ארבעס
| מאכלים | |
|---|---|
| מוצא | המטבח היהודי-אשכנזי |
| אופן הגשה | חטיף |
| מרכיבים עיקריים | גרגרי חמצה; תבלינים: מלח בישול, פלפל שחור, סודה לשתייה |
| ברכתו | האדמה - בורא נפשות |
אַרְבֶּעס (או שלום-זכר בּאָנדלעך; במקור היידי גם: עֶרְבְּס) הם כינוי עממי אשכנזי (ממקור יידי) לגרגרי חמצה מבושלים הנאכלים כחטיף, וגם לגרגרי חמצה מבושלים המופיעים כמרכיב של מאכלים מסוימים[1]. הארבעס נפוצים בעיקר במטבח היהודי-אשכנזי, והם תופסים מקום עיקרי בסעודות שלום זכר, ונחשבים כאחד מסמליו, אך נאכלים גם בהזדמנויות אחרות.
הארבעס נאכלים בעיקר כמאכל בפני עצמו, כחטיף, כשהם מוגשים מבושלים (לעיתים בתוספת מעט סודה לשתייה לריכוך) ומתובלים, לרוב במלח ובפלפל שחור.
אטימולוגיה
השם "ארבעס" מקורו מיידיש (בה הם קיימים גם בשם "עֶרְבְּס"). החמצה מכונה ביידיש "נאהיט", אך קיימת גם בכינוי העממי "ווייסע ארבעס" (בתרגום מיידיש: "אפונה לבנה"), עקב כך שדומה בצורתה לאפונה לעומת צבעה שהוא קרוב ללבן. אפונה בגרמנית היא "Erbse", ומשם הגיע ה"ארבעס" לאפונה ביידיש. כיום מקובל לכנות את החמצה בשם מקוצר "ארבעס" (שבמקורו מתאר את האפונה, ולא את החמצה), וכן מקובל לכנות כן דווקא את החמצה שהתבשלה.
כתפריט
בשלום זכר
ביהדות מזרח אירופה, ובייחוד אצל יהודים הונגרים, גליציאנים ורומנים, מקובל המנהג לאכול ארבעס בסעודת השלום זכר לכבוד תינוק שנולד, והוא נחשב כמאכל יסוד בשלום זכר ומופיע אחד מסמליו. כיום סעודת ה"שלום זכר" והופעת הארבעס בה נפוצים בהרבה קהילות יהודיות אשכנזיות ואחרות. בציבור החרדי אף קיימים מספר גמ"חים לארבעס. בטעם הגשת ארבעס בסעודות שלום זכר, יש שכתבו שהוא משום שהוא מאכל אבלים (שכן גרגרי החמצה הם עגולים, ובסעודת הבראה מגישים לאבלים מאכלים עגולים)[2], וזאת בהתאם לטעם של קיום סעודת שלום זכר כסעודת ניחומים לתינוק שמתאבל על ששכח את תלמודו שלמד במעי אמו[3]. יש שרואים רמז בין הארבעס לבין הפריון המובטח בפסוק שבו אמר ה' לאברהם: ”וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם”[4] (לדמיון המילה "ארבה" לארבעס, או לפי שהמילים "ארבה את" בהגייה יידישאית של מזרח אירופה זהה להגיית המילה ארבעס)[5].
בסעודות והזדמנויות אחרות
הארבעס מוגשים במטבח היהודי-אשכנזי גם בסעודות מצווה שונות, ובעיקר בסעודת ליל שבת, והם נאכלים גם בערבי שבתות או בסתם ימי חול. יש שנהגו לאכול ארבעס בסעודת נישואין, כרמז לדברי ה' לאברהם[4]”וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם”[6]. יש שציינו מנהג של אכילת ארבעס בסעודת פורים, כזכר לכך שאסתר אכלה זרעונים בארמונו של אחשוורוש[7].
יש קהילות שנהגו לאכול ארבעס בראש השנה בסימני ראש השנה[6], כרמז לדברי ה' לאברהם: ”וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם”[4] ולפי שבראש השנה נפקדה שרה בזרע[8].
