גוראל סיני
 גוראל סיני
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | יעלים |
| שבט: | צפירים |
| סוג: | גוראל |
| מין: | גוראל סיני |
| שם מדעי | |
 Naemorhedus griseusמילנה-אדוארד 1874 | |
| תחום תפוצה | |
| |
גוראל סיני (שם מדעי:Naemorhedus griseus קרוי גם גוראל אפור), הוא מין של אנטילופת-עז קטנה בסוג גוראל, המצוי באזור המרכזי של דרום מזרח אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1871 על ידי הנרי מילן-אדוארדס. שמו המדעי של גוראל סיני נגזר מלטינית כדלהלן: "Naemorhedus" = "עז יער קטנה"; מתייחס לדמיון של הגוראל לעז קטנה, ולכך שהוא מצוי ביערות הררים. "griseus" פירושו "אפור" - מתייחס לצבע הפרווה האפור-כסוף של הגוראל הסיני שבהיר יותר משל מיני הגוראל האחרים.
ב-1867, הזואולוג הצרפתי הנרי מילן-אדוארדס הכליל את הגוראל הסיני יחד עם גוראל אמור באותו המין תחת השם "גוראל ארוך זנב" - כיון ששניהם בעלי מאפיינים גופנים דומים; מספר שנים לאחר מכן מילן אדוארדס קבע כי השניים שונים מספיק גנטית כדי להשתייך למינים נפרדים. עם זאת, עד היום יש כאלו המתייחסים לשניים כמין יחיד. בנוסף לקושי בזיהוי בין שני המינים, הגוראל הסיני מכונה לעיתים גם כיום "גוראל ארוך-זנב", אף ששם זה משמש יותר ככינוי של גוראל אמור. הגוראל הסיני הוא בעל טווח התפוצה הרחב ביותר מקרב הגוראלים, ובעבר הוא חפף ככל הנראה עם כל המינים האחרים.
אנטומיה
קרניים
הגוראל הסיני מתאפיין בזוג קרניים-חרוטיות וגליליות, הנראות כסכין קצרה. צורת הקרן היא אופיינית לגוראלים: הקרן צומחת לכיוון מעלה בזווית מועטה לצדדים ובקו-אלכסוני ישר עם המצח המשולש; הקרן מתעקמת בעדינות או בחדות לאחור - מה שיצור מראה של קשת עדינה. הקרניים בדרך כלל עקומות יותר מאשר אצל מיני הסוג סרו. הקרניים עלולות לעיתים להיות ישרות כמעט לגמרי. הקרניים ממוקמות בקדמת הקרקפת והן במרחק שווה מהעיניים ומהאוזניים. בבסיס יש בין הקרניים רווח של כ-3 או 6 ס"מ, ומכיוון שהקרן צומחת עם זווית לצדדים, המרחק בין קצוות הקרן יהיה לפחות כ-10 ס"מ. כמחצית או כשני שלישים מקרן הגוראל מחורצת ברכסי-טבעת, ומספרם הוא בסביבות 15-8 רכסים; הרכסים לעיתים קרובות אינם מקיפים את כל הקרן אלא בחלק הקדמי בלבד, והם גם עלולים להתסכם בחריצים בלבד. בשני השליש הראשונים הקרן עבה למדי ומשלב זה ואילך היא הופכת לצרה בהדרגה עד שתסתיים בשפיצים חדים ביותר. צבע הקרניים הוא בז' או אפור בהיר, כשרכסי הטבעת וקצוות הקרן יהיו בדרך כלל בצבע שחור-כחלחל. הן הזכרים והן הנקבות של הגוראל הסיני מתאפיינים בקרניים, ובדרך כלל קרני הזכרים גדולות ועבות יותר.
