ברכת מעין שבע

ברכת מעין שבע
מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ, מְחַיֵּה מֵתִים בְּמַאֲמָרו, הָאֵ-ל הַקָּדוֹשׁ (בשבת שובה: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ) שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ. הַמֵּנִיחַ לְעַמּוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ כִּי בָם רָצָה לְהָנִיחַ לָהֶם, לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וָפַחַד, וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מֵעֵין הַבְּרָכוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם (נוסח עדות המזרח: מֵעֵין הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת לַאֲדוֹן הַשָּׁלוֹם), מְקַדֵּש הַשַּבָּת וּמְבָרֵךְ שְׁבִיעִי, וּמֵנִיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, זֵכֶר לְמַעֲשה בְרֵאשִׁית:

ברכה מעין שבע הוא שמה של התפילה שאומר השליח ציבור בחזרת הש"ץ בליל שבת, תוכן הברכה הוא קיצור ותמצית של התפילה הנאמרת בשבת הנקראת 'תפילת שבע' על שם שבע הברכות שבה, ומכאן שמה 'ברכה מעין שבע'.

טעם תקנת הברכה

הסיבה העיקרית לתיקונה של ברכה זו, על אף שחזרת הש"ץ אינה נוהגת בתפילת ערבית, היא למנוע סכנה מהמתפללים שנשארים אחרונים בבית הכנסת, בזמן שמקום בית הכנסת היה מחוץ לשטח המיושב.

רש"י בפירושו למסכת שבת (כד, ב) מסביר:

משום סכנת מזיקין, שלא היו בתי כנסת שלהם ביישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת. אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבוא, ושוהין לאחר תפילה, לכך האריכו תפילת הציבור.

הרמב"ם נותן הסבר דומה במשנה תורה (הלכות תפילה, פרק ט הלכה י"א)

ולמה תיקנו חכמים זה - מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת, ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו; ויישאר לבדו בבית הכנסת, ויבוא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים תפילתו המתאחר, וייצא עימהן.

נוסח הברכה ופירושה

חלקה העיקרי של 'ברכת מעין שבע' לפי נוסח אשכנז כך הוא:

מגן אבות בדברו,
מחיה מתים במאמרו,
האל הקדוש שאין כמוהו,
המניח לעמו ביום שבת קודשו,
כי בם רצה להניח להם;
לפניו נעבוד ביראה ופחד,
ונודה לשמו בכל יום תמיד,
מעין הברכות, אל ההודאות, אדון השלום,
מקדש השבת ומברך השביעי
ומניח בקדושה לעם מדושני עונג,
זכר למעשה בראשית.

הברכה מייצגת את שבע הברכות שבתפילת העמידה:

1. "מגן אבות" כנגד ברכת אבות ("מגן אברהם").
2. "מחיה מתים" כנגד ברכת גבורות ("מחיה המתים")
3. "האל הקדוש" כנגד ברכת קדושת השם ("האל הקדוש")
4. "המניח לעמו" כנגד ברכת קדושת היום ("רצה במנוחתנו")
5. "לפניו נעבוד" כנגד ברכת העבודה ("רצה")
6. "ונודה לשמו" כנגד ברכת הודאה ("מודים")
7. "אדון השלום" כנגד ברכת השלום ("שים שלום" או "שלום רב").

מנהגים ודינים נוספים

בקהילות שונות נהוג שהקהל אומר יחד עם החזן חלק מהברכה (החל מ'מגן אבות' ועד 'זכר למעשה בראשית').

בלילי יום טוב גם כן היה ראוי לומר ברכה זו, אך מאחר שלא תקנו חז"ל כן אין מברכים. היות שברכה זו תוקנה כלפי שבת, אין בה אזכור למועדים אחרים, אף אם חל ראש חודש או יום טוב במקביל לשבת.

תקנה זו בתוקפה גם כיום, למרות שבתי הכנסת נמצאים בשטח המיושב, ואף כשאין מי שאיחר לבוא. אך בשל הסיבות לתיקונה, היא נאמרת דווקא במניין במקום קבוע, ולא ביחידות או במניין מזדמן. אולם, יש שכתבו שמנהג ירושלים לאומרה גם במנין מזדמן וכן ראוי לנהוג בכל מקום.

יש מנהגים שונים אם לאומרו בליל א' דפסח שחל בשבת, והרבה קהילות נוהגות לאומרו.

בקהילות אשכנזיות שונות, וכן במוזיקת הכליזמר נפוץ השימוש בשטייגר "מגן אבות", המכונה כך על שם הנעימה ששימשה לניגון התפילה בבתי הכנסת.

ראו גם

• תפילת ערבית של שבת

קישורים חיצוניים

• s:מגן אבות בדברו, באתר ויקיטקסט
• נוסח "מגן אבות" במלל ובצליל, כתב העת "טורי ישורון"
• ברכת מעין שבע באתר 'ויקיסוגיה'

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0