UN Watch
UN Watch הוא ארגון חוץ-ממשלתי הממוקם בז'נבה ומגדיר את מטרתו כ"פיקוח על פעילות האו"ם לפי אמות המידה והעקרונות שנקבעו במגילת האומות המאוחדות"[1]. לארגון מעמד של יועץ מיוחד למועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות והוא משמש כארגון חבר במחלקת המידע הציבורי באו"ם. הארגון מקושר לוועד היהודי-אמריקני.
UN Watch היה פעיל במאבק כנגד הפרת זכויות האדם שאירעו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובדארפור וכן נאבק כנגד אנטי-ישראליות והבעת רגשות אנטישמיים, הקיימות להשקפתו באו"ם. כמו כן מנטר הארגון את כישוריהן של המדינות המתמודדות לבחירות עבור מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם. אחת הביקורות המרכזיות על מועצת האו"ם לזכויות אדם היא שלמדינות רבות החברות במועצה קיימת היסטוריה בעייתית בנושא זכויות האדם. ארגון UN Watch תיאר את המועצה כגרועה לא פחות מקודמתה, ועדת האו"ם לזכויות אדם.
קופי אנאן, מזכ"ל האו"ם לשעבר, שיבח את הארגון והמנהל הכללי של משרד האו"ם בז'נבה, סרגיי אורדזוניקידזה הכיר ב"עבודה החשובה של UN Watch בתמיכה ביישומם הצודק של ערכים ועקרונות מאמנת האומות המאוחדות ותמיכה בזכויות אדם לכל". סוכנות הידיעות הצרפתית תיארה את UN Watch הן כארגון ש"מגן על זכויות אדם בעולם" והן כ"קבוצה לוביסטית, בעלת קשרים חזקים לישראל".
הקמה
UN Watch נוסד בשנת 1993, בידי מוריס ברטהולד אברמס[1], לשעבר נשיא אוניברסיטת ברנדייס. אברמס שימש גם כנשיא הוועד היהודי-אמריקני (1963-1968), יושב ראש הוועדה הלאומית בעניין יהודי ברית המועצות (1983-1988), יושב ראש ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית (1986–1989) והשליח הקבוע של ארצות הברית לאו"ם בז'נבה (1989-1993).
אברמס תמך באו"ם כמוסד. בשנת 1999, נאם אברמס בקונגרס האמריקני בנושא טיפול האו"ם בישראל. בנאומו אמר "UN Watch תומכת בלי סייג באו"ם כמוסד חיוני. על ארצות הברית לשלם את חובות העבר שלה לאו"ם, כחלק מהכבוד הלאומי, ובהכרה בחשיבותו של האו"ם. למרות מגרעותיו של האו"ם, זה לא מתקבל על הדעת שארצות הברית תימנע מתמיכה בארגון העולמי האמיתי היחיד, בעולם בו קיימים יחסי גומלין כשלנו".
מבנה ומעמד
UN Watch נוטל חלק בפעילויות האו"ם, בתור ארגון-חוץ ממשלתי מוסמך במעמד יועץ מיוחד לוועדת כלכלה וחברה של האו"ם (UN Economic and Social Council) וכן כארגון חוץ-ממשלתי חבר במחלקת האו"ם למידע ציבורי (UN Department of Public Information). הארגון מקושר לוועד היהודי-אמריקני, ארגון חוץ-ממשלתי שנוסד ב-1906, אשר היה מחלוצי התומכים בכלילת ערבות האו"ם לזכויות אדם בינלאומיות באמנת האו"ם וביצירת התפקיד של נציב עליון לזכויות אדם.
UN Watch השתתף בפעילויות האו"ם הבאות: ועידה לזכויות אדם, דיון בפאנל על האו"ם ועל המזרח התיכון, דיון בפאנל על הצעות לרפורמה בוועדת זכויות האדם, ועדת המשנה לקידום והגנה על זכויות אדם, הוועדה לחיסול אפליה הנובעת מגזענות וקבוצת העבודה למען מיעוטים. סמינר של UN Watch בז'נבה כלל סיור בארמון האומות, ביקור במוזיאון הצלב האדום והסהר האדום ונוכחות בפגישה של הוועדה נגד עינויים (Committee Against Torture).
