אסמאעיל קבלאן
 | |
| לידה |
1922 הר הדרוזים, סוריה |
|---|---|
| פטירה |
4 באוקטובר 2007 (בגיל 85 בערך) עספיא, ישראל |
| תאריך עלייה | 1948 |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי צבא סוריהצבא ההצלה  צבא הגנה לישראל  משמר הגבול |
| תקופת הפעילות | 1948–1954, 1954 – 1960 |
| דרגה | סרן, סגן ניצב במשמר הגבול |
| תפקידים בשירות | |
|
סגן מפקד גדוד חרב מפקד גזרה במשמר הגבול | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות  מלחמת סיני | |
שייח' אִסמאעיל חסן קבלאן (1922 - 4 באוקטובר 2007) היה מראשוני וממנהיגי המתנדבים הדרוזים לכוחות הביטחון וממקימי יחידת המיעוטים, לימים גדוד חרב. קבלאן היה הקצין הדרוזי הראשון בצה"ל והיחיד ששירת כקצין גם בצבא סוריה.
ביוגרפיה
קבלאן נולד ב-1922 בהר הדרוזים שבסוריה.[1] שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ואחר כך שירת כקצין בצבא סוריה, שם הגיע לתפקיד סגן מפקד פלוגה. ב-1948 התנדב קבלאן כמ"פ לגדוד הדרוזי שבראשות שכיב ווהאב שהצטרף לצבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י. באפריל 1948, נכנס הגדוד לגליל ומפקדתו מוקמה בשפרעם. בניסיון לנתק את חיפה מעמק יזרעאל לחם הגדוד בקרב רמת יוחנן מול כוחות חטיבת כרמלי של ההגנה. בתום הקרב, שגרם לאבדות קשות בשני הצדדים (28 הרוגים דרוזים ו-21 יהודים), נוצר עמו קשר על ידי ג'וש פלמון וגיורא זייד.
קבלאן נשלח לפגישה בראש ארבעה קצינים ומספר חיילים עם לוחמים דרוזים מן ההגנה. שם פגשו בגיורא זייד ונלקחו לפגישה בקריית עמל עם משה דיין, שאיבד את אחיו זוריק בקרב. בפגישה השתכנע קבלאן מדברי דיין שאין איבה בין היהודים לדרוזים בגליל, שהיהודים עומדים לנצח במלחמה, ושהפסקת אש היא עניינם של שני הצדדים. קבלאן עזר לארגן פגישה של מפקד הגדוד ואהב עם אנשי ההגנה, ובהשראתו הוחלט שהגדוד ייסוג חזרה לסוריה.
לטענת מרדכי שכביץ' קיבל קבלאן על עצמו לבצע פעולת חבלה בכביש בית ג'ן-פקיעין אך לא ביצע אותה. הגדוד התפרק ומיעוטו נסוג למלכיה, שם בוים קרב עם יחידת הפלמ"ח (קרב מלכיה השני), ואז נסוגו שאריות אנשי הגדוד ללבנון ובחזרה לסוריה.
אחרי חזרת הגדוד לסוריה נאלץ קבלאן להסתתר עקב השמועות שהוא בגד בסוריה. הוא הנהיג קבוצה קטנה של לוחמים שהחליטה לעבור לצד הישראלי ולהלחם לצד הדרוזים תושבי הכרמל והגליל שהצטרפו לצה"ל. הוא ברח מדמשק לביירות ומשם לחורפיש. כאשר נתפס על ידי אנשי ההגנה נכלא ליד נהלל ושוחרר מן הכלא בהשפעת גיורא זייד. קבלאן התיישב בעספיא והתגייס לצה"ל בדרגת סגן. בעקבותיו עברו כמה עשרות חיילים דרוזים מסוריה לישראל. במדי קצין הוא נסע בין כפרי הדרוזים בגליל ובכרמל וגייס כמאתיים מהם לצה"ל.
אנשיו אורגנו ביחידת המיעוטים בנגב, בפיקוד חיים לבקוב, והוא מונה לסגנו. בשנת 1954 השתחרר מצה"ל. הוא שהה בלבנון בשליחות מודיעינית ואז גויס למשמר הגבול. כמפקד יחידה במשמר הגבול פיקד על חיסול המסתנן הרוצח מוסטפא סמואלי בפרוזדור ירושלים ב-1956. כאיש משמר הגבול השתתף במבצע קדש ונטל חלק בקרבות לכיבוש עזה.
אחרי פרישתו ממשמר הגבול בדרגת סגן ניצב, בשנת 1980, העמיק בדת הדרוזית, הפך איש דת ונקרא שייח'. במקביל היה חבר בהנהלת בית יד לבנים. קבלאן נפטר ב-4 באוקטובר 2007 בכפרו עספיא ונקבר בהלוויה רבת משתתפים.
בניו ונכדיו שירתו גם הם בצה"ל, חלקם כקצינים. בנו ג'יהאד קבלאן, שירת כתת-ניצב במשמר הגבול וכיהן כמפקד מג"ב ירושלים. נכדו הוא נווט-הקרב הדרוזי הראשון בחיל האוויר הישראלי.[2]
לקריאה נוספת
- רפיק חלבי, כומתה ירוקה ומצנפת לבנה- סיפורו של אסמאעיל קבלאן, ספר הגבורה, בעריכת מיכאל בר-זהר, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 196
- מורדכי שכביץ', לפאתי מזרח ובלבב פנימה
קישורים חיצוניים
- ש. שנב, איסמעיל סרב לחזור לצבא סוריה, מעריב, 11 באוקטובר 1959
- ת. אפרים, קצין דרוזי בשירות ישראל - סיפורו של איסמעיל קאבאלאן, דבר, 8 בדצמבר 1960
- יוסי ביילין, מן הצבא הסורי לישראל, דבר, 30 באוגוסט 1973
הערות שוליים
- ^ ראיון עם עמוס ינאי, תושב קרית-טבעון. כתב: יגאל אורן (http://www.tivon-lib.co.il/1313)
- ^ עידו זליקוביץ, עוז אלמוג, תרבות פוליטית בחברה הדרוזית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
.
