קרב שרקט (1918)
 | ||||||||||||||||||
| לוטננט גנרל וויליאם ראיין מרשל, מפקד המערכה במסופוטמיה | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 23 באוקטובר 1918 – 30 באוקטובר 1918 (8 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב חאן בגדאדי | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | כיבוש מוסול | |||||||||||||||||
| מקום | בין הזב הקטן לאל שירקט (אנ') | |||||||||||||||||
| עילה | הדיפת הטורקים ממסופוטמיה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי וכניעת הטורקים | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש אל שיקרט | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב שרקט התחולל לאורך גדות החידקל (בין נהר הזב הקטן והעיירה אל-שירקאט (אנ')) באוקטובר 1918 בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל זמן קצר לפני סיום המלחמה והיה המאמץ הבריטי האחרון לסילוק הצבא הטורקי ממסופוטמיה. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים ובכיבוש אל-שירקאט.
רקע
בשנת 1916 התאפיינה המערכה במסופוטמיה בשורה של כישלונות מבצעיים של הצבא הבריטי כשבשיאם נכנעה הדיוויזיה השישית "פונה" לטורקים בסיומו של המצור על כות בזמן שלכוחות הבריטים עשרות אלפי נפגעים ממאמצי החילוץ של הנצורים.
לעומת זאת שנת 1917 סימלה מפנה במערכה וזאת בעקבות החלפת הפיקוד הבריטי וחיזוק משמעותי של הכוחות שהביאו לשורה של הצלחות. בין הצלחות אלו ניתן למנות את הכיבוש החוזר של כות, כיבוש בגדאד, כיבוש סמאראה וכיבוש רמאדי.
עם תחילת 1918 המשיכו הבריטים ללחוץ על הטורקים הנסוגים צפונה וזאת כדי להביא לנסיגתם המלאה משטחי מסופטמיה ולכניעתם. מאמץ זה בא לידי ביטוי, בשלב ראשון, בהתקדמות לאורך נהר הפרת וכיבוש חאן בגדאדי במרץ 1918. בהמשך התרכז המאמץ הבריטי בהתקדמות לאורך נהר החידקל כשהיעד המרכזי הייתה העיר מוסול בה היו מרוכזים מתקני הפקת נפט.
בשלב זה של המערכה החלו כבר שיחות בין המדינות היריבות לסיום המלחמה כך שמידע זה השפיע על תכנון הקרב ולוח הזמנים שלו.
הכוחות המעורבים
הצבא הבריטי
מפקד המערכה במסופוטמיה, לוטננט גנרל וויליאם ראיין מרשל, מינה את גנרל אלכסנדר קוב, להוביל את המשך המערכה מול הטורקים. הכוחות, בהיקף של כ-30,000 חיילים, שהוצבו תחת פיקודו של קוב כללו את:
- דיוויזיית הרגלים ההודית ה-17[1].
- דיוויזיית הרגלים ההודית ה-18[2].
- בריגדת הפרשים ההודית ה-7[3].
- בריגדת הפרשים ההודית ה-11[4].
הצבא העות'מאני
מול הכוחות הבריטים נערכה שארית הארמייה השישית בפיקודו של איסמעיל האקי ביי (אנ'), כוח זה, שמנה כ-25,000 חיילים, כלל 4 דיוויזיות (ה-2, ה-16, ה-14 וה-46).
מהלך הקרב
ב-23 באוקטובר 1918 יצא הכוח בריטי מבגדאד והתקדם צפונה למפגש של נהר החידקל ונהר הזב הקטן שם התבצרו הטורקים (מרחק של כ-250 ק"מ).
ב-25 באוקטובר, לאחר התקדמות מהירה,הגיע הכוח לצומת הנהרות אך הכוח הטורקי נסוג משם 50 ק"מ צפונה והתבצר בעיירה אל-שירקאט.
ב-29 באוקטובר הגיעו הבריטים לקווי ההגנה הטורקים. קוב שלח קדימה את דיוויזיית הרגלים ה-17 ואת בריגדת הפרשים ה-11 כדי לפרוץ את קווי ההגנה. תחת אש ארטילרית טורקית תקפו הפרשים הבריטים, בעזרת כידונים, את עמדות התותחים הטורקים וכבשו אותה.
ב-30 באוקטובר הבין מפקד הכוח הטורקי שהמלחמה לקראת סיום והורה לכוחותיו להיכנע.
תוצאות הקרב
נפגעים:
- הצבא הבריטי: כ-1,800 פצועים וחללים.
- הצבא העות'מאני: מספר מועט של פצועים וחללים וכ-18,000 שבויים.
ההשתלטות על מוסול
מתוך רצון לנצל את חלון ההזדמנויות עד הפסקת האש יצאה הדיוויזייה ה-18 צפונה לכוון מוסול. הבריטים הגיעו כ-20 ק"מ ממוסול כשהפסקת האש של מודרוס נכנסה לתוקף. על אף ההסכם נעו הבריגדות הרכובות וכבשו את מוסול ב-14 בנובמבר. לאחר מהלך זה דרש מפקד הכוח הטורקי במסופוטמיה מהבריטים לסגת ממוסול בחזרה לקו בו שהו עם כניסת הפסקת האש לתוקף. לאחר סירוב הבריטים לסגת נכלל מהלך זה בדיונים של הסכמי השלום.
לקריאה נוספת
- Perry, F.W. (1993). History of the Great War: Order of Battle of Divisions: Indian Army Divisions Pt. 5B. Ray Westlake Books. מסת"ב 1-871167-23-X
- Moberly, F.J. (1923). Official History of the War: Mesopotamia Campaign, Imperial War Museum. מסת"ב 1-870423-30-5
- Barker, A.J. (1967). The Neglected War: Mesopotamia 1914-18, Faber and Faber. מסת"ב 0-571-08020-0
- Erickson, Edward J. Ordered to Die: A history of the Ottoman Army in the First World War. Westport, Connecticut: Greenwood Press, 2001. מסת"ב 0-31309-558-2.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