מראה חיצוני
לגוראל הסיני פרווה מחוספסת, גסה וקצרה, והיא מורכבת משכבה תחתונה צפופה ועבה ושכבה עליונה של שערות ארוכות יותר. הפרווה מותאמת לאקלים הקריר באזורים ההרריים שבהם הוא מצוי. צבע הפרווה הכללי הוא בדרך כלל בהיר יותר משאר מיני הגוראל: אפור-כסוף בהיר הנובע משילוב של שערות אפרפרות,לבנות,חומות ושחורות - לעיתים עם צבע אפור כהה בחזה וסמוך לעכוז או לגב; צבע פרווה זה הוא הנפוץ ביותר וגם מהווה את סימן ההיכר היחיד בינו לבין גוראל אמור. עם זאת, הפרווה עלולה להיות לעיתים עם גוון חום דהוי, חום כהה או חום מהגוני, ובמקרים כאלה הזיהוי בין הגוראל הסיני לגוראל אמור (או אפילו לגוראל ההימלאיה) תהיה קשה ביותר. מהעורף ועד לקצה הזנב - לאורך השדרה של הגוראל הסיני, יש פס דק וברור של שערות סמורות ושחורות - בניגוד לפס הדהוי של גוראל אמור; הפס עלול להיות עבה יותר באזור הכתף ולהתפשט לצדדים, אך אין זה נפוץ כל כך כאצל גוראל אמור. לזכרים יהיה בעורף רעמה קצרצרה, בעוד שאצל הנקבות היא תסתכם בפס-השיער הסמור. בית השחי והמפשעה ולעיתים גם הגחון יהיו בצבע צהבהב. החלק העליון של הרגליים בצבע זהה לגוף עם כתמים חזיתיים בצבע אפור כהה או שחור ברגליים הקדמיות, בעוד שהחלק התחתון יהיה בצבע לבן קרמי עד לבן בוהק - לעיתים עם גוון עדין של צהבהב חיוור. הזנב בצבע חום שוקולד כהה עד שחור בחלק העליון והחלק התחתון יהיה לרוב לבן בוהק. פרסותיו של הגוראל בצבע אפור כהה או אפור בהיר.
צבע ראשו של הגוראל הסיני עלול להיות זהה לחלוטין לצבע הגוף; עם זאת, יותר נפוצה חלוקת צבעים בפנים כדלהלן: הלחיים וצדדי החרטום יהיו בצבע אפרפר בהיר - בהתאם לצבעו של הגוף, ואילו לאורך החרטום והמצח יהיה כתם רחב בצבע חום דהוי ביותר. החלק התחתון של עצמות הלסת ולפעמים גם הסנטר, עלול להיות שחרחר אצל פרטים רבים. סביב העיניים יש כתם שחרחר דהוי, ומעליו יש מעין "גבות" בהירות ודהויות. הלוע נוטה להיות שחרחר - להוציא את חזית השפה העליונה שבדרך כלל תהיה בצבע לבן בוהק. בדומה למיני הגוראל האחרים, סביב החלק העליון של הגרון יש לגוראל הסיני סינר גדול, רחב ובולט בצבע לבן בוהק עם גוון צהבהב חיוור, והוא מתרחב לעיתים גם סביב הסנטר ועצמות הלסת. צבען של האוזניים מתחלק בין אפרפר דהוי בצד החיצוני ללבן בוהק בצד הפנימי; בבסיס האוזן ובקצוות יש כתמים שחורים.
