ג'ון ניקסון (קצין)
 | |
| סר ג'ון ניקסון 1915 | |
| לידה |
16 באוגוסט 1857 ברנטפורד, אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1921 (בגיל 64) סנט רפאל, פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור, צרפת  |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1875–1917 (כ־42 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד בריגדת בנגלור (1906–1903) מפקד הדיוויזיה ה-7 של "מירוט" (1910–1908) מפקד הדיוויזייה ה-1 של "פשוואר" (1912-1910) מפקד הארמיה ההודית הדרומית (1915-1912) מפקד הארמיה ההודית הצפונית (1915) מפקד כח D של חיל המשלוח ההודי (1916-1915) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה המערכה במסופוטמיה | |
| עיטורים | |
|
מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש מסדר האמבט | |
סר ג'ון ניקסון (באנגלית: John Nixon; 16 באוגוסט 1857 – 15 בדצמבר 1921) היה קצין בדרגת גנרל בצבא הבריטי ומפקד בכיר בצבא הודו הבריטית. לפני מלחמת העולם הראשונה השתתף במלחמה האנגלו-אפגנית השנייה וכן במלחמת הבורים. במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה פיקד על כח D של חיל המשלוח ההודי ונחשב לאחראי על כישלון המערכה הראשונה לכיבוש בגדאד שהביאה לכניעת הבריטים במצור על כות. כישלון זה הביא לפרישתו מהצבא הבריטי.
קריירה מוקדמת
ניקסון נולד ב-1857 בעיירה ברנטפורד שבקרבת לונדון. למד בבית הספר הציבור רוסאל (אנ') שבלנקשייר ולאחר סיום לימודיו החל הכשרה כקצין המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט (אנ')[1].
ב-1875, לאחר סיום לימודיו, הוצב ברגימנט הרגלים ה-75. ב-1878 הועבר לשירת בקורפוס הבנגלי שם הוצב לרגימנט רמחי בנגל ה-18. במסגרת יחידה זו נלחם ניקסון במלחמה האנגלו-אפגנית השנייה ואף צוין לשבח על פעילותו במערכה זו. ב-1881 השתתף במערכה מול שבטים פשטונים בוזיריסטן שפשטו על חיל מצב בריטי.
ב-1886 קודם ניקסון לדרגת קפטן ועבר לשרת בכח השכנת השלום של צ'יטראל (אנ') בפקיסטן עד 1895 אז קודם לדרגת מייג'ור. ב-1897 מונה לראש המטה של כח המשימה בטושי שבפקיסטן ובהמשך עבר לשרת כקצין מטה במפקדת צבא הודו הבריטית שם היה אחראי להצטיידות הצבא.
ב-1899 עבר לדרום אפריקה שם לחם, כמפקד בריגדת פרשים, במלחמת הבורים השנייה. ב-1901, במהלך המלחמה, קודם לדרגת לוטננט קולונל ובסיומה צוין לשבח והוענק לו אות מסדר האמבט.
לאחר תום מלחמת הבורים חזר ניקסון להודו ומילא שורה של תפקידים תוך התקדמות בסולם הדרגות עד לדרגת גנרל:
- ב-1902 מונה לראש המטה של צבא הודו הבריטית.
- ב-1903 מונה למפקדה של בריגדת הרגלים של בנגלור (אנ').
- ב-1906 מונה למבקר של כל מערך היחידות הרכובות בהודו.
- ב-1908 מונה למפקד הדיוויזיה הרגלית ה-7 של "מירוט" (אנ')
- ב-1910 מונה למפקד הדיוויזיה הרגלית ה-1 של "פשוואר" (אנ')
- ב-1912 מונה למפקד הארמייה ההודית הדרומית שהורכבה מ-4 דיוויזיות (ה-4 של "קוואטה", ה-5 של "מהוואה", ה-7 של "פונה" וה-9 של "סקונדרבד")
מלחמת העולם הראשונה
ערך מורחב – המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה
שלבי המערכה הראשונים
עם פרוץ המלחמה המשיך ניקסון בפיקוד על הארמייה ההודית אולם בפברואר 1915 מונה לעמוד בראש הארמייה ההודית הצפונית שכללה 5 דיוויזיות (ה-1 של "פשוור", ה-2 של "רוולפינדי", ה-3 של "לאהור", ה-7 של "מיראט" וה-8 של "לקנאו").
באפריל 1915 מונה ניקסון לעמוד בראש כח D של חיל המשלוח ההודי שהתבסס בעיקר על הדיוויזיה ה-6 של "פונה". המטרה העיקרית שהציב הפיקוד הבריטי בפני כח זה הייתה להגן על שדות הנפט הבריטים בפרס מפני הצבא העות'מאני ולשמור על נתיבי השייט במפרץ הפרסי פתוחים עבור מיכליות הנפט הבריטיות. אכן, בשלבים הראשונים של המערכה, הושגה מטרה זו לאחר קרב בצרה בה נכבשה העיר בצרה.
