דניאל דנקלין

דניאל דנקלין
Daniel Dunklin

לידה	14 בינואר 1790 גרינוויל, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית
פטירה	25 באוגוסט 1844 (בגיל 54) הרקיולניאום, מיזורי, ארצות הברית
מדינה
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל מיזורי ה־5 19 בנובמבר 1832 – 30 בספטמבר 1836 (3 שנים) סגן לילברן בוגס → ג'ון מילר לילברן בוגס ←
סגן מושל מיזורי ה־3 17 בנובמבר 1828 – 19 בנובמבר 1832 (4 שנים) תחת המושל ג'ון מילר → אין לילברן בוגס ←

דניאל דנקלין (באנגלית: Daniel Dunklin; ‏4 בינואר 1790 – 0 באוגוסט 1844) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל החמישי של מדינת מיזורי בין השנים 1832–1836. קודם לכן היה סגן מושל מיזורי השלישי בין השנים 1828–1832. הוא נחשב ל"אבי בתי הספר הציבוריים" של מיזורי. על שמו נקרא מחוז דנקלין השוכן באזור "המגף של מיזורי".

ראשית חייו

דניאל דנקלין נולד ב-1790 בגרינוויל שבקרוליינה הדרומית, בנם של שרה מרגרט (סאליבן) וג'וזף דנקלין הבן. בשנת 1805 רכש אביו אדמה במחוז קולדוול שבקנטקי והתכוון להעביר לשם את משפחתו, אך הוא נפטר לפני שההעברה יצאה לפועל. אחיו הבכור של דנקלין ואמו הצליחו להעביר את המשפחה לשם בשנה העוקבת. דנקלין, שהיה אז נער, ניסה לעסוק בחקלאות ללא הצלחה, ובמקביל למד את כתביו של ויליאם בלקסטון ואחרים בתקווה לפתח קריירה כעורך דין.

בשלהי 1810 עבר דנקלין עם אמו לטריטוריית לואיזיאנה (ששמה שונה לטריטוריית מיזורי ב-1812). בתחילה התגוררו בסנט ג'נבייב, וב-1811 התיישבו באזור העיר פוטוסי דהיום, על קרקע שקיבל דנקלין במענק מהאימפריה הספרדית. במהלך מלחמת 1812 שירת במיליציית מיזורי ונלחם בקרבות אחדים במיזורי ובאילינוי.

לאחר המלחמה שב דנקלין לזמן קצר לקנטקי כדי להינשא לאהבת נעוריו, אמילי ויליס "פמלה" היילי, ב-2 במאי 1815. זמן קצר לאחר מכן חזרו השניים לאזור פוטוסי, שם עסק דנקלין בכרייה וכן הקים וניהל פונדק. עד אז גם הגשים את חלומו הישן, והפך לעורך דין פעיל באזור.

תחילת דרכו הציבורית

בשנת 1815 מינה אותו מושל הטריטוריה, ויליאם קלארק, לשריף מחוז וושינגטון, תפקיד בו כיהן עד 1821. עם קבלתה של מיזורי כמדינה בארצות הברית נוצר צורך בחוקה מדינתית. דנקלין נבחר כחבר בוועידת החוקה של מיזורי בשנת 1820, ושנים לאחר מכן שירת בממשל המדינתי שסייע בהקמתו. הוא נבחר לבית הנבחרים של מיזורי וכיהן בו כשנה, ולאחר מכן שב לעסקיו הרבים בפוטוסי. ב-1828 נבחר דנקלין לסגן המושל השלישי של מיזורי.

מושל מיזורי

בבחירות 1832 הגיע דנקלין למשרה הגבוהה ביותר במדינה כאשר הביס את ג'ון בול מהמפלגה הרפובליקנית הלאומית, עם 50.8% מהקולות לעומת 45.2% – ובכך הפך למושל מיזורי החמישי. דנקלין השתייך לזרם "הגוורדיה הוותיקה" של הפוליטיקה הג'פרסוניאנית. בהתאם לכך, הוא התנגד לבנק השני של ארצות הברית , תמך בשיפורים פנימיים ברמת המדינה והתנגד למכסים גבוהים מנימוקים של זכויות המדינות בארצות הברית. בדומה לסנאטור תומאס הארט בנטון ודמוקרטים ג'קסוניאנים נוספים, תמך דנקלין תמך בתורת המטבע היציב (hard-money currency).

כמושל, הוא שלט גם ברשת של פטרונות פוליטית בבירה ג'פרסון סיטי. במסגרת מערכת הפטרונות, עורכי עיתונים ואנשים ממעמד הביניים יכלו להביע נאמנות למפלגה באמצעות כתיבת מאמרים אוהדים, תמיכה במועמדי המפלגה, ארגון כנסים פוליטיים ושכנוע מצביעים. בתמורה, המושל ומנהיגי המפלגה יכלו לגמול לעורכים על ידי מינוי לתפקידי ניהול נתיבי דואר, סיפוק מנויים לעיתון, או הענקת חוזים משתלמים להדפסת מסמכים רשמיים. קלווין גאן וג'ון סטיל היו שני עורכים שקיבלו חוזים מדנקלין להדפסת פרוטוקולי האספה הכללית של מיזורי בבירת המדינה.

