עמלץ לבן

עמלץ לבן
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	דגי סחוס
על־סדרה:	דמויי כריש
סדרה:	עמלצאים
משפחה:	עמלציים
סוג:	Carcharodon
מין:	עמלץ לבן
שם מדעי
Carcharodon carcharias
תחום תפוצה
תפוצת עמלץ לבן - בכחול.

עמלץ לבן ליד חופי מקסיקו

קובץ:Steve Backshall with Great white shark.jpg

צוללן שוחה עם עמלץ לבן

עמלץ לבן ניתן לראות כי חלקו העליון של הכריש אפור וחלקו התחתון לבן

עמלץ לבן אוכל דג מתוך פיתיון

ראש עמלץ לבן מהצד

עַמְלֵץ לָבָן (שם מדעי: Carcharodon carcharias), המוכר גם בשמות כריש לבן או קרחה לבנה, הוא מין של כריש מהסוג Carcharodon במשפחת העמלציים. העמלץ הלבן הוא המין היחיד שחי כיום מהסוג Carcharodon, אולם נראה כי בעבר השתייכו לסוג מינים נוספים, בהם המגלודון. העמלץ הלבן הוא טורף על ונחשב לדג הטורף הגדול ביותר כיום.

פירוש שמו המדעי הוא "שן-כריש" ולעיתים נכתב ומבוטא "קרכרודון" (עם כ' דגושה) בהתאם להגייה האנגלית. שמו העממי הוא Great White Shark, אף שאיננו מין בסוג כריש ואף לא במשפחת הכרישיים. עם זאת, הוא שייך לעל-סדרה דמויי כריש ודומה לכרישים בצורתו הכללית.

פרטים כלליים

אורכו של כריש העמלץ הלבן נע בין שלושה לשמונה מטרים, ומשקלו מגיע עד לשלוש טונות. הוא ניזון מיונקים ימיים, מצבי ים, מדגים שונים ומפגרים. הכריש מסוכן לאדם, אך לרוב אינו טורף אותו. תפוצתו כוללת את כל הימים והאוקיינוסים באזורים הסובטרופיים והממוזגים. דייגים דיווחו על כריש באורך של 11 מטרים (36 רגל), אבל העמלץ הלבן הגדול ביותר שנתפס (בטעות) היה באורך של 5.94 מטרים (19.5 רגל).^{[דרוש מקור]} באוסטרליה הוצגה נקבה באורך של 5 מטר, במשקל 1,300 קילוגרם (2,900 ליברות) ועם שיניים באורך 5 סנטימטרים (2.0 אינץ').

עמלצים לבנים, כמו מיני כרישים אחרים, יכולים להעלות את חום גופם ולהאיץ את קצב חילוף החומרים שלהם. טמפרטורת הגוף שלהם עולה לפעמים ב-10–15 מעלות על טמפרטורת המים שסביבן. ככל הכרישים גם לעמלץ הלבן אין עצמות אמיתיות אלא שידרה סחוסית, ולכן יש לו טבעות גידול, מהן אפשר לקבוע את גילו. בשל מבנה גופו הגדול מנוע העמלץ הלבן מלהסתובב במהירות^{[דרושה הבהרה]}, אך בדומה למינים אחרים של כרישים הוא חייב לנוע בלי הפסקה כדי לשטוף את זימיו במים עתירי חמצן. האישון שלו כה גדול עד כי נדמה שהוא ממלא את כל גלגל העין, הנראה כ"חור שחור".

לעמלץ הלבן חוטם חרוטי ומחודד, ומכאן כינויו האוסטרלי "הסמן הלבן". חוש הריח המעולה שלו זיכה אותו בכינוי "האף השוחה". העמלץ הלבן שרד כמעט ללא שינוי במשך שנים רבות, והוא מתקדם מאד מבחינה התפתחותית ומתאים לסביבתו יותר ממרבית בעלי החיים. הוא אוכל הבשר הגדול שבכרישים, שני (מבין אוכלי הבשר) רק לכריש מגלודון, שהוא ככל הנראה שאר בשר שלו. סבורים שהוא כריש נודד עונתי, ששוחה בעקבות בעלי חיים ימים נודדים.

