ראש הנקרה
 | |
| צוק ראש הנקרה ממבט על, צולם על ידי יחידה 9900 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | שמורת טבע |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
.jpg)
.jpg)
.jpg)
שמוּרַת רֹאשׁ הַנִּקְרָה היא שמורת טבע הנמצאת בקצהו הצפוני של חוף הים התיכון של ישראל, ומצטיינת במצוק תלול היורד לתוך הים התיכון ובחוף הים המפורץ שלו. מצוק הנקרות הוא קצהו המערבי של "רכס הסולם", הר התוחם את הגליל המערבי מצפון, ומתנשא לגובה של 300 מטרים. מדרום למצוק מצויים שלושה איים: תכלת, שחף ונחליאלי.
מקור השם
השם ראש הנקרה שאוב משמו הערבי של האתר, "ראס א-נאקורה", שפירושו בערבית הוא "הגבעה (הראש) של נאקורה" (העיירה א-נאקורה נמצאת בסמוך לאתר, מצפון לו, בתחומי לבנון). התצורה העברית נובעת מהנקרות שבאתר. על פי האקדמיה לעברית: נִקְרָה, מתוך השורש נ.ק.ר. = חור, נקיק, מערה.
בכתובת המונולית מכורח נמסר שבשנת 841 לפנה"ס הכה שלמנאסר השלישי את חזאל מלך דמשק לאחר מכן פנה במסעו דרך החורן הגיע עד ראש הנקרה למקום שבימים ההם נקרא: 'בעל ראש' (baʾali-rāsi), בהגיית: בָּל ראֲס.
יש המייחסים את שם המקום לתקופת אלכסנדר מוקדון. במהלך מסעותיו בשנת 333 לפני הספירה ביקש להגיע דרך החוף למצרים, וכשהוזהר מראש מפני המכשול הטבעי, ציווה לחצוב נקבה בהר למעבר צבאותיו. עם זאת, אין להניח שלנקרות מתחת להר יש קשר לכך, הואיל והמדובר במערות טבעיות[1].
בתקופה הרומית נודעה הדרך התלולה העוברת בראש האתר בשם "סולם צור", וכך היא נזכרת בספר מקבים א', בכתבי יוסף בן מתתיהו ובכתבי חז"ל. נקודת ציון זו, לצד כזיב הסמוכה, היוותה לפי ההלכה קו הגבול הצפון-מערבי של תחום עולי בבל של ארץ ישראל החייב במצוות התלויות בארץ, והיא הבדילה בין תחום הגליל היהודי ובין תחום העיר צור, שכלל גם אוכלוסייה נוכרית.
מבנה גאולוגי
רכס ראש הנקרה או "רכס הסולם" הוא קמר גאולוגי, שצירו מתמשך מדרום-מערב אל צפון-צפון-מזרח לתוך לבנון. במרומי הרכס, בצפונו של המצוק, מצויים סלעי גיר מתצורת דיר חנא מחבורת יהודה.
רובו של הרכס, אשר מצוי בתחום ישראל, בנוי מ"פרט ראש הנקרה" מתצורת דיר חנא. פרט זה מורכב מרצועות של צור, קירטון - הסלע הבהיר ומעט טרוורטין. השכבות נראות שכובות במצוק התלול, הבולט לעין, שגובהו כ-70 מטרים. ברצועות של סלע הצור אובחנו נודולה, אחד מסוגי התרכיזים המתהווים בסלעי משקע. נודולות מופיעות לרוב בשכבות הערוכות במקביל בין שכבות של הסלע המכיל אותן. בשכבה זו חתרו גלי הים את הנקרות הנראות היום, ובה נוצרו פסלי אבן טבעיים על ידי הים והרוח.
קיימת עוד שכבה, השכבה התחתונה, העשויה אבן גיר, שהיא השיפוע המערבי של הקמר - אשר כיוונו הכללי הוא ללבנון. היא נמצאת ברובה מתחת לפני הים. הנקיקים התת-ימיים חרוצים בשכבה זו. התופעה בולטת במיוחד בנקרה הצפונית, שהיא היחידה שנוצרה במלואה בסלע קשה. מעבר לגבול, בתחום לבנון, מצויות כמה נקרות שנוצרו בצורה דומה.
בדיקת המסלע מתחת לנקרות הקיימות מעלה, כי קיימות נקרות נוספות, מתחת לפני הים. אם הנקרה נוצרת על סחף שנוצר על ידי גלי הים, הרי המצאות נקרות בעומקים שונים, מעידות כי גובה פני הים השתנה במשך התקופות. ובכל תקופה נוצרה סדרה של נקרות - כל אחת בקו גובה המתאים לפני הים.
