יום הזיכרון לשואה ולגבורה
 |
 |
| בולים משנת 1962 לציון יום השואה והגבורה | |
יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המכונה בקיצור גם יום השואה, מצוין בישראל בכל שנה בכ"ז בניסן[1] ומוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי, ועם זכר מעשי הגבורה והמרד בימים ההם. מועד זה הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל, שנהוגים בו מנהגי אבלות אחדים.
קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה
קביעת התאריך
כ"ז בניסן שימש יום זיכרון ביישוב היהודי בארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם השנייה. לפחות מאז 1940 התקיים ביישוב "יום זיכרון גבורה" להנצחת חללי אירועי האיבה בארץ מאז תחילת המרד הערבי. מועד יום הזיכרון נקבע ליום תחילת המרד הערבי ב-1936[2] (אם כי המאורעות הראשונים במרד הערבי החלו ארבעה ימים לפני כ"ז בניסן).
סביב קביעת התאריך להנצחת השואה, התנהל ביישוב היהודי ויכוח על מהות השואה בהיסטוריה של עם ישראל. הגישה בעת ההיא לגבי זיכרון השואה ובכלל הדגישה את אתוס "היהודי הלוחם" והדחיקה ככל האפשר את זיכרון "היהדות הגלותית". בשל כך, הציעו לייחד את יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה, המרד היהודי הגדול ביותר בתקופת השואה, כיום לציון זיכרון השואה והגבורה. המרד בגטו ורשה פרץ ב-19 באפריל 1943, י"ד בניסן, ערב חג הפסח ה'תש"ג. מכיוון שערב פסח איננו תאריך מתאים ליום זיכרון לאומי, הוחלט לבסוף בשנת 1951 לקבוע את כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה, שישה ימים לאחר תום חג הפסח ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.[3]
קביעת הרבנות הראשית לישראל את עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי" לזכר נפטרים שיום מותם לא נודע, ובפרט קורבנות השואה, קדמה לבחירת התאריך הרשמי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה ולמעשה אף קדמה לקום מדינת ישראל. הרבנות הראשית התנגדה לקביעת יום השואה בחודש ניסן מפני שהוא חודש של שמחה, (אין אומרים תחנון ונפילת אפיים, אין קובעים בו תענית ציבור, אין מספידים, אין אומרים הזכרת נשמות [4] ורבים נוהגים שלא ללכת לבית העלמין בחודש זה.) ואם כן אין מקום לקבוע בחודש זה יום זיכרון לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה. גם כיום יש הרואים בעשרה בטבת יום חלופי לזיכרון השואה, המבטא התנגדות לאתוס 'היהודי הלוחם' וראיית השואה כחורבן של העת החדשה.
רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה לאומית שהכירה גם בגבורתה של מרבית האוכלוסייה היהודית, שלא אחזה בנשק, אך עמדה בזוועות המלחמה, קידשה את החיים, שמרה על צלם אנוש ופעלה להצלת עצמה וזולתה. גם כיום יש הרואים בעשרה בטבת יום חלופי לזיכרון השואה, המבטא התנגדות לאתוס 'היהודי הלוחם' ותפיסת השואה כחורבן של העת החדשה.
חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה
בתחילה הנהיגה הכנסת בשנת 1951 יום זיכרון בתאריך כ"ז בניסן שנקרא "יום השואה ומרד הגטאות".[5] בשנת 1953 נזכר בשמו הנוכחי בחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם.[6] לבסוף חוקק חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959 בעקבות מאבק ציבורי[7][8] של ניצולי השואה.
סעיף 2 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:
ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.
תחילתו של יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למוחרת. כללי הלוח העברי[9] מונעים מיום כ"ז בניסן לחול בשבת, אולם כדי למנוע חפיפה בין יום הזיכרון לבין כניסת השבת או מוצאי שבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:
- אם חל כ"ז בניסן ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, כ"ו בניסן.
- אם חל כ"ז בניסן ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, כ"ח בניסן (כלל זה הוחל משנת תשנ"ז-1997).
