חנוך דאובה
 | |
| דאובה, 2012 | |
| לידה | עין צורים, ישראל |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
חנוך דאובה הוא קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, המשמש כמפקד מגמה במרכז להכשרת פיקוד קרבי, קודם לכן שימש כמפקד מרכז ניטור במפקדת אלון ומפקד חטיבת קרייתי. בעל עיטור העוז שהוענק לו על מבצע חילוץ בעיירה בינת ג'בייל, במהלך מלחמת לבנון השנייה.
ביוגרפיה
דאובה הוא בן קיבוץ עין צורים. הוא התגייס לחיל השריון, עבר מסלול בתפקיד טען-קשר בטנק מרכבה סימן 3, ולאחר מכן עבר קורס מפקדי טנקים וקורס קציני שריון. בפרוץ מלחמת לבנון השנייה שימש דאובה כמפקד פלוגה א' של גדוד 53, בחטיבה 188, בדרגת סרן.
לאחר המלחמה שימש מפקד פלוגה בקורס קציני שריון, וסגן מפקד גדוד 74 בחטיבה 188. ב-2014 מונה למפקד גדוד 82 בחטיבה 7, ב-2016 מונה למפקד גדוד 532 בחטיבה 460 וב-2018 לראש זירת דרום בחטיבת המבצעים באמ"ץ. ב-1 באוגוסט 2019 מונה למפקד חטיבת קרייתי וכיהן בתפקיד עד ספטמבר 2022. בפברואר 2022 מונה למפקד מרכז ניטור במפקדת אלון ולאחר מכן מונה למפקד מגמה בהמרכז להכשרת פיקוד קרבי במסגרתו פועל קורס מפקדי פלוגות ומגמות נוספות.
קרבות בינת ג'בייל
ב-8 באוגוסט 2006, במהלך מבצע "שינוי כיוון 10" (שהיה למעשה הרחבה של מבצע "שינוי כיוון 9", כהכנה למבצע רחב היקף, מבצע שינוי כיוון 11) יצאה פלוגה א' בפיקודו לכיוון הכפר עיינאתה, פרבר מזרחי של העיר בינת ג'בייל. במהלך חילופי האש הודיע מפקד הגדוד לדאובה על חייל גדס"ר צנחנים פצוע באזור ושאל אם הוא מסוגל לעזור לחלץ אותו. דאובה החליט לצאת לחילוץ הפצוע בטנק בודד, כדי שלא ימשוך אש, ויוכל לחמוק בין טילי הנ"ט של חזבאללה. דאובה היה מודע לסיכון הרב שנטל על עצמו[1] אך יצא בכל זאת, ללא מפות של האזור, כשהוא בקשר עם מפעיל כטב"ם שיכוון אותו לפצוע.
הטנק של דאובה התקדם לכיוון הפצוע דרך טרסות בגובה 3 מטרים, שבילים צרים, פרדסים ותנאי שטח קשים. בשלב מסוים נשברו האנטנות של הטנק, ודאובה הגיע לרחוב הראשי של הכפר כשהקשר מתבצע דרך אנטנת חירום עם המג"ד בלבד. במקביל נעשה ניסיון נוסף לחילוץ הפצוע על ידי כוח מפלחה"ן צנחנים וסיירת צנחנים. בשל טעות בזיהוי ירו הכוחות זה על זה, וכתוצאה מכך נהרג סמ"ר אורן ליפשיץ. אירוע זה עיכב את החבירה בין הטנק לכוח הצנחנים בכ-45 דקות. במהלך הזמן המשיך דאובה לנוע עם הטנק ללא הפסקה, כדי להקשות על פגיעה בו. לאחר שזיהה את כוח הצנחנים נסע לכיוונם וחבר אליהם. רופא הסיירת נכנס אל הטנק עם גופתו של ליפשיץ ועם החייל הפצוע סמ"ר מורן כהן, שהיה מונשם. הטנק נע אל מחוץ לכפר כדי להמתין למסוק שיפנה את הפצוע וההרוג, שהגיע לאחר מספר דקות עם חיילי יחידת 669. המסוק פינה את הפצוע, ההרוג והרופא.
לאחר ביצוע המשימה החלו דאובה וצוותו בנסיעה חזרה לכיוון שאר הגדוד בפאתי בינת ג'בייל. לאחר מספר רגעים ספג הטנק פגיעה של טיל נ"ט בחלקו האחורי. הפגיעה שיתקה את המערכות החיצוניות של הטנק, כולל יכולת צידוד הצריח (היכולת לסובב את צריח הטנק) ויכולת הירי של התותח. דאובה פקד על הנהג לנסוע קדימה במהירות, אך מספר שניות לאחר מכן נפגע הטנק מטיל שני. למרות הפגיעה הנוספת המשיך הטנק לנסוע דרך שבילי העפר בפאתי העיר. דקות לאחר מכן נפגע הטנק מטיל שלישי, שחדר את הצריח ופצע את הטען איתי בניאל בצוואר. דאובה החל ללחוץ על צווארו כדי לעצור את הדימום המסיבי. הטנק נפגע פעם רביעית מטיל נ"ט, שהפעם לא גרם לנזק רב, והצוות הפצוע המשיך בנסיעה מהירה. הטנק העלה עשן סמיך, מתוכו ומחלקיו החיצוניים. דאובה נפגע בעיניו, שהיו נפוחות ומפויחות, וכדי לראות את כיוון הנסיעה היה חייב להרים את עפעפיו בעזרת הידיים.
