מאלי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־00:20, 18 בינואר 2021 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "| ראש המדינה =" ב־"| ראש מדינה =")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "מלי" מפנה לכאן. לערך העוסק בבסיס צבאי המכונה מל"י, ראו המרכז הלאומי לאימונים ביבשה.


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה

פרמטרים [ מפה מתבנית, מנהיגים, שמות מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מאלי
République du Mali
Mali ka Fasojamana
דגלסמל
מוטו לאומי "עם אחד, מטרה אחת, אמונה אחת"
המנון לאומי "מאלי"
ממשל
משטר רפובליקה
ראש המדינה נשיא
שפה רשמית צרפתית[1]
עיר בירה במקו 12°N 8°W / 12°N 8°W / 12; -8
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
שטח יבשתי[2] 1,240,192 קמ"ר (25 בעולם)
אחוז שטח המים 1.6%
אזור זמן UTC
היסטוריה
הקמה פירוק הפדרציה של מאלי
- עצמאות

- תאריך
מצרפת
22 בספטמבר 1960
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 בספטמבר 2024)
24,599,468 נפש (58 בעולם)
צפיפות 19.84 נפש לקמ"ר (201 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 46.14%
גילאי 15 - 24 20.40%
גילאי 25 - 54 27.97%
גילאי 55 - 64 3.10%
גילאי 65 ומעלה 2.38%
כלכלה
תמ"ג[4] (2023) 20,905 מיליון $ (120 בעולם)
תמ"ג לנפש 850$ (198 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2021)
0.410 (188 בעולם)
מטבע פרנק CFA מערב אפריקני‏ (XOF)
שונות
סיומת אינטרנט ml
קידומת בין־לאומית 223

רפובליקת מאליצרפתית: République du Mali) היא מדינה ללא מוצא לים במערב אפריקה. היא גובלת באלג'יריה מצפון מזרח, בורקינה פאסו מדרום מזרח, גינאה מדרום מערב, חוף השנהב מדרום, מאוריטניה וסנגל ממערב וניז'ר ממזרח. שטחה מגיע ל-1,240,000 ק"מ רבוע, עם אוכלוסייה בת 16.5 מיליון איש, שכ-90% מהם מוסלמים סונים. עיר הבירה היא במקו.

מאלי מורכבת משמונה מחוזות הגובלים במדבר סהרה מצפון כשחלקה הדרומי של המדינה, המאוכלס ברובו, משופע בנהרות, וכולל את נהר הניז'ר ונהר סנגל.

מאלי היא חלק משלוש אימפריות מערב אפריקאיות שהתקיימו באזור מ-830 ועד 1600 לספירה ושלטו על הסחר האזורי: קיסרות גאנה, קיסרות מאלי (על שמה נקראת המדינה) וקיסרות סונגהאי. מאלי השתחררה מהקולוניאליזם הצרפתי וזכתה לעצמאות ב-1960. המדינה ביצעה ב-1991-1992 מעבר מוצלח ממשטר צבאי למשטר דמוקרטי רב-מפלגתי יציב ונחשבה לאחת המדינות היציבות ביותר ביבשת אפריקה, עד להפיכה בשנת 2012. למרות זאת, היא נחשבת לאחת המדינות העניות בעולם.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מאלי
אלפה עומאר קונארה

החל מהמאה התשיעית קמה אימפריית גאנה במערבו של האזור המכונה כיום מאלי. אימפריית גאנה שלטה באזור עד שנת 1078 כאשר הוחלשה ולאחר מכן נהרסה. בהתקפות חוזרות ונשנות מצד ממלכת סוסו ושושלת האלמורבידים שפלשו מצפון. החל מהמאה השלוש עשרה קמה באזור אימפריית מאלי, שפיתחה את הסחר באזור והייתה מרכז כוח מוסלמי. מהמחצית השנייה של המאה הארבע עשרה והלאה, מדינת חסות קטנה בשם סונגהאי החלה לצבור כוח. בסופו של דבר מדינת החסות הקטנה הפכה לאימפריית סונגהאי ותפסה את מקומה של אימפריית מאלי כשליטת האזור. בסוף המאה השש עשרה, עם שקיעתה של אימפריית סונגהיי, התחלקה מאלי להרבה ממלכות קטנות וחלשות שהתחרו על השליטה באזור עד המאה התשע עשרה, עת הגעתם של הצרפתים לאזור.

