תל יבנה

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אתר ארכאולוגי ריקה. תל יבנה הוא אתר ארכאולוגי במישור החוף הדרומי של ישראל. האתר שוכן בדרומה של העיר יבנה, והוא תחום על ידי כביש 42 ממערב, כביש 410 מצפון ומסילת הרכבת רחובות־אשדוד מדרום וממזרח.

התל הוא אחד התילים הבולטים במישור החוף, ונשקפת ממנו תצפית פנורמית אל הרי יהודה במזרח, הים התיכון במערב וראשון לציון וחולון בצפון. שטחו של התל הוא כ־155 דונם.

מחקר ארכאולוגי

המקום לא נחקר באופן מסודר, ומאז המאה ה־19 בוצעו בו מספר סקרים ארכאולוגיים וחפירות מקומיות. הממצאים הקדומים ביותר בתל עצמו מתוארכים לתחילת האלף ה־2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה). בחפירות הצלה שערכה רשות העתיקות ב־2000 וב־2001 במורדות הצפוניים של התל, התגלו שרידים מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל (קברי ארגז וקברים פשוטים), התקופה הפרסית, הביזנטית (בורות אשפה ובהם קנקנים, סירים, עצמות בעלי חיים, אבני פסיפס ומטבעות ארד), הערבית, ומההעות'מאנית. למרות הממצאים הרב־שכבתיים, לא תמיד היה התל מיושב ובחלק מהתקופות שימש כאתר קבורה וסילוק אשפה^[1].

בתקופה הצלבנית שכנה כנסייה גדולה על התל, ועם כיבוש העיר על ידי הממלוכים ב־1244, היא הפכה למסגד שכונה "המסגד הגדול" (אל ג'מעה אל כבירה). כמאה שנים לאחר מכן הקימו הממלוכים מינרה בצמוד למסגד, וזהו הממצא הבולט ביותר בתל עד היום. בצידו הצפוני של המינרה חקוקה כתובת הקדשה לאמור:

"בשם אללה הרחמן והרחום, ציווה לבנות את המגדל המבורך הזה הוד מעלתו הסולטאן המלומד והאמיר הגדול א־סייאפי בשתאך א־נאצרי בראשית חודש רביע שנת שבע מאות שלושים ושמונה"^[2]

התאריך בכתובת מקביל לשנת 1337. המסגד עצמו פוצץ בהוראת אלוף פיקוד הדרום משה דיין. במחצית הראשונה של שנת 2010 שופץ המינרה על ידי עיריית יבנה ורשות העתיקות, בעלות של 417,000 ש"ח^[3]. העבודות כללו שימור וייצוב הנדסי, השלמת אבנים חסרות, הסרת כתובות גרפיטי והתקנת תאורה.