איילון וייטנאמי
 איילון וייטנאמי
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | איילוניים |
| סוג: | איילון |
| מין: | איילון וייטנאמי |
| שם מדעי | |
 Tragulus versicolor
| |
| תחום תפוצה | |
| |
איילון וייטנאמי (שם מדעי: Tragulus versicolor; ידוע גם כאיילון כסוף-גב), הוא מין של פרסתן קטן מעלה גירה בסוג איילון שבמשפחת האיילוניים, המצוי ככל הנראה אך ורק בוייטנאם. ההתייחסות הראשונה אליו כמין נפרד הייתה על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס אשר ציין בשנת 1910 שיש בינו לבין איילון גדול ואיילון זוטר שני הבדלים, אף על פי שחוקרים רבים לפני כן ואחרי כן עדיין התייחסו אליו כתת-מין של איילון ענק. מחקר משנת 2004, גילה לפחות 3 הבדלים מורפולוגים במבנה הגולגולת משאר המינים בסוג - מה שתומך בדעה שהוא מהווה מין בפני עצמו, וכך מקובל כיום להתייחס אליו. בשל הדמיון הרב שלו לשני המינים הנזכרים, הביולוגיה שלו כמו גם תפוצתו המלאה אינה ידועה כמעט. שמו המדעי נגזר מלטינית כדלהלן: "Tragulus" = תיש קטן בהתייחס לגודלו. "versicolor" = צבע כסוף בהתייחס לצבע הפרווה בגבו. בשל זהירותו הרבה של מין זה, באזורים ההרריים של וייטנאם שגור בפי המקומיים הביטוי "פחדן כמו איילון".
אנטומיה
כמרבית קרוביו, האיילון הוייטנאמי הוא בעל חיים קטנטן וזעיר המתאפיין בגוף קומפקטי ועגלגל המותאם לתנועה בסבך. יש לו רגליים דקיקות, אוזניים קצרות, ראש מחודד ומקושת וצוואר קצר. עיניו גדולות ואפו בולט. יש הטוענים כי הוא קטן אף יותר מהאיילון הזוטר המחזיק בתואר "הפרסתן הקטן בעולם". הפרווה שלו בצבע חום-אפרפר עם נטייה לצהבהב-כתמתם דהוי בצלעות ובצוואר. האזור הלבן בגחון ממשיך ללא הפרעה מהסנטר עד למפשעה, ואין לו צווארון חום סמוך לחזה כפי שיש לאיילונים האחרים. יש לו 3 רצועות לבנות על הגרון בדומה לאיילון הזוטר, ולעיתים דווקא צוואר לבן עם 3 רצועות חומות בדומה לאיילון הענק; הרגליים כתמתמות. אין לו קווים כהים מהעין לאף. כפי שמרמז שמו, סימן ההיכר שלו הוא גב בצבע אפרפר-כסוף או צפחה, ולעיתים הגוון הכסוף מתפשט גם על הצלעות והעכוז; באופן כללי יש נטייה לשערות להתבהר. בצדדי הצוואר מרקם הפרווה משתנה במעט: היא גסה במיוחד ופחות זיפית וקוצנית בהשוואה לאיילון הזוטר. שיער גס זה היה אחד המאפיינים העיקריים ששימשו בתחילה לתיאורו כמין נפרד. לזכרים יש ניבים ארוכים שבולטים מהשפה. הגולגולת של המין קטנה באופן ניכר מאיילונים אחרים אך היא רחבה יחסית ובולות השמיעה רחבות מאד. אורך גופו של האיילון הוייטנאמי עד 40 ס"מ ומשקלו כ-2 ק"ג.
