ברכת הגומל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברכת הגומל

המברך אומר:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב[1]"
השומעים עונים:
אָמֵן. "מִי שֶׁגְּמָלְךָ[2] כָּל טוּב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶלָה"

בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל היא ברכת שבח לה' על טובה שגמל למברך, שאותה מברך אדם שהיה בסכנת חיים או בסכנה משמעותית אחרת וניצל ממנה.

פירוש הברכה

פירוש הברכה הוא - שהמברך מודה לקדוש ברוך הוא הגומל טובות אף ל'חייבים' - כלומר למי שאין זכויותיהם מצדיקות זאת, על טובה שגמל לו.

החייבים לברך

בתלמוד (על פי תהילים קז) מובאות דוגמאות למקרים, שבזמן עבר היה בהם סכנה, ומי שיצא מהם בשלום צריך לברך את ברכת הגומל. "ארבעה צריכים להודות - יורדי ים, הולכי מדבריות, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא" (מסכת ברכות נד, ב). סימנם לפי השולחן ערוך הוא חיים - חבוש יסורין ים מדבר.

מלבד ארבעת המקרים המפורשים בגמרא שצריכים להודות, נפסק בשולחן ערוך שהוא הדין לכל מי שהיה בסכנה וניצל ממנה, או שאירע לו נס, שצריך לברך את ברכת הגומל. יולדות נוהגות לברך את ברכת הגומל לאחר לידה.

בימינו יש דעות שונות בנוגע למקרים המוזכרים בגמרא שבהם צריך לברך ברכת הגומל. שכן כיום אין כמעט סכנה בטיסות, במאסר או בשייט בים, שלא כבעבר, שאז אירועים אלו היו מלווים בסכנת נפשות מוחשית. בעוד יש הנוהגים לברך ברכת הגומל גם אחרי נסיעה ארוכה, יש שאינם מברכים גם אחרי טיסה.

נשים

יש סוברים שנשים אינן נוהגות לברך את ברכת הגומל. היו שנתנו טעם למנהג זה בכך שאין מנהג נשים להמצא בפני מניין גברים כדי לברך. אחרים סוברים שנשים חייבות לברך את הברכה כמו גברים שכן גם הן צריכות להודות[3].

היו שכתבו שאין לנשים לברך אלא בפני עשרה גברים. המשנה ברורה כתב "ויש שכתבו שמכל מקום נכון הוא שתברך בפני עשרה על כל פנים בפני נשים ואיש אחד". הרב יהודה הרצל הנקין כתב שאישה יכולה גם לברך לפני נשים בלבד[4].

זמן הברכה

לכתחילה ראוי לברך ברכת 'הגומל' תוך שלשה ימים לזמן שהתחייב בה, ואפילו אם מחמת כן יברך שלא בזמן קריאת התורה ובפני ספר תורה, אך למרות זאת, מותר להמתין עד שלשים יום כדי לברכה בעשרה. בדיעבד אם לא בירכה לאחר זמן רב, יכול לברכה לעולם[5]

נוהגים לאמר את הברכה בעיקר אחרי עליה לתורה ובעמידה.

בפני מי מברך?

מברכים את ברכת הגומל בפני מניין של עשרה גברים, שלפחות שניים מהם חכמי תורה שעוסקים בהלכות (על-פי קיצור שולחן ערוך), שנאמר, "וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ". גם אם לא נמצאו שני תלמידי חכמים, לא יעכב אדם את אמירת הברכה.

יש מחלוקת האם הצורך במניין מעכב או שהוא רק נדרש לכתחילה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
  1. ^ יש מנקדים "כָּל טוֹב". ועל פי מנהג חב"ד, אומרים רק "שֶׁגְּמָלַנִי טוֹב". וכן בהמשך: "מִי שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב, הוּא יִגְמָלְךָ" וכו'
  2. ^ נוסח עדות המזרח - הָאֵ-ל שֶׁגְּמָלְךָ
  3. ^ הרב חנוך גולדברג, חובת נשים לברך ברכת הגומל, שנה בשנה תש"ן
  4. ^ הרב יהודה הרצל הנקין, ברכת הגומל של אשה בפני נשים אחרות, הדרום, אלול תשנ"ט, עמודים 48-51, באתר HebrewBooks
  5. ^ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן רי"ט סעיף ג'.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.