א-לי חיש גואלי

א-לי חיש גואלי
אֵ-לִי חִישׁ גּוֹאֲלִי עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי. מְבַשֵׂר טוֹב אֵלִי. אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: נָאווּ עַל הֶהָרִים. שְׁלוּחֵי יוֹצֵר הָרִים. וְרַגְלֵי הַמְבַשְּׂרִים בֶּאֱמוֹר שׁוּבִי שׁוּבִי: אֵ-לִי חִישׁ גּוֹאֲלִי עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי. מְבַשֵׂר טוֹב אֵלִי. אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: חֲבִי כִּמְעַט רֶגַע. כָּל מַחֲלָה וְכָל נֶגַע. אוֹיְבַיִךְ אֶפְגַּע. יוֹם נָקָם בְּלִבִּי: אֵ-לִי חִישׁ גּוֹאֲלִי עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי. מְבַשֵׂר טוֹב אֵלִי. אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ. יָפָה אַתְּ כֻּלָּךְ. וְרַעְיָתִי לְמוּלָךְ. גִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי: אֵ-לִי חִישׁ גּוֹאֲלִי עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי. מְבַשֵׂר טוֹב אֵלִי. אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: נוֹפֶת תִּטּוֹפְנָה. שִׂפְתֵי בְנֵי יוֹנָה. כִּי בָא עֵת לְחֶנְנָהּ צִיּוֹן צִיּוֹן נַחֲלַת צְבִי: אֵ-לִי חִישׁ גּוֹאֲלִי עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי. מְבַשֵׂר טוֹב אֵלִי. אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא:

אֵ-לִי חִישׁ גּוֹאֲלִי הוא פיוט המושר במוצאי שבת, ומושר על ידי קהילות רבות גם בסעודת מלוה מלכה.

תוכן הפיוט

הפיוט עוסק בעיקרו בציפייה לביאת המשיח ולגאולה.

הוא פותח בבקשתו של עם ישראל לה' שימהר וישלח את אליהו הנביא מבשר הגאולה.

בהמשך הוא מתאר את תשובת ה' לעם ישראל, שיחכה מעט ותגיע הנקמה באויבים, יחד עם הגעת הגואל.

מבנה הפיוט

הפיוט בעל חמישה בתים, בני ארבעה חרוזים כל אחד, שלושה מתחרזים יחד, והחרוז הרביעי מתחרז עם החרוז הרביעי של שאר הבתים.

הפיוט בנוי כפזמון, כאשר בין חרוז לחרוז חוזר החרוז הראשון על עצמו.

באקרוסטיכון חתום שם המחבר: נחמן. יש המזהים אותו עם רבי נחמן ברבי משה מרגנשבורג, שהיה בזמן רבי יהודה החסיד.

מנהגים שונים לגבי הפיוט

ישנם מקומות וקהילות שונים בהם נמנעו מאמירת פיוט זה ופיוטים נוספים למוצאי שבת, כמו חדש ששוני ואגיל ואשמח בלבבי, מכמה טעמים.

רבי יעקב עמדין בסידור עמודי שמים, הביא רק חלק מהזמירות למוצאי שבת, כאשר הוא רומז לחשש מפני כעסם של הגויים, העלול להתעורר מהפיוטים המדברים על נקמה בגויים, וכלשונו ”וקצתן נתנו חרב התלונה ביד אויבנו להבאיש ריחינו, לכן תפיסת מועט תפסתי”. וכן בסידור עבודת ישראל כתב שהשמיט חלק מהזמירות "מפני דרכי שלום".

טענה נוספת שהועלתה כנגד פיוטים אלו, הייתה שנוספו בהם דברים ממאמיני שבתי צבי שרמזו את שמו של משיח השקר בתוך הפיוט, כמו סיום הפיוט שלנו "ציון נחלת צבי", וסיום פיוט חדש ששוני "שכן תשכן בתוך עם צבי", מנגד ציינו התומכים, שפיוט "חדש ששוני" מופיע כצורתו כבר במחזור ויטרי, הרבה שנים לפני ימי שבתי צבי ומאמיניו.

למרות זאת קהילות חסידיות רבות נמנעו מלשיר פיוטים אלו. לפי המסורת החסידית, הבעל שם טוב מייסד החסידות שר זמירות אלו. רבי יואל מסטמר שבעצמו נהג לשיר פיוטים אלו, דיבר פעם על מנהג הנמנעים, ואמר ”כמה נזהרו מלבן של כת שבתי צבי, שאפילו שפיוטים אלו הם מבעלי רוח הקודש, יען שיש תיבות שאפשר לטעות בהם, נמנעו מלאומרם”. במקומות אחרים יש הנוהגים לומר את הפיוט ומשנים את המילים האחרונות, ומסיימים "ציון נחלתינו". יש לציין שזה לא מסתדר עם החרוז.

לחנים

לשיר יש מספר לחנים, בינהם לחן של חסידות ברסלב, ושל הזמר יוסי גרין.

ראו גם

• חדש ששוני
• אגיל ואשמח בלבבי
• אלקים יסעדנו

קישורים חיצוניים

• א-לי חיש גואלי עבדך ישכילי - כתב יד, באתר פרוייקט כתיב של המכון לתצלומי כתבי יד עבריים
• הפיוט א-לי חיש גואלי, בתוך ספר תקוני שבת, באתר אוצר החכמה
• א-לי חיש גואלי, באתר ויקיטקסט
• שירים וניגונים שונים, א-לי חיש גואלי, בביצוע עמית ליסטוונד, באתר קול הלשון
• א-לי חיש גואלי עבדך ישכילי [ביצוע מוקלט], בביצוע מיכאל שניצלר, באתר הספרייה הלאומית
• קלי חיש גואלי בנוסח ברסלב, בביצוע יוסף קרדונר, באתר יוטיוב