רפאל בלומנפלד
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: NPOV.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: NPOV. |
ערך זה עוסק במחנך. אם התכוונתם למעצב פנים, ראו 
רפאל פישל בלומנפלד (10 במרץ 1921 - 30 בספטמבר 2007) היה מחנך ישראלי, שכיהן כמנהל כפר הנוער ניצנים.
ילדות
רפאל פישל בלומנפלד נולד בעיר קיילצה שבפולין למשפחה חרדית מחסידות גור, מצאצאי הרב אברהם יהושע השיל מאפטא. משפחתו מנתה תשע נפשות. במהלך ילדותו ובחרותו למד רפאל במוסדות חינוך חרדיים, חדר וישיבות, ובהן ישיבת חכמי לובלין. כבר בצעירותו היה סקרן שלא הסתפק בלימוד התחומים אליהם ייעדו אותו משפחתו והקהילה בה הוא חי. תוך כדי לימודיו הוא התעניין בסתר בספרות כללית, לימודי מדע ותחומי עיסוק חילוניים לרבות חברות בתנועת הנוער הציוני, שהיו אסורים על ידי הקהילה בה הוא גדל. כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא סולק מלימודיו בישיבת חכמי לובלין עקב חריגה מכללי המוסד, קשירת קשרים עם גורמים חילוניים וציוניים ופריצת המסגרות. לאחר הרחקתו מהישיבה ניגש למבחני בגרות מטעם ממשלת פולין ועבר אותם בהצלחה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בימי השואה
במהלך המלחמה שהה בגטו קילצה עם משפחתו עד סמוך למועד גירוש יהודי קילצה לטרבלינקה והשמדתם. הואיל והוא היה צעיר ובעל חזות של אדם חסון הוא נלקח על ידי הנאצים לעבודות כפייה במפעל לייצור תחמושת בפיונקי פולין שהועתק על ציודו ופועלי הכפיה שבו לאורניינבורג בגרמניה. לאחר הקמת המפעל מחדש באדמת גרמניה הוא נישלח לעבוד בעבודות כפייה במפעל לייצור מטוסים בסמוך לעיירה רטנאו ליד נהר אלבה. רפאל הוחזק, כמו עובדי כפייה אחרים, במחנה ריכוז זקסנהאוזן בתנאי מחיה ירודים והיה מצוי בתת תזונה. הצבא האדום כבש את המקום בתחילת מאי 1945 ושיחרר את האסירים.
פעילות בעקבות השואה
לאחר קבלת טיפול רפואי במשך כחודשיים, שם רפאל את פעמיו אל עיר הולדתו קילצה, על מנת לאתר ניצולים מבני משפחתו (כולם הושמדו בשואה). הוא נדד בדרכים ברגל, ברכב וברכבות עד הגיעו לעיר לודז', שם נפגש עם חברי תנועת הנוער הציוני ועבר השתלמות והכשרה כמדריך חינוכי. ארגון הנוער הציוני שם לו כמטרה לרכז את בני ובנות הנוער ששרדו את השואה, ולהכשירם לקראת עלייה לארץ ישראל.
בתחילת שנת 1946, במקביל לניסיונות החיפוש אחרי בני משפחתו, הוא נישלח מטעם תנועת הנוער הציוני לעיר הולדתו קילצה על מנת להקים במקום גרעין עליה של בני נוער ולהכשיר קבוצות לעליה במסגרת תנועת הבריחה והמוסד לעלייה ב'. קבוצת בני הנוער הראשונה שהוא קיבץ ואסף מהדרכים ומתחנת הרכבת של קילצה נקראה "קיבוץ איחוד עקיבא". קבוצה זו התרכזה ביחד עם עוד יהודים וארגונים ציוניים ויהודיים בבית ברחוב פלנטי 7 בקילצה, וזאת הואיל והאווירה בעיר הייתה אנטישמית והיו לא מעט פעולות אלימות מצד תושבי העיר והסביבה נגד פליטים יהודיים שחזרו מהמחנות.
בתאריך 4 יולי 1946 אירע פוגרום קילצה, על רקע הסתה אנטישמית פרועה ועלילת דם. מאות תושבי קילצה צרו על הבית ברחוב פלנטי וטבחו ביהודים שנמצאו במקום. 42 הרוגים ועשרות פצועים היו קציר הדמים של פוגרום זה. רפאל ניפצע בראשו ממהלומת חפץ קהה, איבד את הכרתו, ומאוחר יותר מצא עצמו בערימת גופות. הוא העמיד פני מת על מנת לשרוד. 5 מחניכיו של רפאל נרצחו בפוגרום זה. רפאל אושפז לצורך טיפול רפואי למשך חודשיים.