בשנת 2007, ל-UN Watch היו 110 חברים אשר התפלגו גאוגרפית בצורה הבאה: 56% מאירופה, 38% מצפון אמריקה ו-4% מקנדה. הארגון מוציא לאור עלון חדשות אודות סוגיות מהאו"ם, עליו מנויים כ-5000 איש מכל רחבי העולם.
פרשנויות ותגובות של הארגון פורסמו בכלי תקשורת רבים ומובילים כגון ה-BBC, אלג'זירה, סוכנות הידיעות רויטרס, הוושינגטון פוסט, סוכנות הידיעות הצרפתית, קול אמריקה, ג'רוזלם פוסט, פוקס ניוז וסוכנות הידיעות היהודית JTA ועוד.
הנהלת הארגון וייסודו
חברי הוועד המנהל הנוכחיים, כוללים את:
- אלפרד ה. מוזס - עורך-דין, שגריר ארצות הברית ברומניה לשעבר, שליח נשיאותי לקונפליקט בקפריסין ויועץ מיוחד לנשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר.
- פר אהלמארק - סגן ראש ממשלת שוודיה לשעבר.
- פרופ' אירווין קוטלר - עורך-דין בינלאומי לזכויות אדם, חבר פרלמנט קנדי מאז 1993, שר המשפטים הקנדי לשעבר והיועץ המשפטי הקנדי לשעבר, המוכר בכינוי "עו"ד למען המדוכאים".
- דויד א. האריס - מנכ"ל הוועד היהודי-אמריקני.
- מקס יעקובסון - השליח הקבוע של פינלנד לאו"ם בניו-יורק לשעבר ושגריר פינלנד בשוודיה לשעבר.
- רות וודג'ווד - מרצה למשפט בינלאומי ודיפלומטיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
מנכ"ל UN Watch הוא הלל נוייר, עורך דין פעיל בארצות הברית ששימש גם כמתמחה בבית המשפט העליון בישראל. בין השנים 2008-2011 כיהן נוייר כסגן נשיא מועצת זכויות האדם של ועידת הארגונים הלא-ממשלתיים בז'נבה.
הארגון הוקם באמצעות תרומות פרטיות ותרומות צדקה.
פעילויות ועמדות
אזורים
קונגו
בשנת 2008, בוטלה משרת הממונה המיוחד מטעם האו"ם לקונגו בידי מועצת זכויות האדם של האו"ם. הביטול נעשה בתמיכתן של מצרים, אלג'יר, תוניס, רוסיה ומדינות נוספות, לאחר בקשה מנהלית מטעם ג'וזף קבילה, נשיא קונגו. על פי דו"ח עוקב, שהוכן בידי משרד המזכיר הכללי באן קי-מון, הן הממשלה והן הכוחות המורדים ממשיכים בביצוע מעשי רצח המוניים ועינויים. בנובמבר אותה שנה, UN Watch קרא למועצה זכויות האדם של האו"ם להתנצל על ביטול המשרה והצהיר שמועצת זכויות האדם צריכה לתת דין וחשבון על המעשה, בהתחשב בזוועות שאנשים סבלו. מנכ"ל UN Watch הלל נוייר הצהיר "מוסרית, מדינות אלו (במועצת זכויות האדם) אשר עמדו מאחורי ביטול סמכות הפיקוח במרץ, צריכים להתנצל כעת בפני הקורבנות בקונגו... לעולם לא נדע כמה חיים היו יכולים להינצל לולא המועצה, בהיענותה לממשלת קונגו, לא הייתה גורמת לפער ההגנה חסר המצפון הזה אשר הרס את מנגנון האזהרה המוקדם, בדיוק כאשר הקורבנות היו זקוקים לו יותר מכל". קבוצות נוספות התומכות בזכויות קראו להחזרת המשרה.
ב-1 בדצמבר 2009, בעקבות מעשי זוועה שנעשו בפרובינציה המזרחית של קונגו, מועצת זכויות האדם של האו"ם גינתה את הפגיעה באוכלוסייה אזרחית בקונגו. UN Watch אמר שהוא מקווה לראות הצבה מחדש של מומחה מטעם האו"ם באזור, ואמר שהפגיעות "הופכות את החיים במזרח קונגו לגיהנום" וצריכות להיחקר כהלכה. עוד אמר הארגון כי 50 קבוצות חתמו על הפניה למזכיר הכללי של האו"ם באן קי-מון ולנציבה העליונה של זכויות האדם באו"ם, נבי פילאיי, בבקשה להחזיר את משרת פיקוח זכויות האדם מטעם האו"ם באזור קונגו.
