שאול סלע
 | |
| רס"ן שאול סלע והאלוף אברהם בוצר, מפקד חיל הים הישראלי, בטקס ענידת "אות התמנון" 1969 | |
| לידה |
1935 בלידה,  אלג'יריה הצרפתית |
|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 2016 (בגיל 81 בערך) מרסיי,  צרפת |
| תאריך עלייה | 1953 |
| השתייכות |
 חיל הים הישראלי |
| תקופת הפעילות | 1955–1980 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 אלוף משנה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד יחידה 707 מפקד קורס חובלים מפקד בסיס הדרכה ראש מספן כוח האדם | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני  מלחמת ששת הימים  מלחמת ההתשה  מלחמת יום הכיפורים  מלחמת לבנון הראשונה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נציג המגבית היהודית המאוחדת בפריז | |
שאול סלע (24 באפריל 1935 - 14 בספטמבר 2016) היה קצין בחיל הים הישראלי, לוחם בשייטת 13 ומפקדה השני של יחידה 707. תפקידו האחרון היה ראש מחלקת כח אדם בחיל הים, בדרגת אלוף משנה.
ילדות ועלייה לארץ
שמו המקורי של שאול סלע היה שארל קלוד פיטוסי. הוא נולד ב-24 באפריל 1935 בעיירה בלידה,(אנ')(ער') כ-30 קילומטרים מדרום מערב לאלג'יר, בירת אלג'יריה. שארל קלוד היה הבן הבכור במשפחה בת שמונה אחים ואחיות. אביו היה קצב, ואמו עקרת בית. לאחר שנה וחצי עברו ההורים לעיר הבירה אלג'יר, ואולם שארל קלוד נותר אצל סבו וסבתו בבלידה עד היותו בן שבע שנים. לאחר תבוסת צרפת לגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה ועליית ממשלת וישי, נחקקו חוקים אנטישמיים בצרפת ובמושבותיה, ובין השאר נאסר על תלמידים יהודים ללמוד בבתי ספר כלליים. הקהילה היהודית באלג'יר הייתה קהילה מבוססת וגדולה, וכתגובה לחוק הקימה בית ספר משלה. בבלידה לא יכול היה שארל קלוד להמשיך ללמוד בבית הספר, ולכן עבר לאלג'יר כדי ללמוד בבית הספר היהודי שהוקם.[1]
בנערותו היה שארל קלוד חבר בתנועת הנוער גורדוניה-מכבי הצעיר בה היה לחניך בולט, למדריך ובגיל 17 וחצי מונה לראש התנועה בכל אלג'יריה. המשפחה עצמה לא רצתה לעזוב את אלג'יר והייתה מושרשת בתרבות הצרפתית, אך שארל קלוד רצה לעלות לארץ. בגיל 17.5 סיפר לאביו שעליו לעבור השתלמות בישראל, וב-1953 עלה על אוניה בדרך לארץ, כאשר אביו אינו מודע לכוונתו לעלות, ורק אמו יודעת על כך.[1][2]
שארל קלוד עלה לארץ יחד עם גרעין נוער, והגיע עמם לקיבוץ קריית ענבים. הוא תיאר מאוחר יותר את ההתייחסות אליו ואל חבריו בקיבוץ: ”לא ממש אהבו אותנו שם... הרגשנו לא שייכים, מושפלים, והחלטנו לעזוב”.[3] רוב חברי הגרעין לא נקלטו וחזרו לאלג'יר, אך סלע החליט להתגייס כדי לא להישבר ולעזוב גם הוא את ישראל.[2] זמן קצר לאחר עלייתו עברת שארל קלוד פיטוסי את שמו לשאול סלע.[4] שם המשפחה הפך לשמם של האחים כולם,[4] שעלו עם כל המשפחה לארץ ב-1957. לאחר שלוש שנים במעברה רכש סלע דירה בחיפה והמשפחה עזבה את המעברה.[1]
שירות צבאי
שירות בשייטת 13
תהליך הקבלה לשייטת -סלע ביקש להתגייס לחיל הים, אך גויס לחטיבת גבעתי. הוא היה חייל טוב ונשלח לקורס מ"כים. במהלך ביקש עם עוד כמה מחיילי הקורס העברה לשייטת 13. לדברי סלע, נענו, בהם ידידו של סלע, איתן ליפשיץ (לימים סגן אלוף, מפקד בסיס אשדוד). בשנים מאוחרות יותר תיאר סלע כיצד לא התייאש, והחליט להגיע ליחידה בדרך לא פורמלית. יחד עם חבר נוסף הצליח להגיע לבסיס היחידה בעזרת ידידו איתן ליפשיץ. הם נכנסו לבסיס בעזרת אישור מזויף והצליחו להיפגש עם סגן מפקד השייטת, שהסדיר את קבלתם ליחידה.[5] גרסה זו מופיעה גם בספר "צוללים קדימה" מאת דבורה עומר (ראו להלן).