המערכה הראשונה לכיבוש בגדאד
לאור ההצלחות בשלבי הלחימה הראשונים הורה ניקסון לדיוויזיה ה-6 ולמפקדה צ'ארלס טאונסנד להמשיך להתקדם לאורך נהרות הפרת והחידקל כדי לכבוש את בגדאד וזאת על אף שלא קיבל אישור לכך ממשרד המלחמה בלונדון.
עד נובמבר 1915 הצליחו הבריטים לנצח את הטורקים בסדרה של קרבות לאורך החידקל ולהתקדם בהתמדה עד שכבשו בסוף ספטמבר את העיר כות לאחר קרב א-סין. במקודה זו ביקש טאונסנד לעצור את ההתקדמות כדי לאפשר לחייליו להתאושש ולקבל תגבורת, תחמושת וציוד רפואי. ניקסון שפיתח שאננות וזלזול ביריביו הטורקים הורה לטאונסנד ולדיוויזייה שלו להמשיך בקרב כדי לכבוש את בגדאד עד תחילת 1916. זלזלול זה בא גם לידי ביטוי כשרק ניקסון וחבורת הפיקוד שלו התקדמו במעלה החידקל לכוון החזית.
אל מול הבריטים התשושים וחסרי האמצעים התייצבו להגן על בגדאד כוחות טורקים חזקים שתוגברו בדיוויזיות מילואים רעננות. בדרכם לבגדאד נבלמו הבריטים בקטסיפון (כ-15 ק"מ מבגדאד) של התחולל בנובמבר 1915 קרב קטסיפון. קרב זה הסתיים ללא הכרעה כששני הצדדים סובלים מכמות רבה של נפגעים ובעקבותיו נסוגו הבריטים בחזרה לכות
המצור על כות
- ערך מורחב – המצור על כות
הטורקים שגילו את נסיגת הבריטים לכות החלו במרדף אחריהם. טאונסנד פנה לניקסון בבקשה לאשר נסיגת כל כוחותיו דרומה אולם ניקסון סירב והורה לו להחזיק את כות. הניסיונות הטורקים לכבוש את כות נכשלו לאור ההתבצרות הבריטית לכן שמו הטורקים מצור על העיר. ניקסון עצמו וחבורת הפיקוד שלו נסוגו על סירה לכוון בצרה אולם הותקפו בדרך על ידי שבטים ערבים שעברו לצד הטורקי וניקסון נאלץ לשלם שוחד רב כדי להמשיך בדרכו. במהלך החודשים הבאים שלח ניקסון כוחות בניסיון לפרוץ את המצור על כות אך ללא הצלחה.
עקב ההחלטותיו השגויות ולאור חוסר ההצלחה לשבור את המצור לקח ניקסון אחריות לכישלונותיו והפיקוד הבריטי החליט להחליפו בגנרל פרסי לייק (אנ') (שגם הוא כשל בפריצת המצור והודח). בסופו של דבר, לאחר שכל הניסיונות להגיע לכות כשלו במחיר של נפגעים רבים ולאחר שרבים מהנצורים בעיר מתו ממחלות ורעב[2], נכנעו הבריטים לטורקים באפריל 1916.
סוף דרכו הצבאית
הלחץ והכישלון גרמו לניקסון התמוטטות עצבים ובמרץ 1916 ביקש לשחררו משירות פעיל והוא חזר להודו[3]. ב-1917 הטילה ועדה רשמית על ניקסון את האחריות לאסון שקרה בכות והורתה לשחררו לחלוטין מהשירות הצבאי. ניקסון נפטר ב-1921 ונקבר בצרפת.
לקריאה נוספת
- Barker, A. J. (2009). The First Iraq War, 1914-1918: Britain's Mesopotamian Campaign. Enigma Books. ISBN 978-1-929631-86-5.
- Barr, James. A Line in the Sand: Britain, France and the Struggle that Shaped The Middle East. Simon & Schuster. ISBN 978-1-84737-453-0.C
- Busch, Briton Cooper (1971). Britain, India, and the Arabs 1914-1921. University of California Press.
- Robertson, FM Sir William (1926). First World War: War Diaries 1914-1918. Hodder & Stoughton.
קישורים חיצוניים
- הביוגרפיה של סר ג'ון ניקסון, באתר firstworldwar.com
הערות שוליים
- ^ ב-1947 הפכה המכללה הזו לאקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט
- ^ היקף הנפגעים הבריטים בכות ובנסיונות לחילוץ הנצורים נאמד בכ-23,000 חיילים
- ^ העילה הרשמית לשחרור משירות פעיל הייתה מחלה
