נחמיה ברוש

נחמיה ברוש
	נחמיה ברוש, 1956
לידה	1913; האימפריה הרוסית
פטירה	18 בספטמבר 2007 (בגיל 94 בערך); ישראל
השתייכות	ההגנה ; צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף משנה
תפקידים אזרחיים
	מנהל המרכז הישראלי לניהול.

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ תקופת שירות, תפקידים צבאיים, עלה לישראל, מלחמות וקרבות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

נחמיה ברוש (בורשטיין) (1913 - 18 בספטמבר 2007) היה חבר מנגנון הקבע של "ההגנה", קצין בצה"ל בדרגת אלוף משנה, כיהן כדובר צה"ל במהלך מלחמת סיני.

ביוגרפיה

ברוש נולד ברוסיה, אחד משלושה ילדיהם של יפה ומרדכי בורשטיין. עלה עם משפחתו לארץ ישראל ב-1923, למד בגימנסיה הריאלית בירושלים והנדסה אזרחית בטכניון.

ב-1929 הצטרף לארגון "ההגנה", היה פעיל ומדריך בגדנ"ע. ב-1937 השתתף בקורס מפקדי מחלקות ח' של ההגנה בג'וערה, יחד עם יגאל אלון ומשה דיין. בתקופת המרד הערבי הגדול שירת כמפקד יערות הכרמל. בהמשך שירת כקצין גדנ"ע בירושלים ומפקד גדוד חי"ש בעיר בשנים 1941 עד 1944. היה נציג ההגנה בפניה לאברהם (יאיר) שטרן, מפקד ארגון הלח"י. אחותו של ברוש, רוני, הייתה נשואה לשטרן, ברוש הציע לו לקבל מסתור של ההגנה אך נענה בסירוב. עבר למחוז תל אביב של ההגנה ושירת כראש מטה המנהלה, בתפקיד זה שירת בליל וינגייט כאחראי על הצד הלוגיסטי. במלחמת העצמאות היה סגן מפקד המחוז. לאחר המלחמה מונה לעמוד בראש ועדת חקירה לבדיקת נפילת ניצנים שהמליצה לטהר את שמם של אנשי היישוב.

בנובמבר 1949 מונה למפקד מחוז חיפה וחטיבת כרמלי וב-1951 למפקד מחוז תל אביב וחטיבת קרייתי. ביוני 1955 מונה לדובר צה"ל, בתקופתו בתפקיד נקבע כי יכלול גם את האחריות על יחסי הציבור של מערכת הביטחון ומשרד הביטחון. הוא שירת בתפקיד עד נובמבר 1957, כולל במהלך מלחמת סיני.

לאחר שחרורו עבד בנציבות שירות המדינה, היה אחראי על עובדי מערכת הביטחון, ראש לשכת הדרום, מנהל לשכות תל אביב וחיפה והמשנה לנציב השירות.

היה ממקימי שכונת צהלה בתל אביב, זכה לאות יקיר העיר ב-1995. היה ממייסדי "צוות - ארגון גמלאי צה"ל", ב-1960^[1]. ניהל את המרכז הישראלי לניהול.