מהירותו המרבית של העמלץ הלבן יכולה להגיע ל-40 קילומטרים בשעה.^{[דרוש מקור]}

אנטומיה

גופו של כריש העמלץ הלבן דמוי טורפדו ושלדו סחוסי. עורו קשה ומחוספס ומכוסה קשקשים קטנים ובולטים העשויים מדנטין ואמייל. החרטום קצר ומחודד ומשני צדדיו נמצאים הנחיריים. פתח הפה רחב ומקושת ונמצא בתחתית הראש. בפיו שיניים משולשות חדות, ששוליהן משוננים כמסור. הן מתחלפות ללא הרף רק בחלק הלסתות האחורי. הכריש עשוי להחליף אלפי שיניים במהלך חייו. בתפסו טרף הוא מטלטלו על מנת לקרוע ממנו נתחים לאכילה. כוח הנשיכה של פרט בוגר שקול ל-18,000 ניוטון (הכוח שמפעילה מסה של כ-1.8 טון). מכל בעלי החיים החיים כיום רק לתנינאים הגדולים (תנין הים ותנין היאור) יש עוצמת נשיכה חזקה יותר.

לעמלץ הלבן זוג סנפירי גב: הקדמי ממוקם במרכז הגב והאחורי מעל הסנפיר האחורי. סנפירי החזה שחורים בקצותיהם ובבסיסם כתם שחור. סנפירים אלה גדולים ודמויי מפרש. סנפיר הזנב גדול ושתי אונותיו כמעט שוות בגודלן. בצידי הגוף, לפני סנפירי החזה, ישנם חמישה פתחי זימים אנכיים ארוכים. גבו של כריש זה אפור כהה וגחונו לבנבן. הוא בעל יכולת שחייה מהירה.

מנגנון ייחודי מגן על עיני הכריש בעת תקיפת טרף או קרב: הוא מסוגל לגלגל את עיניו לאחור, מה שמונע מהן להיפגע.

אינטליגנציה ומבנה חברתי

בעבר מקובל היה להחשיב את העמלץ הלבן ליצור פרימיטיבי, שעלול לנסות ולנשוך את עצמו אם נפצע בגלל ריח הדם, אינו מסוגל לזכור פרטים פשוטים למדי, ובעל יכולת למידה נמוכה. המבנה החברתי שלו הוגדר כיחידאי, פרט לתקופת הרבייה.

מחקרים שנעשו לאחרונה העלו כי חיי החברה של הכריש הלבן פעילים יותר משחשבו בעבר. בדרום אפריקה, למשל, נראתה קבוצת כרישים בעלת היררכיה דומיננטית, שנקבעת על ידי גודל, מין, וותק טריטוריאלי. בזמן ציד, הכרישים נוטים להיפרד מחבריהם, והם פותרים סכסוכי טריטוריה על ידי ריטואלים וטקסים קבועים. למרות זאת, כמה כרישים בודדים נמצאו עם סימני נשיכה, שנגרמו על ידי כרישים אחרים, כנראה במטרה להבריח את הפולש או כהצהרת דומיננטיות.

הכריש הלבן הוא אחד ממיני הכרישים הידועים במנהגם להרים את ראשם מעל פני הים כדי להתבונן באובייקטים כגון טרף, מנהג הידוע כ"קפיצות ריגול". חוקרים משערים שהכריש למד זאת מאינטרקציה עם בני אדם, והוא למד לנצל זאת כדי להריח את טרפו מעל למים (כיוון שריח נע מהר יותר באוויר מאשר במים).

התרבות

העמלץ הלבן מתרבה בשלב מאוחר בחייו, נקבות מבנות 12–14, ומספר הוולדות קטן מאוד. המדענים מסכימים שקצב ההתרבות אינו מספיק על מנת לשמור על גודל האוכלוסייה, ולכן כרישים אלה מתמעטים מדי שנה בשנה. הנקבה גדולה מהזכר. היא משריצה כעשרה ולדות חיים שאורכם כמטר ואשר זהים במראם לבוגרים. ההתרבות מתקיימת אחת לשנתיים ואורכם של הצעירים בהגיעם לבגרות הוא כשלושה מטרים.

הסוואתו וצבעיו של העמלץ הלבן

חלקו העליון של כריש העמלץ הלבן אפור (מוכתם בחום), והתחתון לבן. ההסוואה הזאת מאפשרת לגופו להתמזג עם פני הים המוצפים באור השמש, כשמסתכלים עליו למטה, או להיעלם בצללי המעמקים הכהים, כשמביטים בו מלמעלה.

לעמלץ הלבן יש סנפיר-גב אפור כפלדה. ניגוד הגוונים של העמלץ הלבן מסייע לכריש לארוב לטרפו, מבלי שיבחינו בו. ואולם, כריש עמלץ לבן כמעט שאינו זקוק להסוואה, מכיוון שלרשותו סוללת חושים משוכללת, המסייעת לו להתמקד בטרפו ולצודו.