לקראת סוף המאה ה-19, בתקופת המרוץ לאפריקה צרפת הגדילה את שליטתה על מאלי, והפכה אותה לחלק מסודאן הצרפתית או הרפובליקה הסודאנית (שמה של מאלי בתקופה הקולוניאלית). זו התאחדה עם סנגל ב-1959, ויצרה את "הפדרציה של מאלי" שקיבלה עצמאות ב-20 ביוני 1960. כאשר פרשה סנגל אחרי חודשים ספורים, שינתה הרפובליקה הסודאנית את שמה למאלי.

לאחר תקופה ארוכה של שלטון מפלגה בודדת, פרצה הפיכה צבאית ב-1991, שהביאה לכינון חוקה חדשה ומשטר דמוקרטי רב מפלגתי. לאחר הקמת ממשלת מעבר בשנת 1991 התקיימו בחירות דמוקרטיות לנשיאות שנה לאחר מכן, בשנת 1992. אחרי בחירתו לקדנציה שנייה ב-1997, הצליח הנשיא אלפה עומאר קונרה להנהיג רפורמות פוליטיות וכלכליות ולהילחם בשחיתות. אחרי שהשלים שתי קדנציות בשנת 2002, נבחר אמדו טומני טורה לנשיאות.

ב-22 במרץ 2012 ביצעה קבוצת קציני צבא זוטרים הפיכה, לאחר שהשתלטו על הארמון הנשיאותי והכריזו על פיזור הממשלה והפרלמנט וחוקת המדינה הושעתה, לטענתם בשל חוסר שביעות רצונם מן הממשל.[6] באפריל 2012, הנשיא המודח אמדו טומני טורה התפטר רשמית מתפקידו ובמקומה הוסכם למנות את יו"ר האסיפה הלאומית, דינוקונדה טראורה, לנשיא זמני עד לכינון בחירות. הדחת הנשיא זכתה לגינויים ממנהיגים ברחבי העולם. באפריל 2012, מורדים איסלמיסטים משבט הטוארג הכריזו על אזוואד, אזור בצפון מאלי, כמדינה עצמאית. ממשלת מאלי סירבה להכיר במורדים ובדרישתם. המורדים המשיכו לנסות ולהשתלט על חלקים נוספים במאלי, וצבא צרפת פתח במתקפה נגד המורדים.[7]

באוגוסט 2013 נערכו הבחירות לנשיאות. איברהים בובאכר קיטה נבחר לנשיא מאלי לאחר שגבר על יריבו, סומאילה סיסה.

פוליטיקה

צורת המשטר במאלי היא רפובליקה נשיאותית. הנשיא הנבחר לתקופה של חמש שנים עומד בראש המדינה ובראש הרשות המבצעת, וממנה את ראש הממשלה ואת השרים. הנשיא מוגבל לשתי כהונות.

הרשות המחוקקת היא האספה הלאומית, ש-160 חבריה נבחרים לכהונה של חמש שנים. 147 נבחרים במחוזות בחירה, נציג לכל מחוז, ועוד 13 על ידי יוצאי מאלי שחיים בניכר. שמונה מפלגות, המקובצות לארבעה גושים פרלמנטריים, מרכיבות את האספה הנוכחית, שנבחרה ב-2007.

המפלגה הדומיננטית מאז כינון הדמוקרטיה היא "המפלגה לדמוקרטיה במאלי" (ADEMA) אשר זכתה ב-51 מושבים בבחירות 2007. הנשיא, אמדו טומאני טורה, אינו משתייך לאף מפלגה אך נתמך ב-2007 על ידי ADEMA (שהעמידה מועמד משלה ב-2002).

מערכת המשפט מבוססת על החוק הצרפתי, בהתאמות לחברה המאלית. קיים בית משפט נפרד לחוקה.