דארפור
UN Watch אירחה מפגש פסגה של אקטיביסטים למען דארפור במרץ 2007[2].
ב-27 באפריל 2008, UN Watch הצטרף לארגוני זכויות אדם בעולם בהשקת קמפיין "צדק למען דארפור". הארגונים שמאחורי הקמפיין כללו את אמנסטי אינטרנשיונל, משמר זכויות האדם ו-Human Rights First. הקמפיין קרא למועצת הביטחון של האו"ם, ארגונים אזוריים וממשלות בעולם ללחוץ על סודאן לשתף פעולה עם בית הדין הפלילי הבינלאומי ולעצור את עלי קושהייב ואחמד הרון החשודים בפשעי מלחמה. הממשלה הסודנית סירבה להסגיר את החשודים לבית המשפט, ולמעשה קידמה את הרון לתפקיד השר הממשלתי לעניינים הומניטריים[3].
איראן
UN Watch שיבח את ארצות הברית, צרפת ומדינות נוספות על ביקורתם לגבי זכויות האדם באיראן בשימוע בז'נבה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם, בשנת 2010. יחד עם זאת, מנכ"ל UN Watch הלל נוייר התריע כי השפעת החלטת אספת המועצה עלולה להיות מוגבלת לאימוצו של דו"ח אשר יהיה קשה לאוכפו[4].
האיטי
בתחילת ינואר 2010, לאחר התרחשותה של רעידת האדמה בהאיטי, 47 חברי מועצת זכויות האדם של האו"ם העבירו פה אחד החלטה המביעה דאגה לגבי הפרת זכויות במצב שלאחר רעידת האדמה ומפצירה בממשלה ובקבוצות סיוע להגן על ילדים מפני אלימות וניצול. ארגון UN Watch טען כי המפגש המיוחד בן היומיים שמועצת זכויות האדם של האו"ם קיימה בנושא האיטי הוא בזבוז זמן ומשאבים כיוון שאין למועצה תקציב וסמכות לפעול בנושא ולאור קיומן של הפרות זכויות אדם דוחקות יותר באותו זמן[5].
שווייץ
לאחר החלטתה של שווייץ בשנת 2009 לאסור בניית צריחי מסגדים[6], הצהיר UN Watch שהוא יפעל לביטולו המהיר של החוק. מנכ"ל התנועה הלל נוייר אמר שהאיסור הוא אפליה פסולה[7].
בחירות למועצת האו"ם לזכויות אדם
UN Watch התנגד למועמדותן של מדינות בעלות רקע עגום בזכויות אדם למועצת זכויות האדם של האו"ם. החלטת האו"ם משנת 2006 שהורתה על ייסוד המוסד, קבעה כי בבחירת מדינות למועצה, המדינות החברות באו"ם "תיקחנה בחשבון את תרומת המועמדים לקידום והגנה על זכויות אדם".
2007
במאי 2007, UN Watch וארגון Freedom House (אנ') הגישו דו"ח משותף לגבי בחירות למועצת האו"ם לזכויות אדם אשר קבע כי אנגולה, בלארוס, מצרים וקטר אינן מתאימות לשבת בגוף העוסק בזכויות אדם כיוון שהן בעצמן מפירות זכויות. הדו"ח טען כי ארבע המדינות "הן משטרים רודניים בעלי רקע שלילי בהצבעות האו"ם (בנושאי זכויות) ואינן מתאימות לתפקיד חברות מועצה". הדו"ח הוסיף ותיאר את המועמדות סלובניה, דנמרק, איטליה והולנד כ"בעלות כישורים מתאימים" למועצה והגדיר את המועמדות בוליביה, הודו, אינדונזיה, מדגסקר, ניקרגואה, הפיליפינים ודרום אפריקה כ"מפוקפקות".
2008
במאי 2008, UN Watch ו-Freedom House קראו לעצרת הכללית של האו"ם להצביע נגד המועמדות בחריין, גבון, פקיסטן, סרי לנקה וזמביה בשל רקע עגום בזכויות אדם. לפי משמר זכויות האדם, למועמדותה של סרי לנקה היו מתנגדים נוספים: קואליציה של 20 ארגונים לא ממשלתיים מרחבי העולם ושלושה זוכי פרס נובל לשלום: הנשיא לשעבר של ארצות הברית ג'ימי קרטר, דזמונד טוטו הדרום-אפריקאי ואדולפו פרז אסקיבל הארגנטינאי.