לאחר מכן עבר ללודז' להמשיך בתהליך הכשרת קבוצות ושיגורן לארץ ישראל. בתחילת שנת 1949 עלה רפאל למדינת ישראל והתגייס לצה"ל בחיל ההנדסה. לאחר שחרורו עבר להתגורר בקיבוץ תל יצחק ולאחר מכן לקיבוץ המאבק - אלוני אבא. במהלך שהייתו בקיבוצים, הוא עבר הכשרה נוספת להדרכת נוער וחינוכו.
פועלו בניצנים
במהלך 1949 הוא נמנה עם מייסדי כפר הנוער ניצנים. הוא החל דרכו כמדריך קבוצות נוער, לאחר מכן שימש בתפקיד מרכז ההדרכה, ובשנת 1964 מונה לתפקיד מנהל כפר הנוער ניצנים. במהלך הזמן הוא למד לימודים אקדמאיים באוניברסיטת תל אביב תוך התמחות במקצועות מדעי הטבע, ומאוחר יותר השלים לימודי תואר שני בחינוך והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
בעת היותו מנהל כפר הנוער ניצנים, הוא סיגל גישה חינוכית ייחודית שבה מושם דגש על טיפוח הפרט והתאמת תנאי הסביבה לצרכיו וזאת על רקע הגעה לכפר של תלמידים וחניכים עולים חדשים מארצות מוצא שונות בעלות פערים תרבותיים בין קבוצות העולים הצעירים, הלם המעבר למדינת ישראל, הימצאות אוכלוסיית התלמידים בגיל ההתבגרות וקשיי הסתגלות פרטניים ואינדיבידואליים שכל יחיד חווה אותם. המודל החינוכי אותו יישם רפאל התבסס על תמיכה בכל תלמיד ובמיוחד בתלמידים שנתקלו בקשיים, ליווים, עידודם וחיזוקם מכל הבחינות. רפאל היה בקשר מתמשך עם מחנכים ברחבי העולם שבאו לביקורים בניצנים על מנת להתרשם מהגישה החינוכית בה הופעל הכפר בניהולו.
פועלו בגמלאות
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 פרש לגמלאות ועבר להתגורר עם משפחתו בעיר אשקלון. שם הוא פתח במופע נוסף של פעלים שבא לידי ביטוי בטיפוח תרבות היידיש בעיר ולאחר מכן הקמת עשרות מועדוני תרבות ופולקלור יידיש ברחבי הארץ, הקמת מקהלות זמר ביידיש, הפעלתם ועריכת כנסים משותפים לעיתים תכופות. על רקע יוזמתו ופועלו הוא מונה כדירקטור של הרשות הלאומית לתרבות היידיש בישראל. בנוסף התנדב באופן קבוע לחנוך קשישים במסגרת המוסד לביטוח לאומי, חבר פעיל באגודת אנוש ונבחר לתפקיד יושב ראש ארגון יוצאי קילצה בישראל. בעת היותו יו"ר הארגון הוא יזם מפעל העברת ידע ומורשת קהילת יהודי קילצה מבני דור השואה לבני דורות ההמשך השני והשלישי, וזאת על ידי שילובם בטקסים משותפים, טיולים וסיורים הקשורים לשואה ולמורשת הקהילה, ימי עיון והרצאות והקמת אתר באינטרנט ובו נתונים אודות קהילת יהודי קילצה. כמו כן היה פעיל מאוד בהנצחת זכר קהילת יהודי קילצה בקרב שלטונות פולין והוא תרם רבות לקירוב הלבבות מול בני הנוער של העיר קילצה והסביבה מהדורות שאחרי מלחמת העולם השנייה במטרה להסיר דעות קדומות ולהפחית גילויי אנטישמיות בפולין. על פועלו בתחום זה קיבל אות הוקרה וכבוד מנשיא פולין בשנת 1996.
התנדב להנחות דוקטורנטים בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. לימים הוא עבר עם משפחתו לנס ציונה, שם המשיך בפעילות מתן הרצאות בבתי ספר מקומיים עד יום פטירתו.
בנו הוא חיים בלומנפלד, קצין במשטרת ישראל.
קישורים חיצוניים
- יעל כרמלי, צוואת היידיש, באתר nrg, 30 במאי 2002
- אורי דרומיי, חינך דורות של נערים, באתר הארץ
- אסף שמואלי, כתבה: רפאל בלומנפלד איננו(הקישור אינו פעיל), סקופ
- מערכת אשקלונים, כותבים לזכרו של רפאל (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine), אשקלונים
- רפאל בלומנפלד מדליק משואה בעצרת המרכזית שהתקיימה ביד ושם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, 1996
- יצחק פלד, ריאיון עם רפאל בלומנפלד אודות הילדות בקילצה עד שנת 1942.
- ערב זיכרון לרפאל בלומנפלד
מכּתביו:
- עדות אישית - פוגרום קילצה, אתר ארגון יוצאי קילצה
- "איחוד הנוער הציוני - עקיבא" - תנועה מאוחדת שקמה לתחייה, משואה י"ט, תשנ"א - 1991, עמ' 216-211