באוגוסט 1977, מספר חודשים לאחר שנבחר לראשות ממשלת ישראל, הציע מנחם בגין לבטל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הוא הציע לציין את זכר השואה בתשעה באב, המציין כמה וכמה אסונות לאומיים בתולדות העם היהודי, ואילו את מרד הגטאות וגבורת הפרטיזנים הציע לציין ביום העצמאות. אולם הצעתו של בגין עוררה סערת רוחות והוא ויתר עליה.[10]
חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
סעיף 9 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע כי "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה." דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים זאת: "מוצע לעגן ימים אלה בחקיקת יסוד נוכח מעמדם כמרכיב יסודי בזהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי."[11]
אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה
טקסי הזיכרון של יום השואה דומים מאוד לטקסים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, משום שיום השואה עוצב כהעתקו.[10]
צפירת זיכרון
בשנת 1959 נקבעה צפירת זיכרון אחת, המושמעת בבוקרו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במשך שנים רבות הושמעה הצפירה ב-8:00 בבוקר. בשנת 1988 פנה שר החינוך יצחק נבון ליד ושם בבקשה לדחות את הצפירה לשעה 10:00 בכדי לתת למוסדות החינוך זמן התארגנות לקראת הצפירה. מאז התקבע הנוהג ולפיו ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון ברחבי ישראל.
חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים".
בשנת 2020, בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל וביטול כל הטקסים ההמוניים הקשורים ליום זה, עמדו בזמן הצפירה שוטרים מול בתי אבות ברחבי הארץ, כאקט של כבוד לניצולי השואה.[12]
טקסי זיכרון
מדי שנה קובעת ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, נושא מרכזי אחר, אשר אירועי יום הזיכרון באותה שנה יסובו סביבו. טקסים לציון יום השואה נערכים גם ברחבי העולם.
- אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחים בערבו, בעצרת הממלכתית שנערכת ב"רחבת גטו ורשה" ביד ושם בירושלים בשעה 20:00. העצרת נערכת במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, ניצולי שואה, ובני הדור השני. העצרת כוללת נשיאת נאומים, ביניהם של הנשיא וראש הממשלה, הדלקת שש משואות בידי ניצולי שואה לזכר ששת מיליוני הנספים, קריאת קטעי קריאה, שירים, אמירת קדיש ואל מלא רחמים וקריאת פרק תהלים.
.jpg)
- טקס פתיחת מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם" נערך במשכן הכנסת. במהלכו מקריאים חברי הכנסת וראשי המדינה את שמות קרוביהם שנספו בשואה. מעמד דומה מתקיים ב"יד ושם" באוהל יזכור, וברחבי המדינה. מפעל הנצחה זה נועד להשיב לנספים את שמם, להנציחם כיחידים, כבני אנוש בעלי זהות, שכן מספר הנספים העצום, שישה מיליון, בלתי נתפס ועלול לטשטש את העובדה כי אובדן של כל יחיד, כמוהו כאובדן של עולם מלא.
- עצרת הזיכרון המרכזית נערכת בצהריים באוהל יזכור שב"יד ושם".
- בשנת 1988 החל להיערך מדי שנה מצעד החיים (בניגוד לצעדות המוות מימי השואה) באושוויץ שיזם אברהם הירשזון בסבסוד משרד החינוך. במצעד משתתפים אלפי תלמידי תיכון ישראלים ואלפי יהודים מרחבי העולם ובראשו צועד לעיתים רמטכ"ל צבא הגנה לישראל, כאשר בסיומו מתקיים טקס זיכרון.
- את האירועים נועלות עצרת תנועות הנוער שנערכת באנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ' שבקיבוץ יד מרדכי, ועצרת הזיכרון בקיבוץ לוחמי הגטאות.
בעשור השני של המאה ה-21, נערך בתיאטרון תמונע בתל אביב, במקביל לטקס הממלכתי, "טקס יום השואה האלטרנטיבי". טקס זה נושא אופי שונה ולא ממלכתי, ושם לו למטרה לקרב את זיכרון השואה לדור הצעיר. סביב טקס זה נתעוררו מחלוקות ופולמוס ציבורי רב. אירועים דומים נערכים בערב יום השואה ברחבי הארץ והעולם במסגרת פרויקטי זיכרון בסלון ודומיהם.
