ג'ון איסט
| לידה | ספרינגפילד, אילינוי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | גרינוויל, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
ג'ון פורטר איסט (באנגלית: John Porter East; 5 במאי 1931 – 29 ביוני 1986) היה פוליטיקאי, עורך דין ואקדמאי אמריקאי. כאיש המפלגה הרפובליקנית, כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קרוליינה הצפונית בין השנים 1981–1986.
ביוגרפיה
ראשית חייו והשכלה
איסט נולד בספרינגפילד שבאילינוי, ב-5 במאי 1931. הוא השלים את לימודיו וקיבל תואר ראשון ב-Earlham College שבאינדיאנה, שם שיחק בתפקיד תאקל שמאלי בקבוצת הפוטבול של המכללה. לאחר סיום לימודיו ב-1953 נשא לאישה את פריסילה שרק, ומונה לקצין בחיל הנחתים של ארצות הברית. ב-1955 חלה בשיתוק ילדים במהלך שירותו ב-Camp Lejeune, ונשאר משותק מהמותניים ומטה לכל חייו.
איסט סיים תואר במשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין ועבד שנה אחת כעורך דין בנאפלס שבפלורידה. לאחר מכן קיבל תואר שני ותואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטת פלורידה.
קריירה פוליטית
איסט היה חניך של הסנאטור השמרני ג'סי הלמס. ב-1966 התמודד ללא הצלחה על מושב פנוי בבית הנבחרים של ארצות הברית בבחירות מיוחדות, שם ניצח וולטר ג'ונס האב (אנ').
ב-1980 נבחר לסנאט, כשהביס בפער קטן את הסנאטור הדמוקרטי המכהן רוברט בורן מורגן. במהלך הקמפיין תקף איסט את מורגן על אישור הסכמי תעלת פנמה, ועוד טענות על חולשה במדיניות ההגנה.
בסנאט, נודע כאדם שמרני מאוד, במיוחד בנושאי הפלות. יחד עם ג'סי הלמס הוביל התנגדות להצעת החוק להכרזה על חג לאומי לכבוד מרטין לותר קינג ב-1983. במהלך כהונתו יזם וסייע בהעברת יותר מ-100 חוקים שאושרו על ידי הנשיא רונלד רייגן, כולל חוק הגנת בעלי נשק.
איסט גם היה "נץ ביטחוני" בענייני ביטחון לאומי ושימש כחבר ב-Judiciary Subcommittee on Security and Terrorism יחד עם אורין האץ' וג'רמיה דנטון. הוועדה הייתה ידועה בהאשמותיה על חדירה סובייטית למכוני מחקר שמאלניים, פרסומים וקבוצות פעילים כמו Institute for Policy Studies והעיתון Mother Jones. העוזר המרכזי של איסט בנושאי ביטחון לאומי, סמואל ט. פרנסיס, שהיה מאוחר יותר טור דעה בוושינגטון טיימס, נחשב כמקור השראה אינטלקטואלי לתנועת הימין האלטרנטיבי הימנית (alt-right).
ב-1986 הודיע איסט שהוא לא יתמודד מחדש, וכי ישוב למשרת ההוראה שלו.
מותו
ב-27 ביוני 1986 סיים איסט לעבוד על הטיוטות המודפסות של אוסף מאמריו. נפגש עם המועמד לבית המשפט העליון אנטונין סקאליה. לאחר מכן נסע לגרינוויל עם עוזרו, ג'ון פטרי, והגיע לביתו בשבת בצהריים. פטרי נשאר איתו עד שהבת קתרין הגיעה לביקור. קתרין עזבה את אביה "ברוח טובה" בסביבות חצות.
בבוקר ראשון, 29 ביוני, חזר פטרי לביתו של איסט ומצא את דלת הכניסה פתוחה. הסנאטור נמצא מת במוסך שלו, בעקבות התאבדות באמצעות פחמן חד-חמצני. איסט השאיר פתק שבו האשים את רופאו באי-אבחון של חוסר פעילות בלוטת התריס, שלדעתו פגעה בכישוריו האינטלקטואליים.
מושל קרוליינה הצפונית, ג'יימס מרטין, מינה את חבר בית הנבחרים ג'ים ברויהיל להשלמת יתרת כהונתו של איסט.
איסט נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
קישורים חיצוניים
- ג'ון איסט באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון איסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ון איסט42383764Q1701454