שני (צבע)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תולעת שני)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שני הוא צבען אדום, ששימש בעולם העתיק לצביעת בדים.

השימוש בצבע

ערך מורחב – לשון של זהורית

בכמה ממצוות התורה נדרשת תולעת השני, ביריעות המשכן, בבגדי כהונה, במצוות טהרת המצורע, ובהכנת אפר פרה אדומה, כמו כן חכמים דרשו מהפסוקים לקשור לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והיא רצועת צמר צבועה בשני, שהיתה מלבינה בדרך נס כסימן לכפרת החטאים.[1].

כמו התכלת והארגמן (ואף יותר מהם) היה השָׁנִי אחד הצבעים הנפוצים לצביעת צמר,
בספר בראשית, בלידת תמר אשת יהודה תאומים, הבן שהוציא את ידו ונקשר עליה חוט שני, נקרא זרח כזריחת צבע השני [דרוש מקור]
רחב נדרשה ע"י המרגלים לקשור את "תקוות חוט השני" בחלון כסימן היכר.

הצבע וזיהויו

אטימולוגיה

השמות במקרא "תולעת שָנִי", או "תולע" או "שְנִי תולעת", הפכו לשמות נרדפים לצבע עצמו. אך שני תולעת הכוונה לצמר הצבוע באדום מסוג 'תולע'[2](וצמר הצבוע אדום נקרא ארגמן) דעת האבן עזרא היא שבמילה תולעת הכוונה לבד המשי שנצבע בצבע השני, שהצבע הזה היה נראה טוב בעיקר על בד המשי[3], לכן הפך לשמו של הצבע גם כשהוא על צמר[4]

השָׁנִי נקרא גם כרמיל [5] הפרשנים זיהו עם המילה הפרסית قِرْمِز (קִרְמִז) – מתולע[6]. גם במקרא נקראו כך לובשי הבגד הצבוע אדום, -אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים (נחום ב).
בלשון המשנה הצבע נקרא זהורית (לשון של זהורית)
יש הסבורים [7]שמשמעות השם שני, מהצורך לצבוע פעם שניה על מנת שיהיה זוהר. וכן ביוונית נקרא 'דיבא פַן' שמשמעו צבוע פעמיים[8]. סברה קרובה העלה גם האבן עזרא: לשון שני כמו ממוצע בין שניים הצבע בין לבן לשחור.

הגוון

זיהויו כצבע אדום עולה בבירור מהפסוקים: אם יהי חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע – כצמר יהיו[9]. כחוט השני שפתותיך[10]. אמנם לא סביר שהיה זהה לחלוטין לצבע הארגמן שהרי נמנים תמיד כשלשה צבעים "תכלת וארגמן ותולעת שני".
יש הסבורים שהצבע הוא נוטה לכתום, שכתבו שצבעו צבע "אורנג'"[11], כך נראה גם מהמדרש[12] שמתואר את צבע הארגמן כאדום לעומת תולעת השני שאינו לא אדום ולא ירוק[13]. הרב יוסף קאפח [14] מזהה את המילה 'כרמז' (כרמיל) המובאת בראשונים, עם צבע 'אדום דהה', שאינו עז. יוספוס פלביוס מתאר את הצבע כגוון האש. מרד"ק [15] נראה שהצבע היה אדום, לעומת הארגמן שהיה אדום נוטה לסגול.

מקור הצבע

השם 'תולעת שני' מורה כי הצבע הופק ממין שרץ, בדומה לתכלת שהופקה מחילזון[16], וכך כתוב בתלמוד הירושלמי[17]
מפירוש הרמב"ם נראה שלא נעשה מיצור חי, אלא מגרגירי פרי אדום [18][19][20], שבתוכו ישנן תולעים קטנות ולכן נקרא הצבע תולע. כעין זה כתב רש"י[21] "תולע: צבע שצובעים בו אדום, גרעינים הם, ויש תולעים בכל אחד ואחד" רבינו בחיי[22]כותב שנעשה מגרגרים שהתולעת בתוכם ולא מגופה. התפארת ישראל[23] טוען שלא מסתבר שצבעו בגדי כהונה בדבר שאסור באכילה (תולעת - שרץ)[24] אך מביא גם פירוש שנעשה הצבע מביצי תולעים שנמצאים בעלים של עץ הנקרא שְטֶכפַּלמֶה (שטאכלפלמע).

תיאור מפורט מופיע בספר מעם לועז[25] גם מדבריו נראה שלא ברור האם הצבע נעשה מן השרצים או מפרי.