מבנה גוף
הגוראל הסיני הוא בעל מבנה גוף קומפקטי ושמנמן כיתר הגוראלים, והוא מתאפיין בצוואר וראש קצרים ועבים; הראש גדול ביחס לצוואר עם חרטום משולש וקצר. האוזניים ארוכות למדי ועגלגלות, העיניים בינוניות וזהובות עם אישונים גדולים, והאף גדול, רחב ושחור עם נחיריים מחורצים ורחבים. העצמות שסביב העיניים בולטות במקצת. הגוף של הגוראל גוצי ומקושת, ופלג הגוף האחורי נראה לעיתים גדול במעט מהקדמי וגורם לגוראל להזכיר במקצת את הצביון. רגלי הגוראל הסיני מוצקות, עבות וקצרות, אך באופן כללי הן ארוכות יחסית ליעלים. הפרסות קצרות וחזקות עם כרית גומי המקנה לגוראל יכולת טיפוס מעולה על סלעים חלקים, והפרסות הקטנטנות שבגב הרגליים האחוריות משמשות ליציבות בעת ירידה במדרונות תלולים ואנכיים. הזנב של הגוראל ארוך ועבה בניגוד לרוב היעלים, וציצת השיער המברשתנית שלו מורכבת משערות צפופות. ההבדלים בין הזכר לנקבה נמוכים ביותר אצל מין זה.
מידות הגוף של גוראל סיני:
גובה הכתפיים: 80-55 ס"מ.
אורך הראש והגוף: בסביבות 100 ס"מ.
אורך הזנב: עד 25 ס"מ.
אורך הקרניים: עד 15 ס"מ.
משקל: 32-22 ק"ג.
תפוצה
הגוראל הסיני מצוי בדרום מזרח אסיה. תפוצתו העיקרית משתרעת על פני דרום ומרכז סין העממית במחוזות: יונאן, סצ'ואן, המחוז האוטונומי הטיבטי, גואנגשי, אנחווי, ג'ג'יאנג, ג'יאנגשי, גאנסו, גואנגדונג, גוויג'ואו, חביי, חוביי, חונאן, חנאן, פוג'יין, שאאנשי, שאנשי ומונגוליה הפנימית; כמו כן הוא מצוי בצפון-מזרח תאילנד (במחוזות הצפון-מזרחים של "האזור הצפוני"), צפון וייטנאם (במחוזות הצפוניים של ה"אזור הצפון-מזרחי" ו"האזור הצפון-מערבי"), צפון, מערב ומזרח מיאנמר (מחוזות: קאצ'ין, צ'ין, שאן, קאיה, סאגאינג, מאגווה, מאנדאליה וראקאינג), וצפון מזרח הודו (מדינות: ארונאצ'ל פרדש, נאגאלנד, מגהלאיה, מניפור, אסאם ומיזוראם).
התפוצה הגאוגרפית היא לאורך הרי מרכז סין והרי דרום סין (סין, תאילנד ווייטנאם), הרי אנגדואן, הרי שאן, הרי אראקן (מיאנמר), הרי פאת'קאי, הרי חסי, הרי נאגה (הודו), והיא נעצרת ברמה הטיבטית ובתחילת הרי ההימלאיה במערב, במדבר גובי ובערבות העשב בצפון, במישור צפון-מזרח סין במזרח, וביערות הגשומים ההררים בדרום.
אקולוגיה
בית גידול
בית הגידול של הגוראל הסיני הוא בעיקר באזורים הרריים תלולים ומיוערים בדלילות בגבהים של 3,000-1,000 מטר מעל פני הים, המורכבים מפסיפס של סלעים, שיחים, צוקים, קארסט-גיר וכרי דשא אלפיניים. הגבהים שבהם הוא מצוי נמוכים יחסית למיני הגוראל האחרים. הוא עשוי להתרחש לעיתים קרובות גם ביערות טרופיים, יערות ממוזגים, יערות מעורבים סובטרופיים ויערות ירוקי עד. הטמפרטורות בתחומיי המחייה של הגוראל הסיני 30 מעלות בקיץ, ובסביבות 10-0 מעלות בחורף. כמות המשקעים הממוצעת היא 2,000-400 מילימטר לשנה.
התנהגות ופעילות
האקולוגיה של הגוראל הסיני אינה ידועה כל כך, והיא זהה ברובה כנראה לאקולוגיה של גוראל אמור. הגוראל הסיני נוטה להיות פעיל בשעות הבוקר והערב, ואת שאר שעות היום והלילה יינצל למנוחה באזורים מוגנים ובטוחים מפני טורפים. במזג אוויר נוח הוא עלול להיות פעיל בכל שעות היום.
