הדיוויזיה ה-15 ההודית (צבא הודו הבריטית)
 | |
| סמל הדיוויזיה ה-15 במלחמת העולם ה-1 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הודו הבריטית הודו |
| שיוך |
 צבא הודו הבריטית צבא הודו |
| סוג | דיוויזיית חיל רגלים |
| בסיס האם | אמריטסר (החל מ-1965) |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
7 במאי 1916 הקמה מחדש: 1 באוקטובר 1964 – מרץ 1919 |
| מקים היחידה | מייג'ור גנרל הארי ברוקינג (Sir Harry Triscott Brooking) |
| מלחמות |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת הודו-פקיסטן השנייה מלחמת הודו-פקיסטן השלישית |
| פיקוד | |
| יחידת אם | חיל המשלוח ההודי - כוח D |
| מפקדים |
• מייג'ור גנרל הארי ברוקינג (Sir Harry Triscott Brooking)[1] (1917-18) • מייג'ור גנרל ניראג'אן פראסאד (Niranjan Prasad) (1965) • מייג'ור גנרל מוהינדר סינג (Mohindar Singh) (1965) • מייג'ור גנרל במ באטאצ'רז'י (BM Bhattacharjee) (1971) |
הדיוויזיה ה-15 ההודית הייתה דיוויזיה של צבא הודו הבריטית שנבנתה במהלך מלחמת העולם הראשונה ונלחמה במערכה במסופוטמיה. הקמת הדיוויזיה הייתה חלק מהמאמץ לחזק את הצבא הבריטי אחרי הכישלון במצור על כות. הדיוויזיה השתתפה בניצחונות הבריטים על הצבא העות'מאני בשנים 1917–1918 ופורקה לאחר סיום המלחמה.
ב-1964 הדיוויזיה הוקמה מחדש והשתתפה ב-1965 במלחמת הודו-פקיסטן השנייה וב-1971 במלחמת הודו-פקיסטן השלישית.
מלחמת העולם הראשונה
רקע
בספטמבר 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פלשה בריטניה למסופוטמיה באזור שאט אל ערב וחייליה החלו להתקדם מערבה במגמה להשתלט על דרום מזרח מסופוטמיה כדי להגן על מקורות הנפט בפרס ועל נתיב הובלת הנפט במפרץ הפרסי.
כדי לסייע לבריטניה הצטרף למערכה חיל המשלוח ההודי שהורכב ברובו מחיילים של צבא הודו הבריטית. כוחות משנה של חיל משלוח זה נשלחו אל כל זירות הלחימה בהן נלחמו מדינות ההסכמה מול מעצמות המרכז. הכוח הגדול ביותר של חיל המשלוח היה כוח D שנשלח למסופטמיה[2]. תהליך בניית כוח D נמשך תקופה ארוכה והגיע לשיאו ב-1916 כשלוטננט גנרל פרדריק סטנלי מוד הוביל מהלך לתיגבור משמעותי של הכוח הבריטי לקראת חידוש המערכה על בגדאד. במהלך תקופה זו נבנו או הועברו לזירה זו 8 דיוויזיות כשהדיוויזיה ה-15 הייתה אחת מהן.
ההיסטוריה של הדיוויזיה
הדיוויזיה ה-15 הוקמה במאי 1916 במסופוטמיה והיא כללה בעיקר חיילים מהמחוזות השונים של הודו ובנוסף יחידות קטנות של חיילים אנגלים. חלק גדול מהדיוויזיה ה-15 הורכבה מיחידותיה של הדיוויזיה ה-12 ההודית שלחמה בזירה החל מ-1915 ופורקה במרץ 1916.
לאחר התארגנותה יצאה הדיוויזיה מבצרה והתקדמה מערבה. בתקופת מערכה זו השתתפה הדיוויזיה בקרבות הבאים:
- ספטמבר 1917: קרב אס-סאהילן (As Sahilan)
- ספטמבר 1917: קרב רמאדי השני במהלכו כבשו חיילי הדיוויזיה את העיר רמאדי[3].
- מרץ 1918: כיבוש היט (Hit) (55 ק"מ מצפון מערב לרמאדי)ץ
- מרץ 1918: קרב חאן בגדאדי וכיבוש חאן בגדאדי.
