הערכות, הוא נחטף בסביבות השעה 11:00 בבוקר, לאחר שנגמרה לו התחמושת.[7][12][13]
המשפחה קיבלה הודעה על חטיפתו של גואילי לעזה כשבועיים לאחר האירוע.[6] בשלב זה, הוצגה למשפחה תמונה קשה שבה נראה רן "שכוב שמוט ופצוע על אופנוע ליד בית החולים שיפא שבעזה", כשסביבו מחבלים.[8][14]
לאחר 117 ימים של חוסר ודאות, ב-30 בינואר 2024, קבעה ועדת מומחים בהשתתפות גורמי ביטחון, מודיעין ובריאות, כי גואילי אינו בין החיים. הותר לפרסום כי נפל בקרב ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בידי חמאס.[1][15][16] לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב סמל ראשון.[2][3][17] המסקנה הרשמית על מותו התבססה על ההשערה שלא קיבל טיפול רפואי לפציעתו הקשה.[6][12]
גואילי מוגדר רשמית כחלל במעמד חטוף. לאחר השבת גופתו של החלל החטוף סותטיסאק רינטלאק, גואילי הוא החלל החטוף האחרון שנותר בשבי חמאס ברצועת עזה.[5][11][13] קיים מידע מודיעיני המצביע על כך שגואילי הוחזק בידי ארגון הג'יהאד האסלאמי, ולא בידי חמאס.[4] ישראל שיתפה את המתווכות במידע שנוגע למקום הימצאו של גואילי ודרשה פעולה דחופה להחזרתו.[18]
הוריו של גואילי סירבו להשלים עם ההודעה על מותו, בשל סתירות וסימני שאלה שעלו בפניהם בנוגע לממצאים שהוצגו.[1] הם חברים ב"פורום תקווה", המביע התנגדות לעסקאות חלקיות ודוגל בהמשך הלחימה להכרעת חמאס.[19][20] הוריו הביעו חשש כי ההכרזה על גואילי כחלל מציבה אותו בעדיפות האחרונה בעסקאות, והוא עלול להפוך ל"סמל" כמו הדר גולדין.[4][13][21][22] אמו הצהירה כי רן "ראשון לצאת, אחרון לחזור", והמשפחה לא תפסיק להיאבק עד שישוב הביתה.[5][7][11]
המאבק לשחרורו וההקשר הציבורי
הוריו של גואילי הובילו מאבק ציבורי אינטנסיבי להחזרת בנם לקבורה בישראל. אימו סגרה את משרד עורכי הדין שלה והתמסרה למאבק.[6][8][20]
על אף שוועדת מומחים קבעה כי גואילי נפל,[15][16][17] הוריו סירבו להשלים עם קביעה זו.[1][4][6][23] הם טענו כי המידע שהוצג להם כולל סתירות וסימני שאלה, והאמינו כי ייתכן שגואילי, שהיה חזק מהממוצע, קיבל טיפול רפואי ושרד את פציעתו הקשה.[4]
המשפחה חברה ב"פורום תקווה", הדוגל בהכרעה צבאית מוחלטת של חמאס.[1][4][6][23] אמו התבטאה בחריפות נגד עסקאות חלקיות, בטענה שאסור לקבלן כיוון שישאירו חטופים מאחור.[24][25][26] היא דרשה שלא ייבנה "בניין על גופת בני" בעזה ודרשה שמדינת ישראל תשיב את כל החטופים, החיים והחללים, ברשימה מלאה.[19][20][27] היא אף טענה כי גואילי היה אומר "תשאירי אותי בעזה - תני לי לצאת אחרון".[24]
הוריו ניהלו מאבק ציבורי נרחב, הכולל התראיינויות בתקשורת, נסיעות במשלחות ממשלתיות לחו"ל, ופגישות עם חברי כנסת, שרים וגורמי ביטחון.[6][8][20][28] אמו גם הייתה מעורבת בולטת בדיונים בבית המשפט הגבוה לצדק הנוגעים למינוי ראש שירות הביטחון הכללי, שם תקפה את המערכת המשפטית על כך שהיא מתעסקת בענייני פוליטיקה במקום בהחזרת החטופים.[24][25] בדיון בבג"ץ היא אף זעקה: "אל תעשו בהם [בחטופים] שימוש".[29]
