שינוי מקום (ברכות)
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב' |
|---|---|
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ח' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח |
שינוי מקום הוא דין בהלכות ברכות, העוסק באדם שעבר ממקום למקום באמצע אכילתו. במקרה כזה, לעיתים עליו לברך פעם נוספת על המשך האכילה במקום השני או בחזרתו למקומו.
הדין
לפי ההלכה, אדם שבירך על מאכל וטעם ממנו, אינו צריך לברך פעם נוספת, אם לא הסיח דעתו מאכילה, שכן אכילתו היא המשך לאכילה הראשונה. אך אם שינה את מקומו ועבר למקום אחר, עליו לברך שנית, מפני שהיציאה מהמקום נחשבת כסילוק והפסקת האכילה[1], ויש מבארים שנחשבת כהיסח הדעת[2]. הדין אמור בין אם חוזר לאכול במקום הראשון, ובין אם מסיים אכילתו במקום אחר[3].
דוגמאות להלכה זו נאמרו בברייתא; חברים המסובים לשתיית יין בסעודת חתונה, ויצאו לקבל את פני החתן, לתפילה בבית הכנסת או לימוד בבית המדרש. סייג לדבר נאמר בברייתא, שאם אחד מבני החבורה נותר לסעוד במקום, אין הדבר נחשב כהסחת הדעת מאכילה, מפני שבודאי כוונתם לחזור לשם[4].
ברכה לשעבר
נאמר בברייתא, שהמסובים היוצאים לקראת חתן, צריכים תחילה ברכה למפרע. בביאורה נחלקו ראשונים: לדעת הרי"ף[5] והרמב"ם[6] יש ללמוד מכאן שכשחוזר לסעודתו, עליו לברך תחלה ברכה אחרונה על מה שאכל קודם[7]. לדעת התוספות והרא"ש וסיעתם החובה היא לברך רק ברכה ראשונה על האכילה שלאחר חזרתם למקומם[8], ודברי הברייתא שיברכו ברכה למפרע לא נאמרו כחובה אלא כעצה ליוצאים ממקומם, לברך תחילה כדי שלא ישכחו[9].
להלכה, השולחן ערוך פסק כדעה הראשונה, והרמ"א כדעה השניה[10].
יציאה לכתחילה
בעל המאור למד מן המקרים שנקטה הברייתא (יציאה לקראת חתן או לבית הכנסת), שלכתחילה אין לצאת ממקום הסעודה אלא לדבר מצוה (אף באופן שאינו מחייב ברכה חוזרת) שמא ישכח לברך[11]. ראשונים אחרים הוסיפו לסייג שרשאי לצאת רק למצוה שזמנה עובר, כמו תפילה בציבור או לוייה[12], וכן נפסק להלכה ברמ"א[13]. המשנה ברורה כותב שהדין נאמר רק ביציאה לזמן ממושך[14].
אכילה תוך כדי הליכה או נסיעה בלי קביעת מקום מתחילה מותרת, ואינה נחשבת לעקירה ממקומו[15].
דברים הטעונים ברכה במקומם
אם אכל מאכל שעל פי ההלכה עליו לחזור ולברך במקום אכילתו (ראו להלן בהגדרתו), נחלקו תנאים ואמוראים; לדעת רבי יהודה בברייתא ורב ששת היציאה מן המקום נחשבת הפסק וביטול הקביעות, ומחייבת ברכה בשנית. לדעת חכמים ורב חסדא החובה לחזור ולברך במקומו יוצרת קביעות לסעודה, ואין היציאה מן המקום נחשבת הפסק[16], זאת אף אם מסיים את הסעודה במקום אחר[17].
להלכה נחלקו בכך הראשונים; הרי"ף והרמב"ם נקטו להלכה כשיטת רבי יהודה שיש לברך שנית, וכן פסק בשולחן ערוך[18], ואילו התוספות[19] והרא"ש[20] נקטו כדעת חכמים שאינו צריך לברך, וכן פסק הרמ"א[21]. הדברים אמורים רק כשאכל בתחילה כזית שהוא השיעור המחייב בברכה אחרונה[22].
למעשה, כתבו פוסקי זמננו הספרדים, שהמנהג להקל כדעת הרמ"א ולא לברך, משום ספק ברכות להקל[23].
הגדרת דבר הטעון ברכה במקומו
דבר הטעון ברכה במקומו הוא, מאכל שמתוך חשיבותו קבעו שעליו לברך ולהודות במקום בו סעד[24]. בהגדרתו נחלקו הדעות; דעת הרשב"א[25] החיוב אמור רק בלחם שמברכים עליו ברכת המזון, לדעת התוספות[26] והרא"ש בכל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, שהם חשובים ונקראים מזון, ולדעת הרשב"ם והרמב"ם[27] בכל מאכל שמברכים עליו ברכת מעין שלש (כגון יין ופירות משבעת המינים) בכלל זה. שלש הדעות הובאו בשולחן ערוך וברמ"א[28].
