במוצאי יום מנוחה

במוצאי יום מנוחה
בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה יָאֲתָה לְךָ צוּרִי לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה עֵת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל מַלֵט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה קְרָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה בַּת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה מַעְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּמֵי יֵשַׁע נִשְׁאֲבוּן וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה נְחֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן דְּבַר ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה יִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה רְפָא נָא יָהּ כְּאֵבִי וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חֹבִי לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי וְהוֹשִׁיעָה נָּא וְהַצְלִיחָה יְדִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ נְגִינוֹת יֶהְגוּ בְמֶרֶץ בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה חַי יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וּרְאֵה עָנְיִי וְאֶל קָשְׁיִי סְלַח מֶרְיִי וְעִיווּיִ קְשׁוֹר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִיווּיִ בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנָי וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי וְקוֹל הוֹדוּ אֶת ה' בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

"בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה" הוא שמו של פיוט המושר בקרב קהילות רבות בעם ישראל ונהוג לשירו במוצאי שבת. כותב הפיוט הוא הרב יעקב מלוניל (חי ופעל במאה ה-12).

כותב הפיוט

כפי שמעיד האקרוסטיכון, הרב יעקב מלוניל הוא כותב ומשורר הפיוט. בעותק נוסף ועתיק יותר של הפיוט נראה שמחברו הוא הרב 'יעקב מן יריחו', אך אין הכוונה לעיר יריחו שבארץ ישראל, אלא לעיר לוניל מפרובאנס שבדרום צרפת, שקיבלה את הכינוי 'יריחו' בפיהם של היהודים.

תוכן הפיוט

בפיוט בולטים כמה וכמה דברים; העצב ואת הדבר הזה ניתן ללמוד ממשפטיו של הפיוט; "בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה / הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה / שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה" ויש הסוברים שבגלל המשפטים הללו החלק של הפיוט המדבר על הגאולה מקבל משמעות אחרת ושונה. הכותב, מבליט את צפיתו לביאת הגואל (המשיח) וגם לביאתה של השמחה המובטחת שתבוא עם הגואל.

את סוף הפיוט (המקורי) חותמות מילים מן השורש ש.מ.ח. בשל המשפטים הללו; "יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה / כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה / וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה / קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" היו שחשבו כי הפיוט נכתב למוצאי שבת של ראש חודש או למוצאי שבת שמברכים בה את הלבנה.

קישורים חיצוניים

• במוצאי יום מנוחה, באתר הזמנה לפיוט
• ביצועים שונים לפיוט באתר הספרייה הלאומית