מנהגי אבלות
- מיד לאחר השמעת צפירת הזיכרון בכל רחבי ישראל, מתקיימים אירועי זיכרון נוספים ליד אנדרטאות, בבתי ספר, במחנות צה"ל, ברשויות המקומיות ובמוסדות ציבור. ב"יד ושם" מתקיים לאחר הצפירה טקס הנחת זרים באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה.
- דגלי ישראל מורדים לחצי התורן כאות אבל.
- מקומות בילוי, מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע סגורים בערב יום השואה.
- ערוצי הטלוויזיה והרדיו מייחדים שידוריהם ליום זה.
רבנים בתנועה ליהדות מתקדמת ובתנועה הקונסרבטיבית[13] קראו לציין את יום השואה כיום תענית ציבור כללי. וועד הרבנים של התנועה בצפון אמריקה החליט כי אין לקיים חופות ביום זה תוך הסתמכות על כך שבימי תענית אין מקיימים חופות.[14]
הנושא השנתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה
מדי שנה, בוחרת רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, "יד ושם", את הנושא המרכזי שעליו ימוקד יום הזיכרון לשואה. מכיוון שלשואה פנים אין קץ, נקודות מבט ואירועים רבים, הוחלט שבכל שנה ייבחר נושא אחד, שיציג באופן מסוים את השואה ותוצאותיה מנקודת מבט אחת בתחום מסוים.
- תש"ס–2000: "גורל המשפחה היהודית בשואה" – הניסיון לשמור על שלימות המשפחה ואחדותה בתוך התופת.
- תשס"א–2001: "מרדיפות להשמדה המונית" – ציון שישים שנה לנקודת המפנה של המלחמה עם הפלישה לברית המועצות.
- תשס"ב–2002: "קולם האחרון" – דברים אחרונים ומכתבים של היהודים בשואה.
- תשס"ג–2003: "ההתנגדות היהודית בשואה" – בסימן שישים למרד גטו ורשה.
- תשס"ד–2004: "עד היהודי האחרון" – "יד ושם", בשנתו ה־50, עושה מאמץ עילאי לאתר את כל שמות היהודים שנספו ובכך להנציחם ב"דפי עד".
- תשס"ה–2005: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – לאחר שמחת הניצחון, מתגלה לעם היהודי ממדי האסון. הניצולים אוזרים עוז ומחליטים להמשיך לשקם את חייהם בארץ ישראל.
- תשס"ו–2006: "צלם האדם בצל המוות" – חרף כל הקשיים העצומים, גילו אנשים רבים תעצומות נפש ולא דאגו רק לעצמם אלא גם לאנשים רבים.
- תשס"ז–2007: "למען ידעו דור אחרון" – עדות ועדויות. רישום ותיעוד התרחשויות במהלך השואה, תוך כדי חרוף נפש, ביומנים ובספרים. בנוסף, הניצולים המוסרים את עדותם האישית. כך, שלשלת הזיכרון לא תמוש.
- תשס"ח–2008: "ובחרת בחיים" – ניצולי השואה ומדינת ישראל. עליית הניצולים ארצה, גיוסם לצבא בהתנדבות, פועלם החשוב בבניית הארץ ובניית חייהם ומשפחותיהם בארץ.
- תשס"ט–2009: "ילדים ובני נוער בשואה" – דרך התמודדותם של הילדים עם תלאות השואה.
- תש"ע–2010: "קולם של הניצולים" – סיפורם וקורותיהם של ניצולי השואה בתחומי הזיכרון וההנצחה והשתתפותם כאנשי עדות למשלחות לפולין.
- תשע"א–2011: "שברי זיכרון" – הפנים מאחורי המסמכים, החפצים והתצלומים. צירוף שברי העולם היהודי המנופץ ושחזור האירועים אשר הולידו הרס ואת החיים בצל האסון הנורא.