אמו הביעה חשש כי רן יהפוך ל"סמל" כמו הדר גולדין ורון ארד, וטענה כי ההכרזה עליו כחלל הציבה אותו בעדיפות האחרונה בעסקאות כ"חטוף סוג ב'".[4][13][21][22] היא מתחה ביקורת על שחרור מנהל בית החולים שיפא, מוחמד אבו סלמיה, ודרשה משר הביטחון הסברים, מאחר שגואילי נחטף פצוע קשה ונראה בסרטון ליד שלט "מיון שיפא".[14]
עם השבת גופתו של החלל החטוף סותטיסאק רינטלאק, גואילי הפך לחלל החטוף האחרון שגופתו נותרה בשבי חמאס.[5][7][11][13][22] מעמד זה העלה את הלחץ להשבתו. גורמי ביטחון בישראל הדגישו בפני המתווכות כי אירוע החטופים לא הסתיים עד שגואילי ישוב, וכי ישראל לא תתקדם לשלב השני בהסכם (פירוק מנשק ופירוז הרצועה) עד שגופתו תוחזר.[30] ישראל שיתפה את המתווכות במידע מודיעיני הנוגע למקום הימצאו של גואילי ודרשה פעולה דחופה להחזרתו.[18] המחבלים והצלב האדום אף תכננו חיפושים בשכונת זייתון ברצועת עזה.[22] משפחתו הביעה חשש שגואילי יוזנח והמאבק להשבתו ידעך עם חלוף הזמן, וכי הוא עלול להיות "רון ארד הבא".[5][21][22]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 ליהיא גורדון, "אין לנו חג, אין תאריכים. כשכולם חוגגים, אנחנו בשעות הכי קשות. נוודים ברחובות", באתר ynet, 22 בספטמבר 2025
- ^ 2.0 2.1 2.2 קורות החיים של רן גואילי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 איליה יגורוב, "מגן עלומים": נפרדים מרן גואילי ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה, באתר ישראל היום, 31 בינואר 2024
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 טל אריאל יקיר, הורי החטוף רן גואילי מסרבים להאמין: "הוא לא מת. עשו פה ניקוי שולחן", באתר ישראל היום, 26 במאי 2025
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 נועם (דבול) דביר, "לחם והציל עשרות": סיפורו של רס"ל רן גואילי, החטוף האחרון בעזה, באתר ישראל היום, 4 בדצמבר 2025
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 "אני מאמינה שהבן שלי חי": אימו של החטוף רן גואילי בריאיון של תקווה, באתר הידברות, 8 באוקטובר 2024
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 דן עזרא, "ראשון לצאת, אחרון לחזור": אמו של החטוף האחרון רן גואילי ז"ל בפוסט מצמרר, באתר מעריב אונליין, 4 בדצמבר 2025
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6
"הוא לא נרצח, הוא הלך לשדה הקרב מתוך ידיעה מה הסיכונים": אמו של רני גויאלי על הילד שנפל ונחטף לעזה, בעיתון מקור ראשון
- ↑ לוחם יס"מ נגב שהציל רבים בעלומים: סיפורו של רס"ל רן גואילי, באתר מעריב אונליין, 11 באוקטובר 2025
- ↑ חני לוין, אם הלוחם רן גואילי הי"ד זעקה: "הבן שלי יצא להציל חיים ועדיין לא חזר", באתר בחדרי חרדים, י"ד שבט התשפ"ה, 12 בפברואר 2025
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 ניצן שפירא, שוטר היס"מ רן גואילי הוא החלל החטוף האחרון שנותר בשבי חמאס, באתר מאקו, 4 בדצמבר 2025
