ברכת המלכים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברכת המלכים
(מקורות עיקריים)
Krone Kaiser Rudolf II Kaisertum Österreich.jpg
כתרו של רודולף השני, קיסר אוסטריה. הכתר סימל את כוחה וסמכותה של המלכות בעת הקדומה, שבשל כך תוקנה למלך ברכה.
תלמוד בבלי מסכת ברכות, דף נח עמוד א
משנה תורה ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק י', הלכה י"א
שולחן ערוך אורח חיים, סימן רכד, סעיף א

ברכת המלכים היא ברכה המשתייכת לברכות הראייה הנאמרת בעת ראיית מלך ישראל ואף מלך גוי[1], אם כי בראיית מלך גוי נוסח הברכה משתנה, משמעותה של הברכה היא שמברכים את ה' על כבוד המלכים אשר מקורו הוא בכבודו של ה' עצמו אותו הוא חולק עמם. מלבד הברכה עצמה, ישנה גם מצוה ללכת ולראות את המלך.

נוסח הברכה

כבר בזמן שלמה המלך היו בשמיני עצרת בבית המקדש מברכים את המלך[2]. אך נוסח הברכה מופיע לראשונה בתלמוד בבלי:

"תָּנוּ רַבָּנַן... הָרוֹאֶה מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו.
מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם"

על פי גרסה אחרת אומרים בשני הברכות "שחלק מכבודו"[3], ומאידך, לדעת הרמב"ם אומרים בשני הברכות "שנתן מכבודו"[4].

רבי אלכסנדר דוד מלינובסקי הביא גרסה נוספת לאמירת הברכה, שעל מלכי בית דוד אומרים "שחלק מכבודו ליראיו" ולשאר המלכים אומרים "שנתן מכבודו לבשר ודם"[5]. בכף החיים מובא שלאחר ראיית מלכי אומות העולם יש להגיד חלק מברכת "הנותן תשועה למלכים"[6].

טעם אמירת הברכה

טעם אמירת הברכה הוא כדי לכבד את המלך, וכדי שילמד מכך האדם לכבד כראוי את הקב"ה[6]. טעם נוסף לברכה הוא כדי שלעתיד לבוא יוכל האדם להבין את מעלתם של מלכי ישראל[דרושה הבהרה][7].

פרטי דינים בברכה

הרב יחיאל אברהם זילבר כתב שמלך שהוא חכם יש לברך עליו את שני הברכות, "שחלק מכבודו ליראיו" ו"שחלק מחכמתו ליראיו"[8].

גם על מלכה יש לברך משום שהברכה היא על כבוד המלכות ולא על האישיות[9].

סייגים באמירת הברכה

תנאי מכריע לברכה זו - שעל המלך להיות בלתי מוגבל ברמה שבכוחו לפסוק להוציא להורג[10]. ולכן אם יש שרים, שופטים וראשי עיר שאינם מוגבלים וביכולתם לפסוק להוציא להורג - יש לברך עליהם[11].

הרב שמואל העליר כתב שעל מלך רשע אין לברך[12], עם זאת חלק מהפוסקים[דרושה הבהרה] פסקו שיש לברך גם על מלכים רשעים[13].

תדירות הברכה

אף שיש מצוה לרוץ לקראת המלך אם הוא מגיע בפמליה גדולה יותר מהפעם הקודמת, לדעת ה"כף החיים" אין לברך אם לא עבר שלושים יום מאז הפעם האחרונה בה פגש את המלך[14], והיעב"ץ כתב שרק תושבי העיר שבה דר המלך אין צריכים לברך אם פגשו אותו בתוך השלושים יום[15]. אך לכל הדעות - אם הוא פגש מלך אחר בתוך שלושים יום - יכול לברך[16]. על פי דעה אחרת יש לברך על מלך ישראל בכל פגישה, גם בתוך שלושים יום, ורק על מלך עכו"ם מברכים רק פעם אחת בשלושים יום[17].

ראייה בפועל

את הברכה מברכים רק לאחר שרואים את המלך בפועל, ולא דרך אמצעים טכנולוגיים[18], אך דרך משקפת[19] או חלון[20] מותר. עם זאת, גם אדם שמתקשה בראייתו, אם רואה את המלך אף במטושטש - עליו לברך[21].

יוצא דופן הוא עיוור, שלדעת המגן אברהם[22] צריך לברך את המלך על אף שאינו רואה בעיניו, אך האליה רבה חלק עליו וכתב שאין לעיוור לברך ברכה זו. החיי אדם פסק כהמגן אברהם שעיוור שבעבר ראה בעיניו - צריך לברך, אך אם הוא עיוור מלידה - לא יברך[23].