- תשע"ב–2012: "היחיד והיחד" – סולידריות יהודית בתקופת השואה. קשיי היחיד במאבק להישרדות מול האחריות ההדדית והעזרה לזולת.
- תשע"ג–2013: "התקוממות ומרי בשואה" – בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה. מאבק הגבורה של העם בכל מקום בו היה ציבור יהודי והתקיימו בו חיים יהודיים, בגטאות ובמחנות ההשמדה נגד כל הסיכויים, לזכות ולראות את יום הניצחון.
- תשע"ד–2014: "יהודים על קו הקץ" – 1944: בין חיסול לשחרור.
- תשע"ה–2015: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – 70 שנה לסיום המלחמה.
- תשע"ו–2016: "הכל אסור לנו והכל אנו עושים" – המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה.[15]
- תשע"ז–2017: "לחלץ תווי פניהם" – סיפורו של היחיד בשואה.
- תשע"ח–2018: "ניצולי השואה מעצבים זיכרון ובונים מדינה" – בסימן 70 שנה למדינת ישראל.
- תשע"ט–2019: "המלחמה שבתוך המלחמה" – מאבק ההישרדות של היהודים בשואה
- תש"ף–2020: "הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק".[16] בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל בוטלו בשנה זו אירועי הזיכרון ההמוניים, ואף הטקס המרכזי הממלכתי ביד ושם הוקלט מראש, בחלקים ללא קהל, וללא משיאי 6 המשואות.
ימי זיכרון לשואה בעולם
ערך מורחב – ימי זיכרון לשואה
נוסף על ישראל, עוד עשרות מדינות מקדישות יום זיכרון לשואה.
- בקנדה נקבע היום גם כן לתאריך העברי כ"ז בניסן.
- ארצות הברית מקיימת "שבוע זיכרון", מראשון שלפני כ"ז בניסן ועד ראשון שאחרי.
- בגרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה ובעוד שמונה מדינות באירופה נקבע היום ל-27 בינואר, יום השנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. בעקבותיהן קבע האו"ם יום זה כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ישראל מציינת בתאריך זה את יום המאבק באנטישמיות.
- ברומניה יום הזיכרון לשואה נקבע ליום 9 באוקטובר.
- בפולין יום הזיכרון לשואה חל ב-19 באפריל, יום השנה למרד גטו ורשה.
- 9 מדינות נוספות באירופה קבעו ימי זיכרון לשואה בתאריכים אחרים.[17]
בקרב קבוצות יהודיות
- עשרה בטבת מצוין עד היום בקרב חלק מהציבור החרדי ומהציבור הדתי-לאומי כיום זיכרון לשואה. הרבנות הראשית לישראל קבע יום זה כיום הקדיש הכללי לנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע.
- כ' בסיוון מצוין כיום הזיכרון בקרב כמה קבוצות חרדיות ובהם חסידי סאטמר. זהו יום צום היסטורי שהיה מקובל בקהילות אירופה לזכר נרצחי מסעות הצלב ולזכר גזירות ת"ח-ת"ט.
- ו' בחשוון נקבע כיום זיכרון בחסידות סלונים. זהו יום חיסול מחנה קולדיצ'בו בו נרצחו חסידים רבים ובהם הרבי מסלונים, רבי שלמה דוד יהושע ויינברג.
חוק איסור הכחשת השואה
חוק נוסף העוסק בזיכרון השואה הוא חוק איסור הכחשת השואה, התשמ"ו-1986, שבו נקבע עונש מאסר של חמש שנים לאיש "המפרסם, בכתב או בעל פה, דברים המכחישים את המעשים שבוצעו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, או ממעיטים את ממדיהם, בכוונה להגן על מבצעי הפשעים הללו או להביע להם אהדה או הזדהות" (סעיף 2 לחוק).
ראו גם
- השואה
- השואה – מונחים
- יום הזיכרון הבינלאומי לשואה
- היום הלאומי לציון השואה ברומניה
- ימי זיכרון לשואת יהודי אירופה
לקריאה נוספת
- א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457 - 479.