עם סיום המלחמה וחתימת הסכם הפסקת האש של מודרוס, באוקטובר 1918, החל תהליך צמצום כוחות צבא בריטניה בזירת מסופוטמיה שכלל גם את הדיוויזיה ה-15. פירוק הכוחות של הדיוויזיה והחזרתם למולדתם הסתיים במרץ 1919.
סדר הכוחות במערכה במסופוטמיה
| יחידה | מפקד | יחידות משנה | הערות |
|---|---|---|---|
| הבריגדה ההודית ה-12 (אנ') | • לוטננט קולונל מלקולם (W.L. Malcolm) • בריגדיר גנרל דנספורד (F.P.S. Dunsford) • בריגדיר גנרל אדמונד קוסטלו (אנ') |
• בטליון 1/5 של הרגימנט המלכותי של מערב סארי (אנ') • הבטליון השני של רגימנט הרובאים ה-39 "גרוואל"(אנ') • הבטליון הראשון של הרגימנט ה-43 של ארינפורה (אנ') • הרגימנט ה-90 של פונג'אב (אנ') • סוללת המקלעים ה-128 • סוללת המרגמות הקלות ה-12 |
הבריגדה ההודית ה-12 הגיעה לדיוויזיה ה-15 מהדיוויזיה ה-12 לאחר שזו פורקה במרץ 1916 |
| הבריגדה ההודית ה-34 (אנ') | בריגדיר גנרל ארתור גרנפל ווקופ (אנ') | • הבטליון השני של הרגימנט המלכותי של מערב קנט (אנ') • הרגימנט ה-31 של פונג'אב (אנ') • בטליון 1 של רגימנט הרגלים ההודי ה-112 (אנ') • רגימנט מהאראטס ה-114 (אנ') • סוללת המקלעים ה-129 |
עזבה את הדיוויזיה ה-15 ועברה לדיוויזיה ה-17 ההודית באוגוסט 1917 |
| הבריגדה ההודית ה-42 (אנ') | בריגדיר גנרל פ.ג. לוקאס (F.G. Lucas) | • בטליון 1/4 של רגימנט דבונשייר (אנ') • בטליון 1/4 של רגימנט דורסט (אנ') • הבטליון הראשון והשני של הרגימנט החמישי "גורקה" (אנ') • סוללת המקלעים ה-130 • סוללת המרגמות הקלות ה-42 |
|
| הבריגדה ההודית ה-50 (אנ') | בריגדיר גנרל א.ו.אנדרו (A.W. Andrew) | • הבטליון הראשון של רגימנט אוקספורדשייר ובקינגהאמשייר (אנ') • הרגימנט השישי "ג'אט" (בנגל) (אנ') • הרגימנט ה-14 הסיקים "פרוזפור" של המלך ג'ורג' (אנ') • הרגימנט ה-24 "פונג'אב" (אנ') • הבטליון הראשון של הרגימט ה-97 "דקאן" (אנ') • סוללת המרגמות הקלות ה-50 |
הצטרפה לדיוויזיה ה-15 מהדיוויזיה ה-17 ההודית בספטמבר 1917 |
| הארטילריה הדיוויזיונית | • בריגדת תותחי ההרים השביעית • שתי בריגדות מארטילריית השדה המלכותית (Royal Field Artillery) • 3 סוללות מרגמות קלות • סוללת מרגמות בינוניות |
||
| ההנדסה הדיוויזיונית | • פלוגה מרגימנט ההנדסה הבנגלי • כוחות מחיל השירות המלכותי (אנ') • פלוגות ה-448 וה-450 של יחידת ההנדסה ה-1 של ניוקאסל (אנ') • רגימנט פורצי הדרך ה-48 (אנ') |
מלחמות הודו-פקיסטן
רקע
ב-1947, עם הקמתה של הודו, התרבו הסכסוכים בין מדינה זו לבין פקיסטן בנוגע לתביעות בעלות של השתיים על שטחים באזור ג'אמו וקשמיר בגבול שבין שתי המדינות. כבר ב-1947 התחוללה מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה והפסקת האש שנחתמה ב-1948 הביאה רק לשקט זמני בסכסוך זה. כחלק מההערכות לסכסוכים הבאים בזירה זו הוחלט בצבא הודו להקים מחדש את הדיוויזיה ה-15.
ההיסטוריה של הדיוויזיה
בנייתה מחדש של הדיוויזיה החלה ב-1 באוקטובר 1964 והושלמה ב-31 במרץ 1965 כשמפקדת הדיוויזיה עברה לעיר אמריטסר שבקרבת הגבול עם פקיסטן.