- ^ 12.0 12.1 12.2 ינון מגל ובן כספית, "כנראה שהוא לא שרד את הפציעה", באתר 103fm, 20 במרץ 2025
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 איציק זוארץ, "ראשון לצאת, אחרון לחזור": רן גואילי הוא החטוף האחרון בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 4 בדצמבר 25
- ^ 14.0 14.1 14.2 מירב סבר, אם החטוף לשר הביטחון: "שחרור מנהל בית החולים שיפא הוא פשע מלחמה", באתר ישראל היום, 4 ביולי 2024
- ^ 15.0 15.1 אילנה קוריאל, הותר לפרסום: לוחם יס"מ רן גואילי נפל ב-7 באוקטובר, גופתו מוחזקת בעזה, באתר ynet, 31 בינואר 2024
- ^ 16.0 16.1 לאחר 117 ימים שחשבו שהוא בחיים: רן גואילי נפל ב-7.10 וגופתו מוחזקת בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 31 בינואר 2024
- ^ 17.0 17.1 אלון חכמון, לוחם יס"מ רן גואילי ז"ל נפל בשבת השחורה, גופתו מוחזקת בעזה, באתר מעריב אונליין, 31 בינואר 2024
- ^ 18.0 18.1 אלמוג בוקר, ישראל למתווכות: בחמאס יודעים להגיע אל החלל החטוף רן גואילי, באתר מאקו, 5 בדצמבר 2025
- ^ 19.0 19.1 פורום תקווה: אלו הסיבות להתנגדותנו לעסקה, באתר "סרוגים", 8 ביולי 2024
- ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 אימו של החטוף רני גווילי, רגע לפני הביקור בבית הלבן: "אני לא רוצה שיבנו על גופת בני בניין בעזה", באתר באר שבע נט, 21 ביולי 2024
- ^ 21.0 21.1 21.2 אלכסנדרה לוקש, "רק שלא יהפוך לסמל כמו הדר גולדין": החשש של אם החלל החטוף רן גואילי, באתר ynet, 16 בנובמבר 2025
- ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 גילי כהן, הערכה בישראל: ישנו קצה חוט למקום קבורתו של רן גואילי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 בדצמבר 2025
- ^ 23.0 23.1 טליק גואילי, אמו של רן גואילי שמוחזק בידי החמאס: החטופים זה הזהב של חמאס - אין להם שום דבר מעבר, באתר 103FM, 27 באפריל 2025
- ^ 24.0 24.1 24.2 ענבר טויזר, אימו של החטוף רן גואילי: "הוא היה אומר לי - אמא, תשאירי אותי בעזה - תני לי לצאת אחרון", באתר מאקו, 8 ביולי 2025
- ^ 25.0 25.1 אברהם בלוך, אם החטוף נגד השופט יצחק עמית: "מה שמעניין אתכם זה להפיל את ראש הממשלה" | צפו, באתר מעריב אונליין, 1 ביולי 2025
- ↑ טלי גואילי: חוסר אחריות להגיד עכשיו שאנחנו יוצאים לבחירות, באתר 103FM, 12 ביוני 2025
- ↑ יעל צ'כנובר, "פורום תקווה" נגד עסקת חטופים חלקית: "נתניהו, לא משאירים אף אחד מאחור", באתר ynet, 18 בדצמבר 2024
- ↑ שרון דינר, טליק גואילי עם תמונת בנה החטוף לצד פסל החירות בניו יורק: "מתי החירות של רני?", באתר באר שבע נט, 26 בספטמבר 2024
- ↑ נטעאל בנדל וגלעד כהן, אם החלל החטוף זעקה בבג"ץ: "אל תעשו בהם שימוש"; השופט עמית: "מי גברתי?", באתר ynet, 1 ביולי 2025
- ↑ אבי אשכנזי, חמאס עצר את החיפושים אחרי רן גואילי: "עניין של מוטיבציה", באתר מעריב אונליין, 10 בדצמבר 2025
רן גואילי42349366