כמרכיב במאכלים אחרים
הכינוי ארבעס משמש לעיתים גם לגרגרי חמצה המופיעים כמרכיב במאכלים אחרים מהמטבח היהודי, בעיקר בז'רגון האשכנזי, כמו באלו המופיעים כמרכיב בטשולנט בחלק מהמתכונים שלו,[דרושה הבהרה] או באלו שנוספים לעיתים בסלטי חומוס לטעם ולנוי.
בהלכה
ברכה
ברכת הארבעס היא ברכת בורא פרי האדמה, והברכה שלאחריה היא ברכת בורא נפשות - אם אכל מהם שיעור כזית[א][9].
כאשר הם נאכלים בתוך הסעודה (היינו, בסעודה שבתחילתה אוכלים לחם שמברכים עליו ברכת המוציא לחם מן הארץ), נחלקו הפוסקים בברכתם, התלויה בשאלת מטרת אכילתם אם היא לקינוח או להשביע[10]:
- יש שכתבו כי נפטרים בברכת הלחם, וכמו תבשיל רגיל שלא מברכים עליו בנפרד כאשר הוא נאכל בתוך הסעודה;
- ויש שכתבו שכיוון שהם נאכלים לקינוח ולא על מנת להשביע, צריך לברך עליהם בנפרד בתוך הסעודה את ברכת בורא פרי האדמה הראויה להם;
- ויש שכתבו שתמיד ראוי להחמיר ולאכול אותם יחד עם לחם, ובכך יוצא לכל הדעות ואינו צריך לברך עליהם בנפרד;
- ויש שכתבו שהוא תלוי לפי הרגלו של אדם - אם רגיל לאכול אותם בסעודתו שאז אינו צריך לברך עליהם, ואם אינו רגיל הריהו בספק ברכה ועדיף להחמיר ולאכול אותם יחד עם לחם;
- ויש שכתבו שהרגיל לאכול אותם בסעודתו יחמיר ויאכל אותם עם פת, ומי שאינו רגיל יברך לפני אכילתם;
- ויש שחילקו בין אם באים באמצע הסעודה, כמו עם המרק, שבמקרה זה אין מברכים עליהם אף אם נאכלים בפני עצמם, לבין אם אם באים בסוף הסעודה (ובפרט למי שאינו רגיל לאכול אותם בסעודתו), שאז באים לקינוח ויש לברך עליהם.
לאחריהם, כאשר הם נאכלים בתוך הסעודה, נפסק להלכה שאין צריך לברך ברכת בורא נפשות, שכן ברכת המזון פוטרת אותם.
בישולי גויים
ארבעס שבושלו על ידי גוי, באופן שבושלו בכלים כשרים ושאין בהם תערובת של מאכלים שאינם כשרים, מותרים באכילה, ואין בהם איסור של "בישול גויים", שכן אינם "עולים על שולחן מלכים" (דהיינו שאין דרך לאכול אותם כמנה עיקרית בתפריט של סעודות חשובות)[11]
דבר שטיבולו במשקה
לאלו שנוהגים גם כיום להצריך נטילת ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה (היינו, מאכל שיש עליו רטיבות משבעה משקים), יש להשגיח שהארבעס יהיו יבשים לגמרי בעת אכילתם, או שייטלו את ידיהם לפני אכילתם[12].
בתרבות
מלבד הופעת הארבעס בסעודות שונות, קיימים גם ניבים וביטויים בהם קיימת התייחסות לארבעס. ביטוי ידוע הוא "כמו ארבעס לקיר" (במקור, ביידיש: "װי (אַן) אַרבעס צום װאַנט", או "ווי ארבעס צו דער וואנט"), שהוא בא לבטא דבר שאינו תואם לדבר אחר, במשמעות הפוכה: כשם שארבעס אינם נדבקים לקיר, אף אותו הדבר אינו מתאים לדבר האחר. הביטוי נחשב לביטוי יידי מוקדם ומופיע כבר אצל אישים מהמאה ה-19 כמו רבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם")[13], וכן אצל שלום עליכם[14].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מאיר בולקה, נולד לכם בן? תאכלו חומוס, באתר ynet, 21 ביוני 2018
- איזו קדושה יש בחומוס?, באתר מעלה: המרכז לציונות דתית
- אבו שוקי המקורי, מתכון ארבעס לשבת, בבלוג "חומוס להמונים", 24 בנובמבר 2006
- ארבעס - המתכון שיביא אתכם לטעם של פעם, באתר בחדרי חרדים, 13 בינואר 2017
- גיליון 210: בן בא לנו, באתר במיקסר, כ' בשבט תשע"ז, 16 בפברואר 2017
ביאורים והרחבות
- ^ לפי ספר "כזית השלם", השיעור הוא 37 גרגרים.