2009
במאי 2009, UN Watch ו-Freedom House הגישו שוב דו"ח משותף על הבחירות למועצת זכויות האדם של האו"ם. הדו"ח תיאר את המועמדות סין, קובה וערב הסעודית כ"גרועות שבגרועות" במונחי זכויות אדם. הדו"ח גם תיאר את המועמדות אזרבייג'ן, קמרון, ג'יבוטי ורוסיה כ"חסרות את הכישורים הנדרשים", ואת בנגלדש, ירדן, קניה, קירגיזסטן, ניגריה וסנגל כ"מפוקפקות". UN Watch ו-Freedom House תיארו את פעילות המועצה בשלוש השנים הראשונות לפעילותה כדלה. הם קבעו שמדינות מוסלמיות, בתמיכה קובנית, כתבו מחדש חלק מהחוקים לפיקוח על חופש הביטוי בדרך שמגבילה את הביטוי, וכן ש"ברית של משטרים בנסיגה" הצליחה לגרום למועצה לבטל את חוקרי זכויות האדם לאזורים בעייתיים כגון בלארוס, קובה, ליבריה, קונגו ודארפור. בניגוד לכך, כתבו UN Watch ו-Freedom House, הצליחה הברית לגרום למועצה למנות חוקר אשר היה מעורב בכינונו של הפרס הבינלאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי, פרס שנוי במחלוקת, לכבודו של מועמר קדאפי ואדם נוסף אשר מאמין כי פיגועי 11 בספטמבר הם עבודה פנימית (של אנשי ארצות הברית). הלל נוייר אמר "החזון היה שהמועצה תהיה קולם של הקורבנות, אבל היא כעת במצב של משבר".
2010
UN Watch הביע דאגה בשל דו"ח אשר קבע כי מדינות אסייתיות עלולות לסייע לבחירתה של איראן במאי 2010 כאחת מ-47 החברות של מועצת האו"ם לזכויות אדם[8].
2011
UN Watch קיבלה קרדיט על הנהגת הקמפיין כנגד מתן מושב לסוריה במועצה.
פעילויות או"ם אחרות
ועידת האו"ם נגד גזענות (2009)
ערך מורחב – ועידת האו"ם נגד הגזענות (2009)
ב-19 באפריל 2009, יום לפני פתיחת ועידת דרבן השנייה, UN Watch וארגונים לא ממשלתיים אחרים אירחו את "וועדת הפסגה בז'נבה למען זכויות אדם, סובלנות ודמוקרטיה", כדי לעורר תשומת לב ציבורית לנושאי אפליה ועינויים על רקע גזעני. בין הדוברים שהוזמנו לנאום נכללו ניצולים מרצח העם ברואנדה ומתנגדים לשעבר מאיראן, קובה ומיאנמר. בנוסף אירח UN Watch "ועדה נגד גזענות, אפליה ורדיפות" בז'נבה. הנואמים בוועידה האחרונה כללו את שר המשפטים הקנדי לשעבר ארוין קוטלר, הפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי ואת מיס קנדה ונשיאת ארגון "עצרו הוצאות להורג של ילדים" (Stop Child Executions) נזנין אפשין-ג'ם.
דו"ח גולדסטון
- ערך מורחב – מבצע עופרת יצוקה
UN Watch הגיש עצומה בת 29 עמודים לצוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה בבקשה לפסילה עצמית של כריסטין צ'ינקין[9] מחברות בצוות הבדיקה, כיוון שהיא הייתה אחת מ-31 אקדמאיים ועורכי דין אשר חתמו על מכתב שפורסם בסאנדיי טיימס לפני שנבחרה לתפקיד, והאשימה את ישראל בחוסר ציות למשפטים ולחוקים הבינלאומיים להומניטריות ולזכויות אדם. המכתב תיאר את תקיפתה הצבאית של ישראל בעזה כ"מעשה תוקפנות" תוך קביעת "פלישה והפצצה כללית של עזה כהענשה קולקטיבית של 1.5 מיליון תושבים בניגוד לחוק הבינלאומי להומניטריות וזכויות אדם" והוסיף ש"חסימת העזרה ההומניטרית, הריסת תשתית אזרחית ומניעת גישה לדברים נחוצים כמו מזון ודלק נראים על פניו כפשעי מלחמה". UN Watch קבע שמאחר וצ'ינקין כבר גיבשה והביעה את דעתה על הנושאים שצוות החקירה היה אמור לחקור, היא אינה עומדת בדרישה להיות בלתי משוחדת בנושא, דרישה אשר הכרחית לצוות חקירה שמטרתו למצוא ולקבוע את העובדות. העצומה מצטטת דמויות סמכות מהמשפט הבינלאומי כולל קביעה תקדימית משנת 2004 מהמשפט של סיירה לאון, בה נקבע שהשופט ג'ופרי רוברטסון אינו כשיר לשפוט בשל מראית עין של הטיה.