דמוקרטיה

מאז כינון חוקת מאלי והמעבר למשטר אזרחי ב-1992, ועד ההפיכה הצבאית שהתחוללה ב-2012, התקיימה במאלי דמוקרטיה ייצוגית רב-מפלגתית מתפקדת ויציבה, עם בחירות חופשיות והוגנות, על-פי משקיפים זרים, ושמירה על חופש העיתונות .[8] ארגון "בית החירות" מונה את מאלי בין 7 המדינות המוגדרות "חופשיות" באפריקה שמדרום לסהרה, נכון ל-2008 .[9]

התבססות משטר דמוקרטי במאלי לא הייתה מובנת מאליה לאחר שלושה עשורים של משטר צבאי, באזור בלתי יציב ובלתי דמוקרטי ברובו, ולנוכח העוני הקשה, רמת האי-שוויון הגבוהה, היעדר ההשכלה והפיצול האתני והלשוני. חוקר מדע המדינה זריק קיי סמית' תולה את הצלחתה המפתיעה של הדמוקרטיה בנורמות המסורתיות בחברה המאלית, אשר עולות בקנה אחד עם חברה אזרחית דמוקרטית. ביניהן הוא מונה אמון הדדי, שיתוף-פעולה בין קבוצות שונות, סובלנות, פלורליזם, הפרדת סמכויות, והציפייה ממנהיג לשאת באחריות כלפי ההולכים אחריו. מסורות של צדקה וסולידריות ממתנות את השפעת הפערים הכלכליים. גם המאלים האמידים הם בדרך כלל צאצאים למשפחות כפריות, ולעיתים קרובות שומרים על קשר עם כפרי מוצאם ומסייעים לתושביהם העניים.

הסבר נוסף להתבססות הדמוקרטיה נעוץ בתכונותיהם האישיות של מנהיגי המדינה, ובפרט מחויבותו לדמוקרטיה ולזכויות האדם של נשיאה הראשון של מאלי הדמוקרטית, אלפה עומאר קונרה, שהתבטאה בין היתר בנכונותו להמתיק את עונש המוות שהוטל על הרודן טראורה למאסר עולם. קונרה גם כיבד את החוקה המגבילה את מספר הכהונות של נשיא לשתיים, ובניגוד למנהיגים אחרים פרש מן הנשיאות בתום שתי כהונות מבלי לנסות ולשנות את החוקה.

כלכלה

מאלי משופעת במשאבי טבע כגון זהב, אורניום ומלח. למרות זאת המדינה היא בין העניות בעולם וכמחצית מהאוכלוסייה (נכון ל-2008) חיה על משכורת ממוצעת של 1.25 דולר ליום[10] העוני הנרחב במאלי מתקיים אף על פי שמדובר במדינה דמוקרטית בעלת שחיתות נמוכה ואשר מדורגת כ"חופשית" בדירוגי אי-התערבות הממשל בכלכלה. הכלכלה נשענת בעיקר על חקלאות ודייג.

התמ"ג לנפש של תושביה, במונחי שוויון כוח קנייה, הוא 1,254 דולר אמריקאי בשנת 2011, מה שמציב אותה במקום ה-206 בעולם, ובמדד הפיתוח האנושי של האו"ם היא מדורגת במקום 175. על פי דו"ח של סוכנות הפיתוח של האו"ם משנת 2001, שיעור תמותת התינוקות הוא 230 על כל 1000 לידות, וההוצאה הביתית נפלה ב-5% יחסית לרמה של 1980.[11]

גאוגרפיה

מאלי, ששטחה הוא כ-1.24 מיליון קמ"ר, היא המדינה ה-24 בגודלה בכדור הארץ, השמינית בגודלה באפריקה, והגדולה במערב אפריקה.

האקלים והצמחייה משתנים מאד מאזור לאזור, לפי קו הרוחב, ונחלקים לשלושה אזורים עיקריים. חלקה הצפוני של המדינה נכלל בתחומי מדבר סהרה. כמויות הגשמים בו מועטות מאד וכמעט שאין בו צמחייה. חלקה המרכזי נכלל ברצועת הסאהל המדברית למחצה, ומכוסה בצמחיית סוואנה. בחלק הדרומי והדרום-מערבי שורר אקלים סובטרופי, כמות הגשמים השנתית מגיעה ל-700 מ"מ, והצמחייה היא תערובת של סוואנה ויער.

האוכלוסייה מרוכזת ברובה באזורי המרכז והדרום שאקלימם מתון יחסית.