חושים

לעמלץ הלבן מספר חושים מפותחים ביותר. מערכת החושים שלו קולטת תנועה, קול, ושדות חשמליים במים. בנקבוביות החוטם של הכריש נמצאות תעלות מלאות בקרישה הקולטת פולסים ביו-חשמליים במים, ומשמשות כאברי חישה, ונקראות אמפולות לורנציני. הכריש מאתר את טרפו בעזרת חושי הראייה והריח וכן בעזרת מערכת קו הצד, תאי עצב המכסים את עורו, בעזרתם הוא קולט תנודות במים. ראייתו ביום בינונית, אך נמצא שבלילה היא רגישה לאור בהרבה מראייתם של חתוליים. ואכן, נמצא שהכריש מעדיף לצוד בלילה. חוש הריח מפותח ביותר: הכריש מסוגל להריח טיפה אחת של דם בכמות עצומה של מים. חוש זה בדרך כלל עוזר לו באיתור טרף פצוע, ואף מגרה את חושיו עד כדי השתוללות. חוש הטעם מועיל לו בזיהוי הטרף, ועל כן הוא בדרך כלל נוגס קלות בטרף כדי לזהותו.

מזון ואויבים

כריש העמלץ הלבן ניזון מדגים, יונקים ויצורים ימיים רבים אחרים, מתים או חיים, ואף מדולפינים שונים (אם כי הוא אינו מוגדר כאוכל כול כמו כריש טיגריסי). הטרף החביב עליו הוא כלבי ים, ועל כן שכיח למצוא אותו בקרבת חופים בעונת הצאצאים של יונקים אלה.

עקב גודלו ומיקומו בשרשרת המזון, אין לכריש זה טורפים רבים המסכנים אותו, ועל כן אויביו העיקריים הם פרטים גדולים ממנו והאדם. אולם, שני יונקים ימיים ידועים כטורפי כרישי עמלץ לבן. הראשון בהם הוא לווייתן ראשתן גדול-ראש, הטורף הגדול ביותר החי כיום (אורכו כ-20 מטר), המצליח להתגבר על פרטים גדולים ולטורפם, והשני הוא האורקה (קטלן), שהוא הגדול במשפחת הדולפינים, המגיע לאורך של כ-10 מטרים וצד בקבוצות.

במשך שנים ניטש הוויכוח מיהו הטורף הפראי ביותר בממלכת הים. במאבק היחיד אי פעם שתועד אל מול המצלמות בים הפתוח גבר פרט בוגר של אורקה על פרט בוגר של כריש עמלץ לבן, ובכך הטה את הכף לזכות האורקה.

טכניקת הצייד הנפוצה של הכריש היא לאתר טרף, לצלול לעומק מתחת ומאחורי הטרף, ואז להסתער עליו תוך צבירת מהירות עצומה.

העמלץ הלבן שורף ביום כ-5000 קלוריות אך יש לו מאגר קלוריות בגופו שמאפשר לו להמשיך לחיות גם כאשר יש מחסור במזון. כאשר הוא משתמש באנרגיה שבמאגר שלו יכולת הציפה שלו נחלשת ועיניו מתגלגלות פנימה לתוך גופו ולמעשה הוא נהיה עיוור. כאשר הוא נהיה עיוור הוא יכול להשתמש בחוש אחד בלבד לזיהוי הטרף: גילוי שדות חשמליים שנוצרים מתנועתו של הטרף.^{[דרוש מקור]}

העמלץ הלבן והאדם

כריש זה ידוע כמסוכן ביותר לבני אדם, אולם התגלה שהוא תוקף אותם בטעות, בחושבו שצללית האדם השוחה מעליו היא בעל חיים שאפשר לטרוף, דוגמת צב ים (צללית אדם השוחה על גלשן מזכירה מאד את גופו העגול בעל הסנפירים של צב הים). כאשר הכריש מזהה את האדם כאדם, הוא בדרך כלל מתרחק ממנו. אם בכל זאת נגס בבשרו, הרי חוש הטעם מורה לו כי אין מדובר בטרפו, ובמצולות הוא משחרר את האדם מבין לסתותיו עם פציעות בהתאם למיקום ועוצמת הנשיכה. לפיכך, שמו הרע יצא לו עקב גודלו העצום, לפיו קל מאד לזהותו, ותפוצתו הרחבה, הגורמת לחיכוכים רבים בינו לבין האדם.

ראו גם

• מגלודון

קישורים חיצוניים

• מקור השם עמלץ, אתר האקדמיה ללשון העברית
• אבי בליזובסקי, ‏כרישים לבנים חיים עד גיל 70, באתר "הידען", 23 בינואר 2014
• גרדיאן, לראשונה מאז 1976: עמלץ לבן נצפה בחופי האיים הבלאריים, באתר הארץ, 30 ביוני 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23339843עמלץ לבן