סולימאן אסקרי ביי
 | |
| סולימאן אסקרי ביי | |
| לידה |
1884 פריזרן, האימפריה העות'מאנית  (כיום קוסובו) |
|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 1915 (בגיל 31 בערך) בצרה, עיראק |
| השתייכות |
הצבא העות'מאני |
| תקופת הפעילות | 1905–1915 (כ־10 שנים) |
| דרגה | "בינבאשי" (בטורקית: Binbashi (אנ') - דרגה מקבילה ללוטננט קולונל) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הז'נדרמריה במחוז בגדאד (1911-1909) ראש המטה של דיוויזיית הרגלים ה-14 של טרבזון (1913-1912) מפקד צבא "הממשלה הזמנית של תראקיה המערבית" (1913) מפקד "הכוחות המיוחדים של האימפריה העות'מאנית" (1913-1914) מפקד אזור בצרה ושאט אל ערב במסופוטמיה (1914-1915) מפקד הארמייה השישית (1915) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מרד הטורקים הצעירים המלחמה האיטלקית–עות'מאנית מלחמת הבלקן הראשונה מלחמת העולם הראשונה המערכה במסופוטמיה | |
סולימאן אסקרי ביי (סולימאן אסקרי פאשה) (בטורקית: Süleyman Askerî Bey; 1884 - 14 באפריל 1915) היה קצין בכיר בצבא העות'מאני ממוצא צ'רקסי. במהלך המערכה במסופוטמיה, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, פיקד על כוחות הצבא העות'מאני שצרו על כות והוביל לכניעת חיילי הדיוויזיה השישית "פונה". כמו כן השתתף באותה מלחמה במערכה בקווקז. היה שותף בכיר בשואת העם הארמני ואף הועמד על כך לדין עם סיום המלחמה.
נעוריו
סולימאן נולד ב-1884 בעיר פריזרן (שהייתה חלק מוילאייט קוסובו של האימפריה העות'מאנית וכיום בתחומי קוסובו) לווהאבי פאשה (Vehbi Pasha) ששירת כגרל בצבא העות'מאני ושירת בפריזרן בתקופה בה נולד סולימאן. בבגרותו הצטרף ל"אקדמיה העות'מאנית הצבאית" (אנ') ברובע פנגלטי (Pangaltı) שבאיסטנבול וסיים אותה ב-1902. משם המשיך את הכשרתו הצבאית ב"קולג' הצבאי העות'מאני" (אנ') אותו סיים ב-1905 כקצין בדרגת מומטז יוזבאשי (בטורקית: Mümtaz Yüzbaşı - דרגה מקבילה לקפטן כבוד).
קריירה צבאית
טרום מלחמת העולם הראשונה
ב-1905, עם סיום הכשרתו כקצין, הוצב סולימאן לשירות בארמייה השלישית של הצבא העות'מאני (שמפקדתה ישבה בסלוניקי) ונשלח לעיר ביטולה (כיום במקדוניה הצפונית). ב-1908 הצטרף למועצת האיחוד והקידמה והיה שותף למהפכת הטורקים הצעירים בכך שסייע במסירת נשק לאיש המורדים עטיף קאמצ'יל (אנ') שהתנקש בגנרל שאמסי פאשה (אנ') שהיה מפקד האזורי (מטעם הסולטאן עבדול חמיד השני) לדיכוי המרד[1].
ב-1909 הועלה סולימאן לדרגת קולאגאסי (בטורקית: Kolağası - דרגה מקבילה לקפטן בכיר או מייג'ור זוטר) ונשלח למסופוטמיה שם מונה למפקד הז'נדרמריה במחוז בגדאד.
ב-1911 נשלח לבנגאזי שבלוב כדי להשתתף במלחמה האיטלקית–עות'מאנית וזאת לאחר פלישת איטליה לצפון אפריקה.
ב-1912 מונה סולימאן לראש המטה של דיוויזיית הרגלים ה-14 של טרבזון (14th Trabzon Reserve Infantry Division (On Dördüncü Trabzon Redif Fırkası))[2] ונשלח עם יחידתו להשתתף במלחמת הבלקן הראשונה.