השקפת הארגון לגבי הטיות אנטי-ישראליות ואנטישמיות באו"ם
- ערך מורחב – יחסי האו"ם-ישראל
UN Watch פעיל באו"ם במאבק כנגד מה שלהשקפתו מהווה אנטישמיות ודעות אנטי-ישראליות, ומה שהוא מכנה טיפול סלקטיבי ופוליטי של ישראל בידי גופים רבים באו"ם. הארגון תמך במטרתו המוצהרת של מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן להפסיק את הטיפול הלא מאוזן בישראל, להשקפתו. הארגון הוגדר כפרו-ישראלי בידי Jewish Telegraphic Agency.
קלאודיה רוסט (אנ') ציטטה את מנהל UN Watch הלל נוייר, אשר אמר שמאז הקמת המועצה לזכויות אדם של האו"ם באמצע 2006 ועד תחילת 2010, הוציאה המועצה 33 החלטות גינוי; מתוכן, שש עסקו בקוריאה הצפונית ובבורמה בעוד 27 האחרות התמקדו בגינויה של ישראל, נוייר טען כי האו"ם פטר את הקבוצות חמאס וחזבאללה אשר מגובות על ידי איראן מהחלטות דומות.
נאום במועצת האו"ם לזכויות אדם במרץ 2007
ב-27 במרץ 2007 מנכ"ל UN Watch הלל נוייר נשא נאום ביקורתי וקשה במועצת האו"ם לזכויות אדם והצהיר שהמועצה בגדה בחלומם של מייסדיה והפכה ל"סיוט". נוייר האשים את מועצת האו"ם לזכויות אדם בהתעלמות מהפרת זכויות אדם בכל רחבי העולם תוך בחירה לחוקק "החלטה אחרי החלטה כדי לגנות מדינה יחידה: ישראל". נוייר הוסיף וטען כי דאגת האו"ם לזכויות האדם הפלסטיניות מטעה, וסיפק דוגמאות למצבים בהם המועצה התעלמה ממעשי זוועה כלפי הפלסטינים "כיוון שלא ניתן היה להאשים את ישראל... לעריצים אשר מפעילים את המועצה לא היה יכול להיות אכפת פחות מהפלסטינים, או מזכויות אדם. הם שואפים ליצור דמוניזציה לדמוקרטיה הישראלית, לגרום לדה-לגיטימציה כלפי המדינה היהודית, להפוך את היהודים לשעיר לעזאזל".
נשיא מועצת האו"ם לזכויות אדם, לואיס אלפונסו דה אלבה ממקסיקו, הגיב באיום "למחוק מהפרוטוקול" את העדות, ואמר שהוא לא "יודה על הצהרה זו... אני לא אסבול הצהרות דומות במועצה. הדרך בה התייחסו לחברות במועצה, ולמעשה הדרך בה התייחסו למועצה עצמה, כל זה בלתי קביל". מועצת זכויות האדם של האו"ם הצהירה מאוחר יותר כי לא נמחקו מהפרוטוקול.
נאומו של נוייר קיבל שבחים במספר מאמרי מערכת ובמדורי דעות בעיתונים. הWall Street Journal סבר כי גילוי הלב של נוייר הפריע ל"ערפולה" ול"הונאתה" של המועצה. כותב אשר הביע דעה ב-The National Post הצהיר כי הנאום הפך "ללהיט ענק ביוטיוב". מאמר מערכת בניו יורק סאן קרא לנאום "דקה דיפלומטית (נדירה) הראויה להיזכר" ופרסם את מלוא הערותיו של נוייר. אלן גולד, פעיל זכויות אדם אוסטרלי, הביע את דעתו כי נאומו של נוייר היה "ארגון לא ממשלתי המציג ברורות את השקרנות והדעה הקדומה של גוף מפתח באו"ם".