כמו כן, נמצאו בין הנקרות העמקים שרידים של הרבדה בסביבת היווצרות יבשתית. מכאן ההשערה כי בעבר, בין הצפה ימית אחת לשנייה, היו מכוסים רגלי המצוק במשטח נרחב של דיונות חול, ואז השתרעה היבשה הנוכחית עד מקום האיים של היום.
תמיכה נוספת בהשערה נמצאה בהמצאות שרידים של מבני חקלאות עתיקה, ביניהם יקבים במישור החוף מראש הנקרה לאכזיב - אזור שהוא היום חשוף מאדמה. מכאן הועלתה האפשרות שהאדם חי ופעל באזור החוף בגליל המערבי, כאשר קו החוף היה מרוחק מאות מטרים ממיקומו היום - ממערב לארבעת האיים, שהם שרידים לרכס כורכר עתיק (ראו תמונת חוף הים מצד שמאל).
אורכן הכולל של הנקרות כמאתיים מטר. קיימות שתי הסתעפויות עיקריות המחוברות ביניהן. בעבר הייתה הגישה היחידה אל הנקרות בדרך הים בלבד, בעיקר לחובבי טבע ולצוללים מיומנים שהתמודדו עם תהפוכות הים ומזג האוויר.
יוסף ברסלבי כותב בספרו "הידעת את הארץ" כיצד הוא ירד בשחיה, עם קבוצת מטיילים, מהים הפתוח לפנים הנקרות, על מנת להבין מה המקור של "הרעמים" הנשמעים בעת ביקור בסביבה. והוא מסביר: "הגלים מתגלגלים בנקרות ויוצרים הדים כפולים ומשולשים המתגלגלים".
על "מערת האנחות" (בערבית: מע'ארת א-נוח), נקרה שבה נשמעים קולות הדומים לאנחות, מספרת אגדה מתוך ספרו של זאב וילנאי "אגדות ארץ ישראל", כי מקורה באנחות של כלה מעכו שהובלה על גבי סוסה אל חתנה בצור, בליווי שיירת קרובים שמחה; הסוסה מעדה בשביל הצר והתלול במעלה ראש הנקרה, הכלה צנחה לים, ומאז נשמעים אנחותיה מעוררות הרחמים.
כדי לאפשר מעבר מן היבשה, נחצבה בשנת 1968 מנהרה אל הנקרות באורך 400 מטרים.
היסטוריה
"רכס הסולם" יושב בתקופת המקרא על ידי הפיניקים. צבאו של אלכסנדר מוקדון חצב בשנת 323 לפני הספירה נקבה בראש הנקרה למעבר החיילים שהטילו מצור על העיר צור. כדי להעפיל לרכס חצבו מדרגות בסלע. בשנת 1915 סלל הצבא הבריטי דרך לכלי רכב.
ב-1941 במהלך מלחמת העולם השנייה החל חיל ההנדסה של דרום אפריקה יחד עם חיל ההנדסה של ניו זילנד לחצוב את מנהרות הרכבת בראש הנקרה. העבודה הסתיימה תוך שנה, בשנת 1942. בעבודה השתתפו גם אוסטרלים והוצבו גשר בן 200 מ' וקירות הגנה מפני מפץ הגלים. המנהרות נחנכו ב-24 באוגוסט 1942. במנהרות הונחה מסילת רכבת שחיברה את ארץ ישראל ללבנון, ובכך נוצר רצף של מסילות ברזל ממצרים לסוריה, והלאה לטורקיה ולאירופה. המסילה שמשה לשימושים צבאיים. בשנת 1944 הובאו דרך המסילה לארץ פליטים יהודים מגרמניה שהוחלפו באזרחים גרמניים מהתנועה הטמפלרית שבניהם שירתו בצבא הגרמני. בשנת 1947 החליטו הבריטים לפתוח שירות רכבות אזרחי בקו. החלטה זו מעולם לא מומשה.
בליל הגשרים הוחלט שלא לפגוע בגשר שבראש הנקרה. שנתיים מאוחר יותר, ב-14 במרץ 1948, פוצצו לוחמי גדוד 21 של חטיבת כרמלי את הגשר שחיבר בין המנהרות, כדי למנוע מעבר נשק וחיילים של צבא לבנון. זו הייתה אחת הפעולות הראשונות של החטיבה שנוסדה ב-28 בפברואר 1948[2].
בינואר 1949 הוקם קיבוץ ראש הנקרה על מורד הרכס.