הערות שוליים
- ^ ראו: אביגדור שנאן (עריכה וביאור), סידור אבי חי, "שלום זכר", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, ירושלים תש"ס, עמ' 3, באתר כותר.
- ^ הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, שובע שמחות, חלק ב', פרק א' - סדר ליל הברית, הערה א', ד"ה והנה הרמ"א.
- ^ ראו ביאורי רבי שלמה לוריא לארבעה טורים, חלק יורה דעה, סימן רס"ה, על פי תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"ב עמוד ב'; רבי יהושע פלק כץ, דרישה, יורה דעה, סוף סימן רס"ד (בשם רבי מנחם ריקאנטי); רבי דוד הלוי סגל, טורי זהב, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ה, סעיף י"ג.
- ^ 4.0 4.1 4.2 ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ז.
- ^ ראו לדוגמה: מאיר בולקה, נולד לכם בן? תאכלו חומוס, באתר ynet, 21 ביוני 2018; איזו קדושה יש בחומוס?, באתר מעלה: המרכז לציונות דתית; אבו שוקי המקורי, מתכון ארבעס לשבת, בבלוג "חומוס להמונים", 24 בנובמבר 2006.
- ^ 6.0 6.1 רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שו"ת דברי יציב, ליקוטים והשמטות, סימן נ"ג.
- ^ מרדכי טנדלר, "נספח י"ב: פסקי הגר"מ פיינשטיין", בתוך: הרב משה הררי, מקראי קודש - פורים, ירושלים תשע"ד, עמ' רח"צ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ אבו שוקי המקורי, מתכון ארבעס לשבת, בבלוג "חומוס להמונים", 24 בנובמבר 2006, ועל פי תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"א עמוד א'.
- ^ הרב ישראל פנחס באדנער, כזית השלם, ירושלים תשס"א, עמ' 81.
- ^ הרב שמחה רבינוביץ, פסקי תשובות, חלק ב', סימן קע"ז, אות ג', הע' 20–21, ירושלים תשס"ב, עמ' תקכ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); הרב משה שקלארש, חיי משה, או"ח חלק ב', סימן קע"ז אות א', ד"ה וכן בדעת תורה, בני ברק תשס"ד, עמ' שע"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); הרב מאיר ערבה, מאיר עוז, חלק ח', סימן קע"ז, סעיף א' - מאכלים הטפלים לסעודה, "ארבעס", בני ברק תשע"ה, עמ' 101–102, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); הרב דוד גרוס, "דברים הבאים שלא מחמת הסעודה", בתוך: הבאר, גיליון י"א - ברכות הנהנין, ירושלים תשס"א, עמ' נ"ו-נ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רמ"א, הגהות הרמ"א, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קי"ג, סעיף ב'; רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן קי"ג, סעיף י"ג; הרב יוסף ליברמן, "בגדר עולה על שולחן מלכים, ודין 'ארבעס' בזה", בתוך: יעקב אהרן סקוצילס, אהל יעקב - תשובות ופסקים, תשובות בענינים שונים, ירושלים תשע"ח, עמ' פ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מכון "דרכי הוראה לרבנים", דברי מרדכי, ויקרא, פרשת שמיני, ירושלים תשע"א, עמ' צ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), והרב משה הררי, מקראי קודש - ליל הסדר, פרק ה', הע' ב', ד"ה ודעת, ירושלים תשע"ב, עמ' ר"ה/205, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), בשם רבי מרדכי אליהו.
- ^ רבי שמחה זיסל זיו, חכמה ומוסר, חלק א', סימן ס"ז, ד"ה והענין.
- ^ כמו בסיפורים "די „װיבאָרעס“", יידישע פאלקסבלאט, 1883, ו"דער זייגער", דער יוד, גיליון 19, 10 במאי 1900.