בגדי מלכות

לדעת רבי אליעזר יהודה וולדנברג אין לברך כשהמלך אינו לבוש בבגדי מלכותו[24], רבי עובדיה יוסף כתב שאפשר לברך גם ללא בגדים[25], אולם במקום אחר חזר בו וכתב שצריך בגדים[26].

אמירת הברכה בזמנינו

עבדאללה השני, מלך ירדן, בשל סמכותו הרבה פסקו רבים מהפסוקים שיש לברך עליו את ברכת המלכים.

בימינו עולה השאלה האם יש לברך על ראיית מלכים מערביים שלהם מעמד סמלי בלבד ואינם שליטים בפועל. המקובל הוא להימנע מלברך כיון שגם אם קיים ספק בדבר הרי שספק ברכות להקל. אך גם כיום קיימים מלכים שמשמשים כשליטים ומוסכם שעל ראייתם יש לברך כדוגמת מלך ירדן. רבי שלמה זלמן אוירבך פסק שכהיום גם נשיאים וראשי ממשלה שיש ביכולתם לחון אנשים אין מברכים עליהם[27].

על נשיא צרפת פסק רבי דוד הכהן סקלי שאין לברך משום שאין ביכולתו להעביר חוק בלי הסכמת הפרלמנט[28], על נשיא מדינת ישראל כתב הרב שמואל טוביה שטרן שיש לברך עליו משום היותו הדמות המכובדת ביותר מבחינה שלטונית[29]. הרב משה שטרנבוך פסק שעל מלכת אנגליה יש לברך משום שהמלכות שלה בירושה ואי אפשר להדיח אותה אולם על נשיא דרום אפריקה אין לברך, משום שישנם רבים שמתנגדים ואין מכירים בהם[9].

חתן פרס נובל לספרות, שמואל יוסף עגנון, בירך את הברכה בטקס קבלת הפרס שבאופן מסורתי נערך בנוכחות מלך שוודיה, על המלך גוסטב השישי אדולף ב-1966. לעומתו חתן פרס נובל לכלכלה, פרופסור ישראל אומן, נמנע מלברך אותה כשקיבל את הפרס מהמלך קרל השישה עשר גוסטב ב-2005, כיון שקיבל חוות דעת הלכתית מהרב אהרן ליכטנשטיין לפיה אין לברך את ברכת המלכים על מלכים שמעמדם הוא ייצוגי בלבד ואין להם כוח ביצועי ממשי. אך כעבור שנה, כשפגש אומן את עבדאללה השני, מלך ירדן ב-2006, בירך אומן את הברכה כיוון שלצד תואר המלוכה מלכי ירדן הם גם שליטים לכל דבר, ולפי כל הפוסקים על הרואה אותם לברך את הברכה.

לקראת ביקור נשיא ארצות הברית ברק אובמה, במרץ 2013, הורה הרב עובדיה יוסף כי בראיית נשיא ארצות הברית יש לברך את הברכה על מלך גוי[30], הרב משה שטרנבוך כתב לעומתו שאין לברך על נשיא אמריקה משום שהוא מוגבל על ידי הפרלמנט שיכול להדיח אותו[9].

על מלך ספרד בירך רבי עובדיה יוסף שני ברכות, את "ברכת המלכים" וברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" בשל חכמתו הרבה[31].

ראיית המלך

בנוסף למצוה לברך על ראיית מלך ישנה גם מצוה ללכת ולראות את המלך, ואפילו מלך גוי, האזכור לכך נמצא בתלמוד:

אמר ר' יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם

המהרי"ל דיסקין כתב שראיית מלך היא מצוות עשה[32], השבט סופר גם כתב שהמצוה היא לא לראות אותם אלא גם להשתדל לראות אותם[33]. בתלמוד מובא שהסיבה שבגללה יש מצוה לראות את מלך היא בשביל שלעתיד לבוא שמלכות בית דוד תשלוט בעולם, הוא יוכל להבחין בין המלכים[34], רש"י כתב שהסיבה שבגללה צריך לכבד את מלכי אומות העולם זה בשביל שבעולם הבא יבחין בגדולתו של מלך ישראל[35], הראי"ה קוק כתב שהסיבה שצריך לראות גם מלכי אומות העולם היא שעל ידי ראיית מלכי אומות העולם הוא יוכל להבין את מעלתו של מלך ישראל[36].