איתן ליפשיץ מכחיש סיפור זה, לדבריו במהלך קורס המ"כים הגישו הוא וסלע, עם כמה חיילים נוספים, ארבע פעמים בקשה לעבור לשייטת 13. עם סיום הקורס פוזרו כל החניכים ליחידות החי"ר השונות, ואילו ליפשיץ וסלע נשארו בבסיס ללא הצבה. קיבלו חופשה של יומיים ויצאו למחנה שייטת 13. שם לאחר שיחות הבהרה צורפו למבדקי קבלה לשייטת 13. תהליך מפרך שהחל בריצת חופים מראש הנקרה עד זיקים, אותו עברו בהצלחה.[6]
שירות בשייטת - סלע סיים את שירות החובה ונשאר לשירות נוסף בקבע מספר חודשים בהתאם לצרכים שנוצרו לאחר מלחמת סיני. עבר לקיבוץ מעוז חיים ושם עסק בגידול בקר. משפחתו הגיעה לארץ ושוכנה במעברה במושבה מנחמיה. התנאים במעברה היו קשים אבי המשפחה לא מצא תעסוקה חזר לצרפת. כדי לסייע למשפחה חזר סלע לשירות קבע ואת משכורתו העביר לאמו ואף שילם לקיבוץ מעוז חיים עבור קיום בתו הבכורה טל.
סלע עסק בצלילות קרביות בשייטת 13. בשנת 1962 נשלח סלע לקורס חובלים איתו במחזור למדו גם מיכה רם ואברהם בן שושן. ובסיום הקורס הועלה סלע כמו שאר המשתתפים משייטת 13 לדרגת סגן. לאחר קורס החובלים שירת תקופה קצרה בשייטת המשחתות וחזר לשייטת 13 נעשה מדריך בבית הספר ללוחמי השייטת ומפקד קורס לוחמים חדשים.
יחידה 707
בתחילת 1963 הציע מפקד שייטת 13 דב שפיר להקים יחידת צוללים הגנתית, שתהיה נפרדת משייטת 13. המטרה הייתה לאפשר לשייטת 13 להתמקד במשימות התקפיות בלבד, ולהעביר ליחידה החדשה משימות כמו עזרה ותיקון של כלי שיט של חיל הים מתחת לפני המים, ריתוך וחיתוך תת-מימי, ניסויים תת-מימיים מסווגים וכן חבלה וסילוק פצצות תת-מימיות. מפקד חיל הים יוחאי בן נון אישר עקרונית ורס"ן יעקב ריטוב נשלח לאיטליה ללמוד את הנושא. הקמת היחידה הוטלה על סרן מיכאל הדני שהפעיל אותה במסגרת בסיס נמל חיפה. בשנת 1965 מונה שאול סלע למפקד היחידה. בתחילה ראה בכך ירידה במעמדו ופגיעה, אך בתוך זמן קצר התלהב מהתפקיד החדש.
עקשנותו והתנהלותו המסודרת חייבה את חיל הים להשקיע ביחידה. תחת פיקודו הוגדל תקן היחידה, ואנשיה ביצעו פעולות רבות, ובכללן סריקת מצרי טיראן לאחר כיבושם במלחמת ששת הימים, כדי לוודא שהמצרים הנסוגים לא הותירו בהם מילכודים ומוקשים; בדיקת מתקני קידוח הנפט באבו רודס, גם שם כדי לוודא שלא מוקשו או מולכדו; וכן צלילה לשרידיה של המשחתת אילת שטובעה במרחק כ-30 ק"מ מפורט סעיד, כדי לחלץ מסמכים סודיים שנותרו בה וגופות של אנשי צוות שנותרו בה, וכן כדי להשמיד את שרידי האונייה.[7]
אף שמטרת יחידה 707 הייתה צלילה הגנתית, בתחילתה של מלחמת ההתשה השתלבו אנשי היחידה תוך זמן קצר גם בפעילות התקפית. שאול סלע קבע כמדיניות לקבל כל פעילות שתתבקש היחידה לבצע. סלע הגדיר לאנשיו: "אין עבודות בזויות, יש אנשים בזויים", ולחץ על מפקדת חיל הים לשלב את אנשיו בפעילות. ביני תלם, אז סגן מפקד חיל הים, רצה לשלב את יחידה 707 בפעילות, שכן לדבריו העבודה מול שייטת 13 הייתה מורכבת ואיטית, ואילו יחידה 707 קיבלה עליה משימות במהירות ובנוהל קרב מהיר ופשוט יותר.