שמורת הטבע
במאי 2014 אישרה הוועדה לשמירת הסביבה החופית את הקמת "שמורת טבע ים ראש הנקרה – אכזיב" - שמורת טבע ימית המשתרעת בין צוק ראש הנקרה בצפון, לאזור התעשייה נהריה בדרום, ועד למרחק 15 ק"מ מהחוף לעומק הים[3]. במקום הוכרז גם גן לאומי. הנקרות נראות במיטבן בעת רדת החמה ובשעות סערה, והן מושכות קהל מבקרים רב. בשמורה נכללת גם רצועת החוף שמדרום למצוק, והיא מתאפיינת בפאונה ופלורה מעניינות ומיוחדות: חוף ראש הנקרה (יחד עם חופים נוספים בסביבתו, כמו חוף אכזיב) הוא האזור היחיד בעולם בו גדל עדעד הגליל (שבעבר התייחסו אליו כעדעד יווני, הגדל ביוון)[4]. בינות לשיחי אלת המסטיק מתכסים המדרונות בסתיו בפרחי חצב מצוי וחבצלת החוף ובחורף עולים וצומחים הנרקיסים. עצי החרוב עוצבו על ידי הרוח כעצים ננסיים וצורתם מרתקת את עיני המתבוננים. עד שנות ה-50 של המאה ה-20 נצפה בנקרות כלב ים נזירי שהפך נדיר למדי בחופי הים התיכון. בתקרת הנקרות שוכנים עטלפי פירות ובנקיקים שבמצוק מקננים יוני סלעים וסיסים. סמוך לפני המים ניתן לצפות בשחפיות כשהן מלקטות מזון המצוי בשפע על סלעי החוף. המים בנקרות מאפשרים תנאי חיים אידיאליים למגוון עצום של חי ימי. בלילות ירח מלא בודדים בשנה ניתן לצפות במחזה מרהיב של מאות צבים זעירים שבקעו מביציהם ועתה נוהרים אל הים. אלה הם צאצאיו של צב ים חום, אשר חוף ראש הנקרה המפורץ הוא אתר ההזדווגות המימי שלו ואת הביצים מטילה הנקבה במפרצונים החוליים שבין סלעי החוף[5].
איים בחוף ראש הנקרה
בחוף ראש הנקרה מצויים ארבעה איים: תכלת, שחף, נחליאלי ואכזיב. שטחם הכולל הוא 20 דונם. מסלע האיים הוא מכורכר. הם נותרו חשופים בלב ים אחרי שחלק מרצועות הכורכר אשר מצויות לאורך שפלת החוף שקעו בים. האיים הוכרזו כשמורות טבע ימיות[6].
רכבל ראש הנקרה
בשנת 1962 החל פיתוח ראש הנקרה כאתר תיירות על ידי מועצה אזורית סולם צור[7]. הפיתוח כלל הקמת מסעדה בראש הצוק, הרחבת הנקרות והקמת שבילים להולכי רגל. בשנת 1963 הוכרז על תוכנית להקמת רכבל על ידי חברה שווייצרית[8]. הרכבל הושלם ב-1968 והוא מוביל את המבקרים באתר מרחבת הכניסה השוכנת סמוך למעבר הגבול בגובה של 70 מטרים מעל פני הים, אל הנקרות[9]. אורך הכבל הוא 102 מטר והוא תלוי בזווית תלולה של 60 מעלות. הרכבל יוצר על ידי חברת דופלמאייר-גאראוונטה (אנ') האוסטרית ונמצא בפיקוחה ובפיקוח הטכניון[10].
גלריה
|
ראו גם
קישורים חיצוניים
משה גלעד, שמורה ימית ענקית הוכרזה בראש הנקרה. האם היא תצליח להגן על הים?, באתר הארץ, 08 באוגוסט 2016- מסלול טיול מתל אכזיב לראש הנקרה
- אתר ראש הנקרה
- מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על אתר ראש הנקרה, בבלוג "חלון אחורי", 5 באוקטובר 2014
איתן לשם, החוף הכי שונה בישראל, באתר הארץ, 23 ביולי 2020
הערות שוליים
- ↑ יהודה אריאל, בין עכו לראש הנקרה, הוצאת שוקן, 1967
- ↑ מנהרת הרכבת המנדטורית באתר ראש הנקרה
- ↑ צפריר רינת, המדינה אישרה לראשונה שמורת טבע בעומק הים, באתר הארץ, 2 ביוני 2014
- ↑ אודות הגדרתו מחדש של העדעד היווני מחוף ראש הנקרה בתור מין חדש למדע - "עדעד הגליל", אתר "צמחיית ישראל ברשת"
- ↑ משה גלעד, שמורה ימית ענקית הוכרזה בראש הנקרה. האם היא תצליח להגן על הים?, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2016
- ↑ המקור:אורטל, ר' 1998: דוח פנימי של הרשות להגנת הטבע
- ↑ עמנואל הראובני, מסעדה על גבול הלבנון, הבוקר, 16 בנובמבר 1962
- ↑ רכבת כבלים בראש הנקרה, קול העם, 2 במאי 1963
- ↑ רכבת כבלים לראש הנקרה, למרחב, 17 באוקטובר 1967
- ↑ מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על אתר ראש הנקרה, בבלוג "חלון אחורי", 5 באוקטובר 2014
ראש הנקרה36038746Q1650601