דאובה החליט לעצור את הטנק, והצוות יצא מפתחיו העליונים (הדלת האחורית ניזוקה קשה ולא פעלה). על ארבעת החיילים נפתחה אש ודאובה שהבין כעת איפה הם נמצאים יצר קשר עם המג"ד ששלח טנק נוסף לחלץ אותם. לאחר מספר דקות בהם היה הצוות תחת אש הגיע הטנק של מפקד פלוגה ג', סרן טל דוד (טלדה), אשר חילץ את הצוות למסוק שפינה אותם לבית חולים רמב"ם והפיקוד על הפלוגה עבר לסגנו עמרי גינזבורג[2]. חייו של איתי שנפצע בצווארו ניצלו, אך החייל אותו יצאו לחלץ, סמ"ר מורן כהן, לא שרד ונפטר בבית החולים.
על פעולת החילוץ והקרבות הקשיים באזור בינת ג'בייל הוענק לחנוך דאובה עיטור העוז. העיטור ניתן בספטמבר 2007 על ידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי.
דאובה נבחר לשאת נאום בטקס קבלת העיטורים הרשמי של מלחמת לבנון השנייה[3].
משפחתו
גם שלושת אחיו של חנוך משמשים כקצינים בצה"ל:
- אל"ם אורי דאובה, שהיה מ"פ בחטיבת הצנחנים, ישב במהלך כל פעולת החילוץ של אחיו בחמ"ל, וצפה דרך צילומי הכטב"מים בכל השתלשלות האירועים. הוא הגיע בהמשך לבית החולים וראה את אחיו פצוע אך הולך בכוחות עצמו, בהמשך אורי שימש כמפקד חטיבה 226 ועוצבת ברעם.
- סא"ל ניב דאובה, שירת באותה חטיבה כמפקד טנק, בהמשך שימש מפקד פלוגת קורס קציני שריון, סגן מפקד גדוד 71, מפקד גדוד 198 בחטיבה 460, מג"ד גדוד 532 ומג"ד גדוד 52 בחטיבה 401.
- רב-סרן עידן דאובה, שימש מפקד פלוגת גולן בחטיבה 188, קצין אג"ם בגדוד 53, קצין הדרכה של חטיבה 188.
ארבעת האחים נלחמו במבצע צוק איתן בחזית הלחימה.
גם אביו של חנוך, אלי דאובה היה קצין בשריון. סבו של חנוך, דוד דאובה היה מפקד קיבוץ עין צורים במלחמת העצמאות, ונפל בשבי הירדני. גם סבתו טובה דאובה נלחמה בקרבות גוש עציון ונפלה בשבי הירדני עם שאר לוחמי גוש עציון בתש"ח.
קישורים חיצוניים
- חן קוטס-בר, "המטרה שלנו הייתה לחיות, לחיות, לחיות", באתר nrg, 9 באפריל 2007
- עקיבא נוביק, הקצין המעוטר מגיע לגדוד 74, באתר גלי צה"ל און-ליין 13 באוגוסט 2009
- עיטור העוז שהוענק לחנוך דאובה, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- טל זגרבה, סיפור קבלת העיטור, 'צומת גיבור'
, עיתון במחנה, 21 בדצמבר 2007
הערות שוליים
- ^ מתוך עיתון במחנה, 21 בדצמבר 2007, 'צומת גיבור': "קיוויתי שחזבאללה כל-כך לא יאמינו שמישהו נכנס לשם עם טנק אחד, שאני אצליח לברוח להם לפני שיספיקו לכוון עלי...לסמל איתי בניאל, הטען שלי ומפקד טנק בהכשרתו, אמרתי כל הזמן להסתכל החוצה וללמוד את הציר, כי יש סבירות שאני לא אחזור מהמשימה הזאת..."
- ^
ליאור בן-עמי | צילומים: גיל נחושתן, העמיס את כל הטראומות על הטנדר, באתר "ידיעות אחרונות", 9 בדצמבר 2021
- ^ דבריו של בננו סרן חנוך דאובה בטקס הענקת העיטורים על ידי הרמטכ"ל, באתר הגבורה
מפקדי חטיבת קרייתי 
| |
|---|---|
|