אחר
מדליית החירות הנשיאותית של מרי רובינסון
ביולי 2009, נשיא ארצות הברית ברק אובמה העניק למרי רובינסון, נשיאת אירלנד לשעבר ונציבת זכויות האדם העליונה של האו"ם לשעבר את מדליית החירות הנשיאותית. הענקת המדליה לרובינסון גררה תגובות מעורבות. ג'ון בולטון, שגריר ארצות הברית באו"ם לשעבר הביע את הדעה שהיא לא הייתה צריכה לקבל את המדליה בשל התנגדותה "לביטחון או לאינטרסים הלאומיים של ארצות הברית". ננסי רובין, השליחה לשעבר של ארצות הברית לוועדת האו"ם לזכויות אדם, אמרה שרובינסון "הדגישה את הזכויות של נשים וילדים וקידמה פיקוח ודיווח ברחבי העולם" וכן הוסיפה "כיהודיה אמריקאית אשר מצהירה כי הגנה על זכויות אדם לכל היא מרכיב חשוב מהאמונה שלי, אני מאשרת בלב שלם בהכרתך (בתרומתה של) במרי רובינסון בשל סיפור חייה". יושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית ננסי פלוסי, דין רובין המדורג שני במפלגה הדמוקרטית בקונגרס ואיש הקונגרס הניו-יורקי מייקל מק'מהון תמכו במתן הפרס לרובינסון. 55 אנשי קונגרס רפובליקנים חתמו על מכתב לנשיא ארצות הברית אובמה בו ביקשו שלא להעניק את הפרס לרובינסון וציטטו את "עברה המוטה והמאכזב כנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם". איש הקונגרס הדמוקרטי אליוט אנגל מניו יורק קרא בנפרד להענקת המדליה לרובינסון "טעות".
רובינסון טענה שבהתנגדות להענקת המדליה, "אלמנטים מסוימים" של הקהילה היהודית העלו האשמות "חסרות בסיס לחלוטין". במכתב תגובה גלוי לדבריה של רובינסון, דחה הלל נוייר מ-UN Watch את טענותיה וביקר את חלקה בועידת דרבן הראשונה תוך הצהרה כי "מנהיגות פירושה לקחת אחריות. אולי לא היית האשמה העיקרית בנסיגה של דרבן, אבל לעולם תהיי הסמל הבולט שלה".
היחס אל הארגון
מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן אמר "אני מאוד מעריך את העבודה החשובה שמבצע ארגון UN Watch. אני מאמין שאבולוציה עצמאית ומעודכנת של פעולות האו"ם יוכיחו את עצמן כמקור חיוני, כאשר אנו שואפים להתאים את הארגון לצרכיו של העולם המשתנה".
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של UN Watch- אתר UN Watch בגרסתו העברית המצומצמת
- סרטון של הארגון על חלק מהצלחותיו באתר יוטיוב.
- ליאת שלזינגר, ריאיון עם הלל נוייר, מנכ"ל UN Watch, מעריב, 5 באוגוסט 2008
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אודות, אתר UN Watch
- ^ UN Watch holds NGO Activist Summit on Darfur, אתר UN Watch, 28 במרץ 2007
- ^ "Justice for Darfur" Campaign Launched, אמנסטי אינטרנשיונל, 15 באפריל 2008
- ^ Tovah Lazaroff, UN Watch in the News, The Jerusalem Post, 16 בפברואר 2010
- ^ UN rights body concerned for Haiti's children, אתר NWCN, 28 בינואר 2010
- ^ דנה בלאנדר ועופר קניג, דמוקרטיה ישירה בפעולה: איסור חוקתי על בניית צריחים בשווייץ, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 5 בדצמבר 2009
- ^ הלל נוייר, A Swiss Ban on Minarets, אתר New York Times, 18 בדצמבר 2009
- ^ Tovah Lazaroff, Iran under fire at UNHRC, The Jerusalem Post, 6 בפברואר 2010
- ^ REQUEST TO DISQUALIFY PROF. CHRISTINE CHINKIN FROM UN FACT FINDING MISSION ON THE GAZA CONFLICT