ב-1913 מונה סולימאן לפקד של צבא "הממשלה הזמנית של תראקיה המערבית" שהוקמה בצפון מזרח יוון (אנ') על ידי בולגריה. בשלהי אותה שנה מונה לפקד על יחידה חצי צבאית שנקראה "הכוחות המיוחדים של האימפריה העות'מאנית" (אנ'). ליחידה, שמפקדתה נקבעה בארזורום, התגייסו אנשי שבטים שונים (בעיקר כורדים וצ'רקסים) וכן פושעים (להם הובטחה מחילה אם יתגייסו). אופי היחידה איפשר לשלטונות באיסטנבול להטיל עליה משימות כנגד יעדים אזרחיים. המשימה העיקרית בה נטלה היחידה חלק מרכזי היה רצח העם הארמני.
מלחמת העולם הראשונה
ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הועלה סולימאן לדרגת בינבאשי (בטורקית: Binbashi (אנ') - דרגה מקבילה ללוטננט קולונל) והוצב לפקד על אזור בצרה ושאט אל ערב במסופוטמיה תחת פיקודו של קולונל סובחי ביי.
לאור סדרי העדיפויות של הפיקוד הטורקי והצפי שלא צפויה מתקפה במסופוטמיה צומצמו הכוחות הטורקים בזירה זו וגם הכוחות שנשארו רוכזו ברובם סביב בגדאד. בידי סולימאן נותרה דיוויזיה אחת (הדיוויזיה ה-38) אותה פיצל בין בצרה ושאט אל ערב.
ב-6 בנובמבר 1914 החלה המערכה במסופוטמיה עם פלישת הצבא הבריטי לשאט אל ערב וכיבוש האזור מול התנגדות טורקית מצומצמת[3]. מספר ימים לאלחר מכן כבשו הבריטים את בצרה לאחר קרב בצרה. קרבות אלו אילצו את סולימאן והדיוויזיה של לסגת לפנים הארץ.
לאחר כיבוש בצרה המשיכו הכוחות הבריטים להתקדם צפון מערבה ובתחילת דצמבר התחולל קרב אל-קורנה לכיבוש העיירה אל-קורנה (אנ'). העיירה הייותה יעד אסטרטגי, מבחינת הבריטים, מכיוון היא ממוקמת על מפגש נהרות החידקל והפרת. בקרב זה נשבה מפקד הכוחות העות'מאנים באזור קולונל סובחי ביי.
בתחילת ינואר 1915 מונה סולימאן כמחליפו של סובחי ביי וכמפקד הכוח הטורקי בזירה (למעשה מפקדה של הארמייה השישית. הקרב הראשון בו התמודד בתפקיד זה היה קרב שוויבה שהתחולל באמצע אפריל 1915. בקרב זה ניסו הטורקים לכבוש מחדש את העיר בצרה ולשם כך תקפו את העיירב שוויבה מדרום מערב לבצרה. הניסיון הטורקי נכשל וסולימאן, שנפצע בקרב, הובא לבית חולים אך לא יכול היה לשאת את חרפת הכישלון ובחר להתאבד. הוא נקבר ליד העיר בצרה.
במקומו מונה נוראדין איברהים פאשה.
משפחתו
סולימאן נישא לפאדים האנים (Fadime Hanım) שהייתה בת למשפחה אריסטוקראטית שמקורה בעיר פלובדיב. לזוג נולדו 2 בנות (פטמה ו-דילק (Dilek)).
לקריאה נוספת
- Charles Townsend, Desert Hell, The British Invasion of Mesopotamia (Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, 2010).
- A.J. Barker, The First Iraq War, 1914-1918, Britain's Mesopotamian Campaign,(Enigma, New York, 2009; originally published in 1967 as The Bastard War(US)/The Neglected War(UK)).
- Şimşek, N., “Süleyman Askeri Bey: Hayatı, Siyasi ve Askeri Faaliyetleri” (Süleyman Askeri Bey: His Life, Political and Military Activities), IQ Yayıncılık, Istanbul, 2008.
קישורים חיצוניים
- סולימאן אסקרי ביי, באתר "טורקיה במלחמת העולם הראשונה"
סרט תעודה צבאי של סולימאן - מיהו סולימאן איש הצבא, סרטון באתר יוטיוב (בטורקית), 8 באוגוסט 2020
הערות שוליים
- ^ התנקשות זו הייתה נקודת מפנה במאבק בין המורדים לבין נאמני הסולטאן וזירזה את ההסכמה של עבדול חמיד השני להחזיר לתוקפה את החוקה
- ^ הדיוויזיה הייתה חלק מהארמייה הרביעית
- ^ בניגוד לתפיסת הטורקים היה לבריטים אינטרס כלכלי מובהק באזור והוא כלל הגנה של שדות הנפט בפרס, מתקני הנפט בעיר אבאדאן ונתיב הובלת הנפט במפרץ הפרסי