להלכה, כתב המשנה ברורה לנקוט מספק כדעה השלישית לברך במקומו בכל ברכת מעין שלש, וכן שלא לברך שנית במקרה של שינוי מקום (לדעת הרמ"א) אלא בדברים הטעונים ברכת בורא נפשות בלבד כמו מים ופירות[29]. הדין אמור גם אם לוקח איתו את הפרי שאוכל, וכן אם ברך על פרי וקודם שאכל ממנו החליף את מקומו, צריך לברך שנית, וברכתו הראשונה היתה לבטלה[30]
סייגים נוספים
- מעבר מפינה לפינה באותו החדר, אף שלא ניתן לראות את המקום הראשון[31], אינו נחשב לשינוי מקום[32] (בדומה לדין קידוש במקום סעודה)[33], כיון שהחדר מוקף במחיצות המגדירות אותו כמקום אחד.
- באכילה בשטח שאינו מגודר במחיצות, הגדרת המקום תלויה באפשרות לראות את המקום הראשון, ולכן האוכל תחת עץ בפרדס, ועבר לצדו האחר של העץ כך שאינו רואה את מקומו הקודם, נחשב כמשנה מקום[34]. עם זאת, אכילה תוך כדי הליכה או נסיעה, אינה נחשבת עקירה ממקומו, כיון שלא קבע כלל מקום[35].
- יש הסוברים שגם מעבר מבית לבית כשניתן לראות את מקומו הראשון, אינו נחשב שינוי מקום[36], ולהלכה הדבר נחשב לספק ולא מברך, בהתאם לכלל ספק ברכות להקל[37].
- אם היתה דעתו מתחילה בשעת הברכה לעבור מקום לחדר אחר, אין המעבר נחשב הפסק אף שאינו רואה את מקומו הראשון[38], אך מעבר לבית אחר שאינו תחת אותה קורת גג, נחשב כהפסק גם אם היתה דעתו לכך[39].
- ישנם הסוברים שיציאה לזמן קצר אינה נחשבת הפסק, ובפרט ביציאה להבאת דבר לצורך הסעודה[40].
- רבים נהגו שלא לחזור ולברך אחר יציאה לחדר אחר, וכתבו הפוסקים שיש להנהגה זו סמך בדעת כמה ראשונים, שאין יציאה זו נחשבת לשינוי מקום[41] ומשום ספק ברכות להקל[42]. בפרט יש להקל בדבר בזמננו, שהאכילה אינה בהסיבה קבועה כנהוג בימי חז"ל, ורגילים ביציאה מן המקום[43].
ראו גם
לקריאה נוספת
- אברהם יהושע טווערסקי, הברכה ומקומה - שינוי מקום בברכות ובמצוות, ברוקלין תש"ע
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב' לפירוש משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה ה'
- ^ רשב"ם, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד א', ד"ה ידי יין, תוספות, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב', ד"ה כשהן יוצאין). יש הבדל בין ההסברים בנוגע לחיוב ברכה אחרונה (כמבואר בתוספות), כדלהלן
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה ג' ר"ן פסחים דף כ עמוד א מדפי הרי"ף. במקרה האחרון מברך את ברכת המזון במקום שסיים ויוצא בה גם על האכילה הראשונה (משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה א', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף ד')
- ^ רבינו חננאל ורבי יהונתן מלוניל פסחים דף קא עמוד ב. במשנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן א' מבואר שהמדובר רק בבני חבורה הסועדים בצוותא
- ^ פסחים דף כ עמוד ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה ג'
- ^ כמו בגמר סעודה ועקירת שולחן (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ט, סעיף א') שנעשו כשתי סעודות נפרדות (לבוש סימן קעח)
- ^ בדומה לכל מקרה שהסיח דעת ונמלך לאכול שוב (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ז עמוד ב')
- ^ תוספות, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב', ד"ה אלא. מכיון שהברכה נועדה למנוע שכחה אינה נחשבת כברכה שאינה צריכה (ביאור הלכה, סימן קע"ח, סעיף ב', ד"ה בלא ברכה .
