תחנת הרכבת פוטסדאם פארק סנסוסי
 | |
| אולם קייזרבאהנהוף והרציפים |
תחנת הרכבת פוטסדאם פארק סנסוסי (בגרמנית: Bahnhof Potsdam Park Sanssouci) שוכנת בפוטסדאם, בירת מדינת ברנדנבורג בגרמניה, על קו הרכבת ברלין-מגדבורג (אנ'). התחנה, שהייתה קרויה "פוטסדאם וילדפארק" (Potsdam Wildpark) עד 1999, משרתת את פארק סנסוסי וידועה בשל בניין ה"קייזרבאנהוף" (Kaiserbahnhof, "תחנת הרכבת של הקייזר").
היסטוריה
תחנת וילדפארק הוקמה בשנת 1868 בקו הרכבת החדש שקישר בין ברלין למגדבורג. בראשית המאה ה-20, לאחר פתיחת קו עוקף ברלין לנאון (Nauen; 1902) וליטרבוג (Jüterbog; 1904) שעבר דרך פוטסדאם, הוקם מרכז רכבות קטן. בשנת 1909 נחנך הקייזרבאנהוף (ראו פסקה בהמשך) לשימושו הפרטי של וילהלם השני, קיסר גרמניה. החל משנת 1950, לאחר חלוקת גרמניה, פעלה התחנה בטבעת החיצונית של ברלין (אנ') (Berliner Außenring), ובמשך כמה שנים היא שירתה רכבת אקספרס בתקופת החגים מסקסוניה לים הבלטי. לאחר השלמת הקו העוקף גולם-תחנת פוטסדאם-פירשהידה (Bahnhof Potsdam Pirschheide) של הטבעת החיצונית, נותרה התחנה חלק מקו קצר לתחנת הרכבת המרכזית של פוטסדאם (Potsdam Hauptbahnhof, באותה תקופה פוטסדאם שטאדט), אם כי עדיין מקושרת למגדבורג והטבעת. קו זה המשיך לתחנת פוטסדאם בבלסברג (Bahnhof Potsdam-Babelsberg), אך השירות לברלין המערבית הופסק עקב הקמת החומה.
באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, כמה שנים לאחר איחוד גרמניה מחדש ופתיחת הקו פוטסדאם-ואנזה, התחנה נבנתה וחודשה. הרציפים הישנים ומרכז הרכבות הקטן, שנבנו בתחילת המאה ה-20, נהרסו. בשנת 1999, השם החדש של התחנה "פארק סנסוסי" יושם תחילה לתנועת תיירים בלבד, אך תפס את מקומו של "וילדפארק" כשנה לאחר מכן.
מבנה התחנה
התחנה נמצאת על קו מחושמל עם שני רציפים המשרתים שלוש מסילות.
קייזרבאנהוף
 | |
| קייזרבאנהוף | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4 | |
| הערות | הרחבות ב-1992 וב-1999 |
קייזרבאנהוף פוטסדאם ("תחנת הרכבת של הקיסר", במקור "תחנת החצר בפארק חיות הבר") מאכלס כיום אקדמיה של דויטשה באן ומשרת אותה למטרות ייצוגיות. הוא מורכב מבניין התחנה, אולם הרציפים וכן המרתף.
המבנה
הבניין נבנה על פי תוכניות ובהנחיית אדריכל החצר ארנסט פון אינה (Ernst von Ihne). התחנה הושלמה בשנת 1909 בסגנון קוטג' אנגלי מאבן חול. החלק העיקרי הוא בניין התחנה בקומה אחת בצורת וילה כפרית אנגלית. מאחורי פרוזדור הכניסה היה "אולם הקיסר" (Kaisersaal) עם פאנלים על הקירות, רצפת עץ ואח, שנראו כמו קרון רכבת מפואר. דלת מחופה בשטיח קיר הובילה לחדר הפמליה, שהיה נגיש גם מהמגדל. שלושה גרמי מדרגות הובילו לאולם הרציפים שהיה גבוה בכמה מטרים. אחד מהם היה גרם המדרגות הקיסרי עם דלת כפולה, אחר לחברי חצר המלוכה והאחרון למשרתים.
האולם מצויד בגג עם שיפוע כפול עם חלונות בגג מקורה בקמרון חבית. החזיתות מצוידות בחלונות בית כפרי אנגלי הדומים לאלה של ארמון צציליינהוף. קירות הגמלונים מזוגגים כנגד רוחות פרצים בחלקם העליון. התחנה עלתה 200,000 מארק, המימון הגיע מתקציב הנהלת הרכבת.
שימוש
האורח הממלכתי הראשון היה תאודור רוזוולט. הצאר ניקולאי השני שהעניק את הארובה באולם הקיסרי במתנה, התקבל בתחנה בשנת 1910 על ידי רכבת מלכותית. מכאן, הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה יצאה בעקבות בעלה לגלות בהולנד ב-27 בנובמבר 1918. ארון המתים שלה חזר לכאן שלוש שנים אחר כך. משנת 1939 ואילך הוצב "הפיקוד העליון הסודי של חיל האוויר" (Geheime Oberkommando der Luftwaffe) בפארק חיות הבר בפוטסדאם. הרכבת המיוחדת של הרמן גרינג נסעה לשם במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר 1945 היא הייתה התחנה האחרונה של "האקספרס הכחול" של פיקוד הצבא הסובייטי בנתיב מוסקבה - ברלין.
החל משנת 1952 היה המבנה בבעלותה של דויטשה רייכסבאן (חברת הרכבות של גרמניה המזרחית), והבניין שימש בזה אחר זה כמשרד האוצר של החברה, בית ספר מקצועי של החברה, אזור תרבות ואת משטרת התחבורה.
בשנת 1999 התווסף הבניין לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
ב-16 ביוני 2005, התחנה נפתחה מחדש לאחר רסטורציה. הבניין (מרתף, בניין צמוד) משמש כאקדמיה למנהלים של דויטשה באן (DB Akademie GmbH), קבלות פנים מתקיימות באולם המשוחזר, הוא אינו פתוח לציבור.
באוקטובר 2015, היו חצרי תחנת הרכבת הקיסרית אתר הדיאלוג של פטרבורג (גר') להבנה ושיתוף פעולה גרמני-רוסי.
"המסלול המלכותי"
המסוף השני של המסלול המלכותי (Königsweg) ברכבת מברלין לפוטסדאם היה תחנת הרכבת פוטסדאמר באנהוף (אנ') בברלין. למסלול הייתה עצירה נוספת בשנברג עם גישה לבתי העלמין הסמוכים. היא נקראה הופסטיישן והייתה לה רציף משלה בין מעבר להולכי רגל כמו גם בין שני הרציפים של תחנת יורקשטראסה של ימינו.
לקריאה נוספת
- Barbara Eggers: Der Kaiserbahnhof Wildpark in Potsdam, ein Empfangsgebäude für „Hohe und Höchste Herrschaften“. Der Hofarchitekt Ernst Eberhard von Ihne und die private Hofstation von Kaiser Wilhelm II. Mit einem Geleitwort von Hans-Joachim Giersberg und Photographien von Jürgen Strauss. Strauss, Potsdam 1999, מסת"ב 3-929748-17-7
- Berliner S-Bahn Museum: Strecke ohne Ende – Die Berliner Ringbahn. GVE, Berlin 2002, מסת"ב 3-89218-074-1
קישורים חיצוניים