תקציר (מתורגם מלאדינו): שיש אילנות שאינם עושים פירות ומה שגדל מהם הם פירות קטנים כעדשים, ובכל אחד מהם יש כמאה תולעים קטנים המלאים דם, והם לחוצים מאוד זה על זה ואינם זזים ממקומם. וכשמבקעים עדשה זו כשהיא טריה מתמלאת היד מתמצית הדם שנוזל מקליפותיהם הקטנות ואם מוחצים התולעים הקטנים האלו נעשה כמו מרק של תותים שחורים, והסוחרים קונים אותם העדשים ומניחים אותם להתייבש בשמש בתמוז ובאב ומחמימות השמש מתים התולעים האלו ומתייבשים העדשים ואוספים ומוכרים אותם. ושורים במים ונעשים אדומים כמו דם, וזה שקוראים האנשים קירמיז ובו צובעים בגדים וחפצים וכן שמים הקירמיז במרקחות ובסוכר פרחים כדי שיקבל צבע נאה. ואין איסור בזה אפע"פ שנעשה מתולעים כיון שמתייבשים ונעשים עפר...ועוד עליכם לדעת שאותו מיץ אינו של התולעת שני עצמה אלא מן העדשים שהתולעת מצויה בהן, אם כן אין חשש..ואפילו אם נאמר שהם מתערבים ולא יתכן שלא יהא מעט צבע גם מן התולעת עצמה..אבל כבר אמרנו שמתייבשת ונעשית כעפר.. ויש אומרים אומרים שיש שני מיני תולעת שני האחת נקראת "גראנה"[26] והשניה "קירמיז".

בספרות השו"ת[27] נזכר רבות צבע הקירמיז שהיה משמש לצביעת בדים וגם כצבע מאכל[28] והעלה שאלות של כשרות. ונראה שהיה נפוץ מאוד ומוכר בארצות ערב.

מחקרים

לטענת פרופסור זהר עמר, "תולעת השני", ממנה הפיקו את צבע השני, היא כנימה ממשפחת הכרמילים. צבע זה שימש בתקופת המקרא ובימי הבית השני למטרות קודש וחול. מכל המקורות שנבדקו עולה כי מדובר בצבען מוכר, יקר ערך ונחשב מאד בעיני הבריות בעת ההיא[29]. הוא הצליח לאתר את הכנימה -לאחר שזו נעלמה מנופי ארצינו כמעט כליל- בעצי אלון בגולן, ולהפיק ממנה את הצבען.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה, מסכת יומא ו',ו'. בבלי, מסכת ראש השנה, ל"א, ב'.
  2. ^ רמב"ם פ"ח מכלי המקדש
  3. ^ כמו הארגמן בצמר, והתכלת בפשתן (שמות כ"ה פירוש הקצר
  4. ^ יש שטעו בדבריו כאילו רצה לומר שהמשי עצמו נקרא שני, ולא יתכן, שכן מפורש במשנה כלאיים פ"ט שבגדי כהונה היו מצמר ופשתים בלבד. וראו היטב בדבריו בשמות כ"ה בפי' הקצר והארוך
  5. ^ דברי הימים ב' פ"ב יג
  6. ^ השוו עם המילה האנגלית crimson
  7. ^ התפארת ישראל בהקדמתו לסדר מועד מביא בשם הרמב"ם פיה"מ פרה פ"ג (ובדבריו לא נמצא)
  8. ^ תפארת ישראל שם
  9. ^ ישעיה א יח
  10. ^ שיר השירים ד
  11. ^ הרב מנחם מנדל כשר ב'תורה שלמה' מילואים לפר' כי תשא הביא כך בשם רד"ק ורד"ל
  12. ^ פסיקתא רבתי פיסקה כ'
  13. ^ ירוק בלשון חז"ל הוא בין צבע הביצה לצבע הזהב ועד צבע ירוק בהיר
  14. ^ פירושו לרמב"ם כלאיים פ"ט
  15. ^ דברי הימים ב פ"ב ו', וראו בישעיהו שכתב שארגמן-אדום ותולע-כרמי (כרמז?)
  16. ^ כך סוברים רבים ביניהם הנודע ביהודה(תניינא או"ח ג) שהוכיח מכך היתר לצביעת תפילין בצבע האסור באכילה
  17. ^ מסכת כלאים פרק ט "מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל" וכו'
  18. ^ פ"ג מהל' פרה אדומה גרגרים אדומים דומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג, ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן
  19. ^ ראה גם תוספות יום טוב מסכת נגעים פי"ד מ"א
  20. ^ בפירוש כתב כך בשו"ת גינת ורדים או"ח כלל ב סימן ט"ז "אך מה שיראה לדעתי הקצרה
  21. ^ ישעיהו א יח
  22. ^ פרשת תרומה
  23. ^ בהקדמתו לסדר מועד, 'כללי בגדי קודש'
  24. ^ אך מיישב קצת שיתכן שבצבע שאינו ראוי כלל לאכילה אין בעיה
  25. ^ תחילת פרשת תרומה. ספר שמות ח"ג עמ' תתקלח
  26. ^ השם נזכר גם בספר יוחסין מאמר שישי כזהה לקירמיז. והמקום נקרא גראנה על שם הצבע שנמצא שם
  27. ^ לדוגמה:שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' אלף רו (קלו). גינת ורדים יו"ד כלל א סי' ד וסי כ"ו. חו"מ כלל א סי' א. נוכח השולחן חו"מ סי' י' דיון ממוני בקירמיז מזויף
  28. ^ שו"ת שואל ונשאל ח"ד יו"ד סי' לא
  29. ^ להרחבה: זהר עמר, בעקבות תולעת השני הארץ-ישראלית, ירושלים, תשס"ז