בספר החסידים נכתב שהמצוה לרוץ לקראת המלך היא רק בפעם הראשונה אולם לאחר מכן רק אם המלך מגיע עם חיל גדול יותר יש מצוה לרוץ לקראתו[37], הכתב סופר כתב שעל פי דעת הרמב"ם יש לרוץ קראת המלך כל פעם שפגושים אותו גם אם הוא לא מגיע עם חיל גדול יותר[38]

המצוה לראות את המלך כל כך גדולה, עד שמותר לכהן להיטמא טומאת רבנן[39] ולדלג על ארונות מתים[40] בשביל לראות מלך, על רבי חייא מסופר שדילג על קברים בצור בשביל לראות את דוקלינוס המלך[39]. רבי עובדיה יוסף פסק שהיתר לעבור עבירה בשביל לראות מלך, הוא רק באיסורי רבנן ולא באיסורי דאוריתא[41], אך עם זאת מותר לעבור על איסורים צער בעלי חיים ובל תשחית בשביל לראות את המלך משום שהדבר הוא לצורך[42]. המג"א כתב שההיתר לעבור עבירה בשביל לראות את המלך הוא רק אצל מלכי ישראל אבל לא מלכי אומות העולם[43].

בתלמוד מסופר כיצד רב ששת על אך שהיה עיוור הלך לראות את המלך, כאשר לגלג עליו צדוקי שהוא עיוור, הוכיח רב ששת שהוא יכול לזהות מתי המלך עובר, כאשר נשאל על כך על ידי הצדוקי השיב ש:"מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" והסביר שרוח הקב"ה עוברת לאחר שנשמעים כל הקולות, וכך ידע שהמלך מגיע לאחר שגומרים להשמיע רעש, כאשר בא רב ששת לברך את "ברכת המלכים" לגלג עליו הצדוקי בשנית על כך שהוא מברך על מישהו שהוא אינו רואה אותו, בתלמוד מסופר שאותו צדוקי נהפך בשל לגלוגו לגל עצמות[44].

קישורים חיצוניים


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

  1. שולחן ערוך אורח חיים רכד א.
  2. ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ו
  3. מלכות יהודה וישראל, 116.
  4. פירוש המשניות לרמב"ם לשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אין עמוד יא בדף י במסכת ברכות.תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י עמוד יא.
  5. מלכות בית דוד, סימן א', ב.
  6. 6.0 6.1 כף החיים, אורח חיים, סימן רכ"ד, ס"ק ל"ג.
  7. שו"ת לב החיים, ג, סימן נ"ה.
  8. בירור ההלכה, סימן רכ"ד.
  9. 9.0 9.1 9.2 שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב, סימן קל"ט.
  10. שו"ת הרב אב"י, סימן לב.
  11. מגן אברהם, אורח חיים, סימן רכ"ד, ס"ק ה'.
  12. קונטרס כבוד מלכים, אות כ"ו.
  13. מלכות יהודה וישראל, עמ' 129.
  14. כף החיים, אור החיים, סימן רכ"ד, ס"ק כ"ח.
  15. מור וקציעה, סימן רכ"ד.
  16. כנסת הגדולה, סימן רכ"ד.
  17. שו"ת בני ציון, ג, סימן רכ"ד.
  18. שו"ת בצל החכמה, חלק ב' סימן י"ח; שו"ת יחווה דעת ב, סימן כ"ח.
  19. פתח הדביר, אורח חיים, סימן רכ"ד, י.
  20. שערי תשובה, אורח חיים, סימן רכ"ד, ס"ק ג.
  21. ברכי יוסף, אורח חיים, סימן רכ"ד, ס"ק ג'.
  22. מגן אברהם, אורח חיים, סימן רכ"ד, ס"ק ו'.
  23. חיי אדם, כלל ס"ג, ו.
  24. שו"ת ציץ אליעזר, חכ"ב, סימן י"ב.
  25. שו"ת יחווה דעת, חלק ב', סימן כ"ח.
  26. שיעורי הראש"ל, א, עמ' ב.
  27. הליכות שלמה, עמ' רצ"ד.
  28. שו"ת קרית חנה דוד ב', סימן ל"ו.
  29. שו"ת שבט הלוי, א, סימן ל"ה.
  30. הרב עובדיה יוסף: "מצווה לראות את הנשיא אובמה" כתבה באתר nrg
  31. שיעורי הרשא"ל, א, עמ' ב.
  32. שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונטרס אחרון, פרק כ"ה.
  33. שבט סופר, אורח חיים, סימן י"ג.
  34. תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג', הלכה א'
  35. רש"י, מסכת ברכות, דף ט עמוד ב.
  36. עין איה, עמ' 373.
  37. ספר החסידים, סימן תתק"נ.
  38. כתב בסופר, אור החיים, סימן ל"ז.
  39. 39.0 39.1 תלמוד ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ז', הלכה א'
  40. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף יט עמוד ב
  41. שו"ת יביע אומר, אורח חיים, ט"ו, ב.
  42. ארעא דרבנן, מערכה כ', אות של"ו.
  43. מגן אברהם, אורח חיים, סימן רכ"ד, ס"ק ז'.
  44. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נח עמוד א