הגוראל הסיני חברותי בדרך כלל וחי בקבוצות של 12-4 פרטים המורכבים מנקבות וגדיים, ואילו הזכרים יחיו בבדידות. קבוצות הנקבות יחיו בשטחי פעילות קבועים בגודל של 40 דונם, והזכרים יחיו בשטח פעילות קבוע קטן יותר. הם אינם טריטוריאליים מלבד בעונת הרבייה. בתקופת הקיץ הגוראלים עולים לאזורים גבוהים יותר כדי ליהנות מהצמחייה השופעת, אך בחורף הם מחויבים לרדת לאזורים נמוכים יותר בשל השלג המכסה את האדמה.
הטורפים העיקריים או הפוטנציאלים של הגוראל הסיני בטבע הם טיגריס דרום-סין, טיגריס הודו-סיני, נמר השלג, נמר צפון-סין, נמר הודו-סין, דהול, עיט זהוב, וטורפים גדולים נוספים. על מנת למנוע מלכתחילה היתקלות עם טורפים, הגוראל הסיני נוטה לחיות באזורי הצוקים הקשים לגישה. במקרה והגוראל יחוש מאוים הוא יימלט במהירות לאזור גבוה וסלעי בו יש לו בדרך כלל עליונות מוחלטת על הטורף. הגוראלים מתקשרים ביניהם על ידי קולות, וגוראל שמבחין בטורף משמיע נחירה או שריקה קולנית המזהירה את שאר הגוראלים שבאזור.
תזונתו של הגוראל הסיני כוללת עשבי תיבול, שיחים, עשבים, עלים, אגוזים ובלוטים. לגוראל הסיני יש חפיפה עם מספר פרסתנים בתחומי מחייתו כדוגמת אייל סיקה, אייל סיבירי, אייל סמבר, סרו סיני, טאקין ומונטיאק הציצית, וייתכן כי תהיה ביניהם תחרות מסוימת על מקורות מחייה. הוא נוהג לשתות פעם ביום - בדרך כלל בשעות הבוקר.
רבייה ומחזור חיים
אין כמעט מידע על התרבותו של הגוראל הסיני. עונת הרבייה היא ככל הנראה בתחילת החורף. הזכרים ישתלטו על שטחים בגודל 25-22 דונם בפרק זמן זה, ויסמנו אותם על ידי בלוטות הריח וערימות גללים. זהו הזמן היחיד שבו הזכרים טריטוריאליים באופן מלא ואינם מאפשרים לזכרים אחרים להיכנס לשטחם. הזכר הוא פוליגמי ויתרבה עם כל הנקבות שיחלפו בשטחו.
ההריון נמשך 218-170 ימים, לאחריהם נקבת הגוראל ממליטה גדי יחיד בדרך כלל. בניגוד לרוב עיזי הבר, גדיי הגוראל שוהים ימים ספורים כשהם חבויים בצמחייה הסבוכה מפני טורפים, אך הם אינם נמצאים יותר משבוע כאנטילופות. הגמילה מתחרשת בסביבות 5 חודשים והגדי נשאר לצד אימו במשך כשנה. גיל הבגרות הוא 3-2 שנים.
תוחלת החיים של הגוראל הסיני היא בסביבות 15 שנים.
מצב
_(14596183147).jpg)
הגוראל הסיני מסווג על ידי IUCN במצב השימור "פגיע" (VU), מכיוון שהוא חווה ככל הנראה ירידה משמעותית באוכלוסייה בשיעור של 30% על פני 21 שנים, בגלל שנים של ציד בטווח התפוצה שלו.