רפאל איתן, שהיה אז קצין חי"ר וצנחנים ראשי, העריך את פעילות היחידה וקבע שחיילי היחידה יעברו הכשרת חי"ר והוסמכו כחיילי יחידת פשיטה. כך הצליח סלע לבסס את יחידה 707 כיחידה מובחרת, הפועלת במקביל לשייטת 13 המבצעת משימות שנחשבו "סוג ב'".[8] בתחילה שובצו ליחידה 707 חיילים שהודחו ממסלול ההכשרה של שייטת 13, ואולם עם הזמן הצליח סלע להתחיל לגייס ליחידה מתנדבים ישירות מהבקו"ם. כבר בנובמבר 1967 החל סלע לדרוש אות ייחודי ליחידה. הפעילות המוצלחת במלחמת ההתשה הוכיחה את צדקתו וב-16 באפריל 1969 הוענק לאנשיה 'אות התמנון'.[9]
בין הפעולות שבהן השתתפו חיילי יחידה 707 בפיקוד סלע היו: מייד בשוך הקרבות נשלחו לקנטרה לבדיקת מעבורת מצרית שהושארה בצד המזרחי של תעלת סואץ והיה חשש שמולכדה. סלע צלל אישית ויחד עם הצולל הוותיק שלמה לוי מצאו את המלכוד נטרלו את ההפעלה.[10] מבצע ויקטוריה, ב-11 ביוני 1968;[11] סיור הכנה לפשיטה שיזם פיקוד הדרום, ב-22 ביולי 1968;[12] אבטחת ההחפה במבצע ברדס 20;[13] ב-10 ביולי 1970 פיקד על המבצע לסיוע למוסד בניסיון חיסול ודיע חדאד. ועוד. ב-1972, לאחר שמונה שנים כמפקד יחידה 707, בהן הפך את היחידה מיחידה קטנה ליחידה מובחרת גדולה ומקצועית, סיים סלע את תפקידו והוחלף על ידי רס"ן דב בר. במהלך שמונה שנות פיקודו לא נפגע אף לוחם של היחידה בתאונות צלילה או תאונות אימונים.[14]
פעילות מיוחדת - כישוריו של סלע ויכולתו להיטמע בציבור האירופי, הרשימו את הממונים על ביטחון המדינה. סלע עם שותפים נשלח לפעילות מסוכנת בחו"ל שהצליחה ונשארה עלומה. לפעילות זו העניק סלע את הכינוי קוזה נוסטרה.[15]
הוקרה בדיעבד - על תקופת פיקודו על היחידה זכה סלע להערכת מפקד חיל הים אברהם בוצר: ”מפקדכם שאול סלע - מפקד נבון, שקול, חושב, אמיץ ויסודי, מנהיג צנוע שלא מוצאים רבים כמוהו.”[16]
פיקוד על קורס חובלים ומלחמת יום הכיפורים
תפקידו הבא של סלע היה פיקוד על בית הספר לחובלים. כאשר החלה מלחמת יום הכיפורים פורק בית הספר והחניכים נשלחו לתפקידי אבטחה בזירת ים סוף. שאול סלע עצמו נשלח גם הוא לזירה זו. המשימה הראשית שתוכננה לזירה הייתה מבצע נחיתה, ומפקד הזירה הקבוע סא"ל זאב אלמוג, נדרש להתרכז במשימה זאת. על כן מפקד חיל הים, אלוף ביני תלם, החליט לשלוח לזירה את מפקד חיל הים הקודם, אלוף אברהם בוצר. בוצר מינה את סלע כקצין אג"ם שלו. סלע היה שותף לתכנון פשיטות שבוצעו במהלך המלחמה על ידי דבורים ושייטת 13[17]