מלחמת הודו-פקיסטן השנייה (1965) (אנ')
מהלך הקרבות
כבר בשלהי 1965 השתתפה הדיוויזיה במערכה נוספת בגבול עם פקיסטן[4]. מערכה זו שהחלה באפריל 1965 הגיעה לשיאה ב-17 ימי קרבות במהלך ספטמבר אותה שנה.
בתחילת ספטמבר התקדמו כוחות הדיוויזיה צפונה לאורך הדרך הראשית הגדולה ופלשו לשטח פקיסטן ממזרח לעיר לאהור. אזור זה היה מוגן על ידי תעלת המים "במבאוולי-ראבי-בדיאן" (אנ') וכוחות הדיוויזיה השתלטו על גשר מעל התעלה והתקדמו מערבה ללאהור. באזור זה נתקלו בהתנגדות הצבא הפקיסטני אולם הצליחו להחזיק בשטחים שכבשו על אף התקפות הנגד.
מערכה זו הסתיימה ב-20 בספטמבר 1965 כשהאו"ם הוביל לחתימת הסכם הפסקת אש. השטחים שכבשה הדיוויזיה היוו חלק מכ-2,000 קמ"ר שכבשה הודו מפקיסטן בגזרות השונות (לעומת כ-600 קמ"ר שפקיסטן כבשו מהודו). 486 מחיילי הדיוויזיה נהרגו, 1,569 נפצעו ו-85 הוכרזו כנעדרים.
סדר הכוחות במלחמת הודו-פקיסטן השנייה
| יחידה | מפקד | יחידות משנה | הערות |
|---|---|---|---|
| הבריגדה ההודית ה-38 | • הבטליון הראשון של רגימנט "ג'אט" (אנ') • הבטליון השלישי של הרגימנט השלישי "גורקה" (אנ') • הבטליון השלישי של רגימנט "גארוול" (אנ') • |
||
| הבריגדה ההודית ה-54 (אנ') | • הבטליון השלישי של רגימנט "ג'אט" (אנ') • הבטליון ה-15 של רגימנט "דוגרה" (אנ') • הבטליון ה-13 של רגימנט "פונג'אב" (אנ') |
||
| הבריגדה ההודית ה-96 | • רגימנט "קומאון" (אנ') • הבטליון ה-7 של רגימנט "פונג'אב" (אנ') • הבטליון ה-16 של רגימנט "דוגרה" (אנ') • |
שימשה תחילה כעתודה של הקורפוס אך הוכפפה בהמשך לדוייוזיה ה-15 | |
| בריגדת הצנחנים ההודית ה-50 (אנ') | • בטליון 151 (אנ') • בטליון 152 • בטליון 153 "גורקה" • יחידת הנדסה מוצנחת ה-411 |
||
| יחידות דיוויזיוניות | • רגימנט הפרשים ה-14 (אנ') • רגימנט הארטילריה הכבדה ה-60 • פלוגת המקלעים ה-71 |
מלחמת הודו-פקיסטן השלישית (1971) (אנ')
מהלך הקרבות
מלחמת הודו-פקיסטן השלישית התחוללה מה-3 בספטמבר 1971 ועד ה-16 בספטמבר 1971 כחלק ממלחמת העצמאות של בנגלדש. שלטונות פקיסטן הורו לצבאה לפעול כנגד שאיפות העצמאות של תושבי מזרח פקיסטן (כיום בנגלדש) ובמסגרת זו ביצעו מעשי טבח נרחבים בתושבים ההינדים של האזור. הודו שנחלצה לסייע לתושבי מזרח פקיסטן פלשה הן למזרח פקיסטן והן למערבה.
מאחר שעיקר המאמץ המלחמתי התחולל במזרח הודו, פעלה הדיוויזיה ה-15, שישבה באזור אמריטסר, במאמץ משני מול פקיסטן. היא התקדמה צפונה מארמיטסר ופעלה באזור משולש הגבולות הודו-פקיסטן-ג'אמו וקשמיר. פעולות האיבה הסתיימו ב-16 בספטמבר 1971 עם חתימת הסכם הפסקת אש לפיו מסכימה פקיסטן לפרישת מזרח פקיסטן ולבנגלדש.