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף ב'
- ^ ספר המאור פסחים דף כ עמוד א וכן כתב בחידושים המיוחסים לריטב"א פסחים דף ק עמוד ב
- ^ כלבו, הובא בבית יוסף, אורח חיים, סימן קע"ח; האבודרהם, סדר ההגדה ופירושה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף ב' ראו בביאור הלכה, סימן קע"ח, סעיף ב', ד"ה עוברת
- ^ משנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן ל"ד על פי התוספתא המובאת בתוספות, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב', ד"ה כשהן
- ^ משנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן מ"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ג עמוד א'
- ^ רשב"ם, מסכת פסחים, דף ק"ג עמוד ב', רא"ש פסחים פרק י סימן ו. אולם השארת חבר במקום מתוך כונה לחזור, מועילה רק אם חזר למקומו (מגן אברהם סימן קעח ס"ק ז)
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף א'
- ^ תוספות, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב', ד"ה כשהן
- ^ פסחים פרק י סימן ו
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף ב'
- ^ מגן אברהם סימן ר"י ס"ק א. וכתב בדרושי הצל"ח בדרוש לשבת שובה פרק כ"ג אות כ"ב, שלכן ראוי להקפיד על אכילת כזית בכדי אכילת פרס בתחלת הסעודה, כדי שאם ישנה מקומו לא יתחייב בברכה שנית. לדעת הרש"ש פסחים דף קא עמוד ב עצם חשיבות המאכל המחייב ברכה במקומו יוצרת את הקביעות אפילו באכילה פחות מכשיעור
- ^ כף החיים סימן קעח ס"ק א וס"ק י"ד, בן איש חי פרשת בהעלותך אות ב, אור לציון חלק א סימן י"ז, ילקוט יוסף סימן קעח בהערה אות א
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ח', משנה ז'. לדעת המשנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה א' הלכה כבית הלל שאם יצא בשוגג אינו חייב לחזור, ולדעת התוספות, מסכת סוכה, דף ג' עמוד א', ד"ה דאמר בשם רב עמרם גאון ורא"ש הלכה כבית שמאי שגם השוכח צריך לחזור, וכן בדיעבד אם ברך שלא במקומו לא יצא (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קפ"ד)
- ^ ברכות דף נג עמוד א
- ^ תוספות, מסכת פסחים, דף ק"ב עמוד ב', ד"ה אלא
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה א'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף ה'
- ^ משנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן מ"ה. הגר"א בביאורו סימן קעח סעיף ה הכריע כדעת התוספות, לפיה שינוי מקום נוהג גם בפירות שבעת המינים שאינם מין דגן
- ^ משנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן ל"ט
- ^ מגן אברהם סימן קעח ס"ק ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב' לגירסת תוספות, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד א', ד"ה אבל רא"ש פסחים פרק י סימן ה, ר"ן (פסחים דף כ עמוד א מדפי הרי"ף) ומשנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה ה': מפינה לפינה. גירסת הדפוס שלפנינו:ממקום למקום ופירש רש"י שהדין אמור גם במשנה מקומו מהבית לגג, אך רוב הראשונים חלקו על כך
- ^ תוספות, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד א', ד"ה אבל. לדעת הר"ן הדין אמור רק ביין בדומה לדין קידוש, אך בסעודת לחם שהדרך לייחד לאכילתו פינה מוגדרת נחשב הפסק גם במשנה לפינה אחרת בחדר, ויש לחזור ולברך לדעת הפוסקים כרב ששת.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ח' משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ד', הלכה ה' להסבר הבית יוסף, אורח חיים, סימן קע"ח
- ^ הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק מצוה קנא אות ח', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף ד'
- ^ שיטת הגאונים המובאת בר"ן פסחים דף כ עמוד א, והביאו ראיה מדין צירוף חבורות לזימון בין שני בתים על ידי ראייה, וכן בארבעה טורים, אורח חיים, סימן רע"ג לענין קידוש במקום סעודה, שרשאי לקדש בבית ולסעוד בחצר אם רואה מקומו הראשון
- ^ משנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן י"ב
- ^ רב ניסים גאון במגילת סתרים על פי תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ו' לענין קידוש במקום סעודה, מובא בתוספות, מסכת פסחים, דף ק' עמוד ב', ד"ה ידי קידוש, רמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף א'. לדעת הראב"ד הלכות ברכות פרק ד הלכה ה כוונה מתחילה מועילה גם בשטח שאינו מוקף מחיצות ועבר למקום שאינו רואה את המקום הראשון, וכמו בעובר לחדר אחר. (משנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן ל"ז)
- ^ הוכחת התוספות, מסכת פסחים, דף ק' עמוד ב', ד"ה ידי קידוש מהמעשה המסופר על שמואל בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד א' ששינה מקומו לגג וחזר לקדש, רמ"א בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע"ח, סעיף א'
- ^ היעב"ץ מור וקציעה סימן קעח, רבי שניאור זלמן מלאדי שולחן ערוך הרב קעח סעיף ח על פי התוספתא ברכות פ"ד ה"כ. במשנה ברורה, סימן קע"ח, סעיף קטן ד' פירש את דברי השולחן ערוך, שגם יציאה קצרה לדבר עם חבירו בפתח הבית נחשבת הפסק
- ^ דעת רש"י, מסכת פסחים, דף ק"א עמוד ב', ד"ה ממקום למקום, אור זרוע חלק ב סימן כג, ומגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ט
- ^ ביאור הלכה, סימן קע"ח, סעיף ב', ד"ה בבית אחד
- ^ רבי שמואל וואזנר שו"ת שבט הלוי חלק א סימן רה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.