איומים
הירידה במספריו של הגוראל הסיני מיוחסת ברובה לרמות ציד גבוהות, ולעיתים קרובות הוא ניצוד או נתפס בחיים על ידי הציידים המקומיים לבשרו, פרוותו ואיבריו המשמשים ברפואה הסינית כתרופות למחלות מסוימות כביכול. במיאנמר הציד העיקרי הוא עבור פרוות הגוראל בעיקר בחלקים הצפוניים של המדינה. רמות הציד בתאילנד נמוכות מאד כיום, מכיוון שרובה המכריע של האוכלוסייה מצויה בתוך אזורים מוגנים. הגוראל אינו מושפע כל כך מאובדן בית גידול, בשל הימצאותו באזורים מחוספסים ובלתי נגישים. עם זאת, תחרות על מקורות מזון עם בעלי חיים מקומיים עלולה להוות בעיה באזורים מסוימים.
שימור
הגוראל הסיני רשום בנספח א' של אמנת וושינגטון, והמשמעות לכך היא שהסחר הבינלאומי בו ובמוצריו נאסר לחלוטין. להלן נתוני IUCN על השימור של הגוראל הסיני במדינות שבהם הוא מצוי (הרשימה אינה כוללת את וייטנאם):
סין העממית: הגוראל הסיני רשום במחלקה השנייה של המינים המוגנים. ההגנה בפועל אינה יעילה לחלוטין, ואנשים באזורים מבודדים אף אינם מודעים כלל לחוק האוסר על ציד הגוראל. הוא מצוי כנראה באזורים מוגנים רבים במערכת של האזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביונאן, ומזרח טיבט, אך רמת ההגנה בפועל אינה ידועה ברוב האזורים. פעולת השימור העדיפה לסין היא שליטה בציד כדי שהאוכלוסיות יוכלו להתאושש.
תאילנד: האוכלוסיות העיקריות בצפון המדינה נמצאות כולם ב-3 אזורים מוגנים מרכזיים - הפארק הלאומי דוי ציאנג דאו, הפארק הלאומי אום-קוי ומקדש חות הבר סאלאווין - והם במגמה יציבה. צעדי השימור הממולצים לתאילנד: לבצע באופן מיידי סקרים שיקבעו את מעמד ותפוצת הגוראל במדינה, כדי שיהא ניתן לנקוט בפעולות שימור לאוכלוסיות הנותרות שמחוץ לאזורים המוגנים.
מיאנמר: אוכלוסיות מסוימות נמצאות באזורים מוגנים הבאים: הפארק הלאומי קיאוקפהנדאיונג, הפארק הלאומי טאונג נאטמה, הפארק הלאומי טאמאנטי, מקדש חיות הבר פידאיונג, וכנראה גם בשמורת החי איאלונגדאו קאטפה. עם זאת, בחלק מהפארקים הלאומים ישנם רמות ציד לא חוקי גבוהות.
הודו: הגוראל הסיני מתרחש ככל הנראה במספר אזורים מוגנים במדינה, ביניהם הפארק הלאומי נאמדאפה שבארונצ'ל פרדש. צעד השימור שצריך להיות בראש סדר העדיפויות הוא לבצע סקרים על תפוצת מין זה בצפון מזרח הודו על מנת להעריך את צורכי השימור בשבילו.
אומדנים
אין אומדן אוכלוסייה לגוראל הסיני, ומאמינים כי המספרים ירדו באופן ניכר מבעבר בשל הציד. ככל הנראה צפיפות האוכלוסייה תהיה גבוהה יותר באזורים מוגנים כמו בתאילנד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גוראל סיני |
- גוראל סיני, באתר ITIS (באנגלית)
- גוראל סיני, באתר NCBI (באנגלית)
- גוראל סיני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גוראל סיני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- גוראל סיני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גוראל סיני, באתר GBIF (באנגלית)
- מידע על גוראל סיני, באתר NCBI
הערות שוליים
_(cropped).jpg)