בנוסף לתקיפות אלה פיקד סלע על מארב ומיקוש בציר התנועה בחופו המערבי של מפרץ סואץ 'מבצע יתוש', ונועד להטריד את האויב המצרי. במסגרת המבצע, שהתקיים בלילה שבין 10 ל-11 באוקטובר פיקד סלע על שני כוחות פשיטה ועל שלוש ספינות דבור, שהובילו את הכוח אל המבצע וחזרה, ושימשו כחפ"ק וככוח אבטחה. הכוחות הונחתו ב'ראס אבו דארג', בצפון מפרץ סואץ, שם ארבו לכלי רכב בשתי נקודות שונות. לאחר המתנה ארוכה שבה לא גילו מטרות למארב נסוגו הכוחות, לא לפני שהניחו מוקשים על הכביש, פוצצו עמודי חשמל וגרמו למפולת שחסמה את הכביש. הכוחות שבו בשלום לבסיס היציאה באבו זנימה. כלי רכב של הצבא המצרי שנעו בכביש מאוחר יותר נפגעו מהמיקוש, וכתוצאה מכך נמנעו המצרים מלנוע בכביש בשעות הלילה.[18]
לאחר מלחמת יום הכיפורים
לאחר המלחמה חזר סלע לפקד על בית הספר לחובלים. תפקידו הבא היה מפקד בה"ד חיל הים, עליו פיקד מ-1975. תפקידו האחרון בחיל היה ראש מספן כוח האדם. סלע השתחרר מצה"ל ב-1983 בדרגת אלוף משנה.[3]
גלריה
צוות מסוק ואנשי שייטת 13 בעת ניסוי הובלת קיאקים במסוקים, שאול סלע במרכז.
![סרן שאול סלע עם קבוצת צועדים שייטת 13 בעת מנוחה במהלך צעדת ארבעת הימים מרץ 1964.[א]](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/2/23/Shaulselazeada31964.jpg/120px-Shaulselazeada31964.jpg)
סרן שאול סלע עם קבוצת צועדים שייטת 13 בעת מנוחה במהלך צעדת ארבעת הימים מרץ 1964.[א]
![ועדת החוץ והביטחון מבקרת בחיל הים. [ב]](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/7/77/SelaGazitKnessetMembers.jpg/120px-SelaGazitKnessetMembers.jpg)
ועדת החוץ והביטחון מבקרת בחיל הים. [ב]
רס"ן שאול סלע מארח בחיל הים 1968.
רס"ן שאול סלע בעת סיור בנמל עדן במסגרת מסעות מחקר "קוזה נוסטרה".
ראש המטה הכללי רא"ל חיים בר-לב מודה לשאול סלע בלחיצת יד.
![סרן שאול סלע עם קבוצת צועדים שייטת 13 בעת מנוחה במהלך צעדת ארבעת הימים מרץ 1964.[א]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Shaulselazeada31964.jpg)
![ועדת החוץ והביטחון מבקרת בחיל הים. [ב]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:SelaGazitKnessetMembers.jpg)
באזרחות וחיים אישיים
לאחר שחרורו מצה"ל מילא סלע תפקידים שונים בקרן היסוד ובמגבית היהודית המאוחדת, בעיקר כשליח בצרפת.
בשנת 1989 קיבל את ניהול 'העוגן' חברה ותיקה לעבודות ימיות בבעלות ההסתדרות שבסיסה בנמל חיפה. החברה שעבדה שנים רבות הייתה בקשיים. כח האדם הוותיק הזדקן וחלקו פרש. כלי השיט היו במצב הדורש שיפוץ או החלפה. בדצמבר 1990 התהפכה במפרץ חיפה, סירת נוסעים של חברת 'העוגן', בעת שנשאה אנשי צוות אל נושאית המטוסים USS Saratoga. עישרים ואחד אנשי צי אמריקאיים איבדו את חייהם. חברת העוגן לא התאוששה מהתקרית ונסגרה.
