יום טוב ראשון של סוכות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום טוב ראשון של סוכות חל בט"ו בתשרי והוא היום הראשון לשבעת ימי חג הסוכות.

יום זה נחשב למועד וכתבה בו התורה מצוות עשה לשבות ממלאכה, ומצוות לא תעשה שלא לעשות בו מלאכת עבודה: ”בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.” (ויקרא, כ"ג, ל"ה-ל"ו) לכן, ביום זה יש לשבות ממלאכה, להדליק נרות ולשמוח בסעודות כבשאר השבתות והחגים וכן ללמוד תורה כמחצית מהיום.

ביום זה מזמינים לאושפיזין את אברהם אבינו.

דינים מיוחדים ליום זה

  • חיוב נטילת לולב מדאורייתא מחוץ לבית המקדש, היא ביום זה בלבד. לפני תקנת רבן יוחנן בן זכאי הלולב היה ניטל מחוץ לבית המקדש רק ביום זה. לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי יש חיוב מדרבנן ליטול את הלולב ביתר ימי חג הסוכות גם מחוץ לבית המקדש[1].
  • נענוע הלולב צריך להיעשות על לולבו הפרטי של המנענע ולא על לולב שנלקח בהשאלה[2]. אך אם בעל הלולב נותן את הלולב במתנה, ואפילו במתנה על מנת להחזיר, יכול חברו לנענע בו[3].
  • חובה לאכול אכילת קבע בסוכה ולברך על פת לחם. מצווה זו נלמדת בגזרה שווה מחג הפסח, שכשם שבליל ראשון של פסח חובה לאכול מצה, כך בליל ראשון של חג הסוכות חובה לאכול לחם בסוכה[4], וכשם שמדקדקים בליל הסדר לאכול מצה בשיעור 'כזית' כך יש לדקדק גם באכילת לחם בליל סוכות.
  • ביום זה מברכים את ברכת שהחיינו בכמה הזדמנויות: יש נשים המברכות אותה בעת הדלקת הנרות[5]. מברכים אותה בקידוש, שבדרך כלל הוא גם הפעם הראשונה שמקיימים את מצוות הישיבה בסוכה[6]. ומברכים שוב ביום, בשעה שמקיימים לראשונה את מצוות נטילת לולב[7].
  • בזמן שבית המקדש קיים, נוטלים לולב ביום זה אפילו אם הוא חל בשבת, בניגוד לשאר ימי החג, שאם חלו בשבת לא נוטלים בהם לולב.[8]

מנהגי התפילה

ביום טוב ראשון של סוכות, כבכל יום טוב, מתפללים בכל התפילות תפילת שבע כאשר ברכת קדושת היום היא אתה בחרתנו. לאחר התפילה אומרים הלל שלם, תוך אחיזת ארבעת המינים ונענועם במהלך אמירת ההלל. קריאת התורה היא ב"פרשת המועדות" שבפרשת אמור[9]. ההפטרה היא בספר זכריה, פרק י"ד, פסוקים א'-כ"א (ובנוסח רומניא סיימו פסוק י"ט) המתאר את המלחמה שלעתיד לבוא, משום שנאמר בו שלעתיד לבוא כל הגויים יעלו לרגל לירושלים בחג הסוכות[10]. ביום טוב שני בחו"ל, קוראים בתורה כמו יום הראשון ומפטירים אצל אשכנזים וספרדים בספר מלכים א', פרק ח', פסוקים ב'-כ"א (וכן נהגו בנוסח רומניא, אלא שסיימו ב פסוק כ'), אצל איטלקים פרק ז', פסוק נ"א עד פרק ח', פסוק ט"ו, ואצל תימנים בפרק ז', פסוק נ"א עד פרק ח', פסוק כ"א.

בנוסף, אומרים הושענות, שהן הקפת הבימה תוך אחיזת ארבעת המינים ואמירת פיוטים מיוחדים. יש האומרים הושענות מיד אחר ההלל, ויש האומרים אותם לאחר תפילת מוסף.

פיוטים

בנוסח אשכנז (המערבי והמזרחי כאחד), נאמרת המערבית "אוחזי בידם ארבעה מינים" מאת רבי יוסף טוב עלם[11][12]. כאשר חל בשבת, יש האומרים מערבית כרגיל, יש שאין אומרים כלל, ויש האומרים מערבית של ליל שני. אומרים יוצר "אַכְתִּיר זֵר תְּהִלָּה", אופן 'אאמיר אותך סלה', זולת 'אנא הושיעה נא'. לא ידוע בבירור מחברם, אך הם מיוחסים לרבי אלעזר הקליר. הקדושתא ליום א' של סוכות היא "אֻיַּמְתִּי בְּחִיל כִּפּוּר", וכשחל בשבת, נוהגים לומר "ארחץ בניקיון כפות" (הקרובה של יו"ט שני בחו"ל). שתי הקרובות נתחברו על ידי רבי אלעזר הקליר. בהושענות אומרים במנהג אשכנז המזרחי "למען אמתך", ובמנהג אשכנז המערבי אומרים "אערך שועי", ואם חל בשבת אומרים בשני המנהגים "אֹם נצורה"[13]. אף ההושענות מיוחסות לקליר. לפי מנהג וורמייזא אומרים פיוטי קדושה במוסף.

ביום טוב שני בחו"ל, במנהג אשכנז המזרחי אומרים את המערבית 'ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים' לר' יחיאל בן יצחק, ובמנהג אשכנז המערבי אומרים 'חג האסיף תקופת השנה' לר' אלעזר בר' שמשון. ביוצר אומרים בשני המנהגים 'אאמיץ לנורא ואיום', אופן 'אאמיר אותך סלה', זולת במנהג המערבי 'אנא הושיעה נא' (כדאתמול) ובמנהג המזרחי 'אנא תרב עליצותיך'. פיוטים אלו מיוחסים לרבי אלעזר הקליר. הקדושתא היא "ארחץ בניקיון כפות", ואם חל יום ראשון של סוכות בשבת שאמרו "ארחץ בניקיון כפות" אתמול, אומרים "אֻיַּמְתִּי בְּחִיל כִּפּוּר". בהושענות, אומרים במנהג המזרחי "אבן שתייה", ובמנהג המערבי "אל למושעות"; אם אתמול היה שבת, אומרים "למען אמתך" ו"אערך שועי" (בהתאמה) כמו שעושים ברוב השנים ביום הראשון.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34196193יום טוב ראשון של סוכות