ב-1833, אחד מצעדיו הראשונים של דנקלין כמושל היה מינוי ועדה לענייני חינוך. גוף בן שלושה חברים זה נועד לבחון את צורכי המדינה ולגבש תוכנית להקמת מוסדות חינוך ציבוריים. דו"ח הוועדה הוצג למושל ב-1834, ובזכות מאמציו התקבלו המלצותיה על ידי האספה הכללית בשנה שלאחר מכן. בכך, למעשה, הוקמה מועצת חינוך מדינתית, נקבעו סטנדרטים למערכת החינוך ונמצא מקור למימונה, מה שהציב את מיזורי בחזית החינוך של ארצות הברית, תוך שהיא אף מקדימה מדינות ותיקות בחוף המזרחי.

דנקלין גם הניח את היסודות להקמת אוניברסיטת מיזורי, כאשר בשנת 1834 המליץ על מכירת אדמות לטובת מימון האוניברסיטה וקביעת אתר להקמתה. בתקופת כהונתו הופחת משמעותית החוב המדינתי של מיזורי, ונוספו תשעה מחוזות חדשים למדינה. בנוסף, הוא פיקח על בניית בית הסוהר המדינתי של מיזורי ופעל לצמצום הענישה הגופנית במערכת הכליאה של המדינה.

הבעיה המורמונית

אחד הנושאים השנויים במחלוקת במהלך כהונתו של דנקלין היה הטיפול במתיישבים המורמונים במדינה. בשנת 1831, ג'וזף סמית' הבן הקים מאחז של כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים במחוז ג'קסון שבמיזורי, מתוך חזון שתוקם שם עיר ציון בסמוך לעיירה אינדפנדס. זרם המתיישבים החדשים הדאיג את תושבי המקום הלא-מורמונים, שחששו לאבד את השפעתם הפוליטית. בעקבות זאת בוצעו סדרת פעולות אלימות מצד מתנגדי המורמונים, שהובילו לגירושם בכוח של המתיישבים למחוז קליי הסמוך בשנת 1833.

סמית' פנה למושל דנקלין בבקשה לסעד. דנקלין מצדו המליץ למורמונים לפנות למערכת המשפט כדי לתבוע את זכויותיהם. במכתב מאוקטובר 1833 כתב: ”נסו את יעילות החוקים; השופט באזורך הוא שוחר השלום. אם אחד מכם יגיש תצהיר לפניו ויצהיר כי חייו נתונים לאיום וכי הוא מאמין שהם בסכנה, חובתו תהיה לעצור את הפוגעים ולחייבם לשמור על השלום.”

המורמונים פירשו את דבריו של דנקלין כהבטחה לקבלת תמיכה צבאית מצד כוחות המדינה כדי לשוב לאדמותיהם במחוז ג'קסון, והדבר מילא תפקיד בתוכניות "מחנה ציון". סוגיית המורמונים המשיכה להיות סוגיה נפיצה בפוליטיקה של מיזורי גם עבור יורשו של דנקלין, לילברן בוגס, עד שבוגס פרסם את צו מס' 44 של מיזורי, שנודע כ"צו ההשמדה" שבעקבותיו גורשו המורמונים ממיזורי.

דנקלין התפטר מתפקידו בקיץ 1836, לאחר שקיבל מינוי פדרלי מנשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון לתפקיד מודד כללי של מיזורי ואילינוי. בתפקיד זה, במהלך ארבע השנים הבאות, הוא פיקח על מדידת כמעט כל המחוזות שמדרום לנהר המיזורי. ב-1843 שוב היה מעורב במדידות כחבר בוועדה שנועדה להסדיר את גבול מיזורי-ארקנסו.

בערוב ימיו ומותו

מלבד מעורבותו בוועדת הגבולות של ארקנסו, הקדיש דנקלין את שנותיו האחרונות לענייניו העסקיים ולמשפחתו. ב-1840 מכר את כל נכסיו ועסקיו באזור פוטוסי ועבר להתגורר בחווה חקלאית ליד הרקיולניאום שבמיזורי. דנקלין, שהיה רוב חייו אדם אמיד ובעל אדמות, נקלע לסערה עזה בעת ששהה מחוץ לביתו. לאחר שנרטב לחלוטין, פיתח דלקת ריאות ונפטר זמן קצר לאחר מכן ב-25 באוגוסט 1844. הוא נטמן בשדה מחוץ לביתו. צאצאיו לא הצליחו בעסקים כמוהו, ונאצלו למכור את האחוזה. שטח קטן ממנה נשמר כבית עלמין משפחתו, וגופותיהם של דנקלין ורעייתו הוצאו מקברן ונקברו מחדש במקום. בהווה מתוחזק האתר כאתר ההיסטורי המדינתי "קברו של המושל דניאל דנקלין".

קישורים חיצוניים

• דניאל דנקלין, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• דניאל דנקלין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דניאל דנקלין40881959Q643469