פני השטח הם ברובם מישור או גבעות מתונות. רוב הקרקע מכוסה חול, ורק מיעוט מצומצם מן הקרקעות ראוי לעיבוד. בעשורים האחרונים מתפשט מדבר סהרה אל רצועת הסהאל, וכמות השטח הראויה לעיבוד הולכת ומצטמצמת.

אין למאלי מוצא לים. שני נהרות גדולים עוברים בה ומהווים נתיבי סחר ומקור למי השקיה: נהר סנגל במערב ונהר ניז'ר שעובר בכל החלק המרכזי של המדינה, ממערב למזרח. על גדות הניז'ר או סמוך לו שוכנות רוב הערים העיקריות, ובהן עיר הבירה במקו והבירה העתיקה טימבוקטו. ערים חשובות נוספות הן סיקאסו, ג'נה וגאו.

דמוגרפיה

ילדים במאלי

כ-90 אחוזים מתושבי מאלי הם מוסלמים סונים, אבל לא תמיד במידה כזו שתמנע קיום של אמונות ונהגים דתיים מסורתיים. למוסלמים יש מערכות חינוך משל עצמם, שמגיעות לפעמים עד לרמה שוות מעמד לזה של לימודי תואר שני ודוקטורט. מוסלמים רבים עולים לרגל למכה ולומדים במדינות ערביות. 9 אחוזים מן התושבים מאמינים בדתות מקומיות ואחוז אחד הם נוצרים.

האוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית, ומורכבת ברובה מקבוצות אתניות שחורות. הקבוצה האתנית הגדולה היא מַנדֶה, המונה כמחצית מן התושבים ונחלקת בעצמה לקבוצות מלינקה, במברה וסונינקה. אחריה באים הפֶּאוּל (פולאני) המונים כ-17 אחוז, הוולטאים המונים כ-12 אחוזים, הסונגהאי שישה אחוזים וקבוצות אפריקאיות שחורות אחרות מונות עוד חמישה אחוזים מן התושבים. כ-10 אחוזים מן האוכלוסייה הם טוארגים (עם בֶּרבֶּרי).

מאלי מתאפיינת באופן כללי בהרמוניה בין הקבוצות האתניות השונות, שבאופן מסורתי קשורות לעיסוקים מסוימים (הפולאני למשל הם רועים, הבמברה איכרים, ובני בוזו הם דייגים) וחיות בסמיכות זו לזו. חריג להרמוניה זו הם הטוארגים, שב-1990 פתחו בהתקוממות נגד השלטון המרכזי בתביעה לאוטונומיה נרחבת. הסכסוך עמם הסתיים ב-1996. לכל קבוצה אתנית לשון משלה, אך 80 אחוזים מן התושבים מבינים את שפת במברה, המשמשת כשפת המסחר העיקרית.

ידיעת קרוא וכתוב בצרפתית, השפה הרשמית, היא מוגבלת ומרוכזת באזורים העירוניים. הממשלה הגדילה את אחוז יודעי קרוא וכתוב במידה ניכרת מאז שנות 1960 על ידי מתן דגש לחינוך בבית ספר יסודי ובכיתות הנמוכות של בית הספר התיכון. בשנת 1990 הוקמה בבמקו אוניברסיטה לאומית.

לפי דו"ח ההתפחות האנושית לשנת 2009 שפורסם מטעם UNDP, תוכנית הפיתוח של האו"ם, שיעור תושבי המדינה המבוגרים (מעל גיל 15) שאינם יודעים קרוא וכתוב עומד על 73.8%.[12]

לקריאה נוספת

  • Zeric Kay Smith, Mali's Decade of Democracy, Journal of Democracy 12.3 (2001) 73-79

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שפות מדוברות כוללות בין השאר את במברה, מנד ואחרות.
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ "New York Times"
  7. ^ http://www.glz.co.il/1064-9666-he/Galatz.aspx
  8. ^ Worldwide Press Freedom Index 2006
  9. ^ מפת החופש בעולם - 2008
  10. ^ Human Development Indices, Table 3: Human and income poverty, p. 35. Retrieved on 1 June 2009
  11. ^ http://elsa.berkeley.edu/~chad/azstach.pdf
  12. ^ United Nations Development Program UNDP.org Table I, page 177.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0