ביולוגיה
הפרטים ששימשו את תומאס לתיאור המין נרכשו בנהטראנג - עיר הממוקמת בחוף הדרומי של וייטנאם. מקורם של איילונים אלו אינו בטוח בוודאות שכן הם נרכשו ממספר סוחרים. פרט נוסף שהגיע למערב, נתפס על ידי ציידים מקומיים ב-16 בינואר 1990 כ-500 מטר מעל פני הים סמוך לנהר טרה, סביב דאק רונג בואון לואויי וכ-20 ק"מ צפונית לעיר קאן נאק במחוז ג'יה לאי, וכיום, הוא נשמר במוזיאון לזואולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה. טווח התפוצה המדויק של המין נותר עלום; על פי המידע הזמין, ניתן לומר רק שהוא שוהה ביערות טרופיים צפופים בשטח קטן של מחוז קון טום ובשטח גדול יותר דרומה במחוז חאן הואה. קשה לקבוע האם הוא מוגבל לוייטנאם או מצוי גם בקמבודיה ולאוס בשל הדמיון הרב שלו לאיילון זוטר הנפוץ בכל רחבי הודו-סין. בית הגידול שלו מורכב כנראה מיערות גשם עבותים, וכן באזורי סבך המחפים עליו מפני טורפים. הטמפרטורות בתחומי תפוצתו 20–30 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-2,000 מילימטר לשנה.
למעשה, אין כיום שום מידע על האקולוגיה של המין, וניתן לשער שהוא דומה במובנים רבים לקרוביו. הוא מין יחידאי הפעיל לבדו בחיפוש אחר מזון, לעיתים בשבילים קבועים ולעיתים באקראיות. הוא חששן וזהיר מאד, ויימלט במהירות כאשר יבחין בסכנה. טורפיו הפוטנציאליים באזור הם מיני חתוליים, גחניים נחשים וטורפים קטנים אחרים. עונת הרבייה היא ככל הנראה סביב יוני ויולי. ההריון נמשך כ-140 ימים כשלבסוף נולד עופר יחיד בסוף עונת הגשמים כאשר המזון נמצא בשפע.
מצב
האיילון הוייטנאמי הוגדר על ידי IUCN כמין חסר נתונים (DD), זאת מאחר שאין מידע על טווח התפוצה או גודל האוכלוסייה הנוכחית של המין; האזורים שבהם יש את הסיכוי הטוב ביותר שהוא נמצא - לא נחקרו היטב ולא נעשה שימוש רב באיסוף מידע באמצעות מצלמות נסתרות. לכן, לא ניתן להעריך את גודל הטווח של המין או לקבוע מה מגמת האוכלוסייה שלו. העמידות של המין לציד אינה ידועה, ומאז 2008 לא התקבל שום מידע משמעותי העשוי לשפוך אור על מעמד השימור של המין כך שהוא עדיין נותר במצב זה. עם זאת, ניתן לשער בוודאות שהאוכלוסייה נמצאת בירידה עקב לחץ ציד חמור של יונקים קרקעיים בוייטנאם - אשר גורמת לפיחות אפילו באוכלוסיות של המינים העמידים ביותר; מאחר שלא נראה שהוא מצוי באזורים גבוהים מאד, ייתכן בהחלט שמצבו חופף לקטגוריות שימור המאוימות ביותר. הרשומות הדלות של המין אינן מצביעות בהכרח על נדירותו, שכן איילונים רבים תוארו כשייכים למין איילון זוטר מה שעשוי להיות שגוי.
היערות בוייטנאם חווים רמות גבוהות של ציד ללא הבחנה במיוחד עבור יונקים קטנים. באופן כללי, לחץ הציד נמוך יותר בדרום וייטנאם שבה האיילון נוכח מאשר בצפון ובמרכז וייטנאם. מכיוון שאין נתונים רלוונטיים, לא ברור האם המין יכול להתמודד עם רמה מסוימת של ציד, אבל ידוע שהאיילון הזוטר שורד היטב אפילו באזורים עם רמות ציד גבוהות ביותר. בירוא יערות וחדירה לבית הגידול יכולים גם הם להוות איומים על האיילון - תלוי עד כמה הוא נוכח באזורים הללו. בדרך כלל, חדירה לבית הגידול גורמת לירידה באוכלוסייה אך לא ידוע האם המין הוייטנאמי מסתגל לחיים במטעים בדומה לקרובו הזוטר. פעולות השימור המוצעות על ידי IUCN כוללות בעיקר ביצוע סקרים באזורים הבלתי ידועים של וייטנאם לאוס וקמבודיה וחקירת עולם החי שבהם, וכן הקמת אזורים מוגנים ברחבי הודו-סין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
