אל-באהג'ה
 | |
| מבט מהאוויר מכיוון מערב לעבר החצר הקדושה | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 3, 6 | |
  | |
אל-באהג'ה ("מחוז ההנאה") הוא אתר קדוש לדת הבהאית השוכן צפונית-מזרחית לעכו, בין בוסתן הגליל ממערב לכביש 4 ממזרח, מול שמרת. המקום מהווה חלק מהמרכז הבהאי העולמי.
על האתר
בשטח המתחם הקדוש שוכנים "מקדש בהאא אוללה" בו שמורים שרידיו של מירזא חוסיין עלי נורי, נביא האמונה הבהאית וכותבם של כתביה הקדושים, שנודע לימים כבהאא אוללה; ו"אחוזת אל-באהג'ה" בה התגורר בשנותיו האחרונות ובה מת בשנת 1892. האתר הוא אחד משני היעדים החשובים ביותר בישראל לעלייה לרגל בדת הבהאית.
שני המבנים מוקפים בגנים מטופחים ורחבי ידיים, והאתר ידוע בשם "המתחם הקדוש". "החצר הקדושה" (Haram-i Aqdas) היא חלקו של "המתחם הקדוש" הכולל את שני המבנים ואת הגנים הצמודים להם. בשנת 2008 הכריז ארגון אונסק"ו על המקום כאתר מורשת עולמית במסגרת הכרזתם של המקומות הבהאים ה"קדושים" בחיפה ובגליל המערבי. בכניסה לגן שוכן מרכז מבקרים.
ב-19 בספטמבר 2008 פורסם כי המרכז הבהאי העולמי ירכוש מצה"ל את מחנה בן עמי, הגובל באל-באהג'ה, לאחר שזה ינטש. שטחו של המחנה היה 39 דונם, וסכום העסקה עמד על 39 מיליון ש"ח. צה"ל פינה את המחנה בחודש אוגוסט 2009[1] ולאחר מכן, הורחבה החומה של המתחם הבהאי, כך שבעשור השני של שנות האלפיים, היא מקיפה גם את השטח שהתווסף לו.
מקדש בהאא אוללה
מקדש בהאא אוללה הוא המקום הקדוש ביותר לבהאים, והוא מסמן את הקיבלה[2], שאליה הם פונים בעת תפילה. המקום מורכב מ"המקדש הפנימי" ומ"המקדש החיצוני". המקדש הפנימי הוא מבנה מקורה שבמרכזו גן עצים וסביבו שבילים מכוסים במרבדים. באחד מחדריו, המכונה "קודש הקודשים", שמורים שרידיו של בהאא אוללה. בצמוד למקדש הפנימי שוכן "המקדש החיצוני", הכולל חצר קטנה שאליה מוליך שער, ומספר מדרגות המובילות אל המבנה השער של המקדש הפנימי.
שלושים שנה לאחר מותו של בהאא אוללה, ב-1922, נתפס המקום בכוח על ידי בנו, מירזא מוחמד עלי, ותומכיו, במסגרת מאבק הירושה להנהגת הדת. מושל עכו מטעם המנדט הבריטי דרש את השבת מפתחות המבנה לרשותו, ואלה נמסרו לו בתחילת 1923. המושל העבירם לשוגי אפנדי, מנהיגה המוכר של הדת[3].
אחוזת אל-באהג'ה
אחוזת אל-באהג'ה שוכנת בצמוד למקדש בהאא אוללה, מצדו המזרחי. המבנה נבנה ב-1870 על ידי עודי חאמר, סוחר אמיד מעכו, במקום בו ניצב מבנה קודם קטן יותר. שטחו של המבנה הוא 740 מ"ר והוא שימש כבית הקיץ של בעליו[4]. לאחר מותו של חאמר, הוא נקבר בסמוך למבנה, וב-1879 עזבה משפחתו את עכו בשל מגפה. היא השכירה את המבנה לבהאא אוללה תמורת סכום כסף בלתי משמעותי, ומאוחר יותר הוא נרכש במטרה לשמש כמקום מגוריו של האחרון. אשתו השנייה של בהאא אוללה וילדיה התגוררו במבנה. לאחר מותו של בהאא אוללה ב-1892 הוחזק המבנה בידי מירזא מוחמד עלי, ובנובמבר 1929 רכש אותו שוגי אפנדי[3]. שוגי אפנדי רכש את האדמות שסביב האתר, או החליפן בתמורה לאדמות אחרות שהיו בבעלות הבהאים, והרס את הבתים ששכנו בשטח. רעפיהם שימשו לסלילת השבילים בגנים, ובחומרי הבנייה נעשה שימוש כדי להקים קיר מגן מדרום לאחוזה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המקדש באתר העלייה לרגל של הדת הבהאית
- האחוזה באתר העלייה לרגל של הדת הבהאית
- Bahá'í Aesthetics of the Sacred
- הודעה מטעם אונסק"ו על צירוף המקומות הבהאיים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי לרשימת אתרי המורשת העולמית
- פרסום של שירות החדשות הבהאי העולמי על הכרזת האתרים הבהאים כאתר מורשת עולמית
- אל-באהג'ה - גלריית תמונות
הערות שוליים
|
  | ||
|---|---|---|
| אתרים | העיר העתיקה בירושלים וחומותיה • מצדה • העיר העתיקה בעכו • העיר הלבנה בתל אביב • מערות בית גוברין ומרשה בגבעות יהודה (בית גוברין ומרשה) • בית שערים | |
| המקומות הבהאים בחיפה ובגליל המערבי | המרכז הבהאי העולמי: מקדש הבאב • אל-באהג'ה • בית הצדק העולמי | |
| תלים מקראיים | תל מגידו • תל חצור • תל באר שבע | |
| דרך הבשמים | עבדת • ממשית • חלוצה • שבטה • מואה הנבטית • חורבת קצרה • מצד נקרות • מצד גרפון • מצד סהרונים • מצד מחמל | |
| נחל מערות | מערת תנור • מערת גמל • מערת הנחל • מערת הגדי | |