- בת-שבע דגן, "יום השואה והגבורה בגן הילדים", הד הגן נ"ג (1989), עמ' 229–232
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יום השואה |
חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, באתר ויקיטקסט- קובץ פיוטים ליום השואה: מילים, לחן, ביצועים מגוונים, באורים ומאמרי רקע, באתר הזמנה לפיוט.
- 'אלי אלי נפשי בכי' - קינה ליום השואה שנכתבה לפי הקינה 'אלי ציון ועריה' מאת יהודה לייב ביאלר באתר הזמנה לפיוט
- הטקסט המלא של חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, באתר הכנסת.
- יום השואה והגבורה באתר משרד החינוך
- יום הזיכרון לשואה ולגבורה באתר הכנסת
- יום הזיכרון לשואה ולגבורה באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- הוראת השואה באמצעות בולים (אורכב 21.05.2008 בארכיון Wayback Machine) באתר מקם
- יום הזיכרון לשואה ולגבורה באתר מנהלת תקשוב ומערכות מידע משרד החינוך
- יום השואה, באתר "ישיבה"
- יום השואה - שאלות ותשובות, באתר "ישיבה"
- שלמה ברין, כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה
- רוני שטאובר, הוויכוח בשנות החמישים בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני על מועד יום הזיכרון לשואה
- פיוטים לימי הזיכרון:כולל מילים, באורים, מאמרים מלווים, לחנים וביצועים, באתר הזמנה לפיוט.
- סקירת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, באתר יד ושם
- יום השואה באתר הספרייה הלאומית
- יוזמה בשבילי הנספים: סיור וירטואלי במסלול הגבורה בגטו ורשה
- כתבות ומאמרים בנושא יום השואה בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ או בתאריך סמוך לו בכפוף למועד השבת
- ^ ראו חוברת הנצחת החללים לקראת יום זיכרון גבורה בכ"ז בניסן הת"ש - 1940 בארכיון הציוני, האוספים הצבאיים, תעודה מס' J12\69-4t
- ^ באתר הכנסת
- ^ משנה ברורה תכט, ח
- ^ כ"ז בניסן - יום השואה ומרד הגיטאות, דבר, 13 באפריל 1951
- ^ חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953, ס"ח 132 מ-28 באוגוסט 1953
- ^ בשנת 1955 פנו פסח בורשטיין, שלום חולבסקי ואברהם אינגבר כנציגי ועד ארגוני הפרטיזנים אל נשיא המדינה בבקשה לפעול להפיכתו של יום השואה ליום אבל לאומי. ועדת הכנסת התכנסה לראשונה ב-21.10.1958 לדון בסוגיית עיגון יום זה בחוק כיום ממלכתי, ובו נשאו דברים מהכתב נציגי ועד הארגונים של ניצולי השואה ע"פ תיאום מראש בדבר התוכן. כך במאמרה של חנה יבלונקה, "מה לזכור וכיצד? ניצולי השואה ועיצוב ידיעתה", בתוך הספר עידן הציונות, עורכים אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס עמ' 306.
- ^ ניצולי השואה בישראל – סיכומים ראשונים, עמ' 5, מאת חנה יבלונקה בפרסומי מרכז המידע של יד ושם.
- ^ לא בד"ו פסח
- ^ 10.0 10.1 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 428.
- ^ הצעת חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ה"ח הכנסת 768 מ-13 במרץ 2018
- ^ ריקי כרמי, איתי בלומנטל, רענן בן צור, אחיה ראב"ד, אלישע בן קימון, אטילה שומפלבי ויעל פרידסון, השוטרים הצדיעו לניצולי השואה: "אתם הגיבורים האמיתיים", Ynet, אפריל 2020
- ^ רבני מכון שכטר קוראים לצום ביום השואה
- ^ 217. Wedding on Yom Hashoah
- ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו באתר יד ושם
- ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ף באתר יד ושם
- ^ עמירם ברקת, רוב מדינות המערב מציינות "יום שואה", רובן ביום שחרור אושוויץ, באתר הארץ
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ספירת העומר • בין המצרים • ראש השנה למלכים ולרגלים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות רשות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| חגי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • מימונה • סהרנה | |