חיים אישיים
במהלך שירותו בצה"ל התקבל שאול סלע כחבר בקיבוץ מעוז חיים, בעזרת ידידו, איתן ליפשיץ, חבר הקיבוץ וחברו לשייטת 13. סלע התחתן עם מיכל, בתו של אורי ברנר, שהיה סגן מפקד הפלמ"ח וממייסדי הקיבוץ, ונכדתו של הסופר והוגה הדעות יוסף חיים ברנר. לזוג נולדו שתי בנות, טל וגל שעוסקות בהוראה ובן יובל שנעשה המזכיר של קיבוץ צבעון ועוסק בתוכנת מחשבים.
ב-1991 התגרש ועבר לגור במרסיי. לאחר כשנה נישא לאריקה מבית קליימן. מנישואים אלה נולדו שני בנים, אילן ואיתן.
סלע נפטר ממחלה ב-14 בספטמבר 2016 במרסיי. משפחתו קיימה את בקשתו והעלתה את גופתו לקבורה בבית הקברות חיפה.
"צוללים קדימה"
הסופרת דבורה עומר פגשה את שאול סלע ב-1967, ושמעה ממנו את סיפור חייו. היא התלהבה מהסיפור והחליטה להפוך אותו לספר לילדים בשם "צוללים קדימה", שיצא לאור בהוצאת י. שרברק בתל אביב, ב-1968.[19] סלע ביקש מדבורה עומר לשנות כמה מן הפרטים האישיים, כדי להסוות את זהותו, בשל היותו קצין ביחידה מובחרת. עומר נענתה לבקשה; שמו של גיבור הספר הוא טבול, ומוצאו ממרוקו ולא מאלג'יריה. עומר שילבה בספר את הגרסה כאילו סלע הצליח להגיע לשייטת בדרך לא פורמלית, בעזרת קשרים עם חבר שהתקבל לשייטת, ברמז לאיתן ליפשיץ, כמתואר לעיל. חלקו האחרון של הספר, המתאר את חלקו של הגיבור, טבול (או שחר, לאחר ששינה את שמו) בפשיטה על אלכסנדריה במהלך מלחמת ששת הימים הוא בדוי; סלע לא השתתף בפעולה זו. מי שהשתתף בפעולה ונפל בשבי היה ידידו של סלע, רס"ן איתן ליפשיץ, שסייע לו בשעתו להתקבל לשייטת 13. גם פרטי הפעולה בדויים: בספר מתואר כיצד הלוחמים מצליחים לחמוק משבי ולשוב לישראל, ואילו במציאות נפלו הלוחמים בשבי.[3]
מקורות והסברים
לקריאה נוספת
- מייק אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, ישראל תשנ"ג, 1993.
- שלמה לוי, התמנון מחיל הים, הוצאה אישית, ע' 226- 300.
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ מאחרי סלע עומד רפי מילוא שנהרג במבצע אסקורט במלחמת ההתשה.
- ^ שאול סלע משמאל ויצחק גזית מימין.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 על פי דברים שכתב לזכרו של שאול סלע אחיו, אפרים.
- ^ 2.0 2.1 מייק אלדר, עמ' 226.
- ^ 3.0 3.1 3.2 ענת מידן: "היא נתנה לסיפור שלנו חיים". ידיעות אחרונות, 10.5.2013.
- ^ 4.0 4.1 על פי שיחה עם אפרים סלע, אחיו של שאול.
- ^ מייק אלדר, שייטת 13 ע' 227.
- ^ על פי דברים של איתן ליפשיץ בערב לזכר שאול סלע שנערך במעגן מיכאל ב-22 באוקטובר 2016.
- ^ אלדר, עמ' 349.
- ^ אלדר, עמ' 436.
- ^ אלדר, עמ' 368.
- ^ שלמה לוי, ע' 249 -251.
- ^ אלדר, עמ' 444 - 445.
- ^ אלדר, עמ' 367.
- ^ אלדר, עמ' 453.
- ^ אלדר, עמ' 462.
- ^ שלמה לוי, ע' 318.
- ^ מכתב בוצר ללוחמי 707 מ-15 באוקטובר 2011, באתר משמר המורשת הימית.
- ^ אלדר, עמ' 21 - 22; 48 - 49; 51; 506 - 508.
- ^ על פי: חיל הים במלחמת יום הכיפורים, חוברת בהוצאת חיל הים, מספן כח אדם, תחום מורשת - רס"ן מרלי צפי, עמ' 28; אלדר, עמ' 26 - 27.
- ^ צוללים קדימה באתר הספרייה הלאומית.