סדר הכוחות במלחמת הודו-פקיסטן השלישית
| יחידה | מפקד | יחידות משנה | הערות |
|---|---|---|---|
| הבריגדה ההודית ה-86 | • רגימנט השריון ה-71 (אנ') • הבטליון העשירי של רגימנט הרגלים "דוגרה" (אנ') • הבטליון הראשון של רגימנט הרובאים ה-9 "גורקה" (אנ') • הבטליון הרביעי של רגימנט הרובאים ה-8 "גורקה" (אנ') • הבטליון ה-17 של רגימנט הרגלים "ראג'פוט" (אנ') • הבטליון ה-21 של משמר הגבול (אנ') |
||
| הבריגדה ההודית ה-58 | • הבטליון ה-24 של רגימנט הרגלים "פונג'אב" (אנ') | ||
| הבריגדה ההודית ה-96 | • הבטליון ה-15 של רגימנט הרגלים הקלים "מאראטה" (אנ') • הבטליון ה-8 של רגימנט הרגלים הקלים ה"סיקים" (אנ') |
||
| הבריגדה ההודית ה-54 | • הבטליון השני של רגימנט הרגלים ה"סיקים" (אנ') • הבטליון ה-9 של רגימנט הרגלים "פונג'אב" (אנ') • הבטליון ה-11 של רגימנט הגרנדירים (אנ') • הבטליון ה-23 של משמר הגבול (אנ') • הבטליון ה-27 של משמר הגבול |
||
| הבריגדה ההודית ה-38 | • הבטליון ה-16 של רגימנט הגרנדירים (אנ') • הבטליון ה-4 של רגימנט "אסאם" (אנ') • הבטליון ה-8 של רגימנט הרובאים "גארוול" (אנ') |
||
| בריגדת הארטילריה ההודית ה-15 | • רגימנט תותחי השדה ה-42 • רגימנט תותחי השדה ה-175 • רגימנט תותחי השדה ה-177 • רגימנט המרגמות הבינוניות ה-74 • רגימנט המרגמות הקלות ה-84 |
||
| ארטילריה דיוויזיונית | • רגימנט תותחי השדה ה-163 • רגימנט המרגמות הבינוניות ה-71 • רגימנט המרגמות הבינוניות ה-76 |
לקריאה נוספת
- Haythornthwaite, Philip J. (1996). The World War One Source Book. London: Arms and Armour Press. ISBN 1-85409-351-7.
- Moberly, F.J. (1923). Official History of the War: Mesopotamia Campaign. London: Imperial War Museum. ISBN 1-870423-30-5.
- Perry, F.W. (1993). Order of Battle of Divisions Part 5B. Indian Army Divisions. Newport: Ray Westlake Military Books. ISBN 1-871167-23-X.
- Kempton, Chris (2003a). 'Loyalty & Honour', The Indian Army September 1939 – August 1947. Vol. Part I Divisions. Milton Keynes: The Military Press. ISBN 0-85420-228-5.
- Barker, A. J. (2009). The First Iraq War – 1914–1918: Britain's Mesopotamian Campaign. New York: Enigma Books. ISBN 978-0-9824911-7-1.
- Knight, Paul (2013). The British Army in Mesopotamia, 1914–1918. Jefferson, NC: McFarland. ISBN 978-0-7864-7049-5.
- Moberly, F. J. (1997) [1927]. The Campaign in Mesopotamia 1914–1918. History of the Great War Based on Official Documents. Vol. IV. Compiled at the Request of the Government of India, under the Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence (Imperial War Museum and Battery Press repr. ed.). London: HMSO. ISBN 978-0-89839-290-6.
קישורים חיצוניים
- הדיוויזיה ה-15 במלחמת העולם הראשונה, באתר warpath.orbat.com
- מבנה צבא הודו הבריטית, באתר britishempire.co.uk
- הדיוויזיה ההודית ה-15, באתר longlongtrail.co.uk
- הדיוויזיה ההודית ה-15, באתר wikiwand
הערות שוליים
- ^ ברוקינג הועלה לדרגת מייג'ור גנרל ביוני 1917 לאחר קבלת הפיקוד על הדיוויזיה
- ^ כוח D כלל מעל 500,000 חיילים
- ^ הקרב השני נערך לאחר שכוחות מצומצמים יותר נכשלו בכיבוש רמאדי במהלך קרב רמאדי הראשון ביולי 1917
- ^ תיקונים להודעת הצבא על המערכה ב-1